אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ג · כז)
ועפ"י דברינו ניחא דהנה החילוק שי"ל בין שקט במקום הנקב לשחט שלא במקום הנקב. ע"כ היינו דבמקום הנקב י"ל דהוי נבלה משום דלא שחט רובו של הסימן ואף אם גומר כל הסימן ל"מ משום דנימא דמיעוי"ב אין מצטרף להשתיטה. וגם צריכים לומר דהפגום היינו הנקב ג"כ אין מצטרף להכשיר. ול"ד לחק"פ דבושט ל"מ ח"פ וע"כ כששחט במקום הנקב ליכא רובא בשחיטה והוי נבלה. משא"כ בשחט שלא במקום הנקב י"ל דמועיל השחיטה לטהר מנבלה. אבל לפמש"ל דע"כ אאפ"ל שני הדינים אלו ביחד כדמוכח מדף מ"ד כנ"ל באות. דע"כ צ"ל אחד מתרתי או דגם בושט מהני הפגום להצטרף. או דהמיעו"ב מועיל להכשיר וכיון שכן אין נפ"מ בין שחט במקום הנקב או שלא במקום הנקב דגם במקום הנקב יש רוב בשחיטה. או ע"י צירוף הנקב. או כשגומר כל הסימן ע"י המיעו"ב וכיון דמוכח מדף י' הנ"ל דשהה במיעו"ק הוי נבלה ומשמע דגם כשגמר כל הסימן אף דאיכא רובא בשחיטה מ"מ הוי נבלה. ומזה הוכיח הרמב"ם דבכ"ד הוי נבלה. גם בשחט שלא במקום הנקב. דהא אין נפקותא בין שחט במקום הנקב לשלא במקום הנקב כנ"ל. וע"כ דנקובת הושט נבלה מצד עצמה.