אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן יז · ד)
ואולם יש ליישב קושית הגרע"א אף אי נימא דגם הסופר צריך לכתוב לשמה אף שיש שני עדים שחתמו לשמה וכמו העדים שכולם צריכים לחתום לשמה משום דילמא נסמוך עליו כשיתקיים כתיבתו בצירוף ע"א לבד בכ"ז אם לא כתב לשמה לא יפסול לעדות דלא עבר על לא תענה בזה שלא כתב לשמה דעכ"פ הוא לא מכוין להעיד ולהיות עד ורק דממילא נעשה עד משום דמחזיקנין דהסופרים נזהרים כמו שכ' התוס' ומשום דילמא נסמוך עליו לעד כותב גם כן לשמה דאינו חשוד לקלקל ולהכשיל ולעבור על לפני עור אבל על לא תענה לא עבר וע"כ פריך הגמרא שפיר דלר"מ כתיבה לא בעי דאף שהוא לא כתב לשמה בכ"ז לא מפסל לעדות ומתקיים הלשמה ע"י שני עדים החתומים אבל אחד מהעדים שחתם שלא לשמה ועבר בלא תענה כנ"ל ונעשה פסול ושוב פוסל כל העדים, ואף אי נימא דגם הסופר עובר בלא תענה בכ"ז לא מפסלי השאר עדים דלא מקרי הגדתם כאחת דהחותמין בשעת חתימתן היא הגדת עדותם והסופר עיקר הגדתו וסהדותי' הוא רק בשעה שמוסר הגט דבשעת כתיבתו אין מעיד כלל וע"כ לא מפסלי החותמים משום נמצא אחד מהם קו"פ וכן מוכח קצת ממה דפשוט דאפילו רשע כשר בכתיבת הגט והרי למ"ד דכת"ס ועד כשר יופסל גם כשיש שני עדים מטעם נמצא אחד קו"פ.