אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ד · כט)
ואך לפ"ז יתעורר הקושיא שהקשינו (באות כה) בהך דמהו לחוש לזרעו דמהכ"ת ישתרי הזרע בלא שחיטה כיון דיש בהאם חלק או מחצה שלא נשחט. וע"כ נראה דבאמת כיון דמה שבפנים כשחוט וסימניו כשחוטים. הרי אא"פ לחלק ולאמר דמחצה שחוט ומחצה אינו שחוט. וע"כ ס"ל דאמרי' דבאמת הוא כולו כשחוט. ואף אין לו היתר אכילה ע"י הך שחיטה מגזה"כ דבשר בשדה. ומקום חתך מגזה"כ דכל בבהמה תאכלו. דדייקינן דמה שאינה במחיצה אסור. וגלי קרא דאף שהוא שחוט אסור. וע"כ בעי הגמ' דזרעו יהי' מותר, כיון דבאמת האם כולו כשחוט אלא דהתורה אסרה דלא יתיר השחיטה לאכילה והרי חזינן דבאמת הועיל השחיטה להאבר ג"כ לטהר בנבלה. וע"כ בעי לומר דדמי לבהמה דעלמא דאתיא מכח חלב ודם. דה"נ הוי רק איסור בעלמא כחלב ודם. ובכ"ז ניחא גם האבעי' דמהו לגמוע את חלבו. ול"ק דהוי כחלב טרפה. כיון דעיקר האיסור מסתעף מחסרון שחיטה. דהיינו דגלי קרא דאף דכולו שחוט באמת. מ"מ לא יועיל השחיטה להתיר באכילה רק מה שבמחיצות. דמה"ט גם מקום חתך אסור וכנ"ל וע"כ דמי לחלב דעלמא שמותר אף דאתי מאבמ"ה. וגם הכא א"א לאסור החלב. וע"ז קאמר א"ד האי אי"ל תקנתא בשחיטה והאי ל"ל תקנתא בשחיטה. והיינו דבאמת ל"מ שחיטה להאבר אף אלו יצויר בו שחיטה. כיון דגלי קרא דאף דכולו שחוט אסור תו ל"ש עליו שחיטה. וע"כ דמי לאיסור טרפה. ואולם מהרשב"א הנ"ל מתבאר דס"ל דהאבר הוא כאבמ"ה ממש. וכ"מ בתוה"ב. ולדידי' אלו יצויר שחיטה על האבר הי' מותר. וכן מתבאר בתוס' דף ע"ה ד"ה ב"פ והא דאמרי' דא"צ תקנה בשחיטה. היינו משום דאין מצויר בו שחיטה. ומשום דס"ל דאין חל דין שחיטה כלל על האבר והוא כחי והוי אבמ"ה ממש ואפשר דאסור גם לב"נ כנ"ל.