אור ברסלב
אמרי משה סימן ה › ז)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן ה · ז)

ו)

ויש להבין להרמב"ם והרשב"א הנ"ל איך יפרשו הא דאמרינן ביבמות (דף י') לר"י דשליחותא דאחים שליחותא דצרה קעבדא דלהתוס' דלא יבנה לנתק מכרת, ומסברה הוא בכרת, א"ש דר"ל ס"ל דרק על החולץ והתלוצה גני קרא ננתק, וע"ז קאמר ר"י דשליחות דאחים ודצרה קעביד, היינו דאין נפ"מ כלל בין החולץ לאחים, דרק א' צריך לעשות מעשה החליצה בעד כל האחים ובעד כל הבית ולכן אין חילוק בין החולץ להאחים, אבל להרמב"ם דמסברא ליכא כרת, משום דהנפילה מתרת, א"כ למה צריך להך דשליחותא, וגם צריך להבין טעמא דר"ל, ולומר דר"ל פליג ע"ז גופא, וס"ל דאין הנפילה מתרת ומסברא איכא כרת הוא דוחק, וגם יקשה מ"ט החולץ עצמו אינו בכרת כיון דליכא לא יבנה לנתק, ומה נפ"מ בין החולץ להאחים. והנראה עפי"מ דמבואר בירושלמי פרק א' ה"א ר"י בעי למ"ד הכל מודים בצרה שהוא חייב קידש אחד מהשוק אחת מהן ובא היבם וחלץ לה או בא עלי' פקעה קידושין ממנה, חלץ לחברת ובא עלי' למפרע חנו עלי' קידושין, וביארו האחרונים דס"ל להירושלמי דטעמא דר"ל הוא דכשחולץ לאחת נתברר דרק היא היתה הזקוקה, והצרות איגלאי למפרע דלא היו זקוקות כלל, ולהכי כשקידש אחד מהשוק למ"ד דאין קידושין תופסין ביבמה אם אח"כ חלץ להמקודשת נתברר דהיא היתה זקוקה ואין קידושין תופסין אבל כשחלץ לחברת נתברר דהמקודשת לא היתה זקוקה, ולפ"ז שפיר ניחא טעמא דר"ל אף דס"ל ג"כ דהנפילה מתרת מ"מ ס"ל דלגבי האחים וכן להצרות שנתברר שלא היתה זקוקה להם שפיר חייבין כרת, וע"ז קאמר ר"י דשליחותא קעביד היינו דהא דנפטרים הצרות ע"י חליצת האחת לא משום דנתברר דרק אחת היתה זקוקה, אלא משום דחליצת האחת היתה על כל הבית משום שליחותא וכן לגבי האחים, אבל לעולם דכולם היו זקוקות והנפילה היתה לכולם מסברא וע"כ ליכא כרת לכל האחים והצרות.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה