אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ח · יא)
ובאמת מתבאר סברא זו להמדקדק בלשון הרמב"ם (בפ"ה מיבום) דבכולהו בבות במשנה דר"ג דיש מאמר או חליצה אחר מאמר, צייר הרמב"ם וכן בשו"ע, גם על שני יבמים ויבמה אחת, דמהני מאמר או חליצה של השני לפוסלה על בעל מאמר הראשון, ואולם בבבא דביאה פסולה יש אחרי' כלום, ציירו רק בשעשה מאמר או חלץ להשלישית דאסור בקרובותי' דמשמע דאם עשה מאמר או חלץ לאותה שיבמה האח בביאה פסולה לא מהני כלל המאמר והחליצ' שיאסר בקרובותי' והיינו מטעם שכתבנו, דאף דיבום בביאה פסולה לא נפקע הזיקה מהמיבם גופא וכן מהצרות, אבל מהאחין נפקע הזיקה לגמרי מאותה היבמה שיבמה האח בביאה פסולה, משום ערוה דא"א כנ"ל, וע"כ לא מהני כלל המאמר והחליצה של האחין לאותה היבמה עצמה שיבמה האח בביאה פסולה, שיאסרו בקרובותי', דכבר מופקע הזיקה מהם לגמרי ואין נפ"מ לגבי האחים מה שהי' הביאה פסולה דהא בלא דיני דיבום מופקע הזיקה מהם משום ערוה.
ואולם ק"ל בהך דביאה פסולה המבואר במשנה דר"ג דיש אחרי' כלום, לענין שאם עשה מאמר או שחלץ לשני' דמהני להצריך גט למאמר ולאסור בקרובותי' ע"י החליצה, והמשנה דשם אתיא כרבי עקיבא דא"ק תופסין בח"ל כמבואר שם (בד' נ"ב) דלכן לא מהני מאמר אתר חליצה משום דהוי ח"ל וא"כ נהי דביאה פסולה עשו חכמים דלא תפטר מטעם יבום ובעי חליצה, אבל על הצרה הא ודאי דקאי בלא יבנה, וא"כ לר"ע דא"ק תופסין בח"ל תפטור הצרה מזיקתה משום ח"ל ולאו בני חליצה ויבום נינהו, וא"כ לא תהני החליצצה והמאמר בצרתה לאסור בקרובותי', ואם נימא דרבנן עשו בביאה פסולה כאילו ל"ק מדרבנן, וליכא בצרה לא יבנה, א"כ נימא ג"כ דאם עשה אחיו מאמר או חלץ לה עצמה אותה שיבמה אחיו ביאה פסולה נימא ג"כ דיהני המאמר והחליצה לפסול אותה על המייבם, וגם יאסור האח בקרובותי' וכבר נתבאר דמהרמב"ם משמע דאם חלץ או עשה מאמר לאותה שיבמה האח דל"מ כלל, וע"כ הטעם כמש"ל משום דנעשית ערוה של א"א על האחין ונפקע הזיקה מהאחין אף שהיא בעצמה צריכה חליצה מהמיבם.