אור ברסלב
אמרי יחזקאל שער השקפה - שכר ועונש › מאמר תשיעי - צניעות של בת ישראל - בזרם ה"מודרני" האם הדברים יכולים להשתלב יחד?

אמרי יחזקאל

שער השקפה - שכר ועונש · מאמר תשיעי - צניעות של בת ישראל - בזרם ה"מודרני" האם הדברים יכולים להשתלב יחד?

לתועלת המעיינים - נעתיק כאן עצות ותיקונים, לפגם העיניים

תשובה: במאמר הקודם, התיחסנו לחובת האנשים בנושא של "שמירת העיניים", שזה קשור לתחום שלהם. וכעת נבוא לבאר בס"ד, את חובתם של הנשים, במתרס השני שקשור אליהם, ומוגדר בשם "צניעות".

נושא זה – שאנו באים לייחד את הדיבור עליו, הוא נושא ריגשי מאד, שתלוי בציפור נפשו של העם היהודי, ורבות יש להאריך בו. ואולם אנו כדרכנו נתפוס לברר רק את הנקודות העיקריות והיסודיות, שהם הָ – א' ב' – ביהדות, שכל בת יהודית חייבת לדעת.

וכדרכנו בכל המאמרים – גם הדברים המובאים במאמר זה, מבוססים ע"פ מקורות חז"ל בש"ס, ובמדרשים. ועל פי דרך השקפת רבותינו בעלי המוסר.

ראשית, לשם בהירות הדברים, נחלק את נושא הדיבור ל – 7 נידונים, שהם יקיפו לנו במפורט, את כל הסוגיא של צניעות:

1. מהי הסיבה, שהקב"ה טָבַע באשה טבע משיכה חזק כ"כ, לרצות להתקשט ולהתבלט, ולמשוך אליה תשומת ליבם של אחרים?

2. אשה שזוכה ושומרת על צניעותה, במה היא נחשבת ל"מאושרת" – כאן בעוה"ז?

3. אשה שפורצת את גדרי הצניעות, ומכשילה את הרבים בגירוי היצה"ר, איזה עתיד צופים לה חז"ל?

4. האם היופי וההתקשטות לאשה, תופסים ביהדות מקום 'חיובי וחשוב,' או שנחשב לדבר 'שלילי וגרוע'?

5. "פאה נוכרית", האם הלובשת אותה, נחשבת באמת לאחת "הפרוצות"?

6. אשה שבכ"ז הולכת ברחוב בבגדים לא צנועים ושקטים, האם העבירות שנגרמים מכך - נתפסים גם על צואר בעלה?

7. מעשיות וסיפורים מרתקים ומסמרי שיער, על עוז גבורתם של בנות ישראל הכשרות, בתחום הצניעות!

אלו הם, 7 הנידונים הבסיסים, אשר נשתדל לענות עליהם בס"ד כפי השגתנו. ונשתדל גם להרחיב בהם – את כל היקף הידיעות הנחוצות, על הנושא שנקרא "צניעות".

ונתחיל משאלה א': מה הסיבה שהקב"ה טבע באשה, טבע משיכה כ"כ חזק להתקשט ולהתבלט, ולמשוך אליה תשומת ליבם של אחרים?

תשובה: הנה - ראשית לכל, אנו רוצים לעדכן את הקוראים, שאת עצם הקביעה הזו, שקבענו שלאשה יש טבע חזק להתקשט ולהתבלט - זו קביעה שגילו לנו חז"ל הקדושים בגמרא מסכת כתובות (דף נ"ט:) שם למדנו: "אמר ר' חייא, אין אשה אלא לתכשיטין וליופי"!

מדהים! כאן כתוב, שהדבר העיקרי, שתופס מקום חשוב אצל האשה בחייה, זה היופי וההתקשטות!

וכעין זה, מצינו גם בגמרא מסכת מועד קטן (דף ט':) שם כותבים חז"ל, שאפילו אשה בת 60, (שעומדת כבר 'רגל אחת' בתוך קברה), אעפ"כ, יש לה עדיין את התשוקה הזו להתגנדר. (ולכן גם לה, התירו להתקשט "במועד". עיין שם בסוגיא).

מדהים לראות, עד כמה האשה נמשכת ליופי ולקישוט, אפי' עד הרגע האחרון של חייה!

ולאחר שחז"ל קבעו לנו, שכך הוא המציאות אצל כל אשה, באנו לברר על זה – את שורש הסיבה, מדוע הקב"ה טבע בה משיכה כזו? וגילוי זה – יוסיף לנו גם הגדרה ברורה, מהו המושג של "צניעות".

הנה, התורה הקדושה מגלה לנו בחומש בראשית (פרק ג', פסוק ט"ז) שהקב"ה הטביע בכל אשה, טבע של "ואל אישך – תשוקתך"! כלומר - כל אשה רוצה מצד טבעה להיות קשורה עם 'בן זוג' כיון שזהו כל תכלית בריאתה, להמשיך את קיום העולם.

ויש לאשה תשוקה עזה לדבר הזה, עד כדי כך, שחז"ל גילו לנו בגמרא מסכת יבמות (דף קי"ג.) "שיותר מאשר האיש רוצה לישא אשה - האשה רוצה להינשא!

שמעתם? לאשה יש דחף נפשי להינשא, הרבה יותר ממה שיש אצל האיש! (ודבר מדהים יותר, מצאנו שכתבו לנו חז"ל במדרש קהלת (פרק ז' – פסוק כ"ו) שאילולי שהקב"ה טבע באשה שאסורים ידיה (כלומר, שמתביישת מבני אדם) היתה הולכת ואוחזת אדם בשוק! עד כדי כך גודל התשוקה של האשה! מפליא!)

וכן התבטאו עוד חז"ל, בגמרא מסכת כתובות (דף ע"ה.) ואמרו "טב למיתב טן-דו, מלמיתב ארמלו", כלומר, עדיף לאשה לשבת שני גופים ביחד (בעל ואשה) מאשר לשבת אלמנה יחידה!

אלא מה? למה אנו לא רואים את כל זה כלפי חוץ? משום שהקב"ה קילל את האשה (בחטא של חוה אמנו) שהיא תתבייש מלומר זאת באופן גלוי ומפורש לעיני כל הבריות. וכלשון חז"ל, בגמרא מסכת ערובין (דף ק':) "שהאשה תובעת בלב בלבד"!

וא"כ, כיון שהאשה מתביישת לבטא זאת במילים בפה, לכן יש לה תמיד את הרצון להתבלט ולהתקשט בפני אחרים, כדי להביע את הדחף הנפשי שיש לה, למצוא חן בעיני אחרים!

ומידה זו, שהקב"ה הטביע באשה, נעשית מתוך מטרה קדושה להגיע לתכלית של קיום מצוות "פרו ורבו". שעי"ז תמצא האשה חן בעיני אחרים, ותוכל להינשא, ולהביא ילדים לעולם. אלא שכאן באו הנשים, והחטיאו את המטרה, ומשתמשות בדחף הזה - אך ורק לשם גירוי היצר בלבד, ללא שום הפקת תועלת רוחנית - בענין זה.

וזהו בדיוק הנקודה, שדורשים מהאשה בנושא של צניעות, שתחזור אל עצמיותה האמיתית, ותתחיל להפיק את הדחף ליופי - כדי שיניבו "פירות" בשטח, ולא לשם מכשול והחטאת הרבים, כיון שבזה היא מאבדת את כל התועלת - שבעבור זה - ברא לה הקב"ה את הרצון ליופי!

ונעבור לשאלה ב': אשה שזוכה ושומרת על צניעותה, במה היא נחשבת למאושרת כאן בעוה"ז?

תשובה: אשה שהקב"ה זיכה אותה ללכת בדרכי הצניעות, וזה מתבטא אצלה – בזה שהיא מקפידה לשמור על הכללים הבאים:

* הופעה שקטה ומאופקת.

* מתרחקת משחוק וקלות ראש.

* עדינות בדיבור, ומסתייגת מדיבור עם אנשים זרים.

* אינה רצה ברחוב, וכמו כן אינה מבליטה את עצמה באופן מיוחד.

* לא מכניסה את עצמה – לנסיונות בעבודה, במקום שיש שם גם גברים.

ובקיצור, כל סדר הפעילות שלה במשך היום, שזה כולל: לבוש, הליכה, דיבור, בכל זה רואים אצלה תמיד את סמל "הצניעות"!

אשה כזו, שזוכה לשמור על כללי הצניעות הנ"ל צריכה להיות "גאה" בצניעותה, ולא להרגיש רגשי נחיתות - בפני חברותיה הפרוצות.

היא צריכה להיות גאה, שהיא זוכה לייצג את המשך הדרך של אמותינו הכשרות והצנועות - שרה, רבקה, רחל, ולאה! והיא זוכה להיות בתור סמל ודוגמא, איך צריכה להראות בת יהודית - כשרה באמת!

ובאמת, חוץ מהזכות הזו, שאשה זו זוכה להדמות לאימותנו הצנועות - עוד היא מקבלת זכות עצומה שאין לשער: היא זוכה שהשכינה תשרה בתוך ביתה!

ומנין אנו ידועים זאת? מהתורה הקדושה! הנה בפרשת כי תצא, (פסוק ט"ו) כתוב בפסוק מילים מפורשות: "כי ה' אלוקיך, מתהלך בקרב מחנך, להצילך וכו'. והיה מחנך קדוש, ולא יראה בך ערוות דבר, ושב מאחוריך!

כלומר, אם מחניך קדוש, בטהרה ובצניעות – אזי זוכים שהקב"ה מתהלך בקרב מחננו, לשמור עלינו! אולם, אם נראה בך ערוות דבר, אזי – "ושב מאחריך"! הקב"ה שב לאחוריו, ומסלק את השכינה מתוך הבית! (וכן דרשו חז"ל, בגמרא מסכת סוטה, דף ג':)

וא"כ, אשה שמקפידה לשמור על צניעותה, זוכה לכך, שהקב"ה יבוא וישרה את שכינתו בתוך ביתה! ואם תשאלו: נו, מה כל כך נחוץ, שהשכינה תשכון בתוך הבית? וכי א"א להסתדר מבלעדי שותפותו של הקב"ה בבית?

מי ששואל שאלה כזו, סימן שהוא לא התחיל להבין את הא' ב' של התכלית שבחיי הנישואין!

ונסביר את הדברים:

זה ברור, שהתכלית האמיתית, ועיקר המשימה של בניית בית, זה לא איזה שהוא "הסכם" שעושים בין איש ואשה, וגם לא איזה עניין של "נוחות" (מילוי הרצונות) שעושים אחד עם השני, אלא, עיקר התכלית היא לבנות דוגמת "משכן" להקב"ה, שישרה את שכינתו בבית זה!

וההוכחה הפשוטה שאכן זוהי התכלית, יש להוכיח זאת מפרט מעניין מאד, שאנו רואים במצווה של הנישואין:

המצווה היחידה בכל התורה כולה, שנקראת בלשון "קדושה" זה רק מצוות קידושין! לתפילין לא קוראים "קדושה", ואפילו לספר תורה לא קוראים בלשון "קדושה" ולא לשום מצוות בתורה. רק כשמתחתנים עם אשה קוראים לזה בלשון של קדושה! "קידושין" מלשון הקדש!

ללמדך, שמטרת המצווה הזו, כשמה כן היא: לקדש את הבית ולהפוך אותו לכעין "משכן". שהשכינה תוכל לשכון בו! (וכמו שמצינו אצל האבות הקדושים, שהם הגיעו בנישואין שלהם לתכלית המבוקשת, והשכינה שרתה בתוך ביתם, והיו רואים את ה"ענן" שהיה קשור להם על האהל. וכמו שהביא רש"י בשם המדרש, על הפסוק בבראשית, פרק כ"ד פסוק ט"ז.)

ומה כוונתנו שהשכינה שורה בתוך הבית? במה זה מתבטא למעשה? היכן אפשר לזהות ולראות את זה? תשובה על זה ענו לנו חז"ל בגמרא מסכת סוטה (דף י"ז.) "איש ואשה זכו – שכינה ביניהם! לא זכו – "אש אוכלתם"! הנה, כאן חז"ל גילו לנו את הסוד!

הסימן לגלות, אם השכינה שורה בתוך הבית או לא, זה ע"י שנתבונן ונראה: אם יש אש בתוך הבית, זה סימן שאין את עזרת הקב"ה בבית הזה! ולאיזה "אש" הכוונה? לשריפה של 'מכבה אש', שאפשר לכבות אותה במים? ודאי שלא. כוונת חז"ל לשריפה רוחנית בבית! כלומר, שיש שם אש של מחלוקת! אין "שלום בית"!

בבית כזה תמצאו כל דבר שבא מתולדה של האש, שזה כולל: שנאה, מחלוקת, קנאה, ריב, קטטות, ויכוחים, צעקות, וכו'. וזה רמוז במילה עצמה של א"ש, שזה ר"ת:

אין שקט.

אין שלווה.

אין שלום.

אין שלמות.

ולמה? בגלל שאין שכינה!

נכון, כלפי חוץ לא רואים את כל זה מבחוץ נראה שהם חיים בשלום ובשלווה. כשבאים לבקר את המשפחה, הזוג ניגש לפתוח את הדלת, ואז שומעים אותם אומרים בחיוך ובלבביות: שלום! מה נשמע? בבקשה תכנסו בפנים, תשתו כוס קפה, וכו'. ובקיצור, הכל נראה אצליהם נחמד!

ואולם מה האמת? האמת היא, שהם הפסיקו לרגע ¸את "קרבות הסכינים" שהיה ביניהם, ומתחילים להראות לאורחים חיוכים 'מאוזן אל אוזן'! ואולם רק כשהולכים האורחים, הם ממשיכים לריב, מאותה נקודה שהפסיקו בדיוק...

ואח"כ ההורים עוד אומרים: ברוך ה'! הם חיים טוב הזוג הצעיר! למה לא? "ההצגה" היתה מאד מוצלחת...! כך נראים חייהם העלובים של כל אלו, שהשכינה לא נמצאת בתוך ביתם!

ומי קובע את¸כל זה? מי הוא זה "שתופס בחבל", ומחליט אם הקב"ה ישרה את שכינתו בתוכנו, או יתרחק מאתנו? זאת האשה – ע"י צניעותה! היא הקובעת: אם השכינה תשכון בתוך ביתה, וממלא ישרור בביתה שקט, שלום, ושלווה! וכן בידה להחליט גם לצד הנגדי, לסלק את השגחת הקב"ה מעל הבית, ובכך לגרום לאש של מחלוקת ופירוד, שיתהווה עקב כך.

וזהו הלקח הגדול, שכל אשה צריכה לקחת בחשבון: שום סייעתא דשמיא לא תרד מהשמים מבלי שיהיה לה מקום קדוש כדי להתקבל בתוכו!

לא יעזור שום דבר! אנו מאמינים בני מאמינים במה שחז"ל אמרו, והם קבעו לנו, שצריך "זכו" בשביל שתהיה שכינה ביניהם. ואשה שלא זוכה, ומסלקת את השכינה מביתה, ע"י פריצת גדרי הצניעות - קובעים לנו חז"ל שאצליהם יש אש ששורפת את "השלום בית" שלהם! אין שם סייעתא דשמיא, כדי שיהיה ביניהם שלום ואחדות אמיתית.

אתה רואה או לא רואה – זה בעיה של העיניים שלך, לא של המציאות! המציאות נקבעת רק על פי השקפת חז"ל הקדושים! ועל זה אמר שלמה המלך בספר משלי (פרק י"ד, פסוק א') "חכמת נשים – בנתה ביתה" כלומר, אשה חכמה יודעת לבנות את ביתה, ע"י ששומרת על צניעותה, ובכך מביאה את השכינה לתוך ביתה.

ואולם "איולת בידיה תהרסנו"! כלומר, אשה טיפשה, שרואה מול עיניה רק את ההנאה הרגעית, ולא איכפת לה שעי"ז היא מסלקת את השכינה מביתה, עליה אומר שלמה המלך, שהיא הורסת את ביתה בידיים! היא בעצמה דוחה את הסייעתא דשמיא שרוצים לשלוח לה מן השמיים!

נו, וכי לא צריכה להיות מאושרת, אשה שזוכה ללכת בדרכי הצניעות?

והאמת, שמי שמתבונן היטב בדברים, מבחין שיש כאן עוד עומק נוסף: אשה ששומרת על צניעותה, לא רק שזוכה להשראת השכינה בביתה, אלא היא עוד זוכה, שהקב"ה יהיה שותף "פעיל" איתה בחינוך הילדים! כלומר, הוא יעזור לה לגדל אותם שיהיו גדולי תורה אמיתיים, וההורים ירוו מהם רוב נחת!

ומי גילה לנו סוד זה? דוד המלך בספר תהילים בפרק קכ"ח, מתאר לנו דוד המלך, איך נראית משפחה למופת:

אשתך - כגפן פורייה בירכתי ביתך.

בניך - כשתילי זיתים סביב לשולחנך.

והבעל - גבר ירא ה'.

שמעתם? בשביל לזכות למשפחה למופת, לא צריך להיות 'איש משכיל' עם רמה גבוהה וגם לא 'איש חינוך' - - - מה שצריך זה רק "אשתך בירכתי ביתך! שהאשה תהיה צנועה בתוך הבית, והבעל – גבר ירא ה'!

זה הכל, יותר מזה כלום! את השאר, כבר הקב"ה מנהל בבית. ואם הקב"ה מסייע לגדל לנו את הילדים, אתם יודעים לאיזה בנים זוכים? מגלה לנו דוד המלך לבנים כשתילי זיתים! ומה המיוחד דווקא "בזיתים"?

מבארים לנו חז"ל (במדרש רבה במדבר, פרק א' פסוק ג'. וכן בספר תנא דבי אליהו רבה, פרק י"ח) שיש שני סגולות שבולטות דוקא בעץ הזית, שלא מצינו אותם בשום עץ אחר: מעלה ראשונה: העץ היחידי שא"א להרכיב אותו בשום זרע אחר, זה עץ הזית! הוא לא מקבל שום תרכובת זרה! הוא נותן מאה אחוז של שמן הזית בלבד, הוא לא קולט שום זיוף אחר!

ומעלה שניה – שמצינו בעץ הזית: זה "בשמן" שכובשים מפרי הזית. שממנו אפשר להפיק את השימוש הרב תכליתי שיש, יותר מכל שאר פירות אחרים. בשמן – אפשר לעשות את כל הפעולות שקיימות, כגון: בישול, תאורה, רפואה, בשמים, וריחות, ועוד, ומה לא עושים היום משמן? ובניגוד לשאר משקין, וכגון: חלב, יין, מיץ פירות, וכדו' שאפשר להפיק מהם שתייה בלבד, ורק עץ הזית יוצא דופן, שאפשר להפיק ממנו תפוקה בעוצמה גדולה יותר, וכמו שמפורט לעיל.

וזה מה שמתכוון לומר לנו דוד המלך: אתה רוצה שיהיו לך בנים כמו "שתילי זיתים"? שיהיו בהם את שני ההטבות שיש בשמן? כלומר, שיהיה אפשר להפיק מהם ולהנות מהם מכל הבחינות שירצו, דהיינו שיצאו בעלי תורה, בעלי משנה, בעלי מקרא, בעלי אגדה, בעלי שם טוב?

וגם אתה רוצה שיקבלו את המעלה השנייה שיש בעץ הזית: שלא יספגו שום תרכובת "וכלאיים" זרה, שלא יחדור להם שום גורם שלילי, או השפעה זרה, מכל החינוך המקולקל שיש בחוץ?

ומי לא רוצה בנים כאלו? במה זה תלוי? מהו סוד ההצלחה, לזכות לבנים צדיקים כאלו? מגלה לנו דוד המלך, זיל לרישא דקרא: "אשתך בגפן פורייה - בירכתי ביתך! כלומר, זה תלוי באמא שהיא עיקרה של הבית, בידיה לקבוע - את גורל עתיד ילדיה! בידה לקבוע - האם הקב"ה יעזור לה בחינוך הילדים שיהיו טהורים כמו שמן זית, או ח"ו להיפך.

אמנם נכון, שהקב"ה תמיד חייב להיות "שותף" עם ההורים בבנין הילדים, שהרי הקב"ה הוא זה שנותן את הנשמה בתוך גוף הילד, והוא זה שמזרים את החיים. ואולם, אנו הרי רוצים שהקב"ה ימשיך הלאה את השותפות שלו בילד, ימשיך להיות שותף "פעיל" בתוך הבית, ויעזור לנו בבניין אישיותו של הילד!

המשך פעילות זו – בזה הקב"ה לא משתתף עם כל הורה, אלא הוא מתנה תנאי בסיסי קודם לכן: לנקות את הבית מכל "ערות דבר", ללמד את האשה, שלא תחטיא את הרבים בבגדי פריצות! ורק אז הקב"ה יהיה מוכן להיכנס לבית הזה. ולעזור בגידול הילדים, שיצאו צדיקים וטהורים!

ואם האשה ממשיכה ללבוש בגדי פריצות, וממשיכה להחטיא ולהכשיל את הרבים בבגדים בולטים ומושכים, אז הקב"ה אומר להורים כאלו: "תסתדרו לבד"! אני לא נותן יד שותפה למחללים את שמי! ואז – אתם כבר יודעים את התוצאות... אחד מצליח פחות לבד, ואחד קצת יותר, ואולם "תסתדר לבד" אומר לו הקב"ה, אני לא נמצא שם!

ודבר אחד, צריך שיהיה ברור: בלי עזרתו ושותפותו של הקב"ה בחינוך הילדים - לא יתכן להצליח כלל! שום 'הישגים' לא יהיו!

למרות שההורים ישתדלו בחינוך ויטרחו להחדיר לבניהם יראת שמים וכו', שום דבר לא יעזור! אם האשה תסלק את השכינה מהבית, אז מאבדים את הסיעתא דשמיא, ואז - כשבניו גדולים, פתאום הוא מתחיל לגלות מהתנהגותם כלפיו - אכזבה קשה ועמוקה!

לא מאמינים שכך הוא המציאות? אז בבקשה בואו ונערוך חשבון קצר, ואז נווכח לראות שאכן חייבים את עזרתו של הקב"ה - בכדי להצליח בחינוך הילדים:

הנה, כל הורה אסור לו לחיות באשליות, וצריך הוא לדעת ברור שכמה שהוא ישתדל לחנך את ילדיו הכל "בערבון מוגבל"! שהרי – אחרי הכל, כמה אתה יכול לעשות? אתה חושב שאתה כזה 'מומחה' גדול בחינוך? ואפי' נניח שכן, ואולם יש דברים שהם כבר לא בשליטתך לעצור אותם! ולדוגמא:

וכי חסר, שיהיה איזה ילד מקולקל למטה בחצר, שיתפוס את הבן שלך ויקלקל אותו בלי ידיעתך? וכי חסר, שמישהו בחוץ יהרוס אותו? וכי לא יכול להיות שהוא יעבור ברחוב, והוא יראה שם איזה תמונה של 'פריצות' - ואז הוא יהיה אבוד!

אתה יודע כמה סייעתא דשמיא אתה צריך, כדי שהילדים שלך יצאו יהודים יראי שמיים אמיתיים? אם הקב"ה לא ישמור על נשמתם ברחוב, ולא ישמור עליהם למטה, ולא ישמור עליהם בתחנה מרכזית שהם נוסעים וחוזרים - - - ובקיצור, אם הוא לא ישמור עליהם כל הזמן, אז מה הסיכוי שלך שיהיה לך ילדים טובים באמת?

הרי היד שלך קצרה, עד כמה אתה יכול לפעול למען חינוכם?

ולכן יש לכל אישה לזכור זאת היטב: עתידם הרוחני של ילדיה, נקבע עד כמה הקב"ה נמצא איתם "שותף פעיל" בתוך הבית, ושותפותו של הקב"ה מותנית בתנאי עקרוני ובסיסי: שבבית זה לא יראה שום דבר פריצות! ואשה שלא איכפת לה מכל זה, והיא מעדיפה את ההנאה 'הרגעית' של לבישת בגדי פריצות, כדי להתייפות ולגרות את אחרים, אשה כזו, צריכה לקחת בחשבון, שזה יעלה לה במחיר יקר מאד: השכינה תסתלק מתוך ביתה, והילדים שלה יהיו מופקרים ועזובים - מהשגחת הקב"ה!

אשרי האשה, שיודעת לשקול "שכר" עבירה כנגד הפסדה, ושומרת על גדרי הצניעות, ובזה מובטח לה, שהשותף השני שנמצא איתה בבית לא יאכזב אותה! היא תזכה לראות דור ישרים מבורך, אשר בסופו של דבר, היא תרווה מהם רוח נחת וסיפוק אמיתי ! ! !

ולמי שעדיין חושב, שאנו כותבים כאן דברים 'דמיוניים', או רחוקים מהמציאות, אז יש לנו להציג בפניו 2 הוכחות לדברינו, מ 2 נשים, שבאמת שמרו על "חוזה השותפות" והקפידו על הצניעות שלהם ולבסוף הם ראו בחוש שגם הקב"ה לא אכזב אותם, וחינך להם את הבנים, שיצאו לגדולי ומאורי ישראל!

ומי הם אותם 2 הנשים? אשה אחת – היתה בזמן בית המקדש. ואשה השנייה – היתה בדור שלנו אנו. וכדי לא להשאיר אתכם במתח, נפרט לכם את הדברים:

בזמן ביהמ"ק - מספרים לנו חז"ל, בגמרא מסכת יומא (דף מ"ז.) שהיתה אשה אחת, שהיו קוראים לה "קמחית", והיא זכתה לשכר עצום ונורא שאין לשער: שבעת בניה שמשו בכהונה גדולה!!!

כהן גדול - זה תפקיד אחראי ומחייב מאד. הוא נכנס למקום המקודש ביותר - בית קדשי הקדשים, והוא חייב להיות נקי, ללא שום חטא ופגם. (ולכן היו קושרים לרגלו חבל, כדי שאם ח"ו הוא לא יהיה ראוי, והוא ימות שם בפנים, יגררו אותו עם החבל החוצה).

והנה - אשה זו זכתה, ששבעת בניה יצאו נקיים וטהורים, ללא כל חטא ופגם, עד כדי שזכו למישרה הקדושה ביותר: להיות כהנים גדולים, ולשרת ביום הכיפורים בבית קדשי הקדשים, להיכנס לִפְנָי ולפנים!

קינאו בה חכמים, ועשו אליה משלחת כדי לברר במה כוחה גדול, שזכתה לזכות כזו, שהיא שאיפת חייה של כל אם יהודיה, ודוקא היא זכתה בו – יותר מכולם?

ענתה להם אותה צדקת שהיא תולה את כל הזכות הזו, בגלל צניעותה! שמעולם "לא ראו קורות ביתה שערות ראשה". כלומר, בזמן שהיא היתה חופפת את הראש, היא היתה לוקחת אשה מיוחדת, שתעמוד עם סדין מסביב ראשה, כדי שח"ו שערה אחת משערות ראשה, לא יתגלה אפילו כלפי קירות הבית! !

כזה דקדוק נורא בנושא של צניעות! ודוקא זה, מה שעזר לה לגדל את ילדיה שיהיו לצדיקי הדור! יבוא אחד וישאל: מה צניעות קשור לחינוך ילדים? איך זה משפיע על בנין אשיותו של הילד?

לפי הבנתנו, היא היתה צריכה לענות להם:

* כמה היא חינכה את הילדים.

* כמה היא השקיע בהם.

* כמה מסירות היה לה, לשלוח אותם לת"ת, ולישיבות הקדושות!

ודוקא את זה - היא לא ענתה להם! מדוע? מפני שכל זה לא יכול לתרום הרבה - אם הקב"ה לא ישתתף ג"כ, לעזור לנו בחינוך הילדים! היא ענתה להם את סוד ההצלחה האמיתית, שקבע לה את עתיד ילדיה - סוד הצניעות! "השכינה" ששרתה בבית היא גידלה ורוממה את ילדיה – להיות אצילים וקדושים!

וכעת - נעבור לספר לכם, על האשה השניה, שהיא כבר היתה בדור שלנו, וג"כ זכתה לבנים כוהנים גדולים (ואפילו יותר מזה) מחמת צניעותה.

ומי זאת היתה אותה אשה? היתה זו אמו של החזון איש! היא ג"כ זכתה, שכל המשפחה שלה, וגם כל החתנים שלה, היו גדולים וענקים בתורה. כולם היו צדיקים מופלגים, בצורה בולטת! (רק מכיון שבראשם היה "החזון איש", שהוא היה בולט יותר מכולם, לכן לא היו יודעים כל כך מהשאר, שזה דומה לנרות, שנמצאים ליד לפיד אש, שאז אור הנרות 'מתגמדים' לאור שלהבת הלפיד).

והרי לפניכם רשימה חלקית, מן החתנים שאליה היא זכתה:

* הסטייפלר הקדוש - היה שם אחד מהחתנים.

* אביו של הרב גריינימן - ג"כ היה אחד מהחתנים.

* גם אביו של ר' ניסים קרליץ - היה שם חתן.

כולם היו משפחת "סגולה"! ללא יוצא מן הכלל! ולכן, חכמי התורה שהיו בדור הקודם, עשו גם אליה משלחת, ושטחו את פליאתם בפניה: באיזו תרופת פלאים השתמשת, שזכית לכל זה?

ענתה להם אמו של החזון איש תשובה שהדהימה אותם ביותר: השתמשתי באותה עצה של הקמחית, שהיתה בזמן ביהמ"ק! ! !

כלומר, כשהיא היתה חופפת את הראש, היתה מקפידה לקחת אשה, ומעמידה אותה סביבה, כדי שלא יראו קירות ביתה שערות ראשה! והיא באמת זכתה, שיצא ממנה בן שנחשב לפוסק הלכה לאורך כל הדורות, ושהאיר את עיני ישראל בתורתו, וכל בית ישראל נשענים על פסקיו!

היא זכתה לבן, שעד היום, חולף "זעזוע" בכל הגוף, כשמזכירים את שמו הדגול והנערץ: החזון איש! שהיה קודש קודשים, אשר במילה אחת שלו היה חותך ופוסק דיני נפשות ממש, לעשות ניתוח או לא לעשות, להטיס אותו לחו"ל, או לא… וכו', והוא במילה אחת - היה קולע למטרה! (ואפי' נשמות מגולגלות של בנ"א שחטאו, היו מתגלים לחזו"א ומבקשים ממנו שיעשה תיקון לנשמתם. וכמו שהעיד על כך גיסו הסטייפלר הקדוש).

ממש "מלאך" בדמות אדם, וכל זה בזכות מי? בזכות האמא שלו! היא שמרה על הצניעות בדקדוק עצום ונורא, ובכך איפשרה שהקב"ה ישכין את שכינתו בביתה, והוא יגדל לה את הילדים! וכידוע, מי ששומר על חוזה הצניעות, השותף השלישי לא מאכזב אותו...

ודבר זה, חייב לעודד גם אותנו: אנו רואים נשים, שכעת הם שמחות ומתגאות, הם מתלבשות ככל העולה על רוחם, הם "הבולטות" ברחוב, והם משמשות הדוגמא החיה, לתלבושת 'האופנתית' שהולכת ברחוב…

ואילו חברתה - הולכת בצניעות, עם מטפחת ראש, ועם בגדים ממוצעים ולא הכי רועשים. לא זוהרים ומושכים. מקפידה להוריד את שרוול החולצה - עד סוף פרק היד, וסוגרת אותו בכפתור. נועלת נעליים פשוטות ולא רועשות, הולכת בצידי המדרכה כדי שלא להיפגש באנשים... וחברותיה עומדות מהצד, וממש "מרחמות" עליה, בשביל מה צריך להיות כל כך "חנוקה"? למה ללכת במלבושים כ"כ קיצוניים? לא נורא אם יוצאים לרחוב קצת מבושמות, עם בגדים יפים וקצת מושכים, הרי זה ה"מוֹדָה" ולמה להיות שונה מכולם? כך צוחקות ולועגות עליה חברותיה!

ואולם שלמה המלך, החכם מכל אדם, גילה לנו מה יהיו התוצאות: "ותשחק ליום אחרון"! נראה בסוף מי יצחק! נראה בסוף את התוצאות, מי תזכה שהבנים שלה יהיו כוהנים גדולים, גדולי הדור, מזכי הרבים, ומי - תישאר בסוף - ריקה ומנוערת מכל: הבנים שלה אמנם ילמדו בישיבות, וֶיִירָאוּ כבני תורה, אולם היא עדיין לא יודעת מה היא הפסידה! היא לא יודעת, איזה בן גדול הדור יכול היה לצאת ממנה, אילו היא היתה מאפשרת שהשכינה תשרה בתוך ביתה, והקב"ה בעצמו יגדל לה את הילדים!!!

ועל זה אומרים העולם: "צוחק - מי שצוחק אחרון"! [וכעין יסוד זה אמרו חז"ל בגמרא מסכת מגילה (דף י"ג:) ש"בשכר צניעות שהיתה בה ברחל, זכתה ויצא מזרעה שני מלכים: שאול המלך, ואסתר המלכה, שיצאו מזרעו של בנימין בנה!].

אשריהן - אותם בנות חייל, שעומדות בגבורה, ולא נסחבות אחר זרם הפריצות שמשתולל ברחובות. הם אשר יזכו לבנות את ביתם על טהרת הקודש, ועל טהרת הצניעות, ועל טהרת הפנימיות. והם אלו שמובטח להם, שבסופו של דבר, השותף השלישי (הקב"ה) שנמצא איתם בתוך הבית לא יאכזב אותם, הוא יראה להם בנים ובני בנים, שירוו מהם רוב נחת ואושר אמיתי!

וזכותם גדולה יותר, בזה שהם גם עוזרות לעם ישראל לסיים יותר מהר, את הגלות המר שבו אנו שרויים. שכך הבטיחו לנו חז"ל במדרש רבה (ויקרא ל"ב ה') "שבזכות נשים צדקניות עתידים בני ישראל ליגאל"! אשריהן ואשרי חלקן!

ונעבור לשאלה מס' 3.

אשה שפורצת את גדרי הצניעות, ומכשילה את הרבים בגירוי היצה"ר, איזה עתיד צופים לה חז"ל?

תשובה: ראשית צריך לדעת, שכדי להבין ולתפוס, מהו בדיוק החסרון השלילי שיש בבגדים פרוצים או מושכים - צריך על זה מאד "בגרות", ומאד "רצינות", ומאד "יראת שמים"! ומדוע? מפני שדברים אלו עומדים ברומו של העולם אצל האשה! הם אלו שבונים את אשיותה, ומזכים אותה לעוה"ב!

הנה, תראו את החשבון: אצל גברים יש להם את התורה, שהיא כבר עושה להם את העבודה. היא מעדנת ומשפרת להם את מידותיהם, ומרסנת להם את התאוות שטבועים בכל בן אדם, שלא יתפרצו יותר מדי החוצה, וכך היא מעלה אותם ממדרגת 'פרא אדם' למדרגת 'מלאך'!

ואולם אצל נשים, הם אין להם את "הביטוח" של התורה, שהרי הם פטורות מלימוד התורה, וא"כ מה ירסן אותם? מהו הדבר, שיכול להחדיר להם יראת שמים, ולעצור אותם שלא יחטאו? איזה תרופה יש בשבילהן שיכולה לשפר ולעדן להם את מידותיהן?

התשובה: זהו סוד הצניעות! כן! כשאשה הולכת בצניעות, זה נותן לה חיזוק עצום ביראת שמים, זה מֵדָרְבֶּן אותה יותר לרצות לדקדק במצוות, ולקיים הכל בשלמות. הצניעות גם משפיעה עליה, לרסן אותה לכבוש את תאוותיה, ולהעלות אותה בדרגות גבוהות, עד כדי להגיע לצדקות של אמותינו הצדיקות! כן! זוהי המציאות, שההופעה "החיצונית" של האדם נותנים השפעה עצומה "לפנימיות" שלו!

ואפילו אשה חילונית מובהקת, אם היא תתלבש בצורה דתית - אחרי שבוע, שבועיים, תראו שההתנהגות שלה אוטומטית כבר תהיה אחרת! שזהו הסוד הגדול: הבגדים משפיעים מאד, לקבוע לאדם את מהותו! וכמו שאמרו רבותינו - אחרי המעשים נמשכים הלבבות!

ולכן, אפילו אם תהיה אשה דתית שומרת מצוות, אולם אם הלבוש שלה יהיה לא צנוע זה חייב להשפיע גם על המהות שלה פנימה! זה יגרום "לקרר" אותה בעבודת השם!

עד כדי כך כוחו העצום של בגד חיצוני!

ולכן, נבאר בשלב זה, מהו בדיוק החיסרון שיש בפריצות, ואיזה תופעה שלילית זה גורם לסביבה מסביב, ורק אם הקוראת תהיה בגרותית ורצינית, ובעלת יראת שמים, עם רצון טוב להשתפר בתחום זה, אז יש סיכוי שהדברים שיכתבו בהמשך התשובה ישפיעו עליה לטובה, והם ישמשו לה כ'קרש קפיצה' להתעלות בצידקות וקדושה!

ראשית, נתחיל תחילה לבאר את חומרת עוון פריצות, לא מצד חומרת דיני התורה, אלא מצד השכל וההגיון שיש בדבר:

הנה, תשימו לב לדבר מעניין: אפילו בעולם החילוני, כל אשה ברמה שיכלית גבוהה, או במעמד חברתי מכובד, (ובתור דוגמא: עורכת דין, שופטת, שרת ממשלה, מנהלת מקום ציבורי, וכדו') או אפילו נשים ברמה בינונית שנקראות היום בשם "נשים אנטלגנטיות" כל הנשים מהסוג האלו, לא ירשו לעצמם לצאת לרחוב, אלא בבגדים שמכסים את גופם לפחות בצניעות נורמלית, אשר השכל האנושי מחייב אותה! ולמה? וכי יש להם "עודף" יראת שמים? ודאי שלא! אלא פשוט יש להם את המנימום של כבוד עצמי!

הם יודעות לכבד את מעמדם ואשיותם, ולכן הם לא מעיזות להשפיל את כבודם, ולהתחיל להשתגע, לֵהֶרָאוֹת כמו בהמה "חשופת גוף" ללא בגדים!

רק אשה זולה ופרוצת יצרים, שאין לה שום טיפה של כבוד אישי, אין לה שום "סיפוק" מעצמה והיא זקוקה מאד לתשומת ליבם של אחרים – רק אשה כזו, תהיה מוכנה להפקיר את כל אשיותה, ולשמש 'כחלון ראווה', לכל פורק עול שרוצה למלא את סיפוק יצריו!

ומדוע היא נזקקת לכך? פשוט מאד! אין לה שום סיפוק ושביעות רצון מהמעמד "הנחיתי" שיש לה בחברה, וכדי לרומם אותו ולמצוא חן בעיני החברה היא חייבת להשתמש בדבר הגרוע מכל: לחשוף מקומות מגופה - לעיני כל, אולי על ידי כך תזכה המסכנה הזו לאיזו טיפה של יחס והערצה מאותם אנשים ריקים ופוחזים של אנשי הרחוב! ממש אשה אומללה, שיש פשוט לרחם עליה !

ואשה כזו, לא רק שאין לה שום כבוד וערך עצמי, אלא היא פשוט גם הורסת את כל 'העדינות', שיש בחלק האשה שבה! שהרי כל גילוי בשר באשה, מראה על: בהמיות! עזות! חציפות! ניבזות! ושפלות! ומי גילה לנו זאת? חז"ל הקדושים! הנה, במדרש תנחומא (פרשת נשא, פרק ג') התבטאו חז"ל כלפי אישה פרוצה (סוטה) שהיא עושה - מעשה בהמה!

היא רוצה להראות שגם היא "גבר"! גם היא נמצאת ופועלת בָּמָקוֹם שכולם התפעלו והתרשמו ממנה! וכל זה – הוא ההפך הגמור, מכל מהותה של האשה, שבטבעה היא שקטה, עדינה, צנועה, וביישנית! נמצא, שאשה זו הורסת את כל המידות הטובות שטמונים בה!

והאמת, שעיקר הבעיה של אשה שהולכת בפריצות, חוץ מזה שזה זלזול קשה בכבודה האישי, וכמו שבארנו לעיל, עוד היא מזיקה בזה גם לאחרים המסתכלים עליה, היא גורמת להם להיכשל בעבירות של פגימת העיניים, שלפעמים זה נגמר בדברים יותר גרועים, ה' יצילנו!

אשה לא יכולה להיות מודעת לאיזה נזק היא גורמת לאנשים, ע"י לבוש אחד בולט, או לא צנוע, שהיא יוצאת בו לרחוב. היא ממש משחיתה נפשות תמימות!

הנה, נתאר לכם תיאור קצר, ממה שבדרך כלל קורה בדברים כאלו: הולך לו בחור בן תורה ברחוב, עם לב טהור ונקי, או בעל הבית, ירא שמים, שזה עתה גמר לספוג כמה שעות של שמיעת דברי חיזוק בבית הכנסת, והוא רוצה לחזור לביתו, ולהירדם מתוך מחשבות והרהורים של דברי תורה!

והנה, באה אשה פרוצה, עם לבוש מושך ומגרה, ובעל כרחם גורמת להם לאבד את כל הקדושה שהם קבלו מהתורה! הכל נאבד מהם, ע"י שהם הסתכלו בלבוש הלא צנוע של אותה אשה!

למה? מה חטאו לך הנשמות האלו? הלא בזה האשה הזו "ממיתה" אותו! מאבדת לו את כל הקדושה שלו, את כל הרוחניות, את כל הנשמה הטהורה שלו!

מי מוכנה לקחת באחריות הכבדה, אם הבחור הזה ימשך אחרי כל זה, ולאט לאט הראש שלו יצא גם מהלימוד, ויפול מכל היראת שמים שלו, וימשך בגלל זה לכל הזוהמה של הרחוב הפרוץ? (וכמו שידוע מהמציאות, שרוב הבחורים המסתובבים היום ברחובות, זה התחיל אצלהם רק מהעניין הזה!)

אשה שהולכת ברחוב, בלבוש כזה שמכשיל את האנשים בהרהורים רעים, הרי היא כתולה על עצמה "שלט", ומכריזה לכולם: אני בת ביתו של ירבעם בן נבט, שחטא והחטיא את הרבים, ועל זה 'גיהנם' מובטח לה! היא תתבע בשמים, על כל ירידה ברוחניות – שהיו לאנשים שנפגעו מחמת לבושה הפרוץ! על כולם היא תצטרך ליתן דין וחשבון, לפני יודע תעלומות בורא העולם!

ועל זה, צווח שלמה המלך בספרו משלי (פרק ז', פסוק כ"ו) "כי רבים חללים הפילה, ועצומים כל הרוגיה"! ברור לנו, כי אילו ידעו בנות ישראל, את גודל המכשול והתקלה שהן גורמות ע"י מלבושיהן, ודאי ובודאי שהיו מוכנות לוותר על כל ה"כבוד" המדומה הזה והיו מעדיפות ללכת בלבוש קצת יותר עדין וצנוע, ובלבד שלא יהיה חלקם בין "מחטיאי הרבים"!

אלא מה בכ"ז הבעיה? פעמים רבות, האשה עצמה לא מבינה מה נקרא בגד 'לא צנוע', מה נקרא בגד ש'מושך את העין', לפעמים היא חושבת, שבגד כזה בודאי לא בולט, בודאי לא מושך תשומת לב. והיא טועה טעות חמורה! ולמה? בגלל שהאשה לא פועל אצלה ה"רגשות" שפועלים חזק מאד אצל הגבר! אין לה מושג להבין, איך הרגשות של הגברים מתעוררים מכל דבר קטן בנושא כזה. ולכן, היא צריכה למדוד איך האנשים ברחוב מסתכלים על בגד כזה! האם זה משפיע לרעה במציאות בשטח, או לא, זה מה שצריך להיות הקובע!

ואם נתחיל לדבר קצת יותר לפרטים, אז אנו יכולים להציג בפניכם את כל סוגי הבגדים, שמייצגי האופנה בפריז ייצרו אותם בכוונה תחילה – בצורה כזו, שימשכו את עין הרואים. והרי לדוגמא:

בגדים: שקופים. צרים. קצרים. ובולטים, או בגדים בצבעים צעקניים, זורחים, מבריקים. על כל הבגדים הללו, יש חותמת של "טרף" למהדרין! כל הסוגים האלו, הם נקראים בגדים "רחוביים" אשר רק הנשים השחקניות הפרוצות הגויות לובשות אותם!

ואם תרצה האשה להצטדק ולטעון, שעל ידי בגדים מושכים היא תצליח למצוא את 'בן זוגה' יותר בקלות, וא"כ הרי זה חלק מ"ההשתדלות" שהיא עושה, כדי להשיג את השידוך שלה!

גם טענה זו אינה מתירה כלל וכלל, להחטיא בגלל זה את האנשים. ויותר מזה, השתדלות זו לא רק שלא תעזור לה לטובה, אלא עוד זה עצמו, ייהפך לה לרעה! שכן כלל בידינו, שכל דבר שהוא טוב אמיתי, א"א להשיג ע"י אמצעים מקולקלים!

כך לימדו אותנו חז"ל, בגמרא מסכת סוטה (דף ב'.) "שאין מזווגים לאדם אשה, אלא לפי מעשיו". ופירש רש"י שם: צנועה לצדיק. ופרוצה - לרשע! וא"כ, הנה חז"ל אומרים, ששום הישג טוב לא תצליח האשה להשיג, ע"י שתלך בדרכי פריצות. אלא ההפך בדיוק: מהשמים יסובבו, שהיא תיקח אדם פרוץ כמותה: פרוצה = לאדם רשע. אשר ממנו היא תסבול כל חייה! (וכמו שביאר לנו שם, רש"י הקדוש).

אלו הם התוצאות שכל בת ישראל צריכה לזכור - שבלבוש אחד לא צנוע, היא גורמת לעצמה:

* מחטיאה מאות ואלפי בני אדם מידי יום!

* הורסת את כל אשיותה, עדינותה, ואת כל מידותיה הטובות!

אמנם נכון, שאנו הגברים חלשי אופי יותר מהנשים, ועל זה אנו מודים ומתוודים בכל יום "ברוך... שלא עשני אשה". שכן, אם היינו נבראים בתור אשה, והיינו צריכים לקחת על כתפינו את כל האחריות הכבדה הזו, מי יודע אם היינו מצליחים להחזיק מעמד, ולעבור את כל זה בשלום.

ואולם כלפי האשה, אם הקב"ה ברא אותה, עם כל הניסיונות והפיתויים שבה, בהכרח שגם נתן לה את הכוחות לרסן את עצמה, ולעצור את כוחות המשיכה ליופי, שלא יתפרצו יותר מדי.

הנה, לשם תוספת חיזוק הדברים, נעתיק לפניכם דבר מדהים: כשבאנו לספור, את העבירות שהאשה צוברת לעצמה בכל פעם שהולכת בלבוש פרוץ (או לא צנוע), נזדעזענו לגלות, שלפי דברי חז"ל, אשה זו עוברת בכל פעם על 8 לאוין מהתורה! ואם יש למישהו ספיקות בדבר, וחושב שאנו מגזימים, ומנפחים כל דבר, א"כ מוזמן הוא לקרוא את הרשימה שנציג בפניו, ואז הוא יווכח לראות שאכן, כך היא המציאות בלא שום גוזמא כלל!

והרי לפניכם 8 הלאוין מן התורה, שהאשה עוברת עליהם, בכל יציאה לרחוב בבגדי פריצות:

1. לאו ראשון: בחומש דברים, פרק כ"ג: "ולא יראה בך ערוות דבר". וביארו הראשונים, ש"ערווה" פירושו "גילוי", שכל דבר שדרכו להיות מכוסה, והוא מגלה אותו, עוברים בזה על הלאו הנ"ל [וכן כתב הסמ"ג, בלאוין שבמלקות, סימן רמ"ו. וגם הסמ"ק כתב כן בסימן פ"ג].

2. לאו שני: "לא תקרבון לגלות ערווה" (ויקרא י"ח ו') ופירש הרמב"ם (במנין המצוות, סימן שנ"ג. וכן בפירוש המשניות לסנהדרין, פרק ז') שכוונת התורה להזהיר, שצריך להתרחק אף מן הדברים המקריבים ומביאים לגילוי ערווה. (ובכלל זה, הכוונה גם לאשה שחושפת את בשרה, שבודאי זה עלול להביא לידי גילוי ערווה, ועוברת היא על הלאו הנ"ל).

3. לאו השלישי: הוא אזהרת הפסוק (בחומש ויקרא, פרק י"ח, פסוק ל') שאומר "ושמרתם את משמרתי, לבלתי עשות מחוקות התועבות האלו, ולא תטמאו בם". ופירש הרמב"ם הנ"ל (בריש לא תעשה ב') שמהלאו (שחוזר על פרשת זהירות מעריות) למדנו גם איסור הפריצות, שמביא לידי עריות, שגם זה נכלל בכלל "חוקות התועבות". ע"ש.

4. לאו רביעי: מה שכתוב בחומש ויקרא (פרק י"ח, פסוק ג') שהפסוק מזהיר "ובחוקותיהם לא תלכו". וביאר השו"ע ביורה דעה (סימן קע"ח, סעי' א') שמלאו זה למדנו, שאסור ללכת בחוקות העכו"ם, ובכללם, שלא ללבוש מלבוש, שלובשים אותו העכו"ם לשם פריצות וכו'. הרי מבואר, דבגדי פריצות, הוא בכלל הלאו הנ"ל! (ועיי"ש עוד בביאור הגר"א, אות א', ואות ו') ושוב ראיתי, שכן פסק הגאון ר' עובדיה יוסף שליט"א, בשו"ת יביע אומר יו"ד ח"ו, סימן י"ד, סוף אות א'. עיין שם.)

תוכן העניינים

אמרי יחזקאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה