אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן טז · ז)
ועיין ברמב"ם (פ"ג הל"ח) דבע"ח שלא לשמה ויש ע"מ הר"ז גט, ופסול מדרבנן ולמה אינו בטל לפי שהעדים אין חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם ויש מי שאומר היכא שחתמו שלא לשמה הואיל שהוא כמזויף מתוכו הגט בטל ולא יראה לי ד"ז אלא כמזויף ולא מזויף ודאי והואיל ונמסר בע"מ ה"ז פסול מדבריהם עכ"ל, וכן הונא בשו"ע סי' קל"א שני שיטות אילו, וכפש"נ דעת הרמב"ם כהרשב"א במסקנתו דבליכא ע"מ פסולים ע"ח שלא לשמה מה"ת משום דהוי בכלל התורף, אבל באיכא ע"מ אינו בטל כמ"ש הרמב"ם הטעם ולמה אינו בטל משום דהעדים אין חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם, היינו כמש"ל דמה דמועלים רק לראי' בשביל זה לא הוי בכלל תורף הגט, ודעת הי"א הוא כשיטת הר"ן דגם באיכא ע"מ פסול מה"ת משום דג"כ הוי בכלל התורף דעכ"פ גם הע"ח מועילים להכשר הגט כנ"ל, ועפ"ז אין מובן לענ"ד מ"ש הגר"א בסק"ח וז"ל ודברי הרמב"ם נכונים ממ"ש בד"י ירד ר"ש לשיטתו של ר"א, ואם איתא דמודה ר"א היכא דאיכא עדים דצריך לשמה מה"ת האיך מכשירים הא נכרי אדעתא דנפשי' קעביד, ואינו מובן דעכ"פ גם להרמב"ם פסול מדרבנן ומ"ט מכשיר ר"ש בערכאות גם מדרבנן, וע"כ כמ"ש הרשב"א דחתימת עכו"ם כדיוטא וכמאן דליתא, וא"כ אין ראי' מזה דלא פסול גם מה"ת דעיקר מה דבעי לשמה משום דהוי בכלל התורף, ובעכו"ם ל"ש זה, גם מ"ש הגר"א להכריע בעצמו גם דלא כהרמב"ם וגם בלא ע"מ כשר מה"ת כיון דוכתב לא קאי אחתימה כלל וחתימת הגט אינו אלא מדין שטרות, ולפמש"נ הטעם דפסול מה"ת להרמב"ם משום דהוי בכלל התורף וכמ"ש הרשב"א, והגר"א הביא ראי' ממה דפריך מאן תנא דבעי כתיבה וחתימה לשמה אי ר"א וכו' ולא משני כה"ג, כונתו דהו"ל לאוקמא בליכא ע"מ, וע"כ צריך החתימה ג"כ לשמה, והנה באמת להי"א שברמב"ם דפסול גם ביש ע"מ ל"ק דזה באמת מתרץ הש"ס דמודה ר"א במזויף ופסול מה"ת, ואך להרמב"ם דתירץ הש"ס דפסול מדרבנן משום גזרה וכדרבא וכמ"ש הרשב"א כנ"ל, ע"ז יקשה מ"ט לא משני כה"ג דליכא ע"מ ופסול מה"ת, ולכאורה אינו מובן קושיתו דהרי במשנה דצ"ל בפ"נ ע"כ יש עכ"פ שנים שצ"ל בפניהם, וא"כ הרי הם ע"מ וכבר תמה ע"ז בי"ד, אך י"ל דהע"מ צריכים לקרות ולהכיר הגט אבל השנים שצ"ל בפניהם בפ"נ י"ל דא"צ לקרות ולהכיר הגט, וכזה ראיתי בס"א על קושית הלח"מ בפ"א מגירושין הט"ז שהקשה קושיא זו על הרמב"ם דע"ח לחוד מהני לר"א, א"כ שפיר צריך לשמה ע"ש פי' ג"כ דהקושיא הוא משום דהעדים שאומר לפניהם בפ"נ א"צ לקרות הגט, אך מה שמתרץ קושית הלח"מ דכיון דהא דמהני הע"ח הוא משום אנן סהדי כמ"ש הר"ן ע"כ א"צ לשמה נעלם ממנו במחכ"ת הרמב"ם בפ"ג הנ"ל דס"ל דבעי לשמה בע"ת בלא ע"מ, וקושית הלח"מ הוא כקושית הגר"א.