אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן א · נט)
וק"ל במה דמתבאר בפוסקים דרובו שאוב פסול מה"ת, והרי משכחת גם רובו שאוב שיהי' כשר מה"ת באם יהי' עשר סאה כשרים או גם פחות, ואח"כ ישפוך שאובין במעט מעט ובהפסק דשייך לאמר קק"ב דאף ביותר מרובו אמרי' קק"ב מה"ת וכנ"ל, ואין לאמר דלא אמרינן דין ביטול רק לאמר דהמיעוט כמו שאינו, אבל היכא דצריכים להמיעוט ל"ש ביטול וכמ"ש כה"ג האחרונים לענין כזית מצה אם נתערב מיעוט אורז בחמשת המינים דאין יוצא בזה בכזית מצה, וכ"כ לענין ציצית שנתערבו בהנטוים שלא לשם ציצית, אבל קשה לפ"ז דאמאי אמרינן דמיעוט שאובין הוי רק מדרבנן וכולה שאוב מה"ת, וע"כ הטעם הוא משום דמה"ת בטלים השאובין ברוב הכשרים, וחזינן מזה דהמיעוט שבטל חזי לאיצטרופי לשיעור המ"ס ול"א דהמיעוט כמו שאינו, וכן משמע בהך דראב"צ שהעיד על הזוחלין שרבו על הנוטפין שכשרים, דמשמע דמצטרפי גם כן הנוטפים למ"ס, ובאמת קשה מזה על האחרונים הנ"ל. ואפ"ל דהכא לא מדין ביטול ברוב הוא רק משום הדין דרובו ככולו, וכמו בשחיטת הסימנים דסגי ברוב משום הדין דרובו ככולו וכן לענין כוס דסגי ברוב רביעית מה"ט, והיינו בדבר שכל השיעור צריך להיות מצורף ביחד וכמו לענין רוב רביעית, וכן לענין מ"ס דמקוה שצריך להיות ביחד יש לדון בזה הדין דרוב הכשרים הוי ככולו ומשא"כ לענין כזית מצה ל"ש לדון דהוי ככולו, דא"צ שיהי' הכזית נילוש ונאפה כולה כאחת דגם פירורין סגי באוכלן בכדי אכ"פ, וע"כ ל"ש דרובו ככולו וכן בכל כיוצא בזה, ועוד הדבר צריך בירור בכ"ד.