אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ו · ג)
ועפ"ז נראה בהא דפריך הגמ' (בדף כ') ואס"ד מה"ת ליבום לא רמיא אם בעלו אמאי קנו, ותמה בשעה"מ לפמ"ש המ"ל דחייבי עשה אף דאסור ליבם מ"מ ליכא איסור דא"א, א"כ למה לא יקנה כמו בח"ל דתפסי קידושין, ותירץ שם דהקושיא הוא מהא דמשמע מבריתא דפוטרת צרתה ע"י ביאת ח"ל וקונה ג"כ באונס ושוגג כדין יבמה, ואי מה"ת לא חזיא ליבום לא היתה פוטרת צרתה, וכן בביאת שוגג ל"מ, אבל תפסי בה קידושין ברצון כאשה דעלמא, ולפמ"ש ליתא לדבריו דביבמה ליתא קידושין דעלמא כדמוכח מביאת מעוברת דא"צ גט רק מדרבנן, ושוב ראיתי בא"מ שכתב ג"כ דביבמה ליכא קידושין דעלמא. ויתישב בזה ג"כ מה שהקשה בעונג יו"ט דמשכחת אשת ב' מתים מה"ת ביבום א"ע לפימ"ש האחרונים דהא דאם בעלו לא קנו היינו דלא מיפטרא מהזיקה ע"י יבום אבל לקנותה כאשה דעלמא שפיר דמי, א"כ משכחת אשב"מ ביבום א"ע דקנו ולא מיפטרא מזיקה של ראשון, ולפי הנ"ל לק"מ דכל דהיבום אינו מועיל להפקיע הזיקה ל"ק ג"כ, כמו בביאת מועברת כנ"ל.