אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ב · כד)
והנה הבה"ל הקשה על הא דמשמע בתוה"ב הנ"ל באות י"ז) דבעינן בכ"ד שיהיו שני הסימנים ראוים לשחיטה, מהמשנה בדף ל"ב דפסק הגרגרת ואתו כך שחט הושע הוי דק טרפה, לר"ע קודם חזרה דסימן אחד מהני לטהר מנבלה, והרי הגרגרת שנפסק ודהי אין ראוי לשחיטה אף לטהר מנבלה, וכדמסיק שם דהוי כמנחא בדקולא ואפ"ה מהני שחיטת הושט, ומוכח מר"ע דלא בעינן שיהי' שני הסימנים רתוים, ומנ"ל דרבנן פליגי ע"ז, עוד הקשה מהא דמשני רבא כאן ששחט ולבסוף פסק הוי נבלה דנפסלה בשחיטה, כאן שפסק ולבסוף שחט כד"א ברם לה לפסל והוי דק טריפה, ואלי גם לפי האמת הם פסק הגרגרת קודם ותח"כ שחט הושט מהני שחיטתו לטהר מנבלה, ואע"ג דהין הגרגרת ראוי לשחיטה, מ"מ הושט בתורת שחיטה הוא ע"ש שנדחק דגם הרשב"א ס"ל דלא בכ"ד בעינן שיהי שני הסימנים ראוים, וכבר הבאנו מהאשכול שכ' להדיא דבעינן בכ"ד שיהיו שני הסימנים ראוים, וזהו הטעם דפסוקת הגרגרת הוי נבלה בם בעוף, (גם תמוה ני דהקושיא שהקשה הבה"ל מר"ע קודם חזרה, הרי קשה על טעמו דעצמו, דפסיקת הג' נבלה בעוף, משום דכבר נפק חיותא כשיעור שחיטה, דהרי שם בסוגיא משני ר"י כאן קודם חזרה ובמשנה דאגו טרפות בעוף חשיב ב"כ פסוקת הג' דהוי רק טרפה, וע"כ צ"ל דנשנית קודם חזרה, ומוכרח דאף שכבר נפסק הגרגרת שיש בו כשיעור שחיטה דעוף, בכ"ז הוי רק טרפה, ומהני שחיטת הושט לטהר מנבלה, ומוכח לר"ע קודם חזרה, דאף דכבר נפק חיותא כשיעור שחיטה, מהני שחיטה אח"כ).