אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן א · יג)
והרא"ש (בסי' י"א) הביא מהר"ש בהמשנה דנוטפין שעשאן זוחלין דהיינו מקוה שנפרץ ומימיו זוחלין דאסור לטבול משום דמי המקוה ננערו לצאת, הרי טובל במקוה זוחל ואף בנשאר מ"ס אחר שיצאו הזוחלין מ"מ השתא הוא טובל במים העליונים הזוחלין, והנכון יותר לפרש דמיירי שלא ישאר מ"ס אם לא יסתום הזחיל' ולכן פוסל ר"י משום דשיעור הכשר המקוה נעשה עי"ד המקבל טומאה אבל אם ישאר מ"ס ואינו סותם אלא להרבות מים ל"מ הויתו עי"ט ולהך פירושא אם ישאר מ"ס מותר לטבול אף כשזוחל מלמעלה, כיון דעיקר המקוה אינו זוחל עכ"ל, ולכאורה משמע מלשונו דלפי' הראשון אסור לטבול גם בשאין מתכסה בהזוחלין ומשום דהוו כולה זוחלין ע"י שננער לצאת וכשיטת הרשב"א הנ"ל, אולם מלשון דהשתא מיהו טובל גם במים העליונים מתבאר דרק בכה"ג אסור וכן מוכח ממ"ש והשתא ניחא דפוסל ר"י משום דשיעור הכשר המקוה נעשה ע"י המק"ט, ואי נימא דלפי' הראשון הוי כולה זוחלין, הרי גם לפי' ניחא דנעשה ההכשר ע"י הסתימה דבל"ז היתה כולה זוחלין וכן ממ"ש אח"כ אבל אם ישאר מ"ס ואינו סותם אלא להרבות מים, משמע להדיא דלפי' הראשון הוי הסתימה רק להרבות מים ולא להכשיר כל המקוה, וסברא דהוי כולה זוחלין לא ס"ל כלל, ור"י דפוסל לסתום בהמק"ט, אף שיש מ"ס בלא הסתימה, מ"מ כיון דצריך להתכסות גם במים העליונים מקרי הויתו עי"ט, ולפ"ז גם לפי' הראשון אם אין מתכסה בהעליונים שרי לטבול למטה מהסדק ולפי' השני גם בשטובל, בהנזחלין מותר ומהטעמים שבארנו, ועוד ס"ל לפי' השני, דפסול הויתו עי"ט הוא רק על חלות המקוה בתחלה היינו על שיעור המ"ס, אבל כשכבר יש מ"ס ורוצה להוסיף אף שצריך לכסות גופו במים הנוספים מ"מ שרי להוסיף ע"י דבר המק"ט, וכדמשמע הילפותא דמקוה מים יהי' טהור הויתו ע"י טהרה, היינו הוית המקוה בתחלה, ולהכי כתב והשתא ניחא דפוסל ר"י, היינו אף אי נימא דאסור לטבול בהעליונים אף כשיש מ"ס באשבורן, מ"מ הי' שרי לסתום הסדק בהמק"ט, כיון שיש מ"ס בלא הסתימה ואינו סותם אלא להרבות מים ל"מ הויתו עי"ש.