אור ברסלב
אמרי יחזקאל פתגמים, רעיונות, ואקטואליה - שער גמילות חסדים

אמרי יחזקאל

פתגמים, רעיונות, ואקטואליה - שער גמילות חסדים

פתגמים, רעיונות, ואקטואליה - שער התפילה

אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלוא נימא!

לימדו אותנו חז"ל בגמרא מסכת יומא (דף ל"ח) "אמר בן עזאי: בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך - יתנו לך! שאין אדם נוגע במוכן לחברו - אפי' כמלא נימא"!

מדברי חז"ל אלו, קיבלנו עידוד גדול: מה שמגיע לך מהשמים - אתה תקבל! רק תעשה את ההשתדלות המינמלית - ואת יתר העבודה, תסמוך על הקב"ה!

אף אדם לא יקח מה שקצבו לך מהשמים! אתה תקבל את שלך, עד הגרגיר האחרון…!

לא להיות "אנוכי" - לחשוב גם על השני !

מסופר על המשגיח המוסרי ר' נתן צבי פינקל (המכונה בשם "הסבא מסלבודקה") שפעם בלכתו ברחוב, ראה את אחד מתלמידיו, שהתכופף לארץ, הרים פיסת נייר, ושוב חזר וזרקה על הארץ.

קרא לו המשגיח, והתחיל לחקור אותו לפשר מעשהו זה. השיב לו הבחור: שבהתחלה חשב, שזה היה דף מספר קדוש, ולכן הרים אותו מהרצפה, ואולם לאחר שנוכח לדעת, שזה היה סתם פיסת נייר - השליכו שוב לארץ.

בשומעו זאת המשגיח, גער מיד על הבחור, והחל להוכיח אותו: היכן ה"התחשבות בזולת" שלך? מדוע לא חשבת לעצמך, שכשם שאתה טעית והרמת - כך גם חברך שיעבור באותו מקום, ג"כ יטעה כמוך, ויטרח להתכופף גם הוא להרים את הנייר מן הארץ - בחינם!

הרי היה לך לחשוב על זה, ולסלק לגמרי את הנייר, ובכך היית מונע 'טירחת שוא' מחברך!

ואם לא חשבת על כך - אין זאת אלא בגלל שטבוע בליבך רק "אהבה עצמית" ("אֶגוּאִיסְטִיוּט") ולכן לא חשבת כלל - על טובתו של השני!

למדנו מכאן, שהאדם יכול להיתבע גם על תביעות דקות כאלו, שבכל מעשה שהוא עושה - שיחשוב לעצמו: איזה חסד, אני יכול לגרום לחברי במעשה זה?

מידה רעה קטנה - יכולה לגדול ולעבור ב"ירושה" - לדורי דורות!

הסבא מסלבודקא היה אומר: אם אתה רואה, יהודי גנב, שהולך וגונב איזה חפץ מחבירו, בעזות מצח, לעיני כולם - תדע לך, שריקבון זה, לא התחיל ממנו, אלא זה "תורשה" מדורי דורות. כלומר "הנטייה" לגנוב - כבר היה מוטבע בדם אבותיו, וכך זה הלך והתפתח בהדרגה - מאב לבן, ומבן לנכד. עד שכבר הגיעו למעשי גניבה ושוד לעיני כולם, מבלי כל רסן של בושה!

וכיצד זה התפתח ועבר אצלהם בתורשה? נסביר לכם את הדברים:

1. אצל הסבא שלו - אף שהיה אדם חסיד וצדיק, וח"ו לא אדם גנב, בכ"ז היה אצלו "אבק" של גניבה! ובמה זה התבטא אצלו? בזה שהוא היה גונב את דעת הבריות! הוא תמיד היה מסתיר את עצמו מאחורי הבימה בבית הכנסת, כדי שכולם יחשבו שהוא "עניו" ו"שפל", ובורח מן הכבוד.

ובמעשה כזה - יש "גניבת דעת" של הבריות, שגונב את דעתם, שיחשבו אותו לצדיק נסתר.

2. אצל בנו של הסבא - הסבא העביר את המידה הרעה הזו - בתורשה לבנו, ואצל הבן זה כבר התבטא בדברים קצת יותר חמורים! כלומר, הוא לא רק היה עושה "הצגה" של גניבת הדעת, (כמו שהיה נוהג סבו) אלא הוא עלה בזה ב"דרגה", והיה הולך 'בפועל' וגונב דעתם של הבריות. משקר את זה, ומרמה את השני, וגונב את דעתם - בשקר ובמרמה.

3. אצל נכדו של הסבא - מידה זו, העביר הבן לנכד, ואצלו זה כבר גדל והתפתח לשיאים גדולים! אצלו זה לא היה רק גניבת דעת של אנשים, אלא הוא כבר הגיע לגניבת 'ממון' של האנשים ! ! !

אלו התוצאות החמורות, של מידות רעות, כשלא משכילים לעצור אותם בזמן הנכון ! ! ! הם גדלים ומתפתחים, עד שאם אצל הסבא זה היה מתבטא בדברים קטנים - אצל הנכד זה יגמר בפשעים איומים ביותר…!

…נקודה למחשבה, לאדם שדואג לעתיד צאצאיו!

גילוי מפתיע: הקב"ה הוא רופא - גם "רחמן" וגם "נאמן"!

בתפילה אנו אומרים "ברוך אתה ה', הגומל חסדים טובים לעמו ישראל". מה פירוש חסדים "טובים"? וכי יש חסד שהוא אינו טוב? והרי כל חסד, בא רק מטוב ליבו של האדם???

וכדרכם של יהודים, נענה את התשובה - ע"י שאלה נוספת:

בתפילה אנו גם אומרים, "מלך רופא רחמן ונאמן". וגם כאן יש לשאול: מה פירוש שהקב"ה, הוא רופא גם "רחמן", וגם "נאמן"?

אלא סודם של דברים הוא כך: בדרך כלל, כשאדם בשר ודם עושה חסד עם השני, הוא לא עושה זאת מתוך "הקרבה אישית", בשיא הנאמנות והיושר. ומדוע? כיון שסוף סוף הוא עושה את החסד בחינם, מבלי כל תגמול והנאה אישית, וא"כ למה שהוא יטרח ויתאמץ עליו יותר מדאי???

ועל זה בדיוק, אנו באים להודות בתפילתנו, שמידתו של הקב"ה אינה כן!!!

ולמשל: הקב"ה הוא רופא רחמן, מרחם עלינו ומרפא אותנו בחינם, ואולם אנו ממשיכים גם להדגיש, שהקב"ה רופא רחמן - ונשאר גם נאמן! כלומר, לא בגלל שהוא עושה זאת ברחמנות, מתוך "התנדבות", לכן לא כ"כ איכפת לו מאיתנו, והוא מרפא אותנו כלאחר יד, מבלי כל אחריות והתמסרות - לא ולא!!

אצל הקב"ה, גם כשהוא מרחם עלינו, ומרפא אותנו בחינם - הוא נשאר "נאמן" כלפינו, ועושה זאת מתוך התמסרות, שנבריא בדרך הכי קלה והכי נוחה שיכולה להיות, שלא נצטרך לעבור לשם הריפוי - יסורים ותרופות בלי סוף, דאגות, וטירחה. לא ולא! הקב"ה נאמן כלפינו, ואיכפת לו שֶנָחְלִים בדרך הכי קלה והמהירה שאפשר להיות!

הוא עושה עמנו את החסד, ממש כאילו שילמנו לו על זה, וכביכול הוא "מחוייב" כלפינו!

נו, עכשיו אתם כבר מבינים, מדוע דוקא את הקב"ה אנו משבחים בתואר: "גומל חסדים - טובים"! הוא גם עושה חסד בחינם, ואעפ"כ, הוא לא עושה את החסד - רק בשביל להתפטר מאיתנו, אלא חסדים טובים ממש, כאילו היה מחוייב לנו זאת!

ומי שזוכה לגמול חסד עם חברו - וגם לעשות זאת מתוך הרגשת "מחוייבות" כלפיו - אשריו! שזכה להדבק במידותיו של הקב"ה: גומל חסדים - טובים!

מדוע האצבעות והאזניים שלנו נבראו בצורה "עגולה"?

הידעת - - - ?!

מדוע אצבעותיו של האדם, מסתיימות בצורה - עגולה?

מדוע סוף האוזן של האדם, מסתיימת בבשר - רך ועגול?

חז"ל כתבו לנו על זה תשובה מופלאה, בגמרא מסכת כתובות (דף ה':) וזה לשונם: "אמר ר' אלעזר, מפני מה אצבעותיו של האדם, משופות ("חדות") כיתד? ומפני מה - כל אזנו של האדם קשה כולה, ורק ה"אליה" (שבסוף האוזן) רכה? אלא משום: שאם ישמע האדם דבר שאינו הגון, (לשון הרע, וכדו') יסתום אוזנו ע"י אצבעותיו, או ע"י האליה הרכה שבאזנו!

שמעתם? הקב"ה ברא את האדם באופן מחושב מאד, ואפי' קצות האצבעות העגולות - יש להם תפקיד לעזור לאדם להמנע מעבירות!

לשון הרע - "שטח סגור" - על 3 מנעולים!

חז"ל מספרים לנו, בגמרא מסכת ערכין (דף טו:) שהקב"ה הקיף את הלשון של האדם, ב - 3 מחסומים:

1. כל אבריו של האדם נמצאים בחוץ - והלשון סגורה בפנים.

2. ולא רק שסגורה בפנים, אלא שהיא עוד מוטלת שוכבת, כאבן דומם. (בניגוד לשאר אברים, שעומדים זקופים!)

3. ועדיין לא מספיק כל אמצעי ההגנה האלו, אלא הוסיף לה הקב"ה עוד שתי חומות שישמרו עליה: חומה אחת של עצם (שיניים). וחומה אחת של בשר (שפתיים).

ואחרי כל המישמר הכבד הזה, בכ"ז הלשון מצליחה לפרוץ את כל המחסומים האלו, ולדבר לשון הרע, בניגוד לרצון הבורא!

ולכן, את המצורע שדיבר לשה"ר - שולחים אותו דווקא מחוץ ל - ג' מחנות. מידה כנגד מידה! הוא פרץ בפיו, את שלשת החומות שהקב"ה הקיף אותו - כך גם הוא - יסתלק מכל שלשת המחנות של ישראל, ויישב בצד - מחוץ למחנה מושבו!

ולכן, לפני כל דיבור אסור, יחשוב האדם פעמיים: "על ידי לשון הרע - פורץ האדם שלשה(!) משמרות כבדים, שהקיף אותו הקב"ה"! זהירות! סכנה!

ה"לשון" - אבר הכי מסוכנת שבאדם !

"מות וחיים ביד הלשון".

וצריך לדעת, שאין זה סתם דברי מליצות בעלמא, הדברים ממש כהוויתם! אמנם הלשון היא אבר הכי קטנה ורכה, קטנטונת כמעט, ואולם היא הכי "מסוכנת" שבכל אברי האדם...

וניתן הוכחה פשוטה לזה: אם תשימו לב לתרי"ג מצוות שלנו, תגלו דבר מפליא: דוקא 'הלשון' קיבלה חלק גדול ביותר של מצוות ואיסורים מהתורה ! !

הקב"ה נתן בתורתו - 102 מצוות, על ה'לשון' בלבד - מתוך כל ה - 613 מצוות!

ממש מדהים: 102 אזהרות ועונשים - על לשון כזו קטנה...! אדם חושב לעצמו: "וכי מה עשיתי? בסך הכל אמרתי מילה..." והוא לא מוּדָע כלל - איזה 'סבל ועגמת נפש' הוא יכול לגרום לעצמו, ע"י "פליטת פה" אחת...

על כן - נזכור ואל נשכח :

הלשון קשה - יותר מפלדה...

הלשון חדה - יותר מסכין...

הלשון מסוכנת - יותר מסם רעיל...

הלשון חזקה - יותר מתותח...

לשון הורסת - יותר מכל פיגוע אחר...

הלשון קובעת - לאדם את חיי העולם הבא שלו...

ואכן, לא לחינם אמרו חז"ל: "מות וחיים ביד הלשון"!

טירוף הדעת: אדם מוכן להפקיר את חייו, בריאותו, ומיטב שנות חייו - הכל בשביל בצע כסף!

חידה: עד היכן יכולה להגיע "חמדת הממון" אצל האדם?

אנחנו היינו משערים, שאדם בשביל כסף, יהיה מוכן לתת את כל כוחו, את כל זמנו, את כל מבחר שנות חייו, לעבוד בשביל הכסף. ואולם, מה כבר יכול להיות יותר מזה?

וכעת, תשמעו דבר מדהים, איך חז"ל הקדושים הכירו את כוחות הנפש של האדם, וידעו לאמר בדיוק - לאיזה טירוף יכול להוביל אותו, חמדת הממון!

הנה, בגמרא מסכת ברכות (דף ס"א:) שואלים חז"ל על הפסוק "ואהבת את ה' אלהיך… בכל נפשך, ובכל מאדך".

יש כאן דבר פלא! אם אדם הגיע לדרגה גבוהה כזו, שהוא אוהב את ה' "בכל נפשו", כלומר, שהוא מוכן למסור נפשו - בשביל ה' יתברך, א"כ ודאי שגם את ממונו - הוא מוכן להקריב בשל כך! שהרי החיים יקרים לאדם יותר מכסף, ואם את החיים מקריבים, את הכסף - לא כל שכן? ובשביל מה צריך הפסוק לכפול "בכל נפשך", וגם "בכל מאדך"?

ומכח קושיא זו, הוציאו חז"ל גילוי מדהים ומהמם:

שבהכרח, יתכן מציאות כזו בעולם, שאדם יאהב את ממונו יותר מ-ג-ו-פ-ו !

את גופו, הוא יהיה מוכן למסור לכבשן האש, בשביל קידוש השם, ובלבד שממונו לא יילך לאיבוד, וימשיך להישאר ברשותו!

ובמילים אחרות: האדם מסוגל להקריב בשביל כסף, את כל החיים ממש! עד כדי איבוד עצמי! הכל בשביל הכסף!

ולאחר גילוי זה של חז"ל, שוב אנו לא מתפלאים לראות אנשים, שממש מוכנים לשרוף את כל חייהם, ולעבוד יום ולילה, להיות שקועים בעבודה 24 שעות, הכל בשביל בצע כסף!

כל זה לא פלא! כבר חז"ל גילו לנו, שיתכנו יצורים מוזרים כאלו, שחולים במחלת אהבת הממון - עד כדי התאבדות!

ואמר חכם אחד: כסף הוא התאווה הקשה ביותר! שכן, אשה, ראינו מי שמגרש, אבל עדיין לא ראינו מעולם אדם "שמגרש" את כספו...

להזדקק לטובותיו של בשר ודם - שלא נצטרך!

דרשו חז"ל בגמרא מסכת ערובין (דף י"ח:) על הפסוק בחומש בראשית "ותבא היונה (אל נח), והנה עלה זית טרף בפיה". מה רצתה היונה לרמוז לנח, שהביאה לו דוקא עלה של זית?

עונים חז"ל: אמרה יונה לפני הקב"ה: רבש"ע! אני מעדיפה שיהיו מזונותי מרורין כזית, והעיקר - שיהיו נתונים מידך שלך, ואל יהיו מתוקים כדבש, ותלויים בידי בשר ודם!

שמעתם? אחרי כל האוכל הטוב והמשובח, שנח היה מאכיל את היונה בתוך התיבה, בכ"ז העדיפה היונה להסתפק באכילת עלה זית מר - שבא מידי הקב"ה - והעיקר שלא להיות תלויים בחסדיו של אדם בשר ודם!

ללמדך, שהאדם צריך להתפלל, שלעולם לא יזדקק לטובותיו של בשר ודם. ואפי' כלפי בניו - ג"כ צריך להתפלל, שלא יזדקק לעת זיקנה לטובות מהם. וכמאמר העולם: "אבא - יכול לפרנס עשרה בנים. ואולם עשרה בנים - לא יכולים לפרנס אבא אחד"…!

עצה טובה - לשמירה על בריאות הגוף!

לא להתאנח על כל דאגה, או טירדה, שבאה לאדם! שכן הזהירו אותנו חז"ל במסכת כתובות (דף ס"ב.) "אמר רב: אנחה - שוברת חצי גופו של אדם"! [ור' יוחנן שם חולק, וסובר שאנחה שוברת כל גופו של האדם! עיי"ש.]

וא"כ, צריך כל אדם לקחת בחשבון, שעל כל אנחה שהוא גונח ונאנח על צרותיו, הוא הורס בזה את בריאותו!

יהודי מאמין, שיודע שהקב"ה מכוון ושומר אותו על כל צעד ושעל בחייו - הוא גם יודע שאין על מה להתאנח! ועל זה אנו מתפללים ג' פעמים ביום: "והסר ממנו יגון ואנחה"!

ועצה זו, ג"כ קשורה לשער "גמילות חסדים", שאין לך חסד יותר גדול - מאשר לשמור על תקינות בריאותו של האדם!

תכונות האיש והאשה - שני עולמות!

מפני מה קוראים לגבר בלשון "זכר"?

מסבירים לנו חז"ל, בגמרא מסכת נידה (דף ל"א:) משום שאם נחלק את המילה "זכר" לשנים, נקבל את המלים: "זֶ(ה), כָּר". כלומר, זה הזכר, בא עם ככרו בידו! שכל ילד בא עם הכיכר לחם שלו לבית. כל ילד, מביא עמו את "הברכה" שלו לבית! לא צריכים לדאוג, מאין תהיה בשבילו פרנסה, הוא כבר בא עם מזונותיו בידו!

עוד מלמדים אותנו חז"ל, במסכת נידה (דף ל"א:), שביותר האדם צריך להזהר, לא לפגוע ולהעליב את הנקבה. (בת, או אשה, וק"ו את אשתו). ולמה? משום שהאיש אם נעלב, ממהר לקבל פיוס. ואולם אשה אם נעלבת - קשה לפייס אותה אחר כך!

ומדוע? מגלים לנו חז"ל (שם), שכל אחד קיבל את התכונה שממנו הוא נברא: האדם שנברא מהעפר - יש לו גם את התכונה של העפר, שאפי' אם תפגע ותעשה חור בתוך העפר - אחרי כמה שניות, תראה שהעפר חוזר שוב, ומשלים את החור, וסותם אותו - כלא היה!

וכך גם האדם, אפי' אם הוא נפגע, בכ"ז הוא ממהר לשוב ולהתפייס ולמחול, כאילו לא היה!

ואולם האשה, שנבראה מהעצם (ה"צלע" של האדם), קיבלה גם את התכונה של העצם: אם תפגע, ותעשה חור בעצם - שוב לא תוכל להחזיר זאת למצבו הקודם! העצם היא חומר קשה, וכל פגיעה בה - נחקקת לנצח!

וכך גם תכונת האופי של האשה: היא ממהרת מאד להפגע, וכל דבר קטן - נחקק בה לנצח, וקשה אח"כ להחזיר זאת למצב הקודם!

לתשומת לב - - -!

מחוייבות הכרת הטוב - אפי' לשונא הכי גדול שלך!

האדם מחוייב ביותר לגמול חסד - עם מי שפעם עשה לו חסד, או טובה כלשהוא. שכך לימדונו חז"ל בגמרא מסכת בבא קמא (דף צ"ב:) "בירא דשתית מיניה מייא - לא תשדי ביה קלא"! [כלומר, בור ששתית ממנו מים - אל תזרוק בו אח"כ אבן!].

ומהיכן למדו זאת חז"ל? מהפסוק "לא תתעב מצרי, כי גר היית בארצו"

מדהים! הרי המצרים עינו ושחטו ושרפו - את נשמות בני ישראל. ובכ"ז, כיון שסוף סוף הם נתנו לבנ"י "אכסניה" לגור בארצם 210 שנים, (וגם זה לטובת עצמם, כדי שיוכלו לעבוד בשבילם!) בשביל נקודה זו בלבד - מצווה אותנו הקב"ה להכיר להם טובה, ולא לדחותם מלקבל אותם בקהל ה'!

והדברים מחייבים אותנו פי כמה וכמה, להכיר טובה למי שעשה עמנו באמת טובה, או חסד, בשעה שהיינו דחוקים. ואסור להיות כלפיו "פָּרָזִיט אֵנוֹכִי" - שיודע רק לקבל טובות, ולא להחזיר!!!

"אהבת ישראל" - ציווי אלוקי - ולא שכל אנושי!

מספרים לנו חז"ל, בגמרא מסכת שבת (דף ל"א.) על גוי אחד, שבא לפני הלל הזקן, וביקש ממנו: "אני רוצה להתגייר, בתנאי שתֵלָמֶד אותי את כל התורה כולה - על רגל אחת"! (כלומר, שילמד אותו את ה'בסיס והיסוד', שעליו מושתת כל דיני התורה).

ענה לו הלל: יש יסוד אחד, שבו נעוץ שמירת כל התורה כולה, והוא: "מאי דסנאי עלך - לחברך לא תעביד"! ("מה ששנאוי עליך - אל תעשה לחברך").

וכאן יש דבר פלא: מדוע הלל שינה לו, ממה שכתוב אצלנו בתורה? והרי בתורה, יסוד זה כתוב בלשון "ואהבת לרעך כמוך", ומדוע הלל היה צריך לומר לו זאת בצורה שלילית ועוקפת - "מה ששנאוי עליך - אל תעשה לחברך"???

וכעת תשמעו תירוץ מבהיל! הלל הזקן, ידע את הסוד הגדול: גוי לא מסוגל להבין ולקלוט, איך יתכן לצוות בן אדם, שיאהב את חברו - ממש כמו שאוהב את עצמו! איך יתכן להרגיש שהבן אדם השני - הוא ממש חלק מגופו! הרי זה בלתי אפשרי!

ולכן, הלל היה חייב לדבר אל הגוי, במושגים שהוא מבין, ומחמת זה הוכרח לתרגם לו זאת בשפה שלו: "מה ששנאוי עליך - אל תעשה לחברך".

ללמדך, שרק יהודי, שהוא מזרע אברהם יצחק ויעקב, וטבוע בדמו את המידה של "רחמנים בני רחמנים" - רק הוא מסוגל להבין ולבצע, את הציווי האלוקי: "ואהבת לרעך כמוך" - כמוך ממש!

גילוי מדהים: אין ממה לפחד משום אדם!

הצדיק ר' לוי יצחק מברדיטשוב, שלח פעם את משרתו לבית גביר עשיר אחד, שיבקש ממנו נדבה לפדיון שבויים.

אותו גביר היה ידוע בעיירה לעשיר קמצן ותקיף מאד, שהיה מגרש מביתו כל מבקשי נדבות, ולכן פחד המשרת ללכת לבית אותו גביר.

משראה הרבי את חששו, פנה אליו במתק שפתיו, ואמר לו: מה לך לפחד? צא וחשוב, ואז תראה שבאמת אין ממה לפחד. שהרי:

* האדמה אשר אתה דורך עליה - עפר היא.

* אף ביתו של אותו גביר - עומד על גבי עפר זה.

* יסודו של הגביר - מעפר, ואף סופו לחזור לעפר.

* ואף כספו וזהבו - לא נחצבו אלא מן העפר.

נוּ, אחרי שכל הדברים שורשם רק מהעפר, וכי מעפר אתה מתיירא…?!

יש לך הפסדים בעסקים? לא על חשבון העניים!

ר' חיים מצאנז, היה נוהג להפריש מעות "מעשר" לעניי עירו. ואף בחודש שלא הרויח דבר, בכ"ז לא שינה ממנהגו הטוב.

הוא היה אומר: אם אני הפסדתי - מה אשמים העניים המסכנים…?

"אין לך אדם שאין לו שעה" ואפילו העגלון שבעגלונים!

סיפר האדמו"ר ר' יצחק מאיר מגור:

מימי לא נצחני, אלא בעל עגלה אחת! ומעשה שהיה כך היה:

פעם בא אלי אותו בעל עגלה, ואמר לי: רצוני לדבר עם הרבי בעניני ביתי שהגיעה לפרקה, ואין בידי להשיאה.

עניתי לו בחפזה: אינני פנוי לשיחה בעניינים אלו, אפי' לרגע אחד.

השיב לי אותו בעל עגלה בתימהון: לי היה פנאי לטפל בבתי עשרים ושתים שנה, ואילו לרבי אין אפי' רגע אחד?!

אותו עגלון המחיש לי היטב את דברי המשנה באבות: "אין לך אדם שאין לו שעה"!

לא להיות "דובר שקרים" - כלפי הקב"ה!

אחת מהנקודות, ששייכים לשער של "גמילות חסדים" - זוהי אימרת חז"ל שהובאה במסכת מגילה (דף כ"ח.) וזה לשון הגמרא שם: "מר זוטרא, כי הוה סליק לפוריה, אמר: שרי ליה מריה לכל מאן דצערן".

כלומר, מר זוטרא לפני שהיה עולה לישון על מיטתו בלילה, היה אומר שהוא מוחל בלב שלם לכל מי שציער אותו, וגרם לו עגמת נפש במשך היום.

וזהו ג"כ נחשב לגמילות חסד! שאפי' לאותו חבר שציער אותו, ולא חושב לבוא להתפייס עמו, אעפ"כ הוא מעביר על מידותיו, ומבליג על עלבונו, ומוחל לו בלב שלם, כדי שח"ו לא יענש שום אדם בסיבתו!

ואולם, אסור לנו לשכוח בנושא זה, גם את פסק ההלכה המחודש של הגאון הרב בן ציון אבא שאול זצוק"ל, וכך הוא פוסק בספרו: "אור לציון" (חלק ב', עמוד ק"נ):

"…ונראה לי, שמי שנשאר בליבו טינא או כעס על חברו, ומרגיש שאינו יכול למחול לו (מכל סיבה שהיא), אין לו לומר לפני שינתו את הנוסח של "הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס אותי וכו'".

שהרי איך יוציא מפיו "הריני מוחל וסולח" - בו בזמן שבליבו נשאר עדיין שינאה כלפי חברו? והרי הוא מדבר לפני הקב"ה, וכתוב "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני"!

ולכן ישתדל בכל כוחו, להעביר את הקפידה מליבו. ועכ"פ, כל אותם ימים שעדיין לא הסיר טינא זו מליבו - לא יאמר קטע הנ"ל, לפני הק"ש שעל המיטה!

זהו פסק ההלכה מהגאון הנ"ל. וכל אחד יבדוק את עצמו בזה, לפני שהולך לישון: האם באמת הוא יכול לומר בלב נקי ושלם "הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס אותי" - - - ???

ואסור לנו גם לשכוח את מאמר חז"ל שהובא בגמרא בשבת (דף קמט:) "כל שחברו נענש על ידו - אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה"!!! ולכן מסיבה זו בלבד - כדאי למחול ולסלוח לשני!

…נקודה לחשבון נפש!

להזהר! לא להוסיף "מלח" על פצעיהם של מבקשי הנדבות!

רוצים לדעת איזו הרגשה יש לאלו שמקבצים נדבות? שימעו את תיאורם המפליא של חז"ל בנושא זה.

הנה הגמרא במסכת ברכות (דף ו':) אומרת: "ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוויהו, כיון שנצרך אדם לבריות, פניו משתנות כֶּכְּרוּם"!

ומסבירה הגמרא שם, שהכוונה שפניו משתנות לכמה גוונים של 'צבעים' מרוב בושה!

וידיעה זו צריכה לחזק אותנו, שלא להוסיף שום צער או בושה לכל אותם מקבצי הנדבות. ואפי' אם אין לנו כסף לתת להם לצדקה - להשתדל להסביר להם זאת מתוך התנצלות, ולא בצורה של זלזול ועלבון. שח"ו לא להוסיף מלח על פצעיהם !

ומי שבכ"ז עושה כך, כותבים עליו חז"ל (בגמרא מסכת שבת, דף קנ"א:), שעליו לזכור ש'גלגל' הוא שחוזר בעולם, והקב"ה בסופו של דבר ישלם לו מידה כנגד מידה, שלא יפטר מן העולם - עד שיעבור גם הוא את תהליך הבושה הזו, ויזדקק לבריות! זהירות ב"בין אדם לחברו"!!!

"תעודת זהות" להכיר מיהו יהודי: "רחמנים בני רחמנים"!!

אם נראה אדם שלא מרחם על עני, ומסרב ליתן לו צדקה. איך נסתכל עליו? אדם קמצן, רע לב, שאין לו רגש להבין את הזולת, וכו'. ואולם תשתוממו לשמוע, איך חז"ל הקדושים הסתכלו על אדם כזה!

הנה, שימעו את לשונם החריפה של חז"ל, שהובא בגמרא מסכת ביצה (דף ל"ב):

"…אמר רב, כל המרחם על הבריות - בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו. וכל מי שאינו מרחם על הבריות - בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו ! ! ! (ובגמרא שם מבואר, שהוא מה"ערב רב" שהתגיירו והצטרפו לעם היהודי. עיין שם).

שמעתם? חז"ל מגלים לנו, שהבעיה של האדם הזה לא נגמרת רק במידות הרעות שלו, אלא הבעיה מתחילה אצלו משורש כל הגזע שלו! עד כדי כך, שיש לנו ספק שמא הוא ח"ו לא מזרע אברהם אבינו, אלא מזרע ה"ערב רב" שהצטרפו ליהודים! ח"ו.

מדהים ממש לראות, עד היכן הגיעה ראייתם המעמיקה של חז"ל הקדושים, על אדם מישראל שאין לו - לב רחמן!

ואחרי הביטוי של חז"ל הנ"ל, כל מילה נוספת - מיותרת!

הצהרת חז"ל: כל מי שלא מחזיק מכספו ת"ח - לא יראה סימן ברכה בעסקיו !

גילוי מעניין מצינו בדברי חז"ל שהובאו במסכת סנהדרין (דף צ"ב.) וזה לשונם: "אמר ר' אלעזר, כל מי שאינו מהנה תלמידי חכמים מנכסיו - אינו רואה סימן ברכה (בעסקיו) לעולם"!

אנו מאמינים בכל מילה שחז"ל אמרו, והם קבעו שלא יהיה סימן ברכה בכסף שלא מחזיקים בו ת"ח! יתכן שיהיו להם רווחים, ואפי' באחוזים גבוהים מאד, ואולם "סימן ברכה" יהיה חסר מהכסף! ההוצאות יהיו - יותר - מההכנסות!

וזהו גם הפתרון לתופעה המוזרה שאנו רואים לפעמים בעולם העסקים: עשירים שהיו בשיא התנופה של ההצלחה - ובכ"ז לאחר כמה חודשים קיבלו 'משבר' רציני, קרסו והתמוטטו…

חז"ל הקדושים גילו לנו את הסיבה האמיתית לנפילה זו: הם חשבו שהם הבעה"ב על כספם, והקב"ה הראה להם - שהוא הבעה"ב, והוא הקובע!

אוהב כסף - לא ישבע מכסף!

רוצים לדעת, עד היכן יכולה להגיע תאוות הממון של האדם? שמעו על כך מעשה מדהים, מדברי הגמרא במסכת תמיד (דף ל"ב.):

מספרים לנו שם חז"ל, על הקיסר האדיר אלכסנדר מוקדון, שהיה הולך וכובש מדינות, ומכניע אותם תחת ממשלתו, ואת כספם היה מעביר לאוצר הקופה של המלכות.

והנה יום אחד שמע המלך, שישנה מדינה רחוקה מאד, שנמצאת מעבר להרי החשך, שתושביה כולם היו... נשים! ממש מדינה מיוחדת, שהיתה מנוהלת כולה ע"י נשים, ולא היו בה גברים כלל.

התייעץ המלך עם חכמי ישראל, כיצד יוכל להגיע למדינה הרחוקה הזו בכדי לכבשה, והם הדריכו אותו מה עליו לעשות, עד שבאמת הצליח לאחר תלאות רבות, להגיע לאותה מדינה.

והנה כבואו לשערי המדינה, ביקש מיד להתקיף את אנשי המדינה (שהיתה כולם נשים) במלחמה ולכבוש אותם ואת כספם.

מה עשו נשות המדינה? שלחו אליו משלחת וכך אמרו לו: שמענו אדוני המלך! מתכנית מלחמה זו, שאתה רוצה לערוך נגדינו - לא תפיק שום תועלת, ושום כבוד של גבורת ניצחון!

שהרי אף אם תנצח אותנו - זה לא יֵרָאֶה כלל כגבורה ואמיצות מצידך, שכן כל העולם יבוזו לך ויאמרו: אלכסנדר המלך הפך להיות כובש פחדן, והולך להלחם רק עם נשים, שהם חלשות ולא מלומדות מלחמה! נמצא שהניצחון שלך - רק ישים אותך ללעג וקלס בעיני העולם.

תוכן העניינים

אמרי יחזקאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה