אור ברסלב
אמרי יחזקאל שער עבודת התפילה › מאמר תשיעי - איזה עצות וסגולות נאמרו בחז"ל שמבטיחים לנו שתפילתנו תישמע ברצון בשמים?

אמרי יחזקאל

שער עבודת התפילה · מאמר תשיעי - איזה עצות וסגולות נאמרו בחז"ל שמבטיחים לנו שתפילתנו תישמע ברצון בשמים?

מאמר שביעי - במקום תפילה בציבור מתפשרים על תפילה ביחידות האם הדבר כ"כ חמור?

תשובה: ראשית רצוננו להבהיר, מה בדיוק אנו באים לבאר במאמר זה. שמסתמא כל קורא שורות אלו, עומד ומשתומם, ושואל את עצמו:

בשביל מה צריך 'סגולות ועצות' לתפילתנו? וכי לא די בעצם התפילה עצמה, שבכוחה לפעול רבות בשמים, וא"כ לשם מה צריך להקדיש ולכתוב מאמר שלם, כדי לחפש כל מיני 'תחבולות' שייענו לנו מין השמים?

והלא כבר נאמר בפסוק, שבכל עבודת ה' נדרש מהאדם: "תמים תהיה עם ה' אלוהיך"!

כך עומד ושואל כל קורא כותרת מאמר זה. ואכן שאלה זו - במקומה היא, ויש לתת עליה תשובה.

אלא שמחמת קוצר המקום והזמן, נאלץ לענות ע"ז בקצרה:

יש לדעת כלל בחיים, שהוא יסוד חשוב - שא"א לזוז בלעדיו: אין אדם בעולם, שיכול לבוא בטענה ותביעה לפני הקב"ה בתפילתו, שימלא את בקשתו! ומדוע? כי בדרך כלל, ההרגשה שאדם בטוח בבקשתו - היא נובעת מחמת שיש לו "מעשים טובים", שעליהם הוא נשען וסומך בתביעתו.

וכאן טמונה הטעות החמורה! בכל מעשינו לבד - עדיין אין זה מספיק שיהיה לנו זכות לתבוע בתפילתנו. שהרי הקב"ה הוא זה שהשפיע עלינו רוב טובה, ונתן לנו כוח וחיות לקיים את המצוות. ומבלעדי זה, האדם מצד עצמו, לא היה יכול לעשות כלום!

וכמו שדרשו חז"ל (בויקרא רבה, כ"ז - ב') "מי הקדימני ואשלם", מי מל את בנו - אם לא שנתתי לו קודם בן זכר. מי שם מזוזה ומעקה בביתו - אם לא שנתתי לו קודם בית. מי נתן צדקה וחסד - אם לא שנתתי לו קודם ממון!

וכן דרשו עוד חז"ל (באבות פ"ג - ח') "תן לו משלו, שאתה ושלך - שלו"!!! ולכן גם דוד המלך מתבטא בתהלים (פרק ס"ב) "ולך ה' "החסד", בזה שאתה משלם לאיש כמעשהו"!

נמצא, שאין לו לאדם לבקש ב'כח הזרוע' בזכות מעשיו הטובים, שהרי אין הקב"ה חייב לבריותיו כלום מצד הדין, כיון שכל מצוה שאדם עושה - כבר נטל טובתו למפרע. וכנ"ל. וא"כ אדם פיקח, מה עושה? מחפש לעצמו "עצות" מה לעשות כדי שתפילתו תתקבל ברצון.

ולשם כך - ייחדנו את פירקנו זה !

ויש לנו להציע לקוראים היקרים שלש עצות נפלאות, שיש לנו עליהם הבטחה מחז"ל, שכל מי שיעשה אותם - יהיה בטוח שתפילתו תתקבל ברצון, בעז"ה.

ונעתיקם כאן אחת לאחת:

א. להעביר על מידותיו, ולוותר על רצונותיו - למען כבוד השי"ת. כלומר, אדם שלא מקפיד לעמוד על כבודו האישי, ואפילו אם פגעו בו או העליבו אותו, ויש באפשרותו להשיב מלחמה שַעָרָה, ולהחזיר נקמה לשני, ובכ"ז הוא כובש את כעסו, ואומר לעצמו: כיון שחברי ס"ס נברא בצלם אלוקים, א"כ משום כבודו של הקב"ה אמחל לו על פשעו, - גם בשמים מתנהגים עמו ממש באותה מידה, והקב"ה ג"כ מוחל על כבודו, ומעביר לו על כל פשעיו שחטא נגדו, ומקבל את תפילתו ברצון!

[ויסוד זה, שכל המעביר על מידותיו וכו', מוזכר פעמים רבות בש"ס, ומהם: מסכת ר"ה י"ז, חגיגה ד':, ועוד, ע"ש].

וכעת צריך לזכור עוד פרט חשוב:

מי שמוותר, ומעביר על מידותיו בדברים שבין אדם לחברו, יידע לו שבסופו של דבר - לא רק שלא יפסיד, אלא ההיפך, הוא עוד ירויח הרבה מזה!

ואם תשאלו; מניין לנו שאכן כך הם הדברים, ובאמת כדאי ומשתלם לאדם להעביר על מידותיו?

נענה על שאלה זו - בשאלה נוספת:

האם ידוע לכם, מי היה האישיות הבולטת בכל ההסטוריה של עם ישראל, שהעבירה על מידותיה - בצורה בולטת במיוחד, והיתה מוכנה לאבד את שני עולמותיה, ובלבד שלא לפגוע ולהעליב את השני?

בודאי ניחשתם נכונה - היתה זו רחל אמנו!

רחל אמנו היה לה עתיד 'מזהיר': היא היתה מיועדת להנשא לבחיר האבות: יעקב אבינו! ולהעמיד ממנו את כל המשך שולשלת עם ישראל!

שבע שנים תמימות - ישבה רחל וחיכתה לרגע המיוחל, וכשהגיע ס"ס הזמן, אז בא מישהו והפריע לה באמצע הדרך, היה זה אביה - לבן הארמי!

הוא רצה, שאחותה לאה הבכורה תזכה לזה, ולא רחל!

רחל היה באפשרותה לסלק בקלות את המפריע הזה - מן הדרך, וזאת ע"י שתעדכן את יעקב מראש, על התכנית הזדונית שעומדים לערוך נגדו!

ואולם היא גם ידעה עוד דבר- - -

אמנם בגילוי מידע זה, היא תזכה להגיע לחלום שתמיד ציפתה לו, ואולם זה יעלה לה על 'חשבון' עלבון אחותה! שהיא תסמיק מבושה - ברגע שתתגלה התכנית הזדונית !

רחל גם ידעה, שאם היא תעביר על מידותיה ותוותר ללאה אחותה - זה יעלה לה מאד 'ביוקר': היא תאבד את שני העולמות בחייה!!!

עולם הזה - היא תֵּאָבֶּד. משום שלא תיזכה להינשא ליעקב, ובהכרח תהיה מוכרחה להנשא לאחיו עשיו הרשע (כפי שהיה אז מנהג המקום) ואז כל עולמה יהיה אבוד!

עולם הבא שלה - ג"כ יהיה אבוד, כיון שהיא תפסיד את הזכות הגדולה והנצחית - להעמיד שבטי ה', ולהמשיך את המשך שולשלת עם ישראל, וממילא לא תזכה להגיע לתיקון האמיתי שלה- בעוה"ב!

ובכל זאת, רחל גילתה כאן כוחות נפש עצומים, והתגברה על כל השיקולים, והעבירה על מידותיה - להכריע את הכף לטובת אחותה!

כלומר, היא היתה מוכנה לאבד לעצמה את שני העולמות ובלבד שאחותה לא תיעלב!

ולעיני בשר - נראה היה שרחל המסכנה הפסידה, "ובגדול"! והכל בגלל הצידקות שלה.

ואולם תתפלאו לשמוע שההיפך בדיוק התרחש! לא רק שהיא לא הפסידה - אלא דוקא ע"י מעשה זה היא הרויחה רווח ניצחי לעולמי עד!

הנה ראו את החשבון: ב' דברים הרויחה רחל, בגלל שהעבירה על מידותיה:

א. רחל בטיבעה היתה 'עקרה', ולא היה לה כל סיכוי ללדת ילדים! (ע' רש"י בראשית, פרק ל' פסוק כ"ג).

ובזכות מה ריחם עליה הקב"ה בסוף, ופתח את רחמה אחרי שש שנים של עקרות?

על זה אומר הפסוק (שם) "ויזכור אלוקים את רחל, ויפתח את רחמה", מה פירוש "ויזכור אלוקים"? מסביר רש"י, זכר לה את חסדה הגדול שמסרה סימניה לאחותה!!!

זאת אומרת, בגלל שהיא העבירה על מידותיה בשביל אחותה - גם הקב"ה העביר על מידותיו, ופקד אותה בילדים! ורק בגלל מעשה החסד שלה - היא זכתה להעמיד שבטים בישראל!

ב. עוד דבר שהרויחה רחל, זה כלפי - גאולת בניה. שמובא במדרש (איכה רבה, פתיחה כ"ד.) שהקב"ה לא ירצה להתפייס ולמחול על העוונות שחטאו כנגדו עם ישראל, ולא יסכים להוציאם מן הגלות, וגם זכות האבות הקדושים לא יעזרו פה, לא אברהם יצחק ויעקב יעזרו, וגם לא משה רבנו, ע"ש במדרש.

רק אחת בלבד הצליחה לגלגל את רחמיו של הקב"ה על עמו ישראל, ומי זאת? זכותה של רחל אמנו!

היא באה מכח זכות הטובה העצומה שעשתה עם אחותה, ותטען להקב"ה "...ומה אני, שאני בשר ודם, עפר ואפר, ובכ"ז לא קנאתי לצרתי, ולא הוצאתיה לבושה וחרפה - אתה שנקרא מלך רחמן, וחי וקיים לעולמים, מפני מה קנאת לעבודת אלילים שאין בה ממש, והגלית את בני, ונהרגו בחרב, ועשו בהם אויביהם כרצונם???

נגד טענה חזקה זו - לא יכול הקב"ה לעמוד, ומיד ממשיך המדרש: "נתגלגלו רחמיו של הקב"ה, ואומר בשבילך רחל - אני מחזיר את ישראל למקומם"!!!

נו, וכי לא משתלם לוותר ולהעביר על המידות, כשמכעיסים או מעליבים אותנו?

ויותר מזה, הרי אף אדם לא יכול לדעת, איזה 'גזר דין' נגזר עליו בשמים ח"ו, ורק בגלל שהוא שותק, וכובש את כעסו מפני צווי הקב"ה שציווה עליו "לא תקום" - רק בגלל זה מרחמים עליו בשמים, וג"כ מעבירין לו על פשעיו, וקורעים לו גזר דינו!

אשריו מי שיודע נכון לנצל את 'ההזדמנות' - ולשתוק בשעת כעסו!!!

ב. עצה שניה - למי שרוצה שתפילתו תקובל ברצון בשמים: יכלול בכל בקשותיו - שמבקש זאת לעבודתו יתברך. ולדוגמא, בענין ה"פרנסה", כשמבקש מהקב"ה שיתן לו עושר כדי סיפוקו בריוח, ידגיש - שרוצה זאת מפני שאז יוכל לעבוד את ה' בישוב הדעת מלאה. וכן כשמבקש על "בריאות", ידגיש שמבקש זאת - שעי"ז יתאפשר לו לקיים את המצוות יותר בשלמות, וכן על זה הדרך בכל הענינים כולם.

אדם כזה, שכל בקשותיו הם עבור עבודת השי"ת - מובטח לו שתפילתו תהיה רצויה למעלה, ומקובלת באהבה!

ג. עצה שלישית בנידון הנ"ל, מובאת לנו מאת החפץ חיים: בדרך כלל, תפילה מתעכבת למעלה בשמים - בגלל שיש מלאכים המקטרגים על המתפלל, בטענה שהוא אינו ראוי שתפילתו תשמע בשמים.

והעצה היא, שהאדם עצמו כאן למטה, יקבל החלטה נחושה - לא לשמוע כלל לשון הרע! ואז, מידה כנגד מידה, גם ב"ד של מעלה - יסתמו את אזניהם, ולא ירצו לשמוע עליו "לשון הרע" מפי המקטרג. וממילא תפילתו תוכל להתקבל ברצון לפני הקב"ה!

ואם אדם שומע שמדברים בחברתו לשון הרע, מה יעשה? על זה ג"כ מביא לנו החפץ חיים ארבעה אפשרויות:

א. ראשית, חייב להוכיח את המדבר, על חומרת האיסור של לשה"ר, ולהציל אותו מהאיסור.

ב. ואם רואה שהמדבר לא רוצה לקבל תוכחתו - ינסה בחכמה להעביר את הדיבור לנושא אחר.

ג. ואם גם זה לא הצליח - א"כ הוא את נפשו מחוייב להציל, ולהתרחק מיד מהמקום.

ד. ובאם אין לו אפשרות לברוח, ומוכרח הוא להשאר במקום - א"כ יאטום את אזניו, או יסתובב לצד אחר, באופן שיהיה ניכר שאין הוא שותף כלל לדיבוריהם הרעים.

ולשם המתקת הדברים, נסיים כאן במעשה המבדח את הדעת, והוא ישקף לנו תמונה ברורה, איך בדיוק צריך להתנהג כששומעים לשון הרע:

מעשה היה עם מלך חיות היער - האריה, ששלשה ימים שלמים לא בא אוכל לתוך פיו, רעב ועצבני הסתובב האריה בתוך היער, ושאגותיו היו נשמעים עד למרחוק.

והנה הקרה ה' לפניו, ופגש הוא את החמור. שאג האריה אל החמור שיתקרב אליו מיד, ופקד עליו שיכניס את אפו לתוך פיו, ויאמר לו איזה ריח הוא מריח שנודף מפיו?

החמור עשה כאשר נצטווה מאת מלכו, ואולם רק כאשר קירב את אפו - מיד נרתע לאחוריו, וסתם את נחיריו בחזקה, ורמז לאריה - שמרוב הריח הרע שנודף מפיו, הוא לא יכול כלל להתקרב לשם!

"חצוף! שאג עליו האריה, כך מדברים על המלך? החמור לא הספיק להצדיק את דבריו - ומיד התנפל עליו האריה ואכל אותו לתיאבון.

כאשר נירגע האריה מטרפו, המשיך בדרכו, ופגש את 'יועצו האישי', הפיקח שבחיות - הלא הוא השועל!

"קרב הנה - פקד עליו האריה, ואמור לי מה הינך מריח בתוך פי?

אני יהיה יותר פיקח מן החמור הטיפש - הרהר השועל בליבו, ואדע איך לענות למלכי. וכך נתקרב לכיוון פיו של המלך.

"ריח 'גן עדן' נודף מפיך" - קרא השועל בהתפעלות, מימי לא בא אל אפי עוד כבושם הזה!

"שקרן"! התנפל עליו האריה, המשטה אתה בי? ומיד קפץ עליו, וכילה גם בו את רעבונו.

המשיך האריה השיכור במסלול היער, ופגש... את היצור התמים ביותר מִבֶּין כל ממלכת היער, הלא הוא - הכבש.

גש הנה! פקד עליו האריה, ודווח לי - איזה ריח מריח אתה מתוך פי!

ניגש הכבש אל האריה, וענה לו בחכמה: אדוני המלך! תמחל לי שאינני יכול לדווח לך מטוב ועד רע, כיון שלצערי האף שלי 'מצונן', ואינו מריח כלל...!

ועצה זו - צריכים גם אנו לקחת לצומת ליבנו, ואם נתקלים אנו בחברה שמתחילה לספר לשון הרע, אז צריך לזכור: לא לדבר 'רע' - כמו החמור, וגם לא לדבר 'טוב' - כמו השועל. אלא להתנהג כמו הכבש החכם: לעשות עצמו כאילם, להתחיל להיות "מצוננים" ולא להכניס ראשו כלל! וכמאמר התנא באבות: לא מצאתי לגוף טוב יותר - משתיקה!!!

חותמים אנו את מאמר זה, בסיום הפקת הלקחים שיוצאים ממנו. והם: שלשת העצות, כדי שתפילתנו תקובל ברצון:

א. להעביר על מידותינו, למחול, לוותר, להבליג, ולהתפייס.

ב. לכוון את כל בקשותינו למטרה של: לשם שמים! שיהיו לנו לעזר במילוי קיום מצוות הבורא.

ג. לא לשמוע כלל לשה"ר, ואז גם בשמים יתנהגו בהתאם. ולא ישמעו עלינו לשה"ר (קיטרוגים).

ואם נעמוד בשלשת הנקודות הנ"ל - מובטח לנו בעז"ה שתפילותנו יקובלו ברצון בשמים!

אימרה שנונה בשם ר' ישראל סלנטר:

"מי שמתחזק בתפילתו כאן בארץ ישראל - הוא

משפיע על 'סטודנט' יהודי (מתבולל) שנמצא בפריז,

שיתחילו לעלות בלבו הרהורי תשובה"!!

עד כדי כך - כוחה העצום של התפילה!

מאמר עשירי - כשנמצאים ח"ו בצרה, דורשים מאיתנו לומר דוקא "תפילה ומזמורי תהלים", וזכות התורה שלומדים אינו מספיק כדי להגן, מה הסיבה?

תשובה: ראשית יש להבהיר, שהשאלה ביסודה בנויה על שני גמרות שבסוגיות הש"ס:

א. הגמרא בשבת דף י'. שם מבואר על רבא, כאשר בא להגדיר מה הדבר המאפיין את לימוד התורה - יותר מאשר תפילה, הוא מגלה לנו שההבדל נעוץ ב'שורש' הדבר: תורה מוגדרת - כחיי עולם, ותפילה - יחסית לתורה - מוגדרת רק כחיי שעה!

ב. הגמרא בשבת דף ל': (וכן במסכת מכות דף י'.) שם מבואר, שאמר לו הקב"ה לדוד המלך: טוב לי יום בחצריך שאתה יושב ועוסק בתורה - יותר מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני ע"ג המזבח!!!

ואם התורה שווה יותר מ'אלף עולות' - ק"ו שהיא שווה יותר מהתפילה! (שהרי כל אמירת התפילה, נתקן כנגד "קורבנות של העולה" שהיו מקריבים פעמיים ביום בביהמ"ק).

ועל הנחות אלו אנו בונים את שאלתינו: אם לימוד התורה יש לה 'משקל מכריע' יותר מאשר תפילה, ולכן היא מוגדרת בתואר "חיי עולם" וכו', א"כ מדוע כשיש ח"ו ליהודי איזו בעיה או צרה, ניגש הוא לפתוח ספר תהילים לקרוא להקב"ה? וכי לא עדיף שבמקום זה ילמד דף גמרא או חומש, ובכח זכות זו יפתור את בעייתו?

ובמילים אחרות - נשאל: האין זה ביטול תורה "באיכות" כאשר בעת צרה קוראים תהילים וסליחות, בו בזמן שיכול הוא להספיק הרבה תורה, וזכות לימוד התורה הזו - היא שתעמוד לבטל את הגזירות?

הנה שאלה זו, היא שאלה קשה ומסובכת מאד, כיון שהמדובר כאן בדברים שתלויים בצפור נפשה של היהדות - 'תורה' ו'תפילה'. ולכן ננסה כאן לעלות כמה כיוונים של פיתרון, אשר יהיו רק בגדר השערה בעלמא, ותו לא.

ראשית, צריכים אנו לצאת מתוך הנחה ברורה, שכאשר באה איזה בעיה או צרה ח"ו על שונאיהם של ישראל, הדבר ברור שמאותתים לו מן השמים, דורשים ממנו להתעורר, ולערוך חשבון נוקב על כל מעשיו, עם קבלת מסקנות מעשיות לעתיד !

ואדם חייב לקחת זאת ברצינות לתשומת לבו, ולהתחיל להתעלות, ולשנות כיוון לצד החיובי, כיון שזה מה שמצפים ממנו, ולשם כך הביאו לו את היסורים!

וכעת בואו ונעשה חשבון, איזה דבר יכול להוביל אותנו כדי להשיג את ה'מטרה' הזו?

האם לימוד התורה עונה באמת על הדרישה הנ"ל? האם כל אדם שלומד תורה - מרגיש מיד התקשרות להקב"ה? האם התורה מביאה אותו לידי הכרת החטא, ועוצרת אותנו יותר מלעשות עבירות?

אם נהיה אמיתיים, ולא נחיה 'באשליות', נענה שרק מעטים מאוד משיגים את המעלות הנ"ל דרך לימוד התורה.

וא"כ על מה יש לנו להתלונן? והרי כל מה שחז"ל כתבו שתורה יש לה זכות יותר מתפילה - הכוונה רק על אותם מעטים שהתורה שלהם נקיה ממש, ומובילה אותם גם לידי יראת שמים, ודוחפת אותם לקיים את דברי הרמב"ן שכתב באיגרתו "...וכאשר תקום מן הספר, תחפש באשר למדת, אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו, ועי"ז תפשפש במעשיך, ונמצא כל ימיך בתשובה"!

רק לימוד תורה מסוג זה, יש בכוחה להגן ולבטל את הגזירות מעלינו!!! [ובאמת, רשב"י וחבריו, שזכו להגיע לדרגה הגבוהה הנ"ל בלימוד תורתם, אז באמת היו פטורים מן התפילה (וכדאיתא במס' שבת, דף י'. ונפסק להלכה בשו"ע או"ח סימן ק"ו סעי' ב'. ע"ש.) כיון שהיה להם כבר את 'זכות התורה' שתגן עליהם].

ואולם, אנו הקטנים, שעדיין נמצאים אנו בדרגת לימוד תורה "שלא לשמה" (והשפעת התורה עלינו, היא בצורה איטית והדרגתית) א"כ חייבים אנו למצוא 'דרך אחרת', כדי להתקרב לבורא עולם בעת צרה.

והדרך המובטחת ביותר להתקרבות להקב"ה - היא ע"י אמירת תהילים וסליחות! והטעם פשוט:

אין אדם - שליבו לא נשבר בקריאת תהילים וסליחות!

אין אדם - שליבו לא נכנע לבוראו בעת קריאת התחנונים של דוד המלך במזמורי התהילים!

אין אדם - שלא קורא תהילים בכאב פנימי, אשר מרעידה את כל נימי נפשו!

אין אדם - שקריאת התהילים לא מזככים, מטהרים, מקדשים, מרוממים, ומכניעים את עמקי נפשו!

ובמילה אחת כוללת: אין אדם שקריאת התהלים לא מעוררת בתוכו "מהפך" ומגביהה את קומתו הרוחנית!

ואז, כשרואה הקב"ה שהושגה המטרה המבוקשת, ונכנענו לפניו דרך קריאת קריאת התהלים - במילא גם הצרות כבר מיותרות, והקב"ה מורידם מעלינו!

זוהי התשובה הפשוטה והאמיתית - על השאלה הנ"ל.

וכעת נתקדם עוד שלב אחד קדימה, ונרד יותר לעומק: אפילו אם נצא מתוך הנחה, שבאמת איכות לימוד התורה שלנו - היא בדרגה גבוהה, בדיוק כפי שדורשים מאיתנו, ובאמת הצטבר לנו זכויות שיש בכוחם להגן עלינו. אעפ"כ, עדיין יש עדיפות להשתמש בנשק השני שלנו: תהילים וסליחות!

ואם תשאלו מדוע? נבהיר לכם זאת ע"פ רעיון ממחלות "הגוף", ומשם נלמד גם לגבי ריפוי מחלות "הנפש":

במחלות הגוף - כשהאדם חולה, מה הוא עושה תחילה? האם מיד הוא מחפש 'סגולות' או 'זכויות' לרפואתו? ודאי שלא! תחילה הוא עושה את ההשתדלות שיש בהישג ידו, קורא לרופא ולוקח תרופה, ורק אם זה לא הועיל - אז הוא מתחיל לחפש כל מיני זכויות וסגולות.

וגם בריפוי מחלות הנפש - יש לנהוג בהתאם:

כלומר, אם רואה אדם שבאה עליו צרה, בהכרח שנפשו לקויה באיזה חטא ופגם, ושולחים לו מהשמים איתותים כדי שיתעורר לרפאות את פגם נפשו.

ובמצב כזה מה עושים? האם רצים ישר לחפש "זכויות" של לימוד תורה שיגינו בעדנו? הרי ראשית לכל מוטל עלינו להשתמש קודם עם ההצלה שפועלת בדרך הטבע, ורק אח"כ להתחיל לחפש אחר כל מיני זכויות!

ואיזה הצלה פועלת בדרך "הטבע" לרפאות את פגמי הנפש, ושהיא נכנסת בגדר ההשתדלות "המינימלית" שאנו חייבים לפעול דרכה?

זוהי - תפילה !

כן, כשאדם נושע בזכות התפילה, אין זה בגדר זכויות או נס, אלא זה דבר "טבעי" שתפילה יש בכוחה לשנות את הטבע. שכך ברא הקב"ה את הבריאה, שכל כולה תהיה כפופה ונתונה לשינויים - לפי מצב התפילות של עם ישראל! (וכ"כ המהרש"א בקידושין כ"ט: ע"ש).

ויש לזה ראיה ניצחת מן סוגית הש"ס, שתפילה שיוצאת מן הלב - בהכרח שפועלת לפטור בעיות, ואין זקוקים לשום זכויות מיוחדות!

הנה סוגית הגמ' (במס' ב"מ דף ק"ו.) דנה בשאלה, במי שקיבל שדה מחברו למשך שנה, ודמי השכירות יהיו ב"חכירות", כלומר, שמתחייב ליתן לו סכום קצוב של חיטים מהיבול של השדה, בכל שנה. וכעת מה הדין אם באותה שנה היתה "מכת מדינה" ובאו חגבים (ארבה) וחיסלו את כל יבול השדה?

השוכר, מחמת שלא הרויח מהשכירות כלום, רוצה להפחית לבעל השדה משעור הרווחים שפסק עמו ב"הסכם" של החוזה, כיון שס"ס לא הרויח משדהו כלום, מחמת המגיפה שהיתה.

וכך באמת הדין, שהשוכר יכול לומר לבעה"ב "מזלך גרם" ומנכה לו מן הסכום - לפי אחוזי ההפסד.

ואולם מדגישה הגמרא, שאם השוכר זרע בשדהו דבר אחר ממה שנכתב בהסכם, וכגון שזרע שעורים, בעוד שהוסכם רק על זריעת חיטים, באופן כזה אסור לשוכר לנכות מהרווחים כלל, ואפי' אם השדה הופסדה ע"י מכת הארבה!

וכאן השוכר לא יכול לטעון לבעלים "מזלך גרם"! ומדוע? תשמעו דבר פלא:

יכולים הבעלים לבוא אליו בטענה - "אני הייתי בטוח שתזרע חיטים בשדה, וכפי שהוסכם. ולכן בראש השנה התפללתי להקב"ה שיצליח את זריעת החיטים אשר תזרע בשדה שלי, למען אקבל את הרווחים.

וא"כ לא יתכן(!) שמכת הארבה היתה מתפשטת גם לשדה שלי, שהרי התפללתי להקב"ה שיצליח את השדה! ואם בכ"ז השדה שלי נתקלקלה - זה רק בגללך, ששינת מדעתי, וזרעת שעורים, ואני לא ידעתי מזה, ולכן לא התפללתי להקב"ה שיציל את השדה מהדבר הזה!

נמצא - שאתה גרמת שתפילתי לא תתקבל, ולכן בגללך בא ההפסד לשדה, ולא בגלל מזלי!

שומעים אתם מה כתוב כאן? תפילה שמתפללים כראוי בראש השנה, זה כ"כ בטוח בוודאות שיתקבל בשמים -עד שמכח טענה זו אפשר להוציא 'ממון' מהשני! (שכן, אילו היה כאן צל של ספק, שתפילתו לא היתה מתקבלת - א"כ לא היה יכול להוציא גם ממון מהשני, וכפי שידוע, שמחמת ספק א"א להוציא ממון מן המוחזק).

והאמת היא שמצינו דבר יותר מדהים: מצינו שיש בכח תפילה לשנות אפי' גזירת "בת קול" שיוצאת מן השמים!

ואיזה "בת קול"? של קביעת הזיווגים! שכן שנינו (בגמרא מועד קטן דף י"ח: ובמסכת סוטה דף ב') שארבעים יום קודם יצירת הוולד, יוצאת בת קול ואומרת "בת פלוני לפלוני".

ואת הבת קול הזו, אפשר לשנות ע"י תפילה! ומנין לנו? מחז"ל הקדושים, שהתירו (בירושלמי, ספ"ק דתענית, ועוד). לבוא בקשרי שידוכין אפי' בתשעה באב, ומחמת החשש - שמא אחר יקדמנו 'ברחמים', ויקח לו את בת זוגתו שנקבעה לו ע"פ הבת קול!

וגם כאן אותו חשבון: אם חז"ל לא היו בטוחים במאה אחוז, שתפילה יש בכוחה לשנות את הבת קול - אז לא היו מתירים לעשות שמחה ביום ה'אבל הכללי' של עם ישראל!

והנה, עוד ידיעה מרעישה על כוחה של תפילה: מצינו שתפילה יכולה להטות את "כח בחירתו" של האדם לצד הטוב.

וזה פלא פלאים! שהרי "מצוות ועבירות" זה דבר שנתון לבחירתו האישית של האדם, וכל הענינים תלויים בידי שמים חוץ - מיראת שמים!

ובכ"ז, בכל הדורות בעם ישראל, הולכים לצדיק, שיפעל בתפילתו - שפלוני הרשע יזכה לחזור בתשובה!

ואיך זה פועל? בהכרח, שתפילה יכולה לשנות את כח בחירתו של האדם, ולפעול בו שיהיה בו משיכה לצד הטוב!

שמעתם? - 'בידי הקב"ה' לא נקבע היראת שמים של האדם. ואולם בידי 'תפילה' - כן יש בכוחה, לכוון את בחירתו של האדם ליראת שמים!

ממש להשתומם!

בואו נסכם לעצמנו: שלשה "חוקי טבע", יש בכח תפילה לשנות:

א. מכת מגיפה בכל שדות העיר - ומתוך כולם שדהו יכולה להנצל ע"י התפילה! כלומר, החגבים יגיעו עד גבול שדהו ויעצרו שם! וזה כ"כ 'בטוח' עד שזה נקבע לאחד הסעיפים בשו"ע, בתור קביעת הלכה!

ב. יכולה לשנות את קביעת זיווגו של אדם "בת פלוני לפלוני" !

ג. יכולה להשפיע רבות, על כח בחירתו של האדם !

ובשביל מה טרחנו להבליט כ"כ את כוחה העצום של התפילה?

כדי להוכיח לעצמנו, שתפילה זה לא איזה כוח "מופשט" של זכויות או ניסים, אלא זה כח וודאי שיש בכוחו 'לפרוץ' את כל חוקי הטבע של הבריאה!

וכעת - מובן כבר מאליו, שכאשר יש ח"ו איזה בעיה או צרה, מעדיפים לומר תהילים וסליחות, מאשר לחפש את 'זכות' ההגנה של לימוד תורה, כי למה לנו ללכת לחפש "זכויות" של תורה - בעוד שיש לנו דבר "טבעי" ופשוט, שיש בו כח גדול להושיענו!

והדברים מאירים ונפלאים - למי שמבין!

וכדי שטעמה המתוק של מאמר זה תשאר במוחנו לאורך זמן, נסיים בסיפור מפליא, אשר משקף לנו היטב את תוכן הדברים הנ"ל: ר' שלמה איגר, שלח פעם מכתב לאביו - הגאון ר' עקיבא איגר, ובו ביקשו להתפלל עבור החולה "פלוני בן אלמוני" לרפואה שלמה.

והנה כעבור זמן מה, קיבל חזרה מכתב תשובה מאביו, ובו כתוב: "התפללתי עליהם ולא נענתי, אולי חלה איזה טעות בשמות שלהם..."

ואכן, בדקו ומצאו שלא דייקו לכתוב במכתב את שמם המלא. הדבר תוקן מיידית, והגאון ר' עקיבא איגר, התפלל שוב - ונענה!

ממש להשתומם, עד היכן הגיע אמונתו של רע"א בכח התפילה! פשוט היה לו, שתפילה שבאה בכוונה - בהכרח שצריכה להענות מלמעלה, ואם רואים שלא נענים, בודאי שיש טעות בשמות האנשים...

זוהי השקפתו של צדיק. לא עלה על דעתו כלל, שיתכן מציאות כזו -שאדם יתפלל מעומק ליבו, ולא ייענה מהשמים!

אימרה חסידית:

בלא הקב"ה – אי אפשר לעבור אפילו את מיפתן הבית!

ועם הקב"ה - אפשר לעבור אפילו את הים הגדול בשני הרגליים...!

תוכן העניינים

אמרי יחזקאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה