אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ז · כט)
ובאופן אחר קצת י"ל הטעם דהאחין מותרין בקרובת החלוצה ולא אסרי' משום הזיקה דמעיקרא, והיינו דזיקה ככנוסה הוא רק לאח אחד שיתברר אח"כ שיחלוץ או מייבם, ומקודם אסורה לכולם מספק אבל אח"כ נתברר דרק להחולץ היתה ככנוסה, ולכן האחין מותרין בקרובותי' וכן מה"ט מותר בקרובת הצרה, ואף דלר"י לא אמרי' דנתברר, דאל"כ הי' חייבין כרת, היינו לענין דנימא דנתברר דלא היתה זקוקה כלל רק לאחד זה לא אמרי' ומש"ה צריכין לר"י הטעמא דשליחותא דאחים ודצרה קעביד דזקוקה הוא לכולם, אבל הדין דככנוסה היא רק לאחד, וכן משמע בנדרים (דף ע"ד) על המשנה דשומרת יבם בין י"א בין שני יבמין ר"א אומר יפר ופריך בגמ' נהי דסבר ר"א יש זיקה אפילו בתרי מ"מ אין ברירה, וחזינן דרק לאחד אמרי' הדין דזיקה ככנוסה, ואף דשם קאי דזיקה מה"ת מ"מ נראה דגם אי זיקה דרבנן לא החמירו יותר ממ"ד דזיקה מה"ת, וקצת צ"ע לפ"ז דמ"ט אסור הקרובת לכל האחין, הא כיון דאין זקוקה רק לאחד מהם הרי הוי ספק דרבנן, וביותר קשה בהא דמבואר (בדף כ"ת) דכשחלץ אחד לראשונה אסורה השני' להשני משום דנאסרה בשעת נפילה משום אחות זקוקה, ועיין ברש"י דף כ"ג ע"ב והרי כיון דנתברר דרק להחולץ היתה ככנוסה א"כ הרי להאח השני לא נאסרה שעה אחת דהא נתברר דלא היתה ככנוסה לו, ואולי י"ל דלענין זה שנאסרה שעה אחת דהטעם הוא משום דאז לא נפקע איסור דא"א, וע"כ כיון דעכ"פ בשעת נפילת השני' היתה אסורה עליו משום אחות זקוקה, וע"כ אסורה עולמית, דאין נפ"מ מאיזה טעם נאסרה כיון דעכ"פ אינה ראוי' להתייבם בשעת נפילה אסורה לעולם.
ואולם עדיין קשה דלהחולץ עצמו יהי' הקרובת אסור מה"ת למ"ד יש זיקה מה"ת, ובכ"ד פשוט דאחות חלוצה מד"ס, ולא מצינו רק ר"ע דס"ל (בדף מ"ד) דאסור מה"ת קרובת החלוצה, ומשום דהכתוב קראה ביתו, ואמאי לא יאסר מה"ת לכל הני דס"ל דזיק' מה"ת, ועכצ"ל כמש"ל דחליצה עוקר למפרע הזיקה שלא יהי' ככנוסה אליו.