אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן יד · א)
ביבמות (דף ה') בתוס' ד"ה ואכתי, פירשו בהא דפריך הגמ' בב"מ על הא דיכול אמר לו אביו היטמא ואל תחזיר ישמע לו ת"ל וכו' ופריך תיפ"ל דאין עדל"ת ועשה דהקושיא הוא אאל תחזיר דהוי ל"ת ועשה השוה בכל ע"ש, וק"ל דהא דאעדל"ת ועשה, היינו משום מאי אולמה דהאי עשה מהאי, ולכן הדין נותן דלא ידחה ויעבור על העשה דאידך בקום ועשה וע"כ צריך להיות שב ואל תעשה ולא דתי, אבל הכא באל תחזיר הוא להיפך דאם יקיים עשה דהשבה יעבור על מצות כיבוד בקו"ע, ואם יקיים מצות כיבוד ולא יחזיר יעבור על עשה דהשבה בשוא"ת והו"א דטפי עדיף לקיים מצות כיבוד, ואף אם נימא דגם העברת עשה דכיבוד מקרי שוא"ת דע"כ איירי דלא אמר לו אביו שלא ישיב האבדה בלא צורך אליו, רק אמר לו לעשות איזה דבר לצורכו ואם יעשה הדבר לצורכי אז יאבד האבדה ולא יוכל לקיים מצות השבה ובכה"ג מקרי דחיית הכיבוד ג"כ שוא"ת, בכ"ז הי"א דהברירה בידו לעשות איזה מצוה שירצה, וע"כ צריך קרא דע"כ מחויב לעשות מצות השבה וידחה מצות כיבוד, ובשלמא להתוס' קדושין (דף ל"ד) דעשה שיש עמה לאו אף הלאו אלים ניחא דע"כ צריך לקיים מצות השבה משום דיש בה גם הלאו דאלים, אלא להתוס' בחולין (דף קמ"א) דפליגי ע"ז דבאמת הלאו נדחה ורק דאין עשה דותה עשה משום מאי אולמא קשה כנ"ל.