אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן א · ה)
וע"כ הנלע"ד בישוב דברי הריב"ש והגר"א ע"פ מה דאמרינן בנדה (דף יז) השלג אינו לא אוכל ולא משקה חישב עליו למשקה מטמא טומאת משתה נטמא מקצתו לא נטמא כולו, נטהר מקצתו נטהר כולא ובר"ש (פ"ג מטהרות מ"ב) כתב ותימא דלהקל הוי חיבור ולהחמיר לא הוי חיבור, וי"ל דלענין השקה האי טעמא כדתנן במקואות דשלג מעלה מקוה וכשר לטבילה א"כ כשהושק מקצתו למקוה כאילו הושק כולו שהרי כולו נוגע זב"ז והוי כנוגע במקום מקוה, אבל לקבלת טומאה אין דברים הנוגעים זה בזה נחשבים כאחת, ע"ש. והמתבאר מזה דאף דשלג לא חשיב חיבור להיות כאחת לטומאה שיטמא כולו בנגיעת מקצתו, מ"מ לענין השקה נטהר כל השלג ע"י השקה כל כ"ש שנוגע זל"ז, ולמדנו מזה שני דברים מחודשים האחד דלא בעינן להשקה חיבור גמור המועיל גם לטומאה ורק בנגיעה בעלמא סגי, ועוד מתבאר מזה דלא בעינן שיהי' החיבור לכל המ"ס, רק כיון שנתחבר הכ"ש הנוגע להמקוה של מ"ס וחל על הכ"ש הזה דין מקוה, שוב מטהר הכ"ש הזה את השני והשלישי וכן לעולם אף דהשלג שרחוק להלן אינו חיבור להמ"ס של המקוה, דאין נחשבים כאחת, רק כיון דהכ"ש שלהלן נוגע למה שאצלו והכ"ש השני להשלישי עד הכ"ש שנוגע להמ"ס, וע"כ מטהר, דכל כ"ש המתחבר להמ"ס דין מקוה יש עליו לטהר השאובין.