אור ברסלב
אמרי משה סימן ט › ז)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן ט · ז)

ו)

ועפ"ז הרוחנו ליישב קושית הרש"ל בגיטין בקושית התוס' דלתני אשת איש וציירו שקידש הנכרי חוץ מראובן ושמעון אחיו וראובן קידש חוץ משמעון, ותמה דלמה הוצרכו לזה שקידש ראובן חוץ משמעון ע"ש, ואי נימא דהתוס' ס"ל כהרשב"א דגם בחוץ אסור לבעול א"ש דאם קידשה ראובן סתם ונופלת ליבום לשמעון הי' אסור גם שמעון ליבמה אף שהנכרי קידש בחוץ מ"מ אסור לבעול כמ"ש הרשב"א ונאסרה גם לשמעון משום אשת איש ושוב לא יוכל שמעון לייבם גם הצרה דחל עלה איסור דא"א, וע"כ ציירו שקידש ראובן בחוץ משמעון וס"ל להתוס' דבחוץ אין נופלת ליבום וע"כ מותר שמעון לייבם הצרה דהוי כצ"ע שלא במקום מצוה [והנה מה שהקשתי לעיל (אות ב') על קושית הרשב"א דנאסרה בשעת נפילה משום א"א דשמעון וע"ז הקשתי דאפשר לומר דאיירי בקידש שמעון חוץ מלוי, אבל לפי הנתבאר ברשב"א דגם בקידש חוץ אסור לבעול משום א"א לק"מ דגם בקידש חוץ הוי נאסרה בשעת נפילה] והרש"ל תירץ דאי קידשה ראובן סתם הוי א"א שאינה עומדת ליבום גבי שמעון דל"ש ליבום היכא שיש עלי' אישות מבעל אחר והוי כחצי זיקת יבום, והרש"א כתב דל"י כונתו, והנלע"ד דכונתו עפ"י הירושלמי שהביא הרשב"א בדר"י דקדושי מאה תופסין היו שני אחיו וקדשוה שניהם ומת אחד מהן השני מהו שיהא מותר בה ממ"נ מה שקנה בה קנה והשאר נפלה מחמת אחיו ריב"פ אסור בה דכל יבמה שאין כולה לפני צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה, ומתבאר דכיון דאין כולה נופלת ליבום רק חצי צד החצי שאינה נופלת הוי כערוה, וזהו כונת הרש"ל דכיון דגם הנכרי קידשה אין נופלת מראובן כולה רק חצי, והוי הצד שאינה נופלת כערוה ופוטרת צרתה היינו החצי שנופלת וה"ה צרתה ממש וא"כ הי' אסור לשמעון לייבם הצרה וע"כ איירי שקידש ראובן חוץ משמעון ובחוץ אינה נופלת כלל והוי צ"ע שלא במק"מ וכנ"ל, ואך קשה דא"כ גם ללוי בלא איסורא דאשת איש של הנכרי אף שקידש הנכרי גם חוץ מלוי אסור ללוי משום דאין נופלת כולה, וא"כ ל"ק דלחשב אשת איש וצ"ע, והנה כונת הירושלמי אינו מובן לכאו' דצד הקנוי נידון משום ערוה, ומה ערוה היא זו, ונראה דכונת הירושלמי דכמו דערוה פוטרת צרתה ומשום דבעינן שיהא כל הבית ראוי ליבום, וכיון דהערוה אינה נופלת גם הצרה פטורה, וה"נ כשהיבמה עצמה יש בה צד שאינה נופלת היא כערוה ופוטר גם הצד שנופלת משום דבעינן שיהי' כל הבית ראוי ליבום והוא כעין דרשת רבי מולקחה כל היכא דאיכא תרי ליקוחין כו', ולפ"ז י"ל דקושית התוס' אזלי לרבנן דדרשי מלצרור וצ"ע, ועפ"י הירושלמי הנ"ל נסתר מה שהוכחנו בסימן ז' דא"א מנפילה זו פוטרת ממ"ד דצרת אילונית אסורה דע"כ הוא משום דא"א פוטר ולהנ"ל אין ראי' דהטעם הוא דכיון דאינו יכול לייבם האילונית גם צרתה פטורה דבעינן שיהי' כל הבית ראוי ליבום.

ואולם לפמ"ש (באות א') לפרש דהתוס' ס"ל דבחוץ זקוקה, והא דשריא ללוי היינו משום דאב"מ אינה ערוה רק משום דפטורה נאסרה משום א"א, ולהכי מותרת ללוי כששניהם קידשו חוץ מלוי משום דליכא איסורא דא"א בחוץ וע"כ הצרה מותרת ללוי, ולפ"ז יהי' מוכח דהתוס' פליגי על הרשב"א דהחוץ אסור לבעול, דא"כ יש על האב"מ איסורא דא"א גם לגבי לוי ותפטור הצרה לגבי לוי ואיך יוכל לייבם לוי הצרה, דהרי לפ"ז הערוה היא בהצד שנופלת ליבום, וע"כ דהתוס' ס"ל דבחוץ מותר לבעול ג"כ משום דלגבי' לא נאסרה לא משום אשת אח ולא משום א"א ובכ"ז י"ל דבחוץ זקוקה ליבום דאף דלגבי' לא נאסרה בכ"ז היא אשת אחיו, ורק ב"ש ס"ל דמשום דלא חל איסור דא"א מקרי שלא במקום מצוה, אבל ב"ה פליגי ע"ז וכמ"ש התוס' (דף ל"ב) לר"ש דס"ל אין אחע"א בכ"ז אסרי הצרה דמ"מ הרי היא אשת אחיו עיין שם.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה