אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ז · כג)
החכ"צ בסימן ק"א מסתפק בהניח אשה מעוברת וילדה, והולד מת תוך ל' דאסור ליבמה שמא הי' הולד ב"ק ונחלצה, אי הוי חליצה פסולה דצריכ' חיזור, או דכיון דיש ממ"נ לפטור דאם הולד ב"ק הוי חליצה כשרה יעוי"ש.
והנה בביאור הגר"א בסי' קס"ד ס"ק י"ח בהא דהכונס יבמתו ונמצאת מעוברת דאם ילדה ונד שא"י אם כלו חדשיו דנותן גט וחליצה, וכתב שם בהגר"א דאף אם בא עלי' אחר שמת הולד צריכה גט וחליצה, והקשה האו"ש דהא בזה ממ"נ תפטור אם אין הולד ב"ק תפטור ע"י היבום ואם הוא ב"ק תפטור ע"י הולד, ומוכח דס"ל דלא כהח"צ דגם בכה"ג דיש ממ"נ הוי חליצה פסולה וצריכה חיזור, וה"ה דהוי ביאה פסולה אף דיש ממ"נ וע"כ צריכה חליצה ככל ביאה פסולה דצריכה חליצה ואך לכאורה ק"ט לענ"ד בהא דמתבאר ריש החולץ דלר"י דביאת מעוברת ש"ב הכונס יבמתו ונמצאת מעובר' והפילה יקיים וא"צ לחזור ולבעול וסגי בגט, ואמאי הא הוי ביאה פסולה דהי' אסור לייבם משום ספק דילמא יהי' ב"ק ומוכח מזה כהח"צ דכיון דממ"נ אם יהיה ב"ק א"צ כלל לפטור ע"י היבום דהולד יפטור לאחר שיצא לעולם, ורק כשלא יהי' ב"ק צריך להיבום ואז הרי היבום בהיתר, ולא הוי ביאה פסולה כשיש ממ"נ, או דנחלק דרק לענין חליצה קאמר דצריכה חיזור בכהאי גונא, אבל ביבום מהני לכ"ע, ויקשה על הגר"א מזה, ואולם יש לדחות דכאן דהפילה ונתברר דלא הי' איסור בהיבום שפיר מהני, אבל בנידון הגר"א דגם עתה בספק אולי עשה איסור דילמא הולד ב"ק ואף דאז הולד פוטר מ"מ ל"מ הממ"נ, א"נ י"ל לפמש"ל דגם אי הולד ב"ק מ"מ כ"ז שלא יצא לאויר העולם היא זקוקה וליכא כרת בביאתו, ורק אח"כ נתברר למפרע שלא היתה זקוקה והיא בכרת, וע"כ לא הוי ביאה פסולה כיון לע"ע ליכא כרת בכל האופנים, ואך יקשה מאי פריך שם מברייתא דלא תנשא צרתה לר"י הא לפי"מ דס"ד דהולד פוטר גם טרם שיצא לעולם שפיר ניחא גם לר"י דלכן לא תנשא צרתה משום דהוי ביאה פסולה מספק שמא יהי' ב"ק ואז גם עתה בכרת וע"כ אין פוטר היבום אם תפיל משום ביאה פסולה וע"כ צ"ל כמש"ל דכיון דהפילה נתברר שלא הי' בפסול.