אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ו · ז)
והנה עוד הביא ראי' ממה שהקשה באהל דוד בהא דאמרי' (בדף צ"ו) דב"ט שבא על יבמתו ומשהגדיל נשא אחרת דהראשונה חולצת ושני' מתיבמת ולשיטת רש"י דב"ט קנה מה"ת א"כ כשחלץ לראשונה קאי על השני' באיסור לא יבנה, דהרי מה"ת הם שני יבמות מבית אחד, ומזה הוכיח דגם לרש"י לא סגי לה בגט ולכן ליכא לא יבנה דדוקא כשחולץ משום זיקת הך בית קאי בל"י על השני' אבל הכא צריכה חליצה משום זיקת הראשון דלח נפקע ע"י ביאתו כנ"ל לכן ליכא לא יבנה, ע"ש ונפלאתי עליו דאדרבה ממשנה זו מוכרת להדיא דלא כדבריו, דלדבריו הוי הראשונה אשת ב' מתים מה"ת, כיון דב"ט קנה מה"ת ואין פוטרה מזיקתה, וא"כ השני' היא צרת אב"מ מה"ת ואיך מתיבמת, ועיין בתוס' (דף ל"ב) שפירשו במה דפריך הגמ' שם ויעשו ביאת ב"ט כמאמר ותדחה צרה מיבום ומשני שם דהך תנא ס"ל דאשת ב' מתים מה"ת ולכן הכא לא אסרו הצרה משום דלא הוי רק אב"מ מדרבנן, ומשום דב"ט לא קנה רק מדרבנן ולכן הצרה מותרת כמו בכל ח"ל ושניות ועיין שה"ט, אבל להעונג יו"ט עולה דלרש"י הראשונה היא אב"מ מה"ת וא"כ השני' היא צרת אב"מ מה"ת ואיך מתיבמת. ועלה בדעתי לישב דבריו דנהי דלא נפקע זיקת הראשון עי" ביאת ב"ט מדין יבום, מ"מ נפקע הזיקה לגבי אחיו מדין ערוה, כיון דב"ט קנה מה"ת נעשית ערוה של א"א לגבי אחיו השני ונפקע ממנו זיקת הראשון, ואף דכשמת הב"ט הוי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה דחוזרת להתירה דהיינו לזיקתה. וכשיטת הפוסקים דלא כהרשב"א [ולהרשב"א דאינה חוזרת לזיקתה תתעורר קושית האהל דוד הנ"ל, דכיון דאין לה זיקה מן הראשון א"כ איך מתיבמת השני' כיון דחלץ לראשונה עובר על השני' בלא יבנה דהוי שתי יבמות מבית אחד] ולאחר מיתת הב"ט יש עלי' גם זיקת הראשון, ובכ"ז לא הוי הצרה צרת אב"מ, ומשום דאימתי נעשית ערוה לאחר מיתה, ובכה"ג אינה פוטרת צרתה כמ"ש התוס' ריש פד"א והרשב"א (בדף י"ג) דערוה לאחר מיתה אינה פוטרת, והכא עכצ"ל דנעשית אב"מ לאחר שהותרה, היינו דע"כ צ"ל דרגע אחד הותרה הא"א של הב"ט דכל זמן שלא הותרה הרי אין עלי' זיקת הראשון משום שכבר נאסרה ע"י ביאת ב"ט ורק אם נתפוס שהותרה הא"א של הב"ט שוב חוזרת לזיקת הראשון ג"כ ונעשה אז עלי' זיקת ב"י ע"כ מקרי דהערוה נעשה לאחר מיתה דאין פוטרת צרתה, ול"ד לכל אב"מ שפוטרת צרתה כמו בקדושי חוץ דשם כמו שצייר הרשב"א בגיטין פ"ב דמתו שניהם כאחת, הרי אמרי' דלא הותר כלל הא"א של שניהם משום דיש עלי' זיקת ב"י, וע"כ פוטרת צרתה משום דהא"א לא הותר כלל, אבל הכא ע"כ צ"ל דהותרה רגע אחד דאל"כ לא הוי אב"מ כנ"ל.