אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ז · כא)
וקשה במ"ש התוס' (בדף ל"ב) ר"ש דס"ל דצ"ע אסורה אף דס"ל דאאחע"א משום דמתלי תלי וקאי, והיינו דס"ל לא נפקע כלל הא"א כיון דאם יופקע יחול האח"ת, וכיון דלא פקע הא"א שפיר הצרות אסורות ע"ש, וק"ל לפי"מ דרצה לומר שם בסוגי' דלר"ש גם בב"א ס"ל דאינו חל, והיינו דחל החמור וכמבואר שם בתוס', ולפ"ז בכל איסור דאשת אח הרי יש גם איסור דאשת איש כשקידשה, וכל זמן שאת חי ליכא רק איסור דאשת איש, דאשת את אינו חל דהוא הקל לגבי אשת איש, ואף שהתוס' כתבו (בדף ל"ג ע"ב) בד"ה ואיסור, לגבי אח"א ואשת איש אינו חשוב א"א תמור דיש לה היתר בחיי אוסרה אבל לגבי אשת אח ואשת איש ע"כ אשת איש חמור דאל"כ איך יתחייב אחיו מיתה משום אשת איש וזה ודאי אינו מסתבר לומר כי באמת לא יתחייב מיתה [אם לא דנימא ששקולים הם וחיילו תרווייהו] והנה אף דלב"ש אמרי' דכיון דאינו חל אשת אח על אח"א הוי צ"ע שלב"מ. וחזינן דכל דליכא איסור דאשת אח הוי שלב"מ, וא"כ למאן דס"ל דגם בב"א אינו חל, ותמיד כשקידש האח ליכא רק איסור דאשת איש, ואיך משכחת מצות יבום, אך זה ל"ק דכיון דכשמת וליכא איסור דאשת איש חל האיסור דאשת אח מקרי במקום מצוה, אבל זה קשה לר"ש דס"ל דמשום דמתלי תלי ולכן אסורה צרת ערוה, והיינו משום דלא פקע האשת אח והרי לר"ש דס"ל דגם בב"א אינו חל א"כ ליכא אשת אח כל זמן שהוא חי דאז חייב משום אשת איש, ואימתי חל האשת אח רק לאח"מ כנ"ל, וא"כ הוי ערוה לאח"מ שאינה פוטרת צרתה, וא"ל דזה לא מקרי ערוה דלאח"מ, ומשום דתיכף בשעת המיתה שנפקע איסור דאשת איש חל איסור דאשת את, דע"כ ז"א דהרי חזינן לב"ש דס"ל דהצרות מותרות מה"ט דאאתע"א ואינו חל מחיים אח"א על א"א, והערוה עצמה אסורה משום דלאחר מיתה שנפקע הא"א חל איסור דאח"א וכמ"ש בתוס', ולכן הצרות מותרות משום דהוי ערוה שנעשה לאח"מ, אף דג"כ אין רגע מפסיק שיותר ובכ"ז מקרי ערוה דלאח"מ, וא"כ גם לר"ש אף דפליג בזה על ב"ש וס"ל דלא הותר כלל הא"א והיינו דס"ל דלא הותר הא"א רק במקום דתהיה זקוקה ליבום או לחליצה, אבל אם תיכף עומד הכן איסור דאח"א לחול ולא תהי" זקוקה כלל, ולכן לא נפקע כלל הא"א, ומש"ה פוטרת צרתה, ולפ"ז קשה דכיון דלר"ש גם בב"א אינו חל וליכא מחיים איסור דא"א רק איסור דאשת איש ורק לאחר מיתה הוא דחל איסור דאשת אח, וא"כ הוי ערוה דלאח"מ, ומ"ט פוטרת צרתה.