אור ברסלב
אמרי משה סימן טז › טז)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן טז · טז)

טו)

וראיתי רבים מקשים לפמ"ש התוס' בשני שטרות דלר"מ אף אם כתב ומסר לאחד ואח"כ כתב ומסר לשני בו ביום דלר"מ שניהם זוכים בשוה, משום דהזמן אין מוכיח רק מסוף היום, א"כ מ"ט כשר גט בלא זמן מה"ת לר"מ, הא אין מוכת מתוכו, וכן בכתב שבוע שנה איך תוכל להנשא תוך השנה הא אין מוכח רק מסוף השנה וכן קשה אף בכתב זמן של היום איך יכולה להנשא מה"ת תיכף אתר הגט קודם סוף היום, ונתלבטו בזה טונא, ובאמת כבר הרגיש בזה הרא"ה בש"מ כנ"ל והביא ראי' דבכתב ומסר וכתב זוכה הראשון אף באותו יום, ואולם לענ"ד לק"מ על התוס' דע"כ גם התוס' מודים דכשמסר שטר לאחד אין יכול לחזור גם באותו יום וכן בכתב חודש שנה שבוע ודאי אין יכול לחזור אף לר"מ וכמו שהקשה הרמב"ן כנ"ל וע"כ צ"ל להתוס' דזה ל"ש למקרי אין מוכח מתוכו מה שאין כתוב בשטר זמן דבעת שבא השטר לידו הרי תפיסתו מוכחת לגבי' הנותן ולא מקרי אין מוכח מתוכו רק אם אין מוכח הנותן והמקבל שע"ז החותמים מעידים, וע"כ כתבו התוס' דבשני שטרות ביום אחד מקרי אין מוכח מתוכו דלגבי' כ"א אין מוכח אם הנותן שוב הוא בעלים על מה שנותן דשמא נתן מקודם להשני כיון דאין כתוב שעות, וגם מכח תפיסתו את השטר אין יכול לברר למי נמסר קודם, והבירור רק ע"י עדים, וע"כ אין יכול לזכות מי שנמסר לו קודם דאין מוכח מתוכו לגבי' חבירו שג"כ יש לו שטר באותו יום אבל לגבי' הנותן שפיר מקרי מוכח מתוכו אף שאין כתוב זמן כלל דאין נפ"מ מתי נתן ואין מעידים כלל על זמן המסירה וגם תפיסתו מוכחת לגבי הנותן ולא גרע משני יוסף ב"ש דמוציאין שט"ח משום דתפיסתו מוכחת ואפשר דלזה נתכוין הר"נ בתירוצו על קושית הרמב"ן הנ"ל ולפ"ז אין מקום להקשות לגבי' גיטין בלא זמן או מה שיכולה להנשא קודם סוף היום דזה ל"ש לאין מוכח מתוכו וגם תפיסתה מוכחת.

ועיין בתו"ג שמפרש תירץ הר"נ הנ"ל דבע"ח כשמקנה הוא כמשייר בקנינו שיזכה רק משעה שיוכל לברר קנינו וע"כ לגבי' השני שאין יכול לברר למי ניתן ראשונה לא יוכל לזכות דנגד זה שייר בקנינו אבל לגבי' הנותן יוכל לברר וע"כ אין יוכל לחזור ע"ש וגם לפ"ז ניחא דכיון דעכ"פ הדין דלגבי הנותן זוכה המקבל ואין יכול לחזור אף באותו יום ממילא דלגבי' גט מותרת ג"כ להנשא מיד, ובאמת כי מלשון הר"נ משמע כהתו"ב אבל לכאורה מדוע לא מתרץ בפשיטות דלגבי' הנותן הוי מוכח מתוכו דאין נפ"מ מתי נתן אבל עכ"פ ידעינן שנתן אבל לגבי השני שטרות הרי אין מוכח למי נתן קודם, וע"כ זוכים שניהם מסוף היום וגם קשה על הרמב"ן שכתב שאין דרך לנטות מזה דכיון דאין יכול לחזור ע"כ זוכה מי שנמסר קודם והרי יש לחלק כנ"ל ונראה דהרמב"ן לשיטתי' בגיטין (כ"ד ע"ב) דפליג על התוס' וס"ל דלא בעינן כלל מוכח מתוכו לר"מ ולפ"ז אי נימא דאין זוכה מי שנמסר לו קודם, לא משום דאין מוכח מתוכו רק משום דאין דעתו להקנות רק מסוף היום וע"כ הקשה שפיר דא"ר יהי' הנותן יוכל לחזור וע"ז הוצרך הר"נ לחלק דשייר בקנינו כנ"ל אבל התוס' לשיטתם שם ובכ"ד דהא דלא זכה מי שנמסר לו קודם הוא משום דאין מוכח מתוכו שפיר ניחא הא דאין יוכל הנותן לחזור משום דלגבי' הנותן שפיר מוכח כנ"ל וממילא דל"ק מגיטין דיכולה להנשא קודם סוף היום דחסרון הזמן ל"ש לענין מוכח מתוכו כנ"ל. ותמוה לענ"ד מ"ש התו"ג (בס' קמ"ה) במ"ש הרמ"ה במהיום אם מתי אם מת באותו היום אינה מגורשת בלא ע"מ ופי' בתו"ג דהטעם הוא משום דאין מוכח מתוכו רק מסוף היום וע"כ אינה מגורשת רק מסוף היום וכשמת באותו היום הוי גט לאחר מיתה ע"ש ולדבריו ק"ט מכתב שבוע שנה חדש דכשר גם לר"מ וכן בכתב זמן של יום תהי' אסורה להנשא מה"ת קודם סוף היום ודבריו צ"ע.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה