אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן יד · ג)
ביבמות (דף ה' ע"ב) בתוס' ד"ה כולה, הקשו אדנילף מכלאים בציצית דדחי נילף משריפת קדשים דל"ד יו"ט, ותירצו דשאני התם דלא בטלה מצותו בכך דאפשר לשורפו אחר יו"ט, וק"ל לאביי שם בשבת דיליף דש"ק ל"ד יו"ט מעולת שבת ולא עולת חול ביו"ט דהיינו אברים ופדרים שנתותורו דאסור להקטירן בליל יו"ט, והתם אי אפשר להמתין דהרי יעשו נותר, ונילף משם דאין עדל"ת וצ"ל דשם הטעם משום שהי' יכול להקטיר מקודם, ואף כשנאנס ולא יוכל להקטיר כיון דעכ"פ הי' אפשר אם לא נאנס בכה"ג באמת ל"ד בעלמא ג"כ, ועיין (שאג"א סימן צ"ו) שמסתפק בכה"ג שאפשר בשום פעם לקיים המצוה בלא דחי' ורק עתה אירע שצריך לדחי' אי דחי בכה"ג ועיין במ"ש בסימן י"ב (אות ד'), ועפ"י הנ"ל י"ל דזה תליא בפלוגתא דלאביי דיליף מלא עולת חול ביו"ט ע"כ מוכח דבכה"ג ל"ד כנ"ל ולר"א דמשני שם משום דיו"ט עשה ול"ת מוכח דאם הי' ל"ת גרידא הוי דחי אף שאפשר להקטיר מבעוד יום כיון דאירע שנאנס ולא הקטיר דחי בכה"ג. וכן לחזקי' דיליף מעד בקר ליתן בקר שני לשריפתו וגם לרבא דיליף מלבדו ולא מילה שלא בזמנו לא ילפינן דל"ד רק בכה"ג שאפשר להמתין, אבל בגווני שהי' אפשר לקיים המצוה מקודם ונאנס ולא עשה כיון דעתה א"א לקיים בלא דחי' שפיר דחי לדידהו.