אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ג · יב)
ועפימ"ש יתיישב מה שהקשה רע"א בסימן נ"ג על הסוברים דנקובת הושט נבלה מתוספתא הנ"ל דמפורש דמהני בנקובת הושט שחיטה לטהר מנבלה ע"ש שנשאר בצ"ע גדול. ולפימ"ש י"ל דהרי יש להבין הטעם דנקובת הושט נבלה, בשלמא להרמב"ם דס"ל דהוי נבלה מחיים, היינו משום דנפיק חיותא יותר משאר טרפות, אבל להסוברים דמחיים לא הוי נבלה ולא נפיק חיותא בנקובת הושט יותר מכל הטרפות, וא"כ מדוע לא יהני בה שחיטה כבכל הטרפות, וכבר תמהו ע"ז האחרונים, וכתבו הטעם כיון דאיכא טרפות בסימנים מקרי זה נפסלה בשחיטתן היינו במקום שחיטה, וכן מצאתי בהאשכול כטעם הזה ע"ש באות י"ג, ואולם י"ל עוד טעם דכיון אם ישחוט מחצה בהסי', כבר יש רוב בצירוף הנקב, דהנקב ג"כ מצטרף לרובו של שחיטה, לכן הוי נבלה דהוי כשהה בשחיטה היינו השהי' מזמן שניקב עד השחיטה, כיון דגם הנקב מצטרף להשחיטה, ע"כ הוי שהי', וכן שמעתי מאדמו"ר שליט"א טעם הזה דהוי כשהי', דגם כששחט שלא במקום הנקב מצטרף ג"כ הנקב לשחיטה דהשוחט בשנים או ג' מקומות שחיטתו כשרה וכן בב"מ רמז בקצרה לטעם זה דהני כשהי' ע"ש, והנה כ"ז אם שהי' פוסל במיעו"ק ע"כ הוי נבלה אבל התוספתא לפימש"ל (באות ז') דס"ל דשהי' אין פוסל במיעו"ק ע"כ שפיר ס"ל דלא הוי נבלה בנקובת הושט ומהני שחיטה לטהר מנבלה, אבל לדידן דקי"ל דשהי' פוסל במיעו"ק ע"כ נקובת הושט נבלה, משום דהוי כשהי' במיעו"ק.