אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ה · כא)
ועפ"ז אפשר לישב דברי הא"מ שכתב לתרץ קושית התוס' (בדף ט') דלר"ע נימא דח"ל מתיבמת משום עדל"ת, ותירץ עפ"י שיטת רש"י דכל דלת"ק פקעי גם אח"כ, וא"כ אי נימא עדל"ת שריא רק ביאה ראשונה, ואח"כ יופקע הקדושין ואשה לשעה לא אשכחן. ע"ש, והשגתי ע"ז בילדותי מסוגיא דעלי' דאצטריך עלי' משום דס"ד דעדל"ת שיב"כ וג"כ יקשה דהוי אשה לשעה, וכבר מפורסם השגה זו, וכמדומה שכבר כתובה ג"כ באחרונים, האומנם כי לכאורה קשה זה גם על תירוץ הראשונים על קושית התוס' הנ"ל דפשיטא לגמרא דכל דלא תפסי קדושין לא תפיס ג"כ זיקה היינו דהזיקה גופא הוא כמו קנין וכל דלת"ק ל"ת ג"כ זיקה, וג"כ קשה מסוגיא דעלי', אך מחידושי הרמב"ן מתבאר דסברא זו ידעינן אחר דכתוב עלי' דערוה פטורה, היינו מה"ט דלא תפיס זיקה במקום דלת"ק, ומזה ידעינן גם לר"ע בח"ל, אבל על תירוץ הא"מ אאפל"כ]. ולהנ"ל יתישב דלפי הס"ד דכל דין יבום הוא משום עדל"ת, ובכ"ז גלי רחמנא דנעשית כאשתו לכ"ד שמגרשה בגט ומחזירה ולביאה שני' כתבו התוס' דל"צ קרא, וא"כ חזינן דאף משום עדל"ת שריא גם הביאה שני' וע"כ הו"א גם באחות אשה שריא הביאה שני' דנעשית כאשתו לכ"ד ע"י היבום, וזה הי' עיכוב ביבום דצריכה להיות כאשתו לכ"ד, וע"כ הו"א דאחות אשה מתיבמת, ולא הוי אשה לשעה, אבל להמסקנא דאין עדל"ת שיב"כ והא"א הותרה לגמרי גם ביבם קטן וע"כ במקום דעדל"ת שריא רק הביאה הראשונה, והוי' אשה לשעה. ושמעתי בשם אחד מחכמי זמנינו בישוב הח"מ הנ"ל דבאחות אשה כיון דע"י היבום נקנית לי' וב' האחיות נעשו עליו ערוה, אמרינן להיפך דנפקע קידושי אשתו הקודמת והיבמה נשארה קנוי' לעולם, ואם כי זה עצה מחוכמת אבל לענ"ד דלא יועיל כלל גם אם נפקיע קידושי אשתו הקודמת דבכ"ז היבמה תשאר ערוה דכמו דאחות גרושתו אסורה אף שכעת אינה אשתו רק משום שהיתה אשתו פעם אחת, וגם הכא כשיופקע קידושי אשתו משום שנעשית ערוה בכ"ז הרי רק מכאן ולהבא נפקע אבל עד עכשיו היתה אשתו, ואסורה עליו אחותה היבמה ויופקע ג"כ מהיבמה הקדושין.