אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ו · י)
וקשה לי טובא לשיטת רש"י הנ"ל דב"ט קונה מה"ת, דא"כ לר"ל דס"ל דאחר חליצה על הצרות בכרת, א"כ הכא כשחולץ לשני' תהי' פוטרת בחליצתה לחוד גם את הראשונה דמנפילה השני' היא מבית אחד, וזיקה הראשונה נפטרה מפני שנעשית ערוה של א"א מב"ט לאחר חליצת השני' וכן יקשה להרשב"א דיבמה שנאסרה אינה חוזרת לזיקתה כשהותרה, א"כ גם לר"י קשה דתפטור בחליצת השני' לחוד, דזיקה הראשונה נפטרה תיכף כשיבם הב"ט ונעשית ערוה לשיטת רש"י, ושוב גם כשמת והותרה אין חוזרת לזיקתה, ואולם הרשב"א אינו סובר כשי' רש"י אבל מר"ל קשה טובא על רש"י, ואולי אפ"ל דכמו דממעטינן ביאת ב"ט מדין חיוב חנק של אשת איש כמבואר בקדושין י"ט, ה"נ נתמעט דאין בה כרת של אשת אח. ורק דקנה מה"ת, וע"כ אין בה כרת גם לר"ל, ועוד אפ"ל דלר"ל נפרש המשנה דאו או קתני, היינו הראשונה חולצת ופוטרת בזה גם השני' או השני' חולצת ומתיבמת ופוטרת גם הראשונה מטעם הנ"ל, עוד אפ"ל דהא דאין יכול לחלוץ או לייבם השני' קודם ולפטור הראשונה לר"ל, משום דמבטל עי"ז מצות יבמים מהראשונה דהיא תפטור ע"י ערוה ולא מתקים המצוה, ואולם בירושלמי הגירסא באמת להיפך דחולץ או מייבם לשני' ואח"כ חולץ לראשונה, ועל גירסא זו קשה טובא לר"ל דממילא נפטרה הראשונה מדין ערוה כנ"ל, וכן להרשב"א דאין חוזרת לזיקתה קשה כנ"ל.