אור ברסלב
אמרי משה סימן טו › ב)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן טו · ב)

א)

וסברת התוס' דמחלק בין ערוה לצרתה דלכאורה אינו מובן כלל סברתם מאי נפ"מ בין הערוה לצרתה, ולפי הנ"ל ג"ז יתישב דלענין הצרה בעינן שיחול עליה שם צרת ערוה בעת נפילה ואם בעת הנפילה נקראת רגע אחת צ"ע, שוב לא פקע ממנה שם צרת ערוה אף אחרי שגירש הערוה, דלא בעינן שתהי' תמיד צ"ע, דהא לולא דרשת רב דכל יבמה שאא"ק בשעת נפילה יי"ע ה"ה כאש""א שיל"ב, הי' הדין דגם כשהי' ערוה בעת המיתה מ"מ אח"כ כשבטל הערוה תהי' מותרת להתיבם, וא"כ איך משכחת צ"ע דהרי אחרי המיתה, שוב אינם ביחד, ותהי' הצרה מותרת ליבום וע"כ צ"ל דלענין הצרה כיון דהיתה רגע אחת בעת הנפילה שמתרת הא"א צ"ע, שוב אין לה דין יבום והיא נקראת צרת ערוה וה"נ למ"ד נשמ"פ דס"ל דההיתר של האש"א הוא בעת הנשואין ואז הוי נפילה לענין היתר של אש"א, וכיון דהיתה אז צ"ע שוב אין לה דין יבום לעולם דכבר חל עלה שם צ"ע כיון דהיתה צ"ע בעת הנשואין שאז הוי נפילה לענין היתר של א"א אבל הערוה שהיא בעת הנשואין הרי שוב כשמתה אשתו אינה נקראת ערוה ובשעת מיתה דאז זמן היבום בפועל היא כשרה והרי כן התורה התירה תמיד, דאף דבשעת נשואין היא אשת איש, וכן אף כשהי' לו בנים ומתו כיון דבשעת המיתה א"ל וע"כ אין נפ"מ במה שהיתה ערוה ג"כ.

ושם במשנה דנאסרה עליו שעה אחת אינו מובן למה הוצרך לזה דאף אם הי' הדין דבנאסרה בשעת נפילה כשהותרה היתה מותרת היינו משום דהו"א דגם שלא הי' עליו זיקה בשעת נפילה ואז הי' עליו א"א אבל אח"כ שהותרה נתחדש הזיקה גם עליו והזיקה מתרת הא"א וכמו ביבמה שהותרה ונאסרה למ"ד דחוזרת להתירה דאף דבשעה שנאסרה הי' עליו גם א"א וכמו שצדדנו לעיל אבל אח"כ כשהותרה חוזרת לזיקתה והותר הא"א, כן הו"א גם בנאסרה בשעת נפילה, אבל הכא דנאסרה בכל זמן הנפילה הראשונה והאח שייבם הפקיע הזיקה הראשונה איך אפשר שתהי' מותרת להאח שנאסרה בנפילה הראשונה הרי ליכא שוב זיקה להתיר, וצ"ל חדא מתרתי או דאילו לא הי' הדין דאסורה עולמית הו"א דגם בעת שנאסרה ליכא עלה א"א דכל שאפשר להיות עוד זקוקה לו הותר לגבי' הא"א ואסורה רק משום הערוה, ולכן כשהותרה היתה מותרת וע"כ גם הכא הו"א דהותרה לגבי' הא"א אף שנאסרה כל זמן הנפילה ולא נתחדש אצלו הזיקה להתיר הא"א כי א"צ כלל להתיר הא"א ומשום דלא נאסרה עליו משום א"א כיון דהי' יכול להיות זקוקה אליו ורק משום הדין דאסורה עולמית אז אמרי' דהוי כא"א שיל"ב, ולפ"ז גם ביבמה שהותרה ונאסרה דחוזרת להתירה גם בשעה שנאסרה ליכא א"א, עוד י"ל באופן אחר דכמו דחזינן לר"ל דאחר חליצה האחים בכרת ובכ"ז ביבום ל"א כן ומשום דהיבום מפקיע הא"א של הראשון לגמרי כמש"ל בשם הירושלמי, כן הו"א דהיבום מפקיע גם מהאח שעליו היא ערוה כיון דקודם היבום הי' אפשר שתהי' מותרת לו [ועיין בתוס' ד"כ דלר"ש היבום מפקיע גם מא"א שלה"ב] ורק משום דנאסרה עולמית אמרי' דאין היבום מפקיע הא"א לגבי' ובתוס' דף ח' ד"ה תרי כתבו וכן א"א שלהב"ב, ותמוה לענ"ד דמנ"ל דהיא עצמה אסורה בנפילה השני' שהי' בעולמו ואי נימא דזה מקרי תרי איסורא משני א"א, א"כ ל"ק כלל ואולי ידעינן ממה דאמרי' בדף י"ט דא"ק ויבמה עדיין יבומי הראשונים עלי' אבל יקשה לר"ש דל"ל הך דרשא מ"ט אוסר בנולד ואח"כ ייבם, וגם קשה דמצ"צ ידעינן דנאסרה משום א"א של הראשון ולרבי דפרש"י דנפ"ל צ"צ מסברא קשה גם צ"צ מנ"ל דהיא עצמה אסורה וצ"ע:

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה