אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן י
בדין כהן ממזר אם יש בו קדושת כהונה לטומאת מתים ולאכילת תרומה ובאיזה אופן יצויר שיהיה כהן וממזר.
א)
הט"ז באה"ע (סי' ז' קי"ד) חקר בזה, וכבר הביאו האחרונים דהרשב"א בתשובה (סי' אלף ר"א) נשאל ע"ז, והשיג דאסור בתרומה, מדאמרי' ביבמות (דף מ"ד) הכל מודים בבא על ח"כ שהולד פגום מק"ו מאלמנה לכ"ג, (ובמנ"ח מצוה רס"ד) כתב דזה רק להשיטות שסוברים דגם מעכו"ם ועבד הולד פגום מהאי ק"ו דאלמנה, אבל להרמב"ם דסובר בכו"ע דהולד כשר לכהונה וכמ"ש הב"ש, ומשום דס"ל דיש פירכא על הק"ו מגר עמוני וכמ"ש התוס' (בדף ע"ז) בחייבי כריתות ליכא האי ק"ו, ע"ש שהאריך ולענ"ד להעיר בזה מדברי רש"י במשנה דהבא על יבמתו בין בשוגג וכו' וכן הבא על אחת מהעריות או פסולות כגון ממזרת ונתינה לישראל, וכתב רש"י בד"ה ממזרת לאו אפסולה לכהונה קאי דהיא פסולה וקיימא ולענין תרומה דבי נשא ל"ל, ובריטב"א שם ביאר ביותר וז"ל וממזרת נמי שהיא בת כהן כיון דאמה היתה זונה ונפסלה מן הכהונה ומן התרומה בתה נמי מפסלי מתרומה כי הולד שהוא בן זונה חלל לכהונה, ומתבאר מדבריהם דלא משכחת כלל ממזר כהן ומשום שהוא חלל כיון דאמו זונה, ולפ"ז נפל פיתא בבירא דלא משכחת כלל ממזר כהן.
ואולם יש להבין דברי הריטב"א דהרי הא דאמה נעשית זונה אחר הביאה הוא, ואיך יופסלו הבנים משום חלל, ואפ"ל דבהעראה עשאה זונה ובגמ"ב שמתעברת כבר היא זונה ע"כ הולד חלל, אבל קשה דהריטב"א בעצמו כתב בקדושין (דף ע"ו) בהא דאמרי' כהן הבא על אחותו זונה משוי לה חללה לא משוי לה חזר ובא עלי' עשאה חללה, וז"ל וכ"ת והא בהעראה לחוד נעשית זונה ומכי גמר ביאתו הוי כפסולה לכהונה ונעשית חללה הא ל"ק לפי"מ דכתיבנא בפ"ק דכי אמרי' דהעראה שמה ביאה דוקא כשפירש ולא גמר ביאתו, אבל כשגמר דעתו על גמ"ב, הלכך בגמ"ב הויא זונה עכ"ל ומתבאר דרק בגמ"ב נעשית זונה, וא"כ אמאי הולד חלל, וצ"ל כיון דמהך ביאה נתעברה נעשה הכל ביחד ומקרי הולד בא מפסולי כהונה וע"כ הוי חלל ועיין בבית מחיר בסי' ז') שתמה על הריטב"א קדושין הנ"ל דרק לענין קדושין דתלוי בדעתן שייך דאין דעתו רק על גמ"ב אבל לא לענין איסורים ע"ש], ועיין בכורות (דף מ"ז) דכהנת שילדה מעכו"ם חייבת בבכורה משום דנתחללה אף דהחילול הוא לאחר הביאה, אין ראי' לכאן דשם תלוי בפטר רחם דדוקא כשהיא כהנת בשעת הלידה פטורה וגם אם תתחלל בעת עיבורה י"ל דחייבת בבכורה ואך דעדיין משכחת ממזר כהן בכהן הבא על הממזרת דאמו אינה זונה דאינה רק מח"כ, ויהי' הולד ממזר וכהן ומותר בתרומה, וי"ל כיון דגזה"כ דלו הלך אחר הפסול דמה"ט הולד ממזר משום דמתיחס אחרי' וע"כ אמרי' דמתיחס להפסול לכל דבר, והולד מתיחס אחרי' ושוב אינו כהן כלל (והערני הג"ר הענאך מפה מגיטין נ"ט דלוי שנשא ממזרת אינו לוי) ולא משכחת ממזר כהן רק כשכהן בא על אחת מהעריות דהולד מתיחס אחר האב הכהן וע"ז הוא דכתב ריטב"א דבכה"ג הוא חלל משום דאמו זונה וכמו שבארנו.
ב)
והרמב"ם (בפי"ט מאיס"ב ה"ה) כתב דכהן שבא על זקוקה ליבם ונתעברה מביאה ראשונה הולד כשר לפי שאינה מאיסורי כהונה, ונעשית זונה חזר ובא עלי' עשאה חללה והולד חלל ולכאורה פליג הרמב"ם עם הריטב"א הנ"ל, דלהריטב"א גם מביאה הראשונה הולד חלל כיון שאמו נעשית זונה, דמה"ט כתב דממזרת לא משכחת שתאכל בתרומה משום דהויא חללה משום שאמה נעשית זונה, ולהרמב"ם שפיר משכחת דממזר יהי' כהן, וצריך להבין מ"ט הולד כשר מביאה ראשונה להרמב"ם והרי בהעראה נעשית זונה ובגמ"ב שמתעברת כבר היא מפסולי כהונה, והנה בש"מ כתובות (דף ל') כתב בהא דאמרי' בקדושין (דף ע"ז) חזר ובא עלי' עשאה חללה אבל בביאה ראשונה לא אמרי' דבהעראה עשאה זונה ובגמ"ב נעשית חללה משום דחדא ביאה לא פלגינן לאסור בה שני איסורין ע"ש, אבל סברא זו ל"ש כ"כ בנידון הרמב"ם לענין הולד, דעכ"פ הולד נולד מאיסורי כהונה, דבגמ"ב שמתעברת כבר היא זונה, ודוקא לענין לעשות חללה דהוא ע"י מעשה הבעילה שייך לומר דלא מחלקינן ביאה אחת לעשותה זונה וחללה ואך י"ל עפימ"ש הריטב"א בקדושין דכשגמר ביאתו לא נעשית זונה בהעראה וכנ"ל, ולפ"ז שפיר משכחת דממזר יהי' כהן כשבא על ח"כ, ואין הולד חלל ופליג על הריטב"א ביבמות הנ"ל.
ג)
ואולם לענ"ד י"ל דגם להרמב"ם לא משכחת שיהי' ממזר כהן כשבא על ח"כ ומשום דהולד חלל דאמו נעשית זונה וכמ"ש הריטב"א, והא דביבמה לשוק ס"ל להרמב"ם דאין הולד חלל מביאה ראשונה היינו משום דלא חל איסור זונה על איסור יבמה לשוק, דאף די"ל לכאורה דהוי איסור מוסיף משום דזונה אסורה בתרומה דמה"ט חשבינן בקדושין (דף ע"ז) דחללה הוי מוסיף משום דנאסרה בתרומה, ואולם כבר כתב הא"מ (בסי' ו') דמ"ש הרמב"ם דמיבמה לשוק הויא זונה היינו רק הענין לפוסלה לכהונה אבל מתרומה אינה נפסלת משום דבעינן זר אצלה מעיקרא לענין תרומה יעוי"ש, שהאריך ודבריו מוכרחים, ולפ"ז ביבמה לשוק שנעשית זונה, כ"ז שהיא זקוקה לא חל איסור זונה על איסור יבמה לשוק דאין בזה לא כולל ומוסיף, דא"ל דהוי מוסיף לאוסרה על היבם אם הוא כהן דהא מה"ת עדל"ת, ומותר ליבמה אף שהיא זונה, וכיון דלא חל זונה לכן ניחא שפיר דאין הולד חלל מביאה ראשונה, אף דנעשית זונה בהעראה, אבל כיון דאין חל מאיסור זונה עד לאחר שתחלוץ, ע"כ אין הבנים חללים דאין חלל אלא מאיסורי כהונה כשחל עלי' האיסור ללקות משום הלאוי דכהונה, אבל הכא שאין חל, לא נעשו חללים והא דבחזר ובא עלי' נעשו חללים, היינו לאחר שנחלצה דאז חל איסור זונה, ולפ"ז לענין ממצר כהן גם להרמב"ם הולד חלל, דשם כשבא כהן על אחת מהעריות שע"י קורבה, הרי חל איסור זונה, דהוי מוסיף שאסרה לכל הכהנים ולא משכחת כהן ממזר רק כשבא על אשת איש ישראל דאז לא הוי זונה מוסיף, ובכה"ג לא נעשו הבנים חללים.
ד)
וראיתי במנ"ח (מצוה רס"ז) דכהן גדול הבא על אחותו אלמנה אף דאין איסור אלמנה חל על אחותו למאן דל"ל מוסיף בקל ע"ח, או דליכא משוח מלחמה, בכ"ז נתחללה בביאתו דחללה אין תלוי במלקות כלל, דהא להרמב"ם אין לוקין בכל ח"ל בבעל בלא קדושין ובכ"ז נתחללה בביאה לחוד כמבואר (בפי"ט) וה"נ דחל לענין לקוברו ברש"ג, נתחללה אף דליכא מלקות יעוי"ש שכתב זה לדבר ברור ולדבריו נסתר מ"ש בדברי הרמב"ם דגם לענין הבנים שיהי' חללים ג"כ אף דלא חל איסור זונה על יבמה לשוק, בכ"ז נעשו חללים, ואולם לענ"ד יש לפקפק טובא על דבריו דמה שהביא ראי' מהא דלהרמב"ם לא לקי בביאה לחוד ובכ"ז נתחללה, ל"ד כלל דנהי דמוכח דנתחללה גם בלא עבר בביאתו איסור מלקות אבל בעינן שעל החפצא דהיינו האשה יהי' עלי' איסור ח"ל לכהונה, וכשאינו חל האיסור דאלמנה עלי' לא מקריא כלל פסולי כהונה והא דחל לענין לקוברו ברש"ג י"ל דזה ל"מ ח"ל דכהונה, וגרוע מחייבי עשה כמו מבעולה לכ"ג דנתחללה, וע"כ לענין הבנים ג"כ כיון דאין חל איסור זונה על יבמה לא נעשו חללים, ושפיר ניחא הרמב"ם כמו שביארנו.
ה)
ולענ"ד ראי' לדברנו ממה דאמרי' (בדף ט"ו) דהעיד ר"י על בני צרות דב"ה לב"ש כשרים הם והם כהנים גדולים ושמשו על גבי המזבח, וקשה לי לשיטת הרמב"ם דמיבמה לשוק נעשית זונה, א"כ איך הבנים כהנים מיבמה לשוק הרי כיון דנעשית זונה הבנים חללים, ואיך שמשו על גבי המזבח ודוחק לומר דידוע להם דהבנים הם מביאה ראשונה ולא נעשית זונה רק בגמ"ב, וע"כ הבנים כשרים, וכמו שצדדנו לעיל בהרמב"ם דלכן מביאה ראשונה אין הולד חלל, ועוד דאכתי יקשה על הריטב"א ביבמות הנ"ל דס"ל דממזר כהן לא משכחת משום דהוי חלל דאמו נעשית זונה, וא"כ איך אמרי' דהבנים מיבמה הם כהנים, וע"כ צ"ל כמ"ש דזונה לא חל על איסור יבמה לשוק וא"כ אין הבנים חללים, והם כהנים כשרים, והרמב"ם דכתב דמביאה שני' נתחללה היינו לאחר שנחלצה דאז חל איסור זונה וכמש"ל וזה מקור נאמן להרמב"ם דמביאה ראשונה לא הוי הולד חלל והיינו כמו שביארנו, משום דלא חל, ודלא כהמנ"ח.
ואולי אפ"ל דהא דבני צרות שהעידו שהם כהנים גדולים לא היו בנים רק נכדם, ולא איירו שהצרות נישאו לכהנים, רק לישראלים וילדו בנות והבנות נישאו לכהנים, ומהם היו הכהנים, ובירושלמי (פ"א) איתא בני בניהם שמשו ע"ג המזבח, וצ"ל דל"ד אלא בני בנותיהם, עוד י"ל לשיטת הסוברים דבאונס לא נעשית זונה בכל הפסולים ולפ"ז י"ל דכשנישאו לשוק ע"פ ב"ד של ב"ה גם לב"ש לא נעשו זונה דדמיא לאונס וכמתבאר בשו"ע (סי' י"ז) ע"ש.
ו)
עוד יש להקשות על המנ"ח הנ"ל מהא דקדושין (דף ע"ז) דאלמנה וגרושה וחללה זונה כסדרן חייב עכאו"א, ובשלא כסדרן אינו חייב אלא אחת, וקשה דמשכחת גם בשלא כסדרן שיתחייב, באם נשאו אלמנה וזינתה תחתיו דנעשית זונה, ועדיין אין חל איסור זונה על אשת איש ואף דמוסיף שנאסרה לבעלה משום סוטה הרי הוא מוסיף משני שמות, ועיין במקנה שכתב ג"כ דבכה"ג הוי מוסיף משני שמות דלא חל בקל על חמור, ואח"כ זינתה עם כהן ונעשית חללה דאף דלא חל איסור זונה, בכ"ז נתחללה לדברי המנ"ח הנ"ל, ולענין מלקות לא חל ג"כ חללה. על אשת איש, ואח"כ כשגירשה בעלה או נתאלמנה חלו כל האיסורים בב"א, ואם כן משכחת גם שלא כסדרן דחייב על כאו"א, וע"כ דלא כהמנ"ח וכיון דלא חל זונה על א"א לא נעשית ג"כ חללה, ואולם קשה, דעכ"פ משכחת בגווני הנ"ל גרושה אחר זונה דחייב שתים.
ואפ"ל לכאורה דבגווני הנ"ל לא חלו כולם בב"א, ומשום דכיון דחל עכ"פ איסור זונה לענין לקוברו ברש"ג, שוב לא חל גם אח"כ לענין מלקות איסור חללה וגרושה על איסור זונה, שהי' בעודה תחתיו לענין איסור וכה"ג כתב באמת הפמ"ג (ביו"ד סוף ת"א) בכלל דאאחע"א, ועוד י"ל באופן אחר קצת דשנפקע האיסור הראשון לא אמרינן דחל אח"כ שני האיסורים בב"א אלא אמרינן דחל כל אחת למפרע משעה שבא האיסור ורק דבשעה שהי' האיסור הראשון לא הי' אז מקום לחול באיסור השני, אבל כשנפקע האיסור הראשון שוב אמרינן דחל האיסור השני למפרע לענין זה שלא יחול איסור שלישי שבא אחר השני בעת שהי' עדיין האיסור הראשון ואז הא לא חלו לא השני ולא השלישי, ואף כשיופקע האיסור הראשון ל"א דאלו שניהם בב"א ורק אמרינן דאיסור השני חל למפרע ולא מצי לחול האיסור השלישי, ואולם תמהני על הפמ"ג מהך דהקשו הראשונים בהך דאוכל נבלה ביוה"כ דנתנבלה ביוה"כ חלים שניהם כאחת דמקודם לא חל יוה"כ על אבמה"ח וכשנסתלק אבמה"ח חל כאחת יוה"כ ונבלה, ועיין ריטב"א קדושין (דף ע"ז), ומוכח דבכה"ג חלים כאחת, וכן מוכח בתוס' (דף ל"ג) בד"ה אלא מליקה, שכתבו וי"ל דאיסור נבילה נמי לא חייל עד אחר זריקה ומשום דלא חל איסור נבילה על איסור מעילה עשה"ט, והרי הא דאיסור זרות לא חייל עד אחר זריקה לאו משום דין דאין אחע"א נגעו בה ואף אם הי' אמרי' דאיסור זרות אפשר לחול על איסור מעילה מדין כולל או מטעם אחר מ"מ ליכא איסור זרות עד אחר זריקה, ומשום דדין זרות לא חל עד שיהי' היתר לכהנים וכמו שהביאו התוס' בקושיתם מקרא דואכלו אותם אשר כופר בהם, וא"כ מאי תירצו התוס' דאיסור נבילה נמי לא חייל על איסור מעילה וע"כ דכונת התוס' דכיון דלא חל על איסור מעילה א"כ אח"כ כשנפקע איסור מעילה חל איסור נבילה ואיסור זרות כאחת, ואמאי הא איסור נבילה חל על איסור מעילה לענין איסורא ולקוברו בר"ג, ואיסור זרות ליכא כלל טרם הזריקה מקרא דואכלו אשר כופר וכנ"ל וא"כ אח"כ כשנפקע האיסור מעילה אמאי חל איסור זרות על איסור נבילה שחל קודם לענין איסורא, וע"כ מוכח מזה דבכה"ג שנפקע איסור הראשון מקרי שני האיסורים שבאו עליו איסור ב"א וחלו שניהם, ופלא על הפרמ"ג הנ"ל שלא העיר מדברי התוס' הנ"ל, ולפ"ז נשאר ג"כ קושיתנו הנ"ל, וכן מוכח מהא דאמרינן (בדף כ') דאלמנה מן הנשואין הוי עשה ול"ת, ואיך חל איסור אלמנה על בעולה דליכא כולל ומוסיף, וע"כ משום דקודם שמת לא חל איסור בעולה על אשת איש, וכשמת חלים שניהם כאחת, ועיין בסימן ו' אות י"ח *).
*)הג"ה
ובסוגיא זו הקשתי לדעת הרמב"ם בפ' (י"ז מאיסו"ב ה"א) דבכל ח"ל אין לוקה בביאה לחוד בלא קדושין. ומשמע דגם איסור לחוד ליכא מה"ת, וא"כ איך אמרי' הכא גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' הרי הכא הקדושין הי' בהיתר דהיינו ביאה הראשונה ונעשית כאשתו, ושוב ליכא איסור מה"ת על ביאה השני' בלא קדושי איסור, והנה באלמנה לכ"ג ניחא דאיכא איסור דלא יחלל, ואף בגרושה דליכא איסור דלת יאכל משום דכבר מתחללת וכמ"ש הרמב"ם שם, מ"מ איכא הלאו דלא יחלל זרעו, אבל בממזרת ונתינה הרי ליכא איסור על הביאה לחוד בלא קדושין.
ולכאורה בפשוט לק"מ דהא דלא לקי להרמב"ם בכל ח"ל בלא קדושין וכן לכל הפוסקים באלמנה לכ"ג דמבואר להדיא בקדושין דבביאה לחוד לא לקי משום לא יקח בלא קדושין, אין הכונה דבעינן הקדושין לעצם מעשה האיסור, רק דבעינן ביאה דרך אישות וביאה של זנות לא אסרה תורה, אבל לעולם דעיקר האיסור הוא הביאה לחוד, וע"כ אף היכא דהקדושין הי' בהיתר איכא איסור על הביאה לחוד, כיון דעכ"פ הוי הביאה דרך אישות, ומצאתי בתשובת רע"א (סי' רי"ג) שעמד על חקירה זו והביא ראי' ברורה לזה דבעינן רק ביאה דרך אישות מיבמות (דף נ"ו) דאשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עלי' משום זונה, וע"כ דהיינו על לאו דלא יקח דלא יחלל ליכא במחוללת ועומדת והרי הכא הי' הקדושין בהיתר גמור ובכ"ז לוקה על הביאה לחוד משום דהוי ביאה דרך אישות, ע"ש, ולפ"ז לק"מ קושיתנו דגם הכא הוי הביאה שני' ביאה דרך אישות.
ואולם לענ"ד סתירה לזה מדברי התוס' בב"מ (דף י) שהקשו בהך דכהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה דלרבא דקידש לחוד אינו לוקה מאי נפ"מ אם יש שלד"ע, ותירצו דכי בעל אח"כ לוקה אף על מקדושין, א"נ נפ"מ דאם יש שלד"ע חלין הקדושין, והנה התוס' בתירוצם הראשון ס"ל דגם אי אין שלד"ע ג"כ נא בטל המעשה והקדושין קיימין וכמבואר בש"מ ובנו"ב וא"כ אינו מובן כלל תירוצם דהרי אף דאין שלד"ע ולא נחשב מעשה הקדושין על המשלח מ"מ ילקה על הביאה לחוד דהרי הוי הביאה דרך אישות, כיון דהקדושין לא בטל לפי תירוצם זה וע"כ מוכח דהתוס' ס"ל דעל הביאה לחוד לא לקי אף דהוי דרך אישות, ובעינן לחייבו על הלאו דל"י הקדושין והביאה והקדושין הם מעצם מעשה העבירה וכשהקדושין היו בהיתר אין לחייבו על הביאה לחוד, וע"כ כיון דאין שלד"ע ולא נחשב מעשה הקדושין כאלו עשה המשלח, ולכן לא לקי על הביאה לחוד אף דהוי דרך אישות, וא"ל דמ"ש דכי בעל אח"כ לוקה אף על הקדושין היינו לחייבו שתים על הקדושין לחוד ועל הביאה לחוד, משום הלאו דלא יקח, ולפ"ז יהי' מוכח איפכא) דגם על ביאה לחוד דרק אישות חייב, אבל דבר זה לא ניתן להאמר ומסוגיא דקדושין לא משמע כן, וע"כ מוכח כמו שכתבנו דהתוס' ס"ל דבעינן הקדושין לעצם האיסור, ואך לפי"ז קשה טובא על התוס' מהך דאשת כהן שנאנסה דבעלה לוקה עלי' משום זונה אף דהקדושין הי' בהיתר, ועל כרחך צריך לומר דהתוס' פליגי על הרמב"ם וסבירא להו דגם במחוללת ועומדת איכא הלאו דלא יחלל, ויפרשו הך דבעלה לוקה משום זונה, היינו על הלאו דלא יחלל, אבל הלא תעשה דלא יקח בעינן דוקא שיהי' גם הקדושין באיסור, ואולם ראיתי בשיטה מקובצת בשם הרמב"ן וכן בריטב"א קדושין שהקשו על תירוץ התוס' הנ"ל דהא הוי התראת ספק על הקדושין דילמא לא יבעול ע"ש, ולפי"מ שביארנו דלהתוס' הקדושין והביאה הוא עצם מעשה האיסור אינו מובן קושיתם דהרי שפיר מתרינן על השני מעשים ביחד אם יעשה יתחייב ול"ד לביטלו בל"ת הנל"ע במכות (דף ט"ז) דחשיב ה"ס, דשם הביטול אינו מעצם מעשה האיסור, וע"כ חשיב ה"ס דכבר עבר הל"ת ובכ"ז יש ספק בחיובו דילמא לא יבטל העשה, אבל הכא כ"ז שלא בעל לא גמר האיסור, ושפיר מתרינן לו על שני המעשים דכשיגמור האיסור יתחייב, ואם כונתם על גמ' זו דעשה שליח לקדש וההתראה צריך להיות בשעת עשיית השליחות, והביאה הוא אח"כ והוי לאחר כדי דבור מההתראה, דא"כ גם למ"ד ה"ס שמה התראה קשה, וע"כ דצריך להזכיר לו התראה גם בשעת הביאה, וא"כ גם למ"ד ל"ש התראה י"ל כן, ומוכח מדבריהם דמפרשי דברי התוס' דעל הקדושין לחוד לקי והביאה הוא רק כתנאי להחיוב, וצ"ע בגונב נפש ומכרו איך יהי' ההתראה למ"ד ל"ש התראה, ואולי דשם ההתראה בשעת המכירה אף דלא התרו בשעת הגניבה, ומשום דיש על המכירה לחוד איסור דלא תמכרו ממכר עבד וכמ"ש הראשונים. ואפשר דאף אם יהי' הגניבה בפטור דקם ליה בדרבה מיניה יתחייב על המכירה לחוד מיתה שמכר נפש הנגנב, ואף אי בכהאי גוונא פטור בכ"ז כשהגנבה הי' בכיוב רק בלא התראה על הגנבה שפיר י"ל דסגי בהתראה על המכירה לחוד דזה הוא המחייבתו מיתה, ואולי י"ל בקושית הריטב"א הנ"ל דאף אם יתרו בו בשעת הקדושין ובשעת הביאה ג"כ מ"מ למ"ד ל"ש התראה לא מהני ההתראה של הקדושין דהוי ה"ס על הקדושין כיון דהקדושין הוא מעצם העבירה ולא יועיל גם כשהתרו בשעת הביאה, אבל אי שמה התראה שפיר מהני כשהתרו על הביאה ג"כ, ואמנם כי י"ל דעיקר התראה סגי בשעת הביאה לחוד דאף דהקדושין הוא מעצם החיוב ולא סגי בביאה דרך אישות דאל"כ יתחייב גם אי אשלד"ע כמש"ל, בכ"ז התראה ל"צ על הקדושין וכמש"ל לגבי מכירה בנפש דלא בעינן התראה על הגניבה, ועפמ"ש יתיישב קושית המקנה מקדושין (דף ע"ז) אלא שבא על אלמנה אחת שלש ביאות ולהרמב"ם דבמחוללת ליכא לא יחלל עכצ"ל דחייב אלא יקח, ואי אמרינן דהחיוב דלא יקח הוא על הקדושין א"כ איך יתחייב על הביאות שאח"כ ע"ש, ולפמ"ש י"ל דכיון דהקדושין היו באיסור שפיר מחייב על כל ביאה ומשום דמצרפינן מעשה קדושין על כל ביאה, ועיקר ההתראה הוא על הביאה כנ"ל ורק אם אשלד"ע ולא נחשב להמשלח כלל מעשה הקדושין בזה ס"ל להתוס' דיפטור על הביאה אף דהוי דרך אישות, ומדברי המקנה נראה דס"ל בכונת התוס' דהקדושין לחוד הוא האיסור והביאה הוא רק כתנאי וכמו שצדדנו לעל בכונת הריטב"א או דס"ל דכיון דהקדושין הוא ג"כ מעצם החיוב א"א לחייבו רק פעם אחת מלקות.
ובהפלאה כתובות כ"ט ע"ב הקשה דאיך חל איסור דלא יקח דהוי רק בקדושין אאיסור דלא יחלל דהוי גם מקודם הקדושין אביאה לחוד ע"ש, ותמוה לענ"ד דל"ש בזה אחע"א דלא ע"י הקדושין נתחדש האיסור, ורק דהקדושין הם מעצם מעשה העבירה, וכשנתאלמנה חל עלי' תיכף שני האיסורים לא יחלל אביאה ולא יקח שלא יקדש ויבעול. ול"ש אאחע"א, ונראה בזה מה שהקשה עוד על הסוברים דנתינה האיסור דוקא ע"י קדושין דא"כ הוי קדושין שאין מסורים לביאה. וכזה הקשו על אלמנה ולהרמב"ם בכל ת"ל דהאיסור הוי רק ע"י קדושין דא"כ הוי קדושין שאמס"ל, ולהנ"ל ל"ק דאין הקדושין גורמים האיסור ורק דהקדושין הם עצם העבירה, דבשני המעשים הקדושין והביאה הוא דעובר האיסור, ואולי דס"ל להפלאה כמש"ל דאף היכא דהקדושין בהיתר עובר באיסור דלא יקח והיינו דאסרה תורה ביאה דרך אישות.**
ז)
ואולם קשה לי לפ"ז בהא דאמרי' ביבמות (דף ל"ד) מאן האי תנא דאי"ל כולל ומוסיף, וקשה דמשכחת, הני איסורין בלא כולל, כגון דבשעה שקידש כל אחד הי' הנשים נדות ואז הא לא חל אשת אח ואחות אשה ואשת איש על נדה, ואחר כשנטהרו כ"א מנדתה חלו כל האיסורים בב"א, ואח"כ פירסו נדה וחל נדה משום מוסיף לבעלה, ולא מוכח רק דאי"ל מוסיף וב"א אבל לא כולל ואפ"ל דכיון דע"כ אי"ל מוסיף א"כ חל אשת איש על נדה דהוי מוסיף לב"נ ותו לא חל שאר איסורים אך הא משכחת בקידשו חוץ מב"נ.
והנלע"ד עפמ"ש הרמ"ע מפאנו לענין חמותו ונעשית אשת איש דהוי מוסיף דזה רק לגבי האיש, אבל גבי האשה הוי האיש חתיכא דאיסורא לגבה, ולא הוי אשת איש רק כולל, וכן איפכא בא"א ונעשית חמותו הוי כולל לגבי האיש, ולגבי האשה הוי מוסיף דנתוסף על הגברא דהוא חתיכה דאיסורא לגבה עוד נשים שנאסר עליהן, ע"ש. ולפ"ז ניחא דע"כ מוכח דאי"ל כולל, דאל"כ איך חל אח"כ איסור נדה על כל הנך איסורים דנהי דנדה הוי מוסיף לגבי האיש, אבל לגבה האשה הוי נדה רק כולל, ועוד דלגבי האשה הוי אחות אשה על נדה מוסיף דנתוסף על הגברא דהוא חתיכא דאיסורא לגבה, עוד נשים דהיינו האחיות, וא"כ כשקידש בנדתה הרי חל אחות אשה לגבי האשה תיכף בנדתה, ותו לא חל אשת אח דהוי רק כולל לגבה, דאשת אח דהוי מוסיף לגבי האיש הוא רק כולל לגבי האשה לפי הנ"ל, ואיך חל אח"כ אשת אח לגבי האשה, וע"כ מוכח דהך תנא אי"ל גם כולל.
ח)
ויתישב לפי הנ"ל גם מה שהקשה הגרע"א בסוף גיטין שהביאו התוס' מהירושלמי דלב"ש דלא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר ל"ל הלאו דמחזיר גרושתו תיפ"ל דהויא סוטה, ותירצו לעבור בשני לאוין, והקשה הגרע"א דאיך חל מחז"ג על סוטה, ולהנ"ל י"ל כגון שהיתה נדה בשעה שזינתה ונעשית סוטה ולא חל איסור סוטה על נדה וכשגירשה ונשאת לא טבלה עדיין ואחר שגירשה בעלה השני טבלה מנדתה וחל אז איסור סוטה ומכז"ג בב"א. [וחוץ לדרכנו יש להעיר בקושית רע"א אי נימא דאיסור מחז"ג חל תיכף כשקידשה לפי"מ דקי"ל דגם מן האירוסין חייב, לפ"ז י"ל דמחז"ג הוי מוסיף על סוטה משום דכשקידשה השני דאז חל עליו האיסור דמחז"ג, הרי נתוסף איסור ע"י הקדושין לכל העולם משום אשת איש, ואף דהוי משני שמות חל במוסיף כמ"ש התוס' ביבמות (דף ל"ב) ואך לפי המבואר בקדושין (דף ע"ח) דבמחז"ג אין לוקה בביאה לחוד בלא קדושין אאפ"ל דחל תיכף כשקידשה מחז"ג, דאז א"א לתפוס קדושין משום אשת איש וע"כ דחל האיסור לאחר הגירושין, ויש לדחות], ואי נימא דמחז"ג איכא גם קודם הגרושין ולפי"ז גם כשטבלה מנדתה קודם הגרושין של השני חל בבת אחת, דממה נפשיך אם נימא דגם איסור דאשת איש לא חל על נדה, הרי כשתטהר חל א"א ומחז"ג וסוטה בב"א, ואי חל א"א על נדה א"כ לא חל סוטה ומחז"ג על אש"א ורק כשגירשה חלו כאחת סוטה ומחז"ג.
ט)
ובהך דכהן הבא על אחותו עשאה זונה חזר ובא עלי' עשאה חללה, הקשה המהרי"ט דאיך חל איסור זונה על אחותו למשויא חללה, ומבואר מדבריו דפליג על המנ"ח הנ"ל, וס"ל דאם לא חל זונה לא נעשית חללה ובמנ"ח שם הביא מקודם דברי המהרי"ט הנ"ל, וגם מה שהקשה הטעה"מ עליו דהרי זונה הוי מוסיף לגבי אחותו לאוסרה לכל כהנים וכתב על זה המנ"ח דכונת המהרי"ט להקשות דאיך חל חללה על זונה ומה נפ"מ במה דעשאה חללה, אבל לשון המהרי"ט אין סובל כונתו, ומה שהקשה הטעה"מ דהוי מוסיף נראה דס"ל להמהרי"ט דלא חל בקל על חמור, ועכ"פ מוכח מהמהרי"ט דלא ס"ל כהמנ"ח.
ובדבר הקושיא שהקשה המנ"ח והעמיס זה בכונת המרי"ט, דלמאי נפ"מ מה שעשאה חללה דהא לא חל חללה על זונה, יש לישב לענ"ד דנפ"מ לענין יבום דקי"ל דמה"ת מותר לייבם ח"ל משום עדל"ת, והנה לפי"ז כשנפלה ליבם כהן זונה דמה"ת מותר לייבם, נראה דבזה לא יהי' הבנים חללים, דהא דמזונה הבנים חללים, הוא רק משום דהוי איסור כהונה, והיינו דוקא כשעושה איסור בהביאה, אבל כשהביאה בהיתר הבנים כשרים, ועיין במקנה שנסתפק בזה בפ' האומר אבל נראה מסברא כנ"ל וכ"כ האחרונים, ואולם כשהיבמה חללה ג"כ אף דגם כשהיא זונה וחללה ג"כ מותר לייבם מה"ת דעשה דותה שני לאוין, מ"מ בזה הבנים חללים, ולא משום ביאת איסור רק משום דהולך אחר הפגום והבנים חללים כמו האם ואף דקי"ל בני ישראל מקוה טהרה לחללים, וישראל שנשא חללה הבת כשרה לכהונה, וא"כ גם הכא כיון דמצד האיסור אין לפסול הבנים משום עדל"ת, וגם משום יחוס האם הרי האב הכהן יכשיר זרעו כמו אב ישראל, ואולם ז"א לפ"מ ששמעתי מאמו"ר דבירושלמי מבואר דגם לענין פסול חללות יש להלוך אחר הפגום שבשניהם והא דבישראל שנשא חללה בתו כשרה, היינו משום דפסול חללות מהזרע ל"ש רק בזרע כהונה, אבל בזרע ישראל ל"ש הפסול דחללות, ונהי דאשה נתחללה מביאת פסולים דהיינו ע"י ביאת איסור אבל לפסול הזרע ע"י יחוס משפחה משום דמתיחס אחר הפגום ל"ש רק בזרע כהן, אבל ישראל שנשאה חללה דלכל מילי מתיחס הבן לאביו הישראל, ולכן ל"ש בי' לילך אחד הפגום, ומשום דל"ש חללות בישראל, ואדמו"ר האריך בזה בדברים עמוקים, ועפי"ז הכא כשנפלה ליבום ליבם כהן שפיר י"ל דהולד הולך אחר הפגום, והבנים חללים כמו האם. כיון דאביו הוא כהן, ושייך בהזרע פסול חללות, ואף דעדל"ת מ"מ הבנים חללים משום דהולך אחר הפגום, ושפיר נפ"מ במה דנעשית חללה, ואולם להתוס' (בדף כ') דבת"ל אינו מותר מה"ת אלא העראה לחוד א"א ל"כ דהא אין אשה מתעברת בהעראה.
י)
ולפי הנתבאר גם להרמב"ם לא משכחת ממזר כהן דכיון דאמו נעשית זונה הולד חלל וכמ"ש הריטב"א והא דיבמה לשוק אין הולד חלל מביאה ראשונה היינו משום דלא חל זונה על איסור יבמה, וכל דלא חל לא נתחללה ואין הבנים חללים, אבל בכהן הבא על העריות שמחמת קורבה דחל זונה משום מוסיף (אם נימא דחל בקל על תמור) נעשה הולד חלל ואינו כהן, ולא משכחת ממזר כהן רק בהכהן הבא על א"א ישראל דליכא מוסיף במה שנעשית זונה, ואין הולד חלל, והוי כהן וממזר.
ועוד משכחת בכהן שנשא ממזרת, והיינו כשישראל בא על אחת מהעריות והולידה בת והויא ממזרת לחוד דל"ש בזה איסור זונה, ולא הויא חללה, ואח"כ בא כהן על הממזרת והולד ממזר וכהן, אך יקשה מרש"י וריטב"א ביבמות הנ"ל דמשכחת ליפסל הממזרת מתרומה דבי נשא בכה"ג שכהן נשא ממזרת והבת ממזרת ובת כהן, ויהי' מוכח דממזר הוא כחלל וי"ל עפ"י שיטת רש"י (בדף ס"א) דמכל ח"ל הוי זונה וצ"ע.
יא)
והנה מכבר הקשיתי דלר"ע דס"ל אין קדושין תופסין בח"ל איך משכחת חללה שלא יהי' בה איסור אחר דמכל ח"ל נעשית זונה לר"ע, וביותר יקשה בהא דאמרי' בקדושין (דף ע"ז) איזהו חללה מוזכרת בתורה שנולדה מפסולי כהונה ע"ש ברש"י, ולר"ע כשנולדה מפסולי כהונה היא ממזרת ואסורה גם לישראל, ואם נולדה מחללה שנתחללה ע"י איסורי כהונה הרי ממ"נ אם נשאה כהן הולד ממזר, ואם נשאה ישראל הרי בני ישראל מקוה טהרה לחללים, ואיך משכחת חללה המוזכרת בתורה שלא הי' לה שעת הכושר ואפ"ל דר"ע ס"ל כר"א (דף ס"א) דיש חלל מח"ע ומשכחת חללה מבעולה לכ"ג, ואולם התוס' (בדף ע"ז) כתבו דחללה הבאה מח"ע ליכא לאו.
ואם נימא כהמנ"ח הנ"ל דגם בלא חל איסור כהונה נעשית חללה והבנים חללים, הי' אפשר ליישב דמשכחת בנתגרשה כשהיתה נדה דלא חל איסור גרושה על נדה וכשבא עלי' כהן ונתחללה אף דלא חל גרושה על נדה להמנ"ח הנ"ל, מ"מ הבנים חללים, וממזר לא הוי גם לר"ע כמבואר (בדף מ"ט).
ואולם התבוננתי דז"א, דבכה"ג לת"ק דר"ע, וגם יהי' הולד ממזר משום ת"ל דגרושה, דלענין זה דלא הי' באיסור הקודם חל ע"ז איסור השני, וכיון דבנדה ליכא ממזרת ות"ק חל ע"ז איסור גרושה לר"ע שלא יתפסו קדושין ויהי' הולד ממזר, וראי' לזה דאל"כ קשה למאן דל"ל דחל במוסיף, א"כ בקידש אשה נדה הרי לא חל איסור דאשת איש על נדה אף דהוי מוסיף לב"נ, וא"כ יתפסו קדושין באש"א בכה"ג שהיא נדה, וכן כשקידש ח"ל נימא ג"כ דלא חל אש"א ויתפסו קדושין ולא יהיה הולד ממזר, ומוכח ע"כ דאף דלא חל לענין העונש דהיינו החיוב מיתה וכמתבאר משבועות (דף כ"ד) דלא חל כרת דיוה"כ על נבלה, בכ"ז לענין ממזרות ות"ק דלא הי' באיסור הקודם חל אש"א ולת"ק והולד ממזר משום אש"א, והיינו משום דחל איסור כרת לענין לקוברו כר"ג.
יב)
ויתיישב בזה מה דק"ל לב"ש דס"ל דצרת ערוה מותרת משום דאאחע"א, ובנשא חי ואח"כ מת הוי צ"ע שלא במקום מצוה, כמבואר (בדף י"ג) והיינו דס"ל דכל דלא חל איסור דא"א ליכא כלל זיקת יבום, א"כ יהי' הדין לב"ש דח"ל פטורים מחליצה דהרי כשקידש אתיו הח"ל להיבם לא חל א"א דל"ל מוסיף, ובת"ל אפ"ל דכיון דמה"ת מתיבמת שפיר יש א"א לאחר מיתה דהותר הח"ל, ובפה"ג מקרי במקום מצוה, דאל"כ קשה לב"ש דלא ס"ל גם איסור בת אחת, א"כ איך משכחת יבום כלל דהרי לא חל אשת אח עם איסור אשת איש, וחל רק החמור וכמ"ש התוס' (בדף ל"ב) וע"כ דכיון דלאחר מיתה חל אשת אח מקרי במקום מצוה, וה"נ בח"ל כיון דמה"ת מותר לייבם חל אש"א לאח"מ, אבל בח"ע דמה"ת אסור לייבם א"כ נימא לב"ש ופטורה גם מחליצה, וזה מבואר הביטול, וע"כ דחל הא"א לענין ממזרת ושלא יתפסו קדושין וע"כ מקרי במקום מצוה, ויתישב ג"כ מה ששמעתי להקשות דמשכחת בשש עריות שיהי' נשואות לאחיו דהיינו באשת אביו שקידשה בנדתה דלא חל אשת אב על נדה ואח"כ קידשה בנו, אחיו של היבם, וכשתטהר מנדתה יש איסור דאשת אב על היבם, ולדברנו ניחא דגם בכה"ג לת"ק, [ואחז"ר נדפס הס' אחיעזר וכתב ג"כ כע"ז] ועפ"ז גם בגרושה על נדה לת"ק לר"ע ונתעורר קושיתנו הנ"ל דאיך משכחת חללה לר"ע, [ועל הקושיא דאשת אב הי' אפ"ל דהוי כולל ומשום דע"י הקדושין של האב נעשית אשת איש ואסורה גם לב"נ והוי מוסיף משני שמות, למאן דס"ל דחל בשני שמות, אך עדיין יקשה לב"ש דל"ל כולל] ועיין בתוס' בכריתות (דף י"ד) שכתבו דע"י אשת איש ל"מ אשת אב משני שמות דאשת אב אסורה גם לאחר מיתה, ואש האיש שריא לאח"מ.
יג)
ואם נתפוס דממזר כהן יש בו קדושת כהונה יתישב קושיתנו, דאף דלר"ע לא משכחת חללה מוזכרת בתורה רק שתהי' גם ממזרת, בכ"ז יש נפ"מ לענין ממזר כהן דמשום שהיא ממזרת הי' מותר ליקח אותה דגם הוא ממזר, ומשום שהיא חללה אסורה לו כיון דגם ממזר יש בו קדושת כהונה, ואולם נראה דאף אי ממזר יש בו קדושת כהונה היינו לענין תרומה וגם שאסור לטמאות למתים, אבל לענין פסולי כהונה, ודאי מותר דכיון שהוא מפסולי קהל, ומותר לישא פסולי קהל, כ"ש דמותר בפסולי כהונה, ואולי תליא זה בהאבעי' (בד' ע') בפצ"ד כהן אי בקדושתו קאי ואמנם י"ל דיש נפ"מ לענין תרומה דאסורה בתרומה דבי נשא משום חללות, אבל מלשון הכתוב דאשה זונה וחללה לא יקחו, משמע דיש נפ"מ במה שהיא חללה לענין קיחה לכהן, וזה קשה לר"ע דתיפ"ל שהיא ממזרת ואסורה גם לישראל.
וראיתי ביגד"ת שהקשה חכ"א להסוברים דממזר אינו כהן והוא כחלל, א"כ בכהן הבא על אחותו עובר ג"כ בל"ת דלא יחלל זרעו, שעושה הבנים חללים, וזה הוי לאו דכהונה וא"כ תעשה האחותו ע"י ביאה ראשונה לחללה ג"כ, ומ"ט אמרינן בקדושין (דף ע"ז) דכהן הבא על אחותו זונה משוי לה חללה ל"מ לה, ע"ש, ולי לק"מ דזה לא מיקרי איסורי כהונה, דהיינו חלות איסור על האשה, ככל פסולי כהונה דחל עלי' שם פסול, אבל בזה דמחלל הזרע ועובר בל"י הוא רק איסור על הביאה, אבל אינו חל על האחותו שום פסול כהונה, וע"כ ל"מ פסולי כהונה, ובל"ז י"ל דאין עובר כלל בלא יחלל זרעו, דרק בפסולי כהונה גזרה התורה איסור ביאה בביאה הראוי להזריע, אבל אין האיסור בעצם על מה שעושה הבנים חללים, דאף אם לא תתעבר ולא יהי' זרע ג"כ עובר רק דבעינן שיהי' ביאה הראוי להזריע והוא איסור ביאה, וע"כ אין ללמוד מזה כלל דגם באחותו יהי' האיסור דלא יחלל משום שעושה הבנים חללים, דאין ללמוד מטעמא דקרא.
וכעי"ז אמרתי במה שהקשה בישרש יעקב לפמ"ש התוס' (בדף ס') בד"ה יש ממזר מח"ע, דכיון דהוי חלל שוב יש לאו דלא יחלל, וא"כ איך אמרי' בקדושין (דף ס"ז) דלר"ע דאק"ת בח"ל מוקי כי תהיינה בבעול' לכ"ג והרי כיון דקי"ל יש חלל מח"ע א"כ הוי ל"ת, ע"ש ולענ"ד לק"מ דזה לא מקרי חלות איסור ל"ת על האשה, ככל ח"ל דהיא חתיכא דאיסורא או הוא חתיכא דאיסור, כמו ממזר וכדומה, אבל בעולה החלות איסור עלי' הוי רק בעשה, והלאו דל"י הוי רק איסור על מעשה הבעילה, אבל אין זה חלות איסור לאו על האשה, וע"כ ל"ד לכל ח"ל, דנימא שלא יתפסו קדושין, וזה דמי למודרת הנאה על הביאה דל"ש בזה שלא יתפסו קדושין ואין הולד ממזר גם לר"ע: