אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן א · ב)
והנה להש"ך הנ"ל דהא דאין הזוחלין מערבין הוא רק במקוה דפסול בזוחלין, אבל במעין הזוחלין מערבין, י"ל דזוחלים מטהר שאובין גם במקוה, והיינו די"ל דגם זוחלים דין מקוה עלה לענין הדין דאין מקוה מקבל טומאה משום דהוי כמחובר וילפינן זה מהקרא דמקוה מים יהי' טהור, וכמבואר בהשגות (ריש פ"א מאה"ט) ולענין זה גם כשזוחל אין מקבל טומאה, וע"כ י"ל דמטהר השאובים ג"כ כשזוחלת כיון דיש עלה דין מקוה, ופסול זחילה הוי רק דין בהטבילה, דהטבילה צריך להיות באשבורן, ומפני זה אין זוחלים מחברים שני מקואות חסרות כמ"ש הרמב"ם, משום דבעינן שיהי' על המערב דין מקוה שיוכל לטבול גם בהמערב, דכיון דבעינן שיהיו מחוברין בשעת הטבילה השני מקואות, ולא מהני מה שהושק פעם אחת, וע"כ בעינן ג"כ שבמים המחברים יוכל לטבול, דאיך אפשר שמצד זה ומצד זה יוכל לטבול, ובהמחבר לא יוכל לטבול, ודין זה מתבאר ג"כ (במ"ג פ"ו) דאם השאוב באמצע המקואות כמו שהי', וכתב הר"ש דכיון דהשאוב מפסיק בין שנים החיצונים אין הכשרים מתערבים זע"ז, וחזינן דבעינן שיהי' על המחבר דין מקוה שיוכל לטבול גם בהמחבר, וע"כ אין הזוחלים מערבים משום דלא יוכל לטבול בהמחבר, ולא נוכל לחשבם כאחת בהטבילה, אבל לטהר שאובים דאין זה מדין טבילה רק מדין זריעה שיהי' כמחובר, שפיר י"ל דגם הזוחלים מטהרים, כיון דגם זוחלים דין מקוה עלה, שלא יקבלו טומאה, ועל כן חשיבי השאובים כזרועים ומחוברים, ונסתלק מהם הפסול דשאובים.