אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן יא · א)
רמב"ם פ"ג מיבום מי שזנה עם פנויה או א"א ונתעברה ואמר זה העובר ממני הוא ואפי' היא מודה לו אעפ"י שהוא בנו לירושה הרי זה ספק לענין יבום שכמו שזינתה עמו כך זינתה עם אחר כו' ובתשובת הרא"ש כלל פ"ב תמה ע"ז מאחר שקוראהו ספק למה יורשו ומוציא ממון מחזקת יורשים ודאין, ואי משום שהאב נאמן מתורת יכיר א"כ גם לענין חליצה נמי יהא נאמן יעוי"ש והקצה"ח סי' רע"ז הקשה להרמב"ם דהאב נאמן בתורת יכיר אף כשאינו מוחזק בבנו מהא דאמרינן בכתובות (דף כ"ב) מי שבא ואמר בני זה וכהן הוא נאמן להאכילו בתרומה משום דבידו להאכילו בתרומה, ואמאי לא מהימן גם בלא מגו מתורת יכיר יעוי"ש שהוכיח מהקושיא כדעת הרשב"ם שאינו נאמן מתורת יכיר רק במוחזק שהוא בנו, ולהרמב"ם ק"ט מזה.
והנלע"ד בשנקדים מ"ש הריב"ש סימן מ"א באחת שתבעה משמעון שהרתה ממנו ותובעת שכר הנקה ומזונות להולד ושמעון אומר להד"מ, והעלה הריב"ש דשמעון פטור דאם האמינתו תורה באשתו העומדת תחתיו ומשמשתו לומר שאינו בנו וממזר הוא כ"ש בזה שנאמן ופטור גם משבוע יעוי"ש, ובתשב"ץ ח"ב סימן י"ט חלק עליו בזה וכתב שהאב אינו נאמן אלא על בנו לפוסלו לומר שהוא ממזר מבל לפסול שאינו בנו אינו נאמן, והנה משמע דס"ל להתשב"ץ כדעת שלטי הגבורים דהא דנאמן לומר על בנו שהוא ממזר היינו שאומר שהוא בנו ואשתו אסורה עליו ולא הכיר בה שהיא אסורה לו, אבל אם אמר שאשתו זינתה תחתיו ואינו בנו וממזר הוא אינו נאמן שעל בנו האמינתו תורה ולא לומר שאינו בנו, ואולם דברי התשב"ץ תמוהים לכאורה מאד דהא הוא בעצמו כתב שם בתחלת התשובה וז"ל אקדים לך הקדמה ודאי שהאמינה תורה לאב לומר שאינו בנו וכו' דממילא אם זה הקטן בכור הגדול אינו בנו ומכאן נלמד נאמנות האב לומר על איזה בן שיש לו שהוא אינו בנו וממזר הוא יעוישה""ט, ומשמעות דבריו דנאמן גם שלא ע"י הכרת בכורה לומר שאינו בנו וממזר ודלא כדעת בה"ג דאינו נאמן רק ע"י הכרת בכורה, אבל עכ"פ מבואר דס"ל להדיא דנאמן לומר גם שאינו בנו וממזר הוא ודלא כדעת הש"ג הנ"ל שהוא באמת דעת יחידאי ומכל הפוסקים נראה דלא ס"ל כן, אבל עכ"פ הרי דברי התשב"ץ נראה כסותרים א"ע וכבר הרגיש בזה בא"מ סימן ד' ע"ש והדברים מופלאים.