אור ברסלב
אמרי יחזקאל פתגמים, רעיונות, ואקטואליה - שער שכר ועונש

אמרי יחזקאל

פתגמים, רעיונות, ואקטואליה - שער שכר ועונש

פתגמים, רעיונות, ואקטואליה - שער גמילות חסדים

גם מ"הרכבת" אפשר ללמוד הרבה!

שלשה דברים, יש ללמוד "מוסר" מהרכבת:

א. מי שמאחר, אפי' רגע אחד, מן הזמן שנקבע- מפסיד את הנסיעה!

ב. סטייה כל שהיא, מהמסלול של הפסים - עלולה לגורם הרס וחורבן לכל הנוסעים !

ג. הנוסע בלי "כרטיס ביקורת" - צפוי לעונש!

וכך גם הדברים - ברכבת שעוברת בעוה"ז, במשך זמן נסיעה של 70 שנה:

א. מי שמאחר את זמן קיום המצוה, אפי' רגע אחד - מהזמנים שקבעו חז"ל - מפסיד את שכר המצוה!

ב. סטייה כל שהיא ממסלול התורה - עלולה לגרום לאדם הרס וחורבן!

ג. הנוסע בעוה"ז, בלי "ביקורת" של מוסר וחשבון נפש - על כל מסלול חייו - צפוי לעונש!

סיפור מפליא על גודל כוחה ההרסני שיש לחברה שלילית!

רוצים לדעת, עד כמה מושך ומפתה הוא כח ההשפעה של הסביבה? קראו בבקשה את המעשה הבא, כפי שהובא לנו ע"י חז"ל, בגמרא מסכת עבודה זרה (דף י"ח.):

"אמר ר' יוחנן, פעם אחת היתה בִּיתו של ר' חנינא בן תרדיון (מגדולי רבותינו התנאים) מהלכת ברחוב. ובאותה שעה עמדו בקצה הרחוב חיילי רומי, וכשהבחינו באותה נערה - אמר אחד החיילים לחבריו:

"כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו"! כלומר, איזה הילוך יפה - יש לנערה הזו!

וכעת שִמְעוּ מה קרה - כתוצאה מדיבורים אלו; מספרת לנו הגמרא, שמיד כששמעה הנערה את דברי השבח של החייל הרומי, דקדקה ללכת יותר לאט, ויותר יפה, כדי שתמצא יותר חן בעיני החיילים הרומאים! ! !

שמעתם? הרי זה ממש לא יאומן! איזה כח השפעה יכולה להשפיע מילה אחת - של חֶבְרָה לא טובה! במי המדובר כאן? בבת מיוחסת של גדול הדור - ר' חנינא בן תרדיון! שבודאי לא היה לה שום קשר, ושום דיבור עם החיילים הגויים האלו, ובכ"ז מיד כששמעה על עצמה כמה מילות של שבח - זה כבר 'שיבש' לה את כל דעתה, וגם את כל צניעותה, ומיד החלה לפסוע יותר לאט - כדי למצוא כמה שיותר חן - בעיני גוי רומאי!

נורא נוראות, עד כמה עלולה להשפיע סביבה מקולקלת! את הצדיק הגדול והצנוע ביותר - הם יצליחו למשוך ע"י מילה אחת של חנופה!

וכל הורה ילמד מזה לקח גדול, ולא יסמוך בשום אופן, על 'צידקותם' של בני ביתו, אלא העצה היא - להרחיק אותם מכל וכל, מכל חברה שלילית, שעלולה למשוך אותם ברישתם!

ראו הוזהרתם - - - !

כל הנאות העוה"ז - דומים ל"שמחת חתונה" - שמצטמצמת לערב אחד בלבד!

חז"ל בגמרא מסכת עירובין (דף נ"ד.) המשילו את העוה"ז, כמו "שמחת חתונה" וכמו שאמרו "האי עלמא - כבי הילולא דמי".

מה הקשר בין שמחת חתונה, לבין הנאות העוה"ז? שימעו על כך מעשה:

מסופר על איזה כפרי תמים אחד, שפעם עבר ליד בנין גדול ומפואר, ושמע מתוכו קולות אנשים שרוקדים ושמחים, אוכלים ונהנים, וכו', וכששאל הכפרי לפשר הדבר - השיבו לו, שכאן מתקיימת כעת שמחת חתונה, ולכן כולם רוקדים ונהנים.

למחרת, עבר הכפרי שוב ליד אותו בנין, ושוב שמע קולות של מנגינות וריקודים.

התפלא הכפרי בליבו, ואמר: הרי אתמול כבר, עשה בעה"ב הזה חתונה, והנה שוב הוא חוזר ועושה גם היום? ואולם לעת עתה - שתק הכפרי, ולא שאל כלום.

והנה למחרת אותו היום, עבר שוב הכפרי ליד אותו בנין, ושוב שמע קולות של אנשים שרוקדים וצוהלים, אולם הפעם לא היה הכפרי יכול להתאפק, ופנה לאנשים שעברו ברחוב - ושאלם:

"הגידו לי אחי ורעי, כיצד זה יתכן, שהבעה"ב שגר בבנין הזה - שמח ונהנה בכל כך הרבה שמחות? שלשה לילות רצופים אני עובר כאן, ובכל ערב אני שומע קולות של אנשים, שרוקדים ונהנים בתך הבית הזה, האם באמת אדם זה מאושר כל כך - עד כדי שהוא עורך "חגיגות" בכל לילה ולילה" - התפלא הכפרי?

טיפש! - צחקו עליו האנשים, האינך יודע שאין זה בנין פרטי, אלא "אולם שמחות" - שמתחלפים פה בעלי השמחה בכל לילה ולילה, ומי ששמח פה היום - כבר לא נמצא כאן מחר… כל הצחוק, וההנאות, שאתה שומע מבית זה - אינם אלא לערב אחד בלבד...!

וכך בדיוק - נראית התמונה האמיתית לכל הנאות העוה"ז:

כל העוה"ז - אינו אלא כמו "אולם שמחות" אחד גדול, שמי ששמח היום - כבר לא נמצא מחר, אין הרבה זמן לשמוח, הזמן מוגבל לערב אחד בלבד…!

ולכן חז"ל (שם, בגמרא) המריצו אותנו ואמרו, מכיון שהעוה"ז דומה "לבי הילולא" - לכן "חטוף ואכול! חטוף ושתה"! תנצל את ההזדמנות וחטוף מצוות ככל האפשר. שכן אף אדם בעוה"ז - לא חי הרבה זמן, שיוכל לרקוד על 'שתי חתונות'...

מה אפשר ללמוד מן ה"אלקטרוניקה" של היום?

חכם אחד היה אומר:

גם מן הטכנולוגיה החדישה של ימינו, ניתן ללמוד הרבה. ולמשל:

* מהרכבת - לומדים, שלפעמים באיחור של רגע - אתה יכול להפסיד הכל!

* ממברק - לומדים, שיש מחיר יקר לכל מילה, ועל כל מילה - משלמים בסוף!

* מטלפון - לומדים, שְמָה שאתה מדבר כאן - שומעים שם!

* מהסרטת וידאו - לומדים, שְמָה שאתה עושה כאן - רואים שם!

והחפץ חיים היה אומר, שמסִיבָּה זו שיכלל הקב"ה דוקא את דורנו, בכל מיני מכשירים אלקטרוניים מדהימים, ומשוכללים! כדי להוכיח לכולם, שאכן יתכן מציאות של "עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים" שאם לא יאמינו לדברי חז"ל, תוכיח להם זאת ע"י כל המכשירים שפיתחו המדענים כעין זה, ואז יהיו מופתעים לגלות, שאכן גם בשמים יש - עין רואה, ואוזן שומעת…!

גילוי מרעיש: איזו הרגשה מרגיש יהודי - בשעה שהוא נאלץ לעבור עבירה - - ??

רבי זושא מאניפולי, היה אומר:

מעולם לא ראיתי "מלאך חבלה" מושלם שנברא ממעשה עבירה של יהודי! תמיד המלאכים הללו מחוסרי אבר, או ידיים, או רגליים, או צולעים, או פוזלים, וכו'. ומדוע? משום שגם אם יהודי עובר כבר עבירה, הוא עושה זאת מתוך הרגשה של יסורי מצפון, הוא גם נאנח אח"כ על כשלונו, ולפעמים אף מזיל דמעה...

ולכן, מעולם לא ראינו, יהודי שהולך לעשות עבירה מתוך 'שמחה'. מעולם לא שמענו, יהודי שאומר "לשם יחוד" לפני שהולך לבצע עבירה...

תמיד הוא עושה זאת בלית ברירה, מחמת 'אונס יצרו' שכופהו לכך, ומחמת 'תאוותו' שהתגברה עליו. ולפעמים הוא אף מתפלל בסתר ליבו, שהלואי והוא לא יצליח לעבור את העבירה…!

אכן, מי כעמך ישראל !

לתשומת לב: העבירה קשורה לאדם - כמו כלב שדבוק לאדונו! זהירות סכנה!!

ישנם אנשים שחושבים שכל העסק הזה מתחיל מהיום ונגמר כבר למחרת… עשה עבירה - ונגמר!

ואולם חז"ל ראו את הדברים בזוית לגמרי אחרת! הנה, קראו את הקטע הבא, שהובא בגמרא מסכת סוטה (דף ג':):

"אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כל העובר עבירה אחת בעוה"ז - העבירה מלפפת (קושרת) אותו, והולכת עמו להעיד (נגדו) ביום הדין! ור' אלעזר הוסיף להמחיש זאת, שהעבירה קשורה אליו - כמו כלב שנדבק אחרי האדם להזיקו!!!

שמעתם? העבירה לא נגמרת אחרי 5 דקות של המעשה, אלא יש מושג של: "אתה בא לידי עבירה"! אתה נמצא תפוס בתוך "הידיים" של העבירה! "מכור" אליה מבלי כל יכולת להתנתק ממנה. היא תרדוף אחריך עד... העוה"ב!

ולכן, כדאי לחשוב 'פעמיים' - לפני שח"ו באים לעבור עבירה!

מה 'שווה' בן אדם?

שימעו את דברי חז"ל שהובאו בגמרא מסכת שבת (דף קנ"א:): "תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר, תינוק בן יומו חי - אין צריך לשומרו מן העכברים. ואולם עוג מלך הבשן - שמת - כבר צריך לשמור אותו מן העכברים שלא יאכלו אותו"!

ללמדך, שאין שלטון ביום המוות! ואפי' הגיבור שבגיבורים - נופל כמו זבוב, בפני כל תולעת קטנה! ורק תורה ומעשים טובים שעשה בחייו - זה מה שמלווה אותו לעוה"ב !

כסף וזהב - "חברים" של האדם - רק עד הקבר!

שאלה קלאסית: מיהו החבר האמיתי והנאמן ביותר, שיש לאדם? בִּמְקוֹם לנחש - קראו את המעשה הבא:

מעשה היה בעשיר אחד, שביום בהיר אחד, קיבל הזמנה דחופה לבוא אל ארמון המלך, להעמדה למשפט, בגין שמועות שזייף מטבע זר, והֶבְרִיח את גבול המכס של המדינה.

פחד ואימה נפל על מיודענו העשיר, ופיק ברכיים אחזו. הוא ידע היטב, איזה עונש כבד צפוי לו, בגין עבירות מסוג אלו. ולכן הלך לחפש לו פרקליטים (עורכי דינים) שיבואו לעזרתו, וימליצו עליו לטובה לפני המלך.

ולמי יגש בעת צרה? לחבריו הטובים והנאמנים ביותר, אשר כל הזמן השקיע ובזבז עליהם הון תועפות - בטיולים, בילויים, הנאות, הלואות, מתנות, וכו' וכו'. "הם בודאי יכירו לי טובה, ויבואו לעזרתי" - חשב העשיר בלבו.

ומן מחשבה למעשה. קם והלך לדפוק על דלתות חבריו הטובים, ואולם – שוד ושבר! כאן חיכתה לו, אכזבה עמוקה וקשה: חבריו שהיו נחשבים בעיניו לנאמנים ואמינים, סירבו להצטרף עימו אל בית המלך, בטענה שהם לא יודעים לדבר בלשון צחה לפני המלך...

לא הועילו כל תחנוני העשיר, שהתחנן ואמר להם: תראו כמה השקעתי עליכם, כמה כסף בזבזתי למענכם, כמה הקדשתי מזמני וּמִדָמִי לטובתכם, וכעת – זו הטובה שאתם מחזירים לי???

ואולם – כל תחנוניו נפלו על אזניים אטומות, בכעס עָצוּר השיבו לו חבריו חד משמעית: אין לנו מענה לדבר לפני המלך, ולכן אין באפשרותנו כלל לעזור לך, הסתלק מכאן! מאוכזב וממורמר כולו, עזב העשיר את חבריו שבגדו בו, והמשיך לחשוב לעצמו:

"אנסה את מזלי, אצל חברי ללימודים שגרים בעיר הסמוכה, אמנם בהם לא השקעתי כל כך - כמו אצל חברי הראשונים, אולם גם הם הרי היו חברים טובים שלי, ואולי הם יסכימו לעזור לי?

אמר ועשה. קם והלך לעיר הסמוכה, דפק על דלתות חבריו, וסיפר להם את כל עסק הביש, שבו הסתבך עם שלטונות המלך, והתחנן בפניהם, שיואילו לעשות עמו טובה, ולהצטרף עמו אל בית המלכות, לדבר עליו טוב לפני המלך.

"מצטערים מאד" ענו לו חבריו, אנו יכולים לבא עמך, רק עד 'פתח' הארמון, ואולם בשום אופן אין לנו רשות להכנס עמך גם לתוך בית המלך!

"אנא אחיי - התחנן בפניהם העשיר, הלא חברים טובים היינו תמיד, ומדוע עכשיו תשיבו לי 'רעה תחת טובה'? מדוע בעת צרתי תזניחו אותי לאנחות, ללא עזר ומשענת?! וכי זו "הכרת הטוב" שלכם כלפי ???

ואולם, כל דיבוריו כלפיהם היו כהד שמהדהד במדבר, חבריו התנצלו שוב בפניו, שיותר מלבוא עד פתח הארמון הם לא יכולים לעזור לו בכלום! כך אמרו, וטרקו בפניו את הדלת!

העשיר - שהיה מיואש ושבור עד עמקי נפשו, לא ידע את נפשו מרוב צער, כולם חברים בוגדים! כפויי טובה! שניצלו אותו עד תום, וכעת מפקירים וזורקים אותו לכל האנחות?! הוא היה המום, והתקשה לעכל זאת!

ואולם, כעת מה עושים? למי אפשר לפנות לעזרה? והנה, תוך כדי הליכה נזכר העשיר, שלפני כ- 20-30 שנה, היה לו חבר ידיד טוב, שהתיידד עמו בילדותו, ומחמת קטטה וסיכסוך שהיה ביניהם, נפרדו אחד מהשני, ויותר לא ראו זה את זה.

"אנסה את מזלי אצל חבר זה – הרהר העשיר מתוך יאוש, ואע"פ שהיחסים בינינו לא כ"כ טובים, והקשר בינינו נותק זה שנים רבות, מ"מ אולי הוא ירחם עלי, ולא התאכזר עלי – כשאר חברי הבוגדים.

כך חשב העשיר מתוך הרהורי ליבו. ואכן, בלב רועד הלך לעבר כיוון ביתו של חברו, מלפני שנים. וסיפר לו את הצרה אשר נקלע אליה, ואת כל מה שבגדו בו כל חבריו הטובים, ובמר ליבו ביקש העשיר מחבירו, שירחם עליו, ויזכור לו את הטובות שעשה עמו לפני הרבה שנים, ולא את הרעות שהרע לו, ויואיל לבוא עמו אל המלך לדבר למענו.

"בחפץ לב"! השיב לו החבר במאור פנים, אין לי שום טינה כלפיך, ואע"פ שהקשר נותק בינינו זה עשרות שנים, מ"מ, זוכר אני את טוב ליבך, ואשתדל לעשות הכל למענך.

אָהָה! צהל העשיר בקרבו, הנה "טוב שכן רחוק מאח קרוב"! כל שאר החברים, שבזבזתי עליהם כ"כ הרבה כספים וטובות כולם בגדו בי, ולא הועילו לי כלום בעת צרה, ודוקא חבר זה, שלפני עשרות שנים עשיתי עמו כמה 'טובות בודדות' הוא היחיד שהסכים לבא לעזרתי, ולהיות לפני כמליץ יושר בעדי לפני המלך!

עד כאן המשל.

והנמשל: אדם בעוה"ז, הולך, רץ, מזיע, וכו'. ובשביל מי הוא עובד כ"כ קשה? בשביל תאוות הממון, שדוחפת אותו לדחוס ולצבור עוד כסף, ועוד כסף, ועוד ועוד...

ואולם בסופו של דבר, מגיע היום שהוא מקבל 'צו התייצבות' ממלכו של עולם, לבא ולהתייצב לפניו בפני ב"ד של מעלה, ולתת דין וחשבון על כל מעשיו ומעלליו.

מיד נבהל האדם, ורץ לחפש לו מליצי יושר, שיבואו ויִלָמְדוּ עליו זכות לפני המלך.

ולאיזה "כתובת" הוא ניגש תחילה? לחבריו הטובים ביותר, שכל חייו הוא עבד והרס את בריאותו למענם, טִיפֶּח והִרְבָּה, והשקיע את כל כוחו וזיעו בשבילם!

ומי הם אותם חבריו? כספו וזהבו של האדם! לאחר אריכות ימים ושנים, רץ אליהם האדם, ומתחנן אליהם: כל החיים שלי עבדתי למענכם, הקדשתי בשבילכם שעות נוספות, השקעתי את כל תמצית דמי והכל הכל בשבילכם! לאסוף כמה שיותר כסף, בתוך הארנק, בתוך הבנק, בתוך הבורסה! וא"כ, אנא מכם, אל 'תבגדו' בי כעת, בואו ועזרו לי, ולמדו עלי זכות, לפני ב"ד של מעלה.

ואולם "חברים" טובים אלו, לועגים וצוחקים עליו, ומשיבים לו: אוי טיפש! וכי אינך יודע שאין לנו 'פֶּה' לדבר לפני המלך??? הסתלק מכאן! איננו מכירים אותך, עכשיו אנחנו נמצאים כבר ברשות בניך, ואתה תסתדר עם הבעיות שלך לבד!

לבבו של הנפטר נאכל בקרבו. זה מה שהוא מקבל בתמורה, אחרי 70 שנות השקעה בעבודה מפרכת של טיט ורפש? בשביל חברים כאלו, שאין להם פֶּה לעזור לו, בשבילם הוא השקיע את כל חייו??

ואולם, כעת כבר מאוחר מדי – בשביל לתקן את הטעות שעשה בימי חייו, ומה יעשה?

והנה הוא ממשיך להזכר, שיש לו עוד חברים, שאמנם הוא לא השקיע עליהם את כל חייו, ואולם גם להם הוא עשה הרבה טובות במשך חייו. ומי הם אותם חברים? קרוביו ובני משפחתו! רץ אליהם המיסכן, בוכה ומתחנן אליהם: אנא מכם! למענכם עבדתי כל החיים שלי, כדי שיהיה לכם לחם לאכול, וא"כ, כעת שהנני זקוק לעזרה, בבקשה מכם – בואו לעזרתי, והמליצו עלי טוב לפני ב"ד של מעלה.

ואולם, גם כאן מחכה לו אכזבה קשה! החברים הללו, שהם קרוביו ובני משפחתו, לא יכולים לבוא עמו, אלא רק עד פתח הארמון, כלומר, עד מקום הקבר, ולא יותר מזה! תסתדר לבד! עונים לו בני משפחתו, אנו אין בכוחנו כעת לעזור לך - - -!

ואז, ברגעים כאלו, שהאדם מוצא את עצמו זרוק ועזוב מכל הצדדים, פתאום הוא מתחיל להזכר, שהיה לו פעם חבר טוב, לפני עשרות שנים, ובזמנו הוא בעט בו, ולא החשיב אותו לכלום, ומיהו אותו חבר? זו התורה והמצוות!

פתאום הוא נזכר, שלפני עשרות שנים הוא הניח תפילין, פעם אחת בבר מצוה שלו. ופעם הוא עשה חסד עם בני אדם, הוא עזר פעם להוריו, וכו'. כמה מצוות בודדות...

ואז הוא ניגש אליהם, ופונה אליהם בקול שבור ומיואש: "אנא, רק אתם נשארתם לי - - -! אל תבגדו בי, בואו ועזרו לי בעת צרתי, והמליצו עלי טוב, לפני ב"ד של מעלה - - -

ודוקא חברים אלו נענים לבקשתו, ובאים בשמחה להמליץ עליו יושר לפני הקב"ה, ולהצילו מדינה של גיהנום!

ואז, האדם מרוב צער מורט שערות ראשו! פתאום הוא מגלה, שכל החברים שהוא השקיע עליהם הון תועפות בחייו, לא יכולים לעזור לו במאומה!

כל שבעים שנות חייו הוא רץ כ'סוס', ועבד למען הכסף והזהב, ועכשיו הם מוטלים לפניו כאבן דומם, ואין ביכולתם לעזור לו...

גם בני משפחתו, שתמיד הוא טרח ועבד בשבילם, אין באפשרותם לעזור לו, והם משאירים אותו לבד להתמודד בתוך כל המערכה...

הדבר היחיד - שנשאר לאדם לנצח, ולא מזניח אותו בעת צרתו, ובאים לעזור לו בשעת דחקו - זה הרכוש הרוחני של התורה והמצוות, שהוא הספיק לחטוף לעצמו במשך שנות חייו! הם היחידים שיש באפשרותם לחלץ את האדם מדינה של גיהנם!

נו, לאחר גילוי מרעיש כזה, וכי לא משתלם, להתחיל להשקיע יותר על "התורה והמצוות" - כאן בעוה"ז - ???

הוא מה שדוד המלך אמר בספר תהלים (במזמור מ"ט) "אל תירא כי יעשיר איש... כי לא במותו יקח הכל, לא ירד אחריו כבודו"!

…חומר למחשבה, לכל מי שעדיין חושב, שהכסף והזהב ילוו אותו לנצח…!

חילוניים "חופשיים" - הייתכן ?

ה"חפץ חיים" זצוק"ל, היה מתרעם על השימוש בתואר "חופשיים" - שהיו מכנים בהם את האנשים שאינם שומרים תורה ומצוות.

וכך היה שואל בפליאה: כלום אנשים "חופשיים" הם? הרי כבולים וקשורים הם לתאוות והיצרים שלהם בחבלים עבים וחזקים - עד כדי כך שאין הם יכולים לנוח אפילו רגע אחד מהתאבון התאווני שלהם!

הם קשורים חזק מאד לתאוות והרצונות שלהם - מבלי שום יכולת להתנתק מזה!!

אנשים כאלו - הם "אסירי עולם" שכבולים בשרשראות של ברזל בידי יצרם הרע!

הנה, קיבלנו 'הגדרה' מדויקת מאת רבינו החפץ חיים, כיצד צריך להסתכל על כל אותם אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות:

* "אסירים" - ולא "חופשיים"!

* רעבים לתאוות - ולא שקטים ורגועים!

והדבר הנורא הגרוע מהכל:

* עבדי היצר הרע - ולא עבדי הקב"ה!!

ה"לבוש" קובע הרבה מאד את מידת יהדותו של האדם!

* צבע של החולצה.

* גיזרה אופנתית של מכנסים "רחוביות".

* סגנון הרכיסה של "חָפָתִים" בחולצה.

* כיפה קטנה בגודל של "אגורה" על הראש.

* בגדי נשים - קצרים, צרים, או צבעוניים.

כל הרשימה הנ"ל, נראית לנו כפרטים "קטנטנים" וללא כל משמעות מיוחדת. ואולם דוקא הדברים ה"קטנים" האלו - יש להם השפעה מאד מאד עצומה - על כל ה"יראת שמים" של האדם, ואפי' על קביעת כל "יהדותו" בכלל!

ואם נתרגם זאת בלשונינו אנו, נגדיר זאת כך:

'מגבעת ומעיל' אצל הגבר, או לבוש 'יהודי צנוע' אצל האשה - כל הדברים ה"קטנים" הללו - זה משמש להם ממש כ'מחסום כבד' שחוסם בפניהם את הדרך להתדרדר לתהום של עבירות ותאוות!

ומצד שני: מי שמלביש על גופו בגדים אופנתיים 'רחוביים' (אופנה איטלקית - "אקסלוסיבית") שמיוצרים על ידי אנשים פרוצי יצרים המתגוררים בארצות פריז ואיטליה וכו', אדם כזה - צריך לזכור היטב ולקחת בחשבון: בגדים אלו פורצים לו את כל "הקוים האדומים" שחוצצים בין יהודי לגוי, ומעתה הוא חָשֹוּף ופתוח להתדרדר במהירות - לכל תאוות ותועבות הגויים ! ! !

אלו הם התוצאות המרות שנגרמות בגין חולצה או מכנסים ששייכים לתרבות "אנשי המערב". וביד כל אדם ואשה לקבוע את עתיד גורלם - על ידי בגדיהם ומלבושיהם!

תאוות העוה"ז נוצרים מ"הפסולת" של היצורים הקטנים בעולם!

מובא בשם ר' סעדיה גאון (אחד מרבותינו הראשונים) שאמר, אני אגלה לכם, מה באמת התמונה 'האמיתית', של כל הנאות העוה"ז!

הנה, אם נתבונן בצורה מקיפה על הנאות עוה"ז, נגלה שיש 4 הנאות עיקריות, שכל אדם אוהב בחייו, ובעבורם הוא רץ ועובד כל ימיו. ואלו הם:

1. האדם אוהב ונהנה - ממאכל טוב.

2. האדם אוהב ונהנה - מבגד טוב.

3. האדם אוהב ונהנה - מריחות ובשמים נעימים.

4. האדם אוהב ונהנה - מאשה נאה.

וכעת, בואו ונעמיק יותר בדברים אלו, וננתח את סוגי ההנאות הנ"ל – ע"פ הבנת השכל שלנו, וננסה לגלות האם באמת אלו הנאות שיש בהם ממש, או שסתם 'עובדים' עלינו בעינים!

נתחיל מההנאה מהסוג הראשון מאכל טוב.

בואו ונחשוב, איזה מאכל מעדנים, טעים ונעים, שרוב בני אדם אוהבים אותו?

נעלה כאן הצעת ניחוש, שזה מאכל - הדבש! זה מאכל טוב, מתוק, טעים, מזין, (עם ויטמין C ובעל ערך קלוריות רב). קל לעיכול, וכו'. ממש מאיר את העינים!

ואולם, תבדקו לראות, מהיכן כל המאכל הטעים הזה יוצא? מברייה "שפלה" בעולמו של הקב"ה, שנקראת דבורה! ולא רק מבריה שפלה, אלא 'מהפסולת' של בריה שפלה! ולידיעתכם – הדבש נוצר ע"י "קיא" של הדבורה, שהיא מקיאה החוצה!

וכך מתאר לנו הרמב"ם (בהלכות מאכלות אסורות, פרק ג' הלכה ג') את תהליך יצור הדבש: הדבש הוא חומר נוזלי, הנוצר ומעובד בתוך 'פיה' של הדבורה. חומר זה שואבת הדבורה, מתוך הצוף של הפרחים, אוגרת אותו בתוך פיה (ולא בתוך גופה) ממתיקה את הצוף, בעזרת הפה, ואח"כ 'מקיאה' אותם לתוך חלות הכוורת, כדי שיהיה להם מה לאכול בימות הגשמים. ועכשיו, את כל 'הקיא' הזה, שמים בתוך הקופסאות, ומוכרים לאנשים.

שמעתם מה שווה הבן אדם? את הקיאה של השרץ הקטן ביותר, הוא מכניס לתוך פיו, בתיאבון גדול! וא"כ על מה יש לו להתגאות ?

סוג הנאה השנית: שהאדם נהנה ממנה, וגם מתגאה בה. זה - בגד טוב.

ואיזה סוג בגד, נחשב היום להכי משובח? בגד משי! היום נוסעים עד להודו, כדי להשיג בגד משי! ממש יופי של בגד! חלק ומבריק! אנשים מסתובבים עם הבגד ברחובות, ומבליטים אותו מכל צד, להתגאות ליד כולם, יש להם בגד 'יוקרתי' כזה! ואולם, היודעים אתם, מה 'מסתתר' מאחורי כל היופי של הבגד הזה?

הוא נוצר מברייה שפלה שנמצאת בעולמו של בורא עולם, והיא תולעת משי! היא מייצרת זאת, ע"י שהיא 'מקיאה' סבך של סיבים דקים מאד, ואת כל זה מחברים יחד, ובסוף נוצר אריג. ומזה נוצר כל הבגד היפה הזה! וא"כ ממה האדם מתגאה? מפרי מעשיה של תולעת קטנה?

סוג ההנאה השלישית: שבני אדם נהנים ממנה ונעשים "מכובדים" על ידה, זה בשמים וריחות נעימים!

אנשים אוהבים ריח טוב, בשמים וריחות חזקים. אשה שיותר מבושמת - נחשבת ליותר "מכובדת" בחברה!

ואולם, היודעים אתם מה 'מסתתר' מאחורי כל הריח המבושם הזה? מאיפה זה נוצר? ניחשתם נכון… שוב מהפסולת של בריותיו של הקב"ה! כלומר, מזיעה של חיות!

מריצים חיות בתוך היער, ומחמת חום הריצה יוצא מגופם 'קצף' של זיעה, מוריקים את זה לדליים, מערבבים בתוכם קצת צמחים, והנה נוצר לך בושם, שהאדם יכול למרוח אותו על גופו, ולהתרברב בריחו לפני כל הבריות!

[וכעין זה ממש, מצינו בדברי רבותינו, בגמרא מסכת ברכות (דף מ"ג.) שיש מין חיה, שנקראת בשום "מושְקְ", שמיצרים ריחות מין הרעי (הפסולת) שלה! והגמ' שם מסיקה, שברכתו "בורא מיני בשמים", עיין שם].

וא"כ, תחשבו קצת, על מה בדיוק יש לאדם להתגאות? על זה שהוא מורח על גופו פסולת של זיעה, שנדפה מתוך גופם של בעלי חיים? אחרי זה בני אדם רודפים ונמשכים? מי ישיג 'זיעה' של בע"ח יותר משובחת, ויותר עם קצף?

הרי אם האדם מסתכל במבט 'אמיתי' על כל הדברים האלו, הוא ממש מתחיל להתבייש מעצמו, על מה היתה כל "ההתלהבות"? על זה שהוא משפיל את כבודו, ונזקק לרדוף אחרי:

*פסולת של הדבורים?

* פסולת של תולעי המשי?

* פסולת של זיעת הבעלי חיים?

בושה וחרפה! שאדם שהוא בחיר הבריאה, נזקק להשתמש בפסולת של הבע"ח השפלים ביותר בבריאה, ועוד הוא 'מתגאה' אח"כ, שהוא זכה לקנות את הפסולת הכי משובחת שלהם - - -?

סוג הנאה הרביעית: תאות נשים.

וגם זה בושה וחרפה לאדם! שהרי אם האדם התבונן, מה מושך אותו לכל ההנאה הזו, הוא ממש יתבייש מעצמו! שכידוע, מקור כל התאוות הללו, זה מהמקומות השפלים ביותר, והמטונפים ביותר בגופו של האדם! ובכ"ז ישנם בנ"א שרודפים אחרי ההנאה הזו "בעינים עצומות"! נו, וכי לא 'טיפשים' בני אדם אלו? ? ?

אלו הם סיכום של כל ההנאות. גילנו בדיוק מהו הייצור ה"מקורי" של הנאות האדם בעולמו! ואחרי כל זה, בני אדם "משתגעים" כל ימיהם, ורצים ועובדים כדי להשיג אותם!

ובזה עדיין לא הסתיים השיגעון של בני אדם - - -

שהרי אפילו אם נניח ונסכים, שבאמת יש על מה לרדוף בהנאות עוה"ז, שהרי אחרי הכל האדם במציאות 'נהנה' מהדבש והחולצת משי ומהבשמים, ומה איכפת לו מהיכן זה נוצר?

ואולם גם זה אינו נכון. שהרי גם כשהאדם כבר נהנה - אין אלו אלא הנאתו זמניות וריגעיות, שנעלמות מהאדם בין רגע, והיו - כלא היו!

הנה ראו מתיקות הדבש – נגמרת מהפה, לאחר שכבר הדבש ירד לבטנו.

הבגד משי – לאחר זמן קצר – מתבלה ומתפורר.

וגם הבשמים – שלפני רגע היה להם ריח טוב – חוזרים להסריח מחמת הזיעה של האדם עצמו שהשתמש בהם!!

כן! ר' סעדיה גאון פקח לנו את העינים, וגילה לנו את האמת. זהו הסוד של כל הנאות והעונג של העוה"ז! כולם באים מדברים השפלים של הבריה!

וכעת, אם תראו אדם שמתגאה על שהשיג לאכול מאכל טוב, או בגד טוב, או ריח מבושם, או אשה נאה - תדעו בדיוק, מאיפה באמת נוצרו כל ההנאות האלו, אליהם הוא נמשך! וכמה 'טיפש' אותו אדם, שמתעדן ושמח על שהוא נהנה, מהפסולת של בעלי חיים הפחותים ממנו…

...חומר למחשבה, למי שרוצה להוריד לעצמו קצת, את התשוקות מהנאות עוה"ז!

מי רודף אחרי מי: היצר הרע אחרינו? או שאנו רודפים אחריו?

חסידים מספרים, שפעם פנו כמה חסידים לרבי מקוצק, ונפשם בשאלתם: ילמדנו רבינו, איזה עצה טובה ניתן לעשות, כדי שלא ירדוף היצר הרע אחרינו, להפריע לנו בעבודת השם?

הרגיע אותם הרבי, וענה: אל דאגה! עדיין לא הגעתם למדרגה גבוהה כל כך - שהוא ירדוף אחריכם, לפי שעה אני רואה - שאתם רודפים אחריו...

עצה נפלאה כיצד נוכל לשבור את הרצונות של התאוות?

תוכן העניינים

אמרי יחזקאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה