אור ברסלב
אמרי יחזקאל פתגמים, רעיונות, ואקטואליה - שער שכר ועונש › כלפי מי צריך לכוון את השנאה שהקב"ה טבע בתוכנו?

אמרי יחזקאל

פתגמים, רעיונות, ואקטואליה - שער שכר ועונש · כלפי מי צריך לכוון את השנאה שהקב"ה טבע בתוכנו?

איך מצליחים להתפייס, ולהרבות אהבה עם החבר הפגוע?

תשובה: הנה זה ברור, שעל כל אדם מישראל, חל הלאו של התורה "לא תשנא את אחיך בלבבך". ואפילו יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, ואינו הולך בקו של התורה - מ"מ גם כלפיו יש מצווה לקרבו בנועם ובנחת, מתוך עבותות של אהבה, ולא ח"ו לדחותו ולהרחיקו. כיון שגם הם עדיין נקראים 'בניו' של הקב"ה. וכפי שלימדו אותנו חז"ל בגמרא מסכת קידושין (דף ל"ו.) "ר' מאיר אומר, אפילו בזמן שישראל רשעים, והם מרעים ומשחיתים כלפי הקב"ה, ואינם נוהגים מנהג "בנים" - אעפ"כ, עדיין נקראים הם בלשון הפסוק 'בניו' של הקב"ה! עיין שם.

וא"כ, הרי לנו מפורש, שיהודי בכל דרגה פחותה שנמצא, עדיין נקרא בנו אהובו של מלך! [וכן פסק הגרע"י שליט"א, בספרו "יביע אומר" (חלק ז', עמוד ל"ח) שיש להראות פנים יפות אפילו לפושעי ישראל, ששמאל דוחה וימין מקרבת. והרבה מהם חזרו בתשובה מחמת כן. עכת"ד. עיי"ש.]

ואם תשאלו: א"כ, בשביל איזו מטרה הקב"ה השריש בתוכנו את המידה הרעה הזאת של 'שינאה ותחרות'? כלפי מי צריך לכוון את השנאה הזאת?

תשובה קולעת לדבר, נתן לנו דוד המלך בספר תהלים (במזמור קל"ט) שם הוא גילה לנו, את מי מותר לשנוא:

"את משנאיך ה'" - אשנא!

את מי ששונא את ה' - מצווה לשנותו! כלומר, מי שמרים יד נגד תורת ה', ויוצא במלחמה גלויה נגד הדת, ונגד כל דבר שבקדושה, בחוצפה ובעזות פנים, ללא שום בושה - אדם כזה מראה במעשיו שיש לו שנאה כלפי הקב"ה, ואותו מצווה לשנוא!

וממשיך דוד המלך ומתאר, ששנאה זו שהוא היה שונא אותם, לא היתה סתם שנאה 'חיצונית', אלא "תכלית שנאה שנאתים"! זאת אומרת: התכלית, הצד ה'קיצוני' שרק אפשר לשנוא אדם - כך בדיוק דוד המלך שונא אותם! 'שיא' השנאה שיכולה להיות!

וממשיך דוד המלך ומתאר לנו: ומתי יש לי "הוכחה" שאכן אני מקיים את מצוות השנאה כראוי? מתי אני יודע שאני שונא אותם ב"תכלית ההידור"?

זאת בזמן שאני רואה ש"לאויבים היו לי"! כלומר, מתי שאני רואה שהם נהפכו להיות האויבים שלי מחמת שאני שונא אותם - אז אני יודע, שאכן קיימתי את שיא השנאה שצריך להיות (על פי מצוות התורה) לרשעים כאלו!

וכן הפסוק אומר: "אוהבי ה' - שנאו רע"! משמע, שמי שבאמת אוהב את ה', עליו להפעיל את מידת השנאה שלו כלפי הרע!

ובעצם, זוהי גמרא מפורשת במסכת תענית (דף ז':) שם אמרו לנו חז"ל: "כל אדם שיש לו 'עזות פנים' - מותר לשנותו"! כלומר, מי שמעיז פנים בגלוי נגד התורה הקדושה, ונלחם בכל כוחו כדי לעקור כל סימן של יהדות - אדם כזה מותר לשנותו! ולמה? בגלל שהוא שונא את הקב"ה!!!

ושוב ראיתי שכן פסק להלכה ה"חפץ חיים", בספרו 'משנה ברורה' (בביאור הלכה סימן א', ד"ה "ולא יתבייש") וזה תמצית לשונו שם: "...אם אדם עומד במקום שיש אפיקורסים, המתקוממים על התורה, ומעבירים את העם מרצון ה' - עליהם מצוה לשנאתם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל! וכמו שדוד המלך אמר "הלא משנאיך ה' - אשנא"! ע"כ.

וא"כ, הרי לנו "פסק הלכה" מאת רבינו החפץ חיים, שאלו שממרידים את העם ללכת נגד הקב"ה - מצווה לשנוא אנשים אלו! (ואע"פ שגם על אנשים כאלו, יש את ה'לימוד זכות' שהם כ"תינוקות שנישבו", שהרי כך גידלו וחינכו אותם בקיבוץ, לכפירה ומרידה בהקב"ה!)

אלא שעל שאלה זו, כבר ענה ה"חפץ חיים" בספרו "שמירת הלשון", שמכיון שהם מחטיאי הרבים, והעם כולו ניזוק מהם ברוחניות, לכן אין עליהם את הלימוד זכות של "תינוקות שנישבו"!!! (עיי"ש.) [וכך גם מפורסם על ראש הממשלה הראשון (שידוע כאחראי להשמדתם הרוחנית של אלפי ילדי ישראל! רחמנא ליצלן.) בזמן שהגיע לעיר בני ברק, לבקר בביתו של ה"חזון איש" (בענין גיוס בנות ל"שירות הלאומי") מיד ברח הסטייפלר מן הבית, כדי שח"ו לא יראה אותו. והחזו"א, שהיה מוכרח להישאר - הוריד את משקפיו במשך כל זמן השיחה עם ראש הממשלה, בטענה ש"אסור להסתכל בפני אדם רשע"!]

הנה, זה היחס שיש להתייחס לכל אלו המנהיגים, שיוצאים בגלוי ובפרהסיה ב'מרד' נגד תורת משה, וכופרים בהשגחה עליונה, ובזים ולועגים לכל דבר שיש בו ריח של קדושה! על אנשים מסוג אלו, עלינו לזכור תמיד את הלימוד שלימד אותנו דוד המלך: "את משנאיך ה' - אשנא"!

"ואהבת לרעך כמוך". כמוך ממש? הייתכן?!

תשובה: הנה, על עצם ציווי התורה "ואהבת לרעך כמוך" ישנם רבים התמהים: כיצד יתכן לתבוע מהאדם להגיע למדרגה כזאת גבוהה! שיאהב את חברו - בדיוק כמו גופו ממש!?

הרי כל אדם מצד טבעו אוהב את עצמו יותר מכל דבר אחר, ולמעלה מ - 95% משכלו של האדם מנוצל אך ורק עבור טובת עצמו בלבד! איך ליהנות יותר, ואיך לעשות 'חיים' יותר! [וכן מוכיח 'סקר' שערכה לאחרונה חברת טלפון בניו-יורק, לגלות מהי המילה התדירה ביותר, שבה מדברים האנשים בשיחות הטלפון. ולתדהמתם הם גילו, שהמילה "אני", ו"אני", ו"אני" - היא חוזרת על עצמה פעמים אין ספור בתוך שיחות הטלפון!!]

ללמדך, עד כמה האדם אוהב את עצמו, ומעמיד את ה"אני" שלו בראש מעיינותיו!]

וא"כ, אם זוהי המציאות, כיצד התורה יכולה לבוא ולצוות על הָרֵגָשׂוֹת של האדם, שיאהב את החבר - כאילו הוא חלק מדמו ובשר מבשרו? הרי המושג של "אהבה" תלויה ב'רֶגֶשׂ' העדין של אדם, והרגש של האדם אינו מסוגל לקלוט דבר כזה! לאהוב את חברי - שהוא גוף זר - כאילו הוא חלק ממני ממש?

ובפרט, שאותו ר' עקיבא שאמר (בירושלמי נדרים, פרק ט') "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה" - הוא עצמו אמר, בגמרא מסכת בבא מציעא (דף ס"ב.) ש"חייך קודמים לחיי חברך"! ואם לאדם יש 'זכות קדימה' לדאוג תחילה לחיי עצמו - כיצד אפשר לצוות אותו שיאהב את עצמו, וגם את חברו - באותה מידה ממש? הרי זו 'סתירה' מיניה וביה?

[ויש מפרשים הפסוק: "ואהבת לרעך" - אע"פ שאינו כמוך!.... והבן זאת].

ובאמת, ששאלה זו נשאלה ע"י רבינו הרמב"ן בפירושו על ויקרא (פרק י"ט פסוק י"ח) ומחמת קושיא זאת, מסביר הרמב"ן פשט אחר בציווי האלוקי של "ואהבת לרעך כמוך", וזה תוכן דבריו:

כאן התורה לא באה לצוות על הָרֵגָשׂוֹת של האדם, שיפעלו נגד הטבעים שלהם! לאהוב את חברו בלב ובנפש כאילו הוא חלק מנשמתו ומגופו ממש? הרי ליבו של האדם אינו מסוגל לפעול בעוצמה כזאת של אהבה - כלפי גוף שני זר!

אלא כוונת התורה, לא על אהבה 'פיזית', אלא על אהבה 'נפשית', שהאדם ירצה לראות בטובתו של חברו - בדיוק כמו שהוא רוצה לראות בטובתו שלו עצמו!

כלומר, טיבעו של כל אדם, שאע"פ שהוא מעונין שיהיה לחברו טוב - אולם הוא תמיד רוצה שהוא יהיה למעלה ממנו! שחברו לא יעבור אותו!

ועל זה באה התורה וציוותה, שהאדם צריך לשמוח בטובתו ובהצלחתו של חברו - כאילו היתה זאת הצלחה אישית שלו! ואפילו אם הוא רואה, שחברו עולה ומצליח יותר ממנו - מ"מ אסור שיהיה לאדם קינאה וצרות עין על חברו, אלא הוא צריך לראות זאת בשמחה ובעין טובה - בדיוק כמו שהיה רוצה לראות זאת על עצמו!

ואהבה כזאת גדולה (לרצות לראות בטובתו של השני) הטביע אותה הקב"ה בבריאה, ואפשר לראות זאת באהבת אבא כלפי בנו, ורב כלפי תלמידו, שבהם אין שום קנאה וצרות עין, ואפילו אם האבא רואה שבנו עולה ומצליח יותר טוב ממנו - אעפ"כ הוא שש ושמח בשמחת בנו, כאילו היתה זאת הצלחתו שלו ממש! וכפי שלימדו אותנו חז"ל בגמרא מסכת סנהדרין (דף ק"ה:) "בַּכֹּל אדם מתקנא, חוץ מבנו ותלמידו"!

ואהבה כזאת עצומה - דורשת התורה מכל אדם להגיע אליה, שלא רק לא יקנא בהצלחתו של חברו, אלא עוד ירקוד וישמח - על שחברו הצליח יותר טוב ממנו! כאילו היתה זאת באמת הצלחתו שלו האישית!

[והרמב"ן מביא דוגמא לאהבה מסוג זה: כעין שמצינו באהבת דוד ויונתן, שיונתן היה מוכן למסור לחברו דוד את כל שלטון המלכות "על מגש של כסף"! אע"פ שיונתן היה בנו של המלך שאול ויורש מקומו - בכל אופן הוא הסכים למסור לדוד חברו את כתר המלוכה, ולא רק שלא קינא בו - אלא עוד שָׂמַח בשמחתו, והוסיף עליו אהבה על אהבתו!]

וזאת עליכם לדעת אחים יקרים, שכדי להגיע לאהבה כזאת עצומה, להרגיש את חברו כאילו הוא בנו ממש, ולהשתתף באמת בשמחתו ובהצלחותיו, שמחה כנה ואמיתית שיוצאת מעמקי הלב והנשמה - דבר זה צריך הרבה הרבה לעבוד עליו, כדי לזכות להגיע לאהבת ישראל בדרגה גבוהה כזאת!

ולצערינו, אם ניתן סקירה קלה, על חיי היום יום שלנו, נגלה, שאנו רחוקים הרבה מהדרגה הזאת של "לשמוח באמת על טובתו ושמחתו של השני"!

ולהבהרת הדברים, ניקח דוגמא קטנה ממאורעות החיים:

נותנים לנו הזמנה לחתונה של שכינינו / קרובינו / מכרינו / דודינו/ חברינו/ (מחק את המיותר). ואכן, אנו רושמים לעצמנו את תאריך האירוע, ומכינים מתנה או ש'יק, לכבד בזה את בעל השמחה.

לכאורה, הכל טוב ויפה מצידנו! ואולם, הבא ונהיה גלויים ואמיתיים עם עצמנו, ונשאל שאלה נוקבת: לַמָּה באמת אנו הולכים להשתתף בשמחה של החתונה? האם בגלל שאנו באמת משתתפים בשמחתו של חברינו, וליבנו מלא שמחה ואושר, ביום שמחת ליבו של חברינו!

או - - - שאנו הולכים לחתונה, לא בגלל שנהפכנו להיות 'מאושרים' בגלל שמחתו של השני, אלא ההליכה לחתונה נובעת מחמת שיקולים אחרים לגמרי! וכדלהלן:

* אני הולך לחתונה - בגלל שזה "חוב". שגם הוא הגיע לחתונה שלי.

* אני הולך לחתונה - בגלל שאם אני לא ילך - לא יבואו גם אלי, לשמחות שלי.

* אני הולך לחתונה - בגלל ש"לא נעים לי" אח"כ לפגוש אותו ברחוב...

* אני הולך לחתונה - בשביל "להשתחרר"... לשמוע קצת מוזיקה, לפגוש חברים, ולצאת מה'שיגרה' המשעממת של הבית.

אלו הם כל הסיבות ה"אִינְטֶרֶסַנְטִיּוֹת", שמחמתן אנו באים להשתתף בשמחתו של השני!

הֶאָח! איפה רואים היום אדם שהולך לחתונה אך ורק בגלל הסיבה הפשוטה - בכדי לשמח באמת את החתן והכלה ביום הכי מאושר שלהם בחיים!!

מי הולך רק בגלל השיקול הזה? הרי אדם כזה צריך להיות חסיד וצדיק, שמופלג הרבה במידה של "אהבת ישראל" אמיתית!

אכן, יש לנו אהבת ישראל במעשים ובפעולות, ובכל נקודת ישוב חרדי - נפתחים עשרות גמחי"ם מכל הסוגים והצרכים, ואולם גמ"ח אחד עדיין חסר לנו, והוא: גמ"ח להארת פנים! גמ"ח של לב טוב לשמוח באמת בשמחות השני - זה עדיין חסר לנו!

תוכן העניינים

אמרי יחזקאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה