אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ג · לב)
אבל תמוה מאוד לומר שיהי' כשר אם שחט עכו"ם השליש השני בקנה אם גמר אח"כ המיעוט בתרא בהכשר. ובתוספתא תניא ישראל ששחט ומירק עכו"ם שחיטתו פסולה שחט רוב שנים (ומירק עכו"ם) שחיטתו כשרה. עכו"ם ששחט ומירק ישראל כשרה. ועל כרחך איירי בקנה. ומשמע להדיא דאם מירק העכו"ם עד רוב הקנה פסול ותו ל"מ מה שגומר המיעוט בתרא בהכשר. וכן משמעות הסוגיא בדף כ"ט. אבל יש להבין מ"ט באמת פסול ומ"ש מהגריס שליש הב' דכשר ע"י שחיטת המיעו"ב. וכיון דגם שחיטת עכו"ם ומחובר לא הוי פסלות כנ"ל. ורק דאותו מקצת לא חשיב שחיטה מ"ט לא מהני שחיטת המיעו"ב להכשיר. דבהשליש ששחט העכו"ם הרי ליכא שיעור לטרוף. נראה מזה מוכרח כדעת הגרע"א והבה"ל דהמיעוט בתרא לא מהני להכשיר וכנ"ל בסימן הקודם. ואף דהראי' שהביא הבה"ל לזה מהרמב"ם דבדרס שילש האמצעי פסול. כבר בארנו בריש הסימן דיש לדחות דשם הטעם משום דהוי פסלות על כל השחיטה (וכדמתבאר כן באשכול כנ"ל באות הקודם). אבל יהי' ראי' משחיטת עכו"ם ומחובר דלא הוי פסלות ועכ"ז פסול בשליש הב' וע"כ הטעם דהמיעוט בתרא לא מהני להכשיר. והא דמהני בהגרמה היינו כמש"ל בסימן הקודם (אות ב') ע"פ הפר"ח דשלא במקום שחיטה לא הוי כמנחא בדיקולא וע"כ מועיל המיעו"ב. אבל במקום שחיטה ל"מ להכשיר על ידי המיעוט בתרא דהוי כמנחא בדיקולא. אבל יקשה להפלתי דס"ל דגם שלא במקום שחיטה אם נפסקה ברובא נבלה והוי כמנחא בדיקולא. ובכ"ז מהני בהגרמת שליש הב' להכשיר ע"י המיעוט בתרא וכמשנ"ל הטעם. ואם כן קשה מ"ט לא יועיל גם בשחט עכו"ם או במחובר על ידי המיעו"ב. ולכאורה אפ"ל דבהגרמה מהני המיעוט בתרא משום דאין מצטרף שליש הראשון שבמקום שחיט' לשליש הב' דהגרמה לעשותה כפסוקה ברובא. ועל כן לא מטרף בשליש הב'. אבל בשחט עכו"ם או במחובר השליש הב' במקום שחיטה אף דלא הוי פסלות לפסול שחיטה הקודמת. בכ"ז נטרפה ע"י הך שליש לחוד. דעיקר הטרפות בקנה הוא ע"י המיעוט שאחר המחצה לחוד אם נפסק שלא בדרך שחיטה הך מועט לחוד נעשה טרפה. ולכן אף כששחט המחצה כדין והמיעוט שאחר המחצה שחט עכו"ם או במחובר אף דהשחיטה אין מצטרף לעשות טרפה. בכ"ז נטרפה ע"י הך מיעוט לחוד. והא דבהגרים שליש הב' לא נעשית טרפה בהך שליש לחוד. הוא משום דלא מצטרף השליש הראשון שבמק"ש להשליש דהגרמה לעשותה כפסוקה ברובא דלא הוי כאבר אחד וכמש"ל (באות כ"א). אבל תמוה לחדש דאם נפסק הגרגרת שליש במק"ש ושליש בהגרמה שלא יהי' טרפה. וע"כ דחשיב כאבר אחד. ואפ"ל דחף דחשיב כאבר אחד לענין טרפות. אבל בכ"ז לענין שיהי' כמנחא בדיקולא לא מצטרף. וע"כ בהגרמה שפיר מועיל המיעוט בתרא דעדיין לא הוי כמנחא בדיקולא ע"י שליש במק"ש ושליש בהגרמה. אבל ברוב במק"ש ל"מ המיעוט בתרא להכשיר. ואך לפי זה יפול ראיות הפלתי ע"ש וא"ל. וגם לפמ"ש בסימן הקודם (באות י"א) להוכיח דגם במקום שחיטה מהני המיעוט בתרא ק"ט מ"ט יהיה פסול כששחט עכו"ם השליש הב'. ושו"ר באשכול הנ"ל ומשמע דלא פסיקא לו דשחיטת עכו"ם לא הוי פסלות. ע"ש שכתב לפרש דברי הבה"ג שכתב דהיכא דאתחיל עכו"ם לשחוט פורתא וגמר ישראל פסול משום דקיי"ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף. והוא תמוה דבושט לכ"ע פסול ובקנה לכ"ע כשר. ופירש האשכול דכונתו על הושט לענין שתהיה' נבלה דאי אין לשחיטה אלא לבסוף לא הוי אלא טרפה כנקובת הקוץ. אבל אם ישנה לשחיטה מתוע"ס כיון דהתחלה נמי מקרי שחיטה הוי נבלה ע"י שחיטת עכו"ם. ומשמע דגם שחיטת עכו"ם הוי פסול בשחיטה ול"ד לנקובת הקוץ. וע"כ א"ש דהוי טרפה ע"י שחיטת עכו"ם השליש הב' לפי מה דקיי"ל לענין זה דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף דמיקרי נפסלה בשחיטה. ואף דלכאורה דבריו סותרים למ"ש בעצמו שם דאף דבמיעוט בתרא (אחרי שנגמר השחיטה ברוב) פוסל שהי' להבה"ג מ"מ שחיטת עכו"ם דמי לקוץ ואין פוסל אחרי שנגמר השחיטה ברוב. י"ל דבריו דאחרי שנגמר השחיטה תו אין על המיעוט בתרא תורת שחיטה. ואך כשגמר ישראל המיעוט בתרא עושה עי"ז גם המיעו"ב שיהי' תורת שחיטה עליו וע"כ פוסל שהי'. משא"כ ע"י שחיטת עכו"ם. ועיין ביש"ש פ"ב ס"ו. ולפי זה י"ל דשפיר מועיל המיעוט בתרא להכשיר גם במקום שחיטה (וכן מוכרח דמועיל המיעו"ב להשיטות דנקובת הושט טרפה ולא נבלה גם בשחט במקום הנקב וכמש"ל (באות כ"ה). ובשחט עכו"ם השליש הב' פסול משום דמיקרי נפסלה בשחיטה וכן גם מחובר. דכל פסול שעושה באמצע השחיטה פוסל השחיטה לבד מהגרמ' דהוי כשוחט ביד.