אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן יט · ב)
ואולם ק"ל לפמ"ש הרמב"ן והרשב"א בס"פ המגרש דלהרי"ף והרמב"ם דס"ל דע"ח לחוד מהני לא אמרי' כלל סברת התוס' דמתוך ע"ח אמרי' דמסתמא כדין נמסר בע"מ א"כ אמאי מגורשת ודאי במשנה, ונאמנת שבע"מ נמסר לה, כיון שהע"ח לחוד ל"מ הכא כנ"ל וגם בעיקר מה דמגורשת ודאי משום דהי' העבד שלה קשה לענ"ד דנהי דהיא זוכה לענין דין ממון של העבד ול"א דעייל מנפשי' אף שע"כ היא היתה צריכה להקנות לו מקודם מ"מ לא יצא מחזקתה דאמרי' על תנאי גירושין נתנה כנ"ל אבל איך אפשר שיהני חזקה זו לענין הגירושין שיהי' ודאי גירושין דחזקת ממון אינו מברר הספק דנימא דודאי לא עייל מנפשי' וע"כ נתן לה בתורת גירושין משום דאין חשוד להכשיל ולתת לה העבד שלא בתורת גירושין דהרי חזק"מ אין מבררת הספק ורק דאא"פ להפקיע הממון מחזקתה אבל לענין הגירושין נשאר הספק דילמא עייל מנפשי' ומכ"ש דהכא איתרע החזקה שע"כ גם לדברי' היתה צריכה להקנות לו קודם והרי חזינן דלפי"מ דפשיט הגמ' מגודרת דא"ל חזקה ונשאר העבד אצל הבעל מצד ד"מ מכח החזקה ובכ"ז פסק הרמב"ם דהוי ספק מגורשת ול"א דהחזק"מ שלו מברר הספק דעייל מנפשי' וא"כ גם להיפך במוחזק שהוא שלה מ"ט מגורשת ודאי, ועיין בהגהות אשר"י שתמה באמת על הרמב"ם הנ"ל דהוי ספק מגורשת וז"ל ואני הכותב בענ"ד איני מבין כיון דפשיט מגודרות דא"ל חזקה משמע דאפי' בכתיבת קעקע אינה מגורשת כלל וצ"ע עכ"ל ולפמ"ש ניחא דאין החזק"מ מברר הספק לענין גירושין ובדעת הג"א ראיתי מכבר בח"ס שכתב דלכן אינה מגורשת כלל משום דליכא עדים עפ"י דברי הר"נ הנ"ל דמהני הע"ח משום אנן סהדי, והכא דהוי ספק ממילא ליכא עדים, ואולם תמוה לענ"ד דהרי הרמב"ם איירי באומרת שבע"מ נמסר לה וא"כ לצד הספק דיהיב לה הבעל העבד שפיר מתגרשת ע"י הע"מ וביותר להרא"ש דאזיל בשיטת התוס' דע"ת לחוד ל"מ רק דמסתמא נמסר כדין בע"מ ועכצ"ל בדעת הג"א דס"ל דכיון דהוא זוכה בהעבד החזקת מ"ק מברר הספק ואמרי' דבודאי מנפשי' עייל וכבר נסתפקו האחרונים בזה אי חזקת מרי קמא הוי חזקה המבררת אבל זה דוחק לפרש דכיון דזוכה בהעבד הוי כהר"ז גיטך והנייר שלי דהרי לפי דברי' דבע"מ נמסר לה היתה יכולה לברר דהוא נתן לה והעבד שלה ועיין בת"מ שכתב דאם הוא מודה שנתן לה הוי ודאי מגורשת ולכאורה אינו מובן מה מהני ששניהם מודים להכשיר הגט למפרע כיון דליכא הוכחה מהעדים ומפני הדין דבעל שאמר גרשתי אשתי אין נאמן למפרע וצ"ל דס"ל דהספק דילמא עייל מנפשי' לא הוי ספק רק אם טוען כן אבל בלא טענה אין להסתפק כלל ומה שכתבו הפוסקים דאם הי' אצלה ג' שנים דאז יש לגודרת חזקה אז היא מגורשת, ודאי ושמעתי מחכ"א שהקשה דאיך מהני החזקת ג"ש שהבירור הוא אח"כ לק"מ לפי"מ שמבואר ברמב"ם דהיא אומרת שעב"מ נמסר וע"כ שפיר כיון דהחזקת ג"ש מברר דלא עייל מנפשי' שפיר מגורשת ודאי משום דמסתמא נמסר כדין בע"מ.