אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ח · יג)
ועפ"י הנתבאר מיושב שפיר מה דפריך הגמ' על המשנה דד"א דקדמו וכנסו יוציאו, דנימא חבראי שני' מייבם אנא ראשונה מייבם, וקשה דהרי הוי ביאה פסולה משום אח"ז וא"כ גם אחר היבום של השני' הוי ראשונה את"ז וכמו שתמה האו"ש כנ"ל, אבל להנ"ל ניחא, דנהי דמשום היבום אין מפקיע הזיקה מהשני, אבל עכ"פ מהאחין מופקע הזיקה של השני' מדין ערוה ולא הוי תו הראשונה אח"ז להאח השני, ושפיר פריך דיהי' יכול לייבם הראשונה וע"כ אמרינן דאחיות א"י מי שנאן.
והרמב"ם דפסק כסתמא דמתני' היינו משום דבאמת הרי בש"י שקידש אחיו אחותה אמרי' דצריך להמתין ואף דנעשית ערוה, אין מפקיע הזיקה וכמ"ש התוס' דלמ"ד יש זיקה אין הקידושין מפקיע הזיקה וכבר נתבאר בסי' הקודם הטעם דאין מפקיע למ"ד יש זיקה משום דנהי דמכאן ולהבא הערוה מפקיע אבל אכתי יש עלי' איסור אח"ז משום קנין הזיקה שהי' מקודם והוי כאחות גרושתו, וא"כ גם הכא כשנעשית ערוה ע"י היבום של השני' בכ"ז אסורה גם הראשונה להיבם השני משום דעדיין היא אח"ז משום קנין הזיקה שמקודם שהיתה אח"ז והוי כאחות גרושתו, ואילו לא הי' היבום של הראשון ביתה פסולה הי' היבום מפקיע הזיקה למפרע כדאמרי' אומרים לו המתן עד שיעשה אחיו מעשה דמזה הוכיח האו"ז דע"כ היבום מפקיע הזיקה למפרע כמש"ל אבל כיון דהוי ביאה פסולה ואין היבום מפקיע ורק מדין ערוה בעינן להפקיע ס"ל להרמב"ם דאין הערוה מפקיע למפרע וכדמוכח מהא דצריך להמתין ואף דמסוגיא זו דאחיות א"י מי שנאן מוכח ע"כ דמדין ערוה נמי נפקע הזיקה למפרע וכמש"ל בשם האו"ז, הרמב"ם סמך על סוגיא דפ' כיצד (בדף כ"ג ע"ב) החולקת על סוגיא זו דפריך מ"ש מהא דתנן ד"א שנים מהן נשואים ב' אחיות ומתו חולצות ולא מתייבמות ופרש"י דפריך אהא דקתני במתני' קדמו וכנסו אין מוציאים מידם, ומשני התם אי למ"ד יש זיקה וכו' והסוגיא שם אינו מובן דמאי דמשני על הא דקדמו וכנסו יוציאו, והרי הראשונה הוי יבמה שהותרה ונאסרה והותרה כדפריך (בדף כ"ח) ובתוס' ריש (ד' כ"ד) כתבו דהסוגיא קאי למ"ד דס"ל דיבמה שהותרה ונאסרה אסורה עולמית והרמב"ם ס"ל זה לדוחק לאוקמא סתמא דגמ' דלא כהלכת', ועכס"ל לרמב"ם דסוגי' בד' כ"ג ס"ל דמשני אי למ"ד יש זיקה יש זיקה הכונה הוא דלהכי קדמו וכנסו יוציאו משום דלמ"ד יש זיקה ואסורות משום אח"ז לא מהני גם כשייבם מקודם השני' כיון דהיבום אין מפקיע הזיקה משום דהוי ביאה פסולה כנ"ל ואי משום דנעשית ערוה כנ"ל גם זה לא מהני להפקיע שלא תאסר משום אח"ז דהוי כאחות גרושתו וכנ"ל וזהו כונת הגמ' למ"ד יש זיקה י"ז היינו הזיקה דמקודם לא נפקעת ע"י ערוה והסוגיא (בד' כ"ח) ס"ל דגם ערוה מפקיע למפרע כמו יבום ולכן פריך דהראשונה תשתרי דנהי דהוי ב"פ מ"מ נפקע הזיקה למפרע מדין ערוה כנ"ל ופסק הרמב"ם כסתמא דמתני', ולא קשה לפי דברינו מהרמב"ם שהבאנו (באות י"א) דמוכח דערוה דאשת אח מפקיע הזיקה מהשני, דנהי דס"ל להרמב"ם דאין מפקיע להתיר אחותה מאיסור אח"ז היינו דאין מפקיע קנין הזיקה דמעיקרא והוי כאחות גרושתו אבל מכאן ולהבא ס"ל דמפקיע הזיקה ומש"ה לא הביא הדין דביאה פסולה בשני יבמים ויבמה אחת.