אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ו · יח)
והנה הריטב"א והר"נ בקדושין (דף י') בהא דאמרי' דכל הבועל דעתו על גמ"ב כתבו דביבמה דקונה אפילו שניהם שוגגים אף כשגמר ביאתו קונה בהעראה דאל"כ מאי פריך באלמנה מן האירוסין לדחי עשה לל"ת הא בבמ"ב כבר היא בעולת עצמו והוי עשה ול"ת, ובא"מ (סי ל"ג) כתב דאף די"ל דהקושיא הוא שיפרש, דיקנה בתחלת ביאה, אבל א"כ למה צריך לומר גזירה ב"ר אטו ב"ש הוי"ל לתרץ גזירא שמא לא יפרש ויגמור ביאתו שהיא חששא קרובה יותר והיינו כשיטת הריטב"א המובא (באות י') דבאמת מותרת כל הביאה ראשונה בח"ל ודלא כמ"ש התוס' דהומ"ל גזירה אטו גמ"ב], והקשה ע"ז הא"מ דהא בהעראה ל"ק לכל, ולא הוי רק כארוסה ע"י העראה, וא"כ בגמ"ב אסורה דאזלינן בתר נשואין, ע"ש.
והנלע"ד דאין חל עשה דבעולה על לאו דאלמנה דבכל אלמנה מן הנשואין שפיר חל אלמנה על בעולה. משום דבחיו לא חל איסור בעולה על א"א וכשנתאלמנה חלו שניהם כאחת וע' פרמ"ג בסוף ח"א מיו"ד אבל הכא באלמנה מן האירוסין דאח"כ בשעת היבום נעשית בעולה לא חל בעולה על האלמנה. ואף דאיסור אלמנה נדחה מפני עדל"ת מ"מ לא דמי להך דאי פקע א"א אתי אח"א וחייל, דשם הוי בתורת היתר, אבל הכא דהוי ע"י דחי' שפיר מקרי דגם האיסור הראשון יש. וראיתי סברה כזו הובא בשם מרכבת המשנה דבכה"ג דעדל"ת לא חל איסור השני. ועפ"ז מיושב שפיר קושיא הנ"ל. ולכאורה אפשר ליישב קושית הא"מ הנ"ל משום הואיל ואשתרי, דהותר האשת אח בשעת נפילה ואח"כ נעשית בעולה ושייך ע"ז הואיל ואשתרי וזה כעין קושית הב"מ המובא בסי' הקודם אות כ"ג והב"מ תירץ על קושיתו דבאמת ביאה ראשונה אינה אסורה רק מדרבנן בנתמנה להיות כ"ג, אבל הכא דקיימינן על דין דאורייתא שפיר י"ל הואיל ואישתרי שריא אף דנעשית בעולה אח"כ, אבל אאפל"כ דמלבד מה שכתבנו בסי' הקודם, דלמסקנא דהנפילה מתרת ל"ש הואיל ואישתרי, ורק דלס"ד דהיבום מתרת הוא דאמרי' הואיל ואישתרי, וגם להס"ד ל"ש הכא הואיל ואישתרי, דכיון דבהעראה נעשית כאשתו לכ"ד ויכול לגרשה ולהחזירה, וא"כ לח נצרך להתיר האשת את בגמ"ח משום מצות יבום דאיכא בגמ"ב משום הקמת שם דהא גם בלא מצוה מותרת הא"א והואיל ואישתרי ל"ש רק אם המצוה הוא המתיר].