אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ז · כד)
ואולם עדיין קשה לי על הגר"א מה דספק ויבם בנכסי מיתנא לפמ"ש הרא"ש שם דאיירי שהאב קיים ורק ע"י היבום הוא דזוכה בנכסים, ואיך זוכה ע"י היבום הא ל"מ היבום להגר"א דהוי ביאה פסולה דילמא הוי הולד מהראשון, וא"כ גם להצד דהוא ב"ז להיבם הוי ביאה פסולה, ולא יזכה בנכסים על ידי היבום, ויהי' ראי' מזה להח"צ דהיכא דיש ממ"נ לא הוי חליצה פסולה או עכ"פ בביאה לכ"ע מהני, וק"ט להגר"א וע"כ צ"ל להגר"א, דגם בביאה פסולה שצריך חליצה מ"מ כיון דמה"ת ודאי דמהני היבום וע"כ שפיר יורש בנכסים, ול"ד למה דמבואר בסי' קס"ג סעי' א' בהגה ובלבד שיהא ראוי לקיים, והוא מירושלמי בעשה מאמר באחת ויבם לשני' דמאחר שאינו יכול לקיים את אחת מהן אינו זוכה בנכסים, דהיינו היכא דאסורה לו בודאי, אבל הכא דלהך צד דהוא בנו של היבם הרי מותר בה, וע"כ זוכה להך צד בנכסים ג"כ, וזה מוכרחים לומר בל"ז, וע"כ גם להגר"א דהוי ביאה פסולה צריכה חליצ' מ"מ י"ל דזוכה בנכסים, וכן מוכרחים לומר לפי מ"ש התוס' ריש החולץ בד"ה ונמצאת, בתירוצם הראשון דבתוך ג' גם בדיעבד לא מהני החליצה מדרבנן, והיינו גם בנתברר שלא היתה מעוברת, יעוי"ש במהר"ם וא"כ קשה מהך דספק ויבם דזוכה בנכסים ע"י היבום תוך ג', ומוכח מזה דכיון דמה"ת מהני היבום זוכה בנכסים, ואולי י"ל דביבום תוך ג' מהני גם מדרבנן גם לתירוץ הראשון ורק בחליצה ס"ל דל"מ מדרבנן ועיין בב"מ ועוד י"ל דהתוס' לתירוץ זה סברי דלא כהרא"ש ואיירי בספק ויבם היכא דליכא אב והיבם זוכה מדין אחוה יעיין שם במהרש"א שתמה על הרא"ש, וכן מתבאר מהרמב"ן דלא כהרא"ש, ובשו"ע, יש ב' דיעות בזה, עוד יש לחלק דדוקא במת תוך ל' ס"ל להגר"א דהוי ביאה פסולה כיון דמה"ת אזלינן בתר רובא דולד מעליא הוא ואסור לייבם מדין ודאי וע"כ ל"מ היבום על הך צד דרבנן דחששו למיעוט דהרי עכ"פ היבום הי' אסור בבירור, ואף דשייך ממ"נ, משא"כ בספק ויבם דאיירי שהספק שקול דאוקי רוב דלט' ילדן נגד רובא דעוברה ניכר, וכיון דיש ממ"נ מהני היבום.