אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ב · ו)
אמנם י"ל דדוקא בקנה דשחיטתו תמיד קודם שנחתך כשיעור דמטרפא דהא עד רובא לא מתעביד ביה מעשה טרפה, וע"כ ל"מ בו המיעו"ב להכשיר, אתרי שכבר נחתך בשיעור דמטרפא, ולכן בקנה כשהגרים שליש לא מועיל שחיטת השליש בתרא להכשיר, אבל לענין מפורעת בושט, דתמיד שחיטתו אחרי שכבר נעשה בו מעשה נבלה וטרפה, וע"כ גם המיעו"ב מועיל בושט לעשות מפורעת ולחבר החיתוכים, וראיתי בא"ש שכתב סברא זו לתרץ קושית התוס' בדף מ"ד בהך דהתחיל בתורבץ וגמר בושט דכשר לשמואל ובהגרים שליש הראשון ס"ל דפסול, וכתב לחלק בין קנה לושט כנ"ל, ועי"ש שקילס סברא זו, ולענ"ד יש לפקפק טובא דהרי גם בושט אף דע"י נקב משהו הוי נבלה וטרפה, אבל עדיין אין הסימן כמנחא בדיקולא וכשמתחיל לשחוט בושט, פוסל טרפות אם נוקב הסימן אף כנגד הנשחט, כמ"ש התוס' בדף ח', אבל אחרי הרוב דכבר הוי כמנחא בדיקולא, גם כנגד מיעוט השלם אין פוסל אם ניקב, וא"כ כמו דבקנה ל"מ המיעו"ב, משום דלא מצינו שיכשיר אחרי שנעשה בו מעשה טריפות, ה"נ בושט לא מצינו שיכשיר אחרי שכבר הוי כמנחא בדיקולא, ועוד דגם הקנה מועיל תמיד גם אחרי שחיטת הושט שכבר יש שיעור דמנבלה ע"י הושט ויש לחלק קצת ובישוב קושית התוס' הנ"ל י"ל לענ"ד דבקנה דהשליש הגרמה מצטרף לשליש שחיטה למיפק חיותא ולהיות כפסוק ברוב שתהי' טרפה ונבלה, וגם להיות כמנחא בדיקולא, וכשהגיע לרוב הסימן סייע גם ההגרמה למיפק חיותא, וע"כ ס"ל לשמואל דל"מ, דבעינן שיהי' רובא דנפיק חיותא בשחיטה לחוד, ולכן לא מועיל השליש בתרא, אבל בתורבץ לשמואל דברובו, י"ל דהוי כאבר אחר לגמרי, ולא מצטרף כלל להושט, להיות כמנחא בדיקולא, ע"י שליש בתורבץ, ושליש בושט, וע"כ, כששחט ב' שלישים בושט הוי כהתחיל מתחילת הסימן, ונפיק חיותא ע"י הושט לחוד, ועכ"פ לפי הנ"ל מוכח דלשמואל דס"ל דהגרים שליש ושחט ב' שלישים ג"כ ל"מ וע"כ הטעם דס"ל דלא מועיל המיעו"ב להכשיר.