פתגמים, רעיונות, ואקטואליה - שער התורה
"נס" - שהקב"ה ברא לנו רק פה אחד!…
קראו קטע מעניין, מתוך דברי הירושלמי מסכת שבת (פרק א' - ב'): אמר רבי שמעון בן לקיש: בתחילה הייתי אומר, שהקב"ה היה צריך לברוא לאדם שני פיות! באחת - ידבר ד"ת וקדושה. ובשניה - ידבר דברי חולין ובטלה. שכן, כיצד אפשר שבאותו פה - ישמשו 'קדושה' ו'חולין' בערבוביא יחד?? ואולם, לאחר שראיתי איזה חורבן והרס, בנ"א מחוללים עם פה אחד שלהם, אמרתי לעצמי: אם בפה אחד - עושים כך, אילו היה להם 2 פיות - מזמן העולם היה נחרב... א"כ, טוב עשה הקב"ה שברא להם פה אחד...!
הצעת מכירה: "לוח שנה"!
כל אדם בראש השנה, יכול לבחור לעצמו , אחת משני סוגי "לוחות שנה", שנמכרים בשוק:
1. יש סוג אחד - של לוח שנה, שכתוב על כל דף - ד"ת, וכל יום שעובר, לא זורקים את הדף לפח, אלא שומרים אותו, ומקפלים אותו אחורה.
2. ואולם יש גם סוג לוח שנה, שלא כתוב עליו כלל ד"ת. אלא כל יום - הוא דף ריק, שכתוב עליו רק את תאריך של אותו היום. לוח כזה, - בסוף היום תולשים את הדף של אותו היום - וזורקים אותו לפח!
וכך היא בדיוק התמונה, בחיי היום יום של האדם: יש באפשרותו "לאסוף" לו את הימים, ולמלאות אותם בתורה, ואח"כ, לקפל ולשמור אותם לעוה"ב. ויש גם באפשרותו, לבזבז כל יום לריק, ואח"כ בסוף היום - לקרוע את הדף, ולזרוק אותו לפח... ה'בחירה חופשית' - בידי כל אדם ואדם...!
"שינה בשבת" - תענוג חיובי, או שלילי?
דורשי רשומות דרשו: "שינה בשבת תענוג". אמר פעם החידושי הרי"ם, שאסור לנו לשכוח, שיש גם משנה באבות, שאומרת שאחד מה - 48 קנינים שהתורה נקנית בהם, זה: "מיעוט שינה" "ומיעוט תענוג"... (ודו"ק היטב).
נקודה למחשבה, לכל אלו שמאריכים "בעונג השינה" ונרדמים לאחר ה"חמין" - עד למוצש"ק…
גם בשביל לדעת "איך אוכלים" צריך ללמוד!
אמר פעם חכם אחד:
כשאוכלים - יש כח ללמוד תורה. ואולם הדברים צריכים לפעול גם בכיוון ההפוך: כשלומדים תורה - יודעים באיזו צורה צריך לאכול…
האשה שותפה גם ל"עבירות" של בעלה!
לאשה יש לה חלק ושכר - בלימוד התורה של בעלה. ואולם, אסור לה לשכוח, שיש לה גם חלק ב'ביטול התורה' שלו…
תורה לא לומדים רק עם השכל, אלא גם עם הלב!
שימו לב! האות האחרונה בתורה היא - ל' ("לעיני כל ישראל") והאות הראשונה בתורה - היא ב' (בראשית). ביחד, מה יוצא? המילה - לב!
ללמדנו, שאת התורה אי אפשר לקנות בשכל בלבד, תורה אמיתית שתשנה את מהותך, צריכה לבא גם עם הלב! עם הרגש! עם תחושה פנימית עמוקה!
חובת לימוד התורה - 24 שעות ביממה!
מספרים לנו חז"ל בגמרא מסכת מנחות (דף צ"ט:) "שאל בן דמה (בן אחותו של ר' ישמעאל) את ר' ישמעאל: כגון אני, שלמדתי את כל התורה כולה(!!) מהו ללמוד "חכמה יֵוָונִית" (כלומר, לימודי חול כגון מתמטיקה, גאוגרפיה, פיזיקה, וכו')?
אמר לו: הרי כתוב "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה".
צא ובדוק, אם תמצא שעה - שאינה לא מן היום, ולא מן הלילה - רק אז אתה פטור ממצות ת"ת - ורשאי ללמוד חכמות העוה"ז…!
ללמדך, שחובת לימוד התורה חל על האדם בכל 24 שעות של היום והלילה. ואם רוצה ללמוד חכמות אחרות - יעמיק בתורה וימצא אותם שם!
וכמו שלמדנו: הפוך בה, והפוך בה, דכולה בה!
עד כמה עלוב מצבו - של זה שלא זכה ללמוד תורה!
קראו קטע, מהגמרא במסכת חגיגה (דף ה') "תנו רבנן, שלשה הקב"ה בוכה עליהן בכל יום. ואחד מהם "…על מי שאפשר לו לעסוק בתורה - ואינו עוסק"!
שמעתם? כל כך עלוב מצבו, של זה שעדיין לא גילה את טעם מתיקות התורה, עד שאפי' הקב"ה - מצטער עליו!!!
לא משתלם לקבל "פעמיים" גיהנם!
בגמרא מסכת יומא (דף ע"ב:) לימד אותנו רבא, מוסר נוקב ומחייב. וזה לשונו שם: "אמר להו רבא לרבנן, במטותא מינייכו, לא תירתון 'תרתי' גיהנם"! (ובתרגום לעברית: רבא מזהיר את תלמידיו: בבקשה ממכם! הזהרו שלא תבואו לרשת 'פעמיים' גיהנם!)
על איזה גיהנם מתכוון רבא? מסביר לנו שם רש"י:
יתכן אדם, שכל היום יגע ועמל בתורה, יושב ליד הסטנדר, ומזיע הרבה כדי להבין קטע גמרא, ואולם יש לו בעייה אחת: אין לו יראת שמים! אין לו מידות טובות! (כלומר, ואת התורה הוא לומד, בגלל שהיא מפתחת את השכל, ומחדדת את האדם). על זה רבא בא ומזהיר, שאדם כזה עלול לרשת - פעמיים גיהנום:
א. גיהנום אחד - בעוה"ב. על מעשיו הרעים ועל מידותיו המגונות, שחילל בזה שם שמים.
ב. גיהנום שני - כאן בעוה"ז! שגם כאן בעוה"ז הוא לא נהנה ממנו כלל! שהרי הוא כל הזמן ישב וטרח ללמוד את התורה!
ודבר זה, הוא מוסר נוקב מאד: אתה כבר מחליט לוותר על הנאות העוה"ז, מחליט להקריב מזמנך - בשביל לימוד התורה, א"כ למה שלא תמשיך עם זה עד הסוף, ותעשה זאת בצורה מושלמת - ע"י שתשפר גם את מידותיך?
הרי בלימוד התורה לבד - רבא מזהיר - שעלולים להגיע לרשת פעמיים גיהנום!
נקודה למחשבה - לכל אלו, שלומדים את התורה בתור "מקצוע" - ומזניחים את הנושא של "יראת שמים" - בצד!
צריכים לזכור, שהתוצאות לזה הם חמורות ביותר: פעמיים גיהנום!!!
לימוד התורה חייב להיות מתוך הרחבת הדעת!
רוצים לקבל קצת מושג, איך היתה נראית התמדתם של רבותינו הראשונים? קראו את הקטע הבא (הובא בגמרא מסכת עירובין, דף ס"ה.):
"אמר אביי, אי אמרה לי אֵם, קריב כותחא, לא תָנָאי"! (ובתרגום לעברית: אביי אומר, שאילו אמו היתה מבקשת ממנו שיעשה לה עבודה קלה (וכמו "קריב כותחא", כלומר, שיגיש לשלחן מין איזה רוטב, שמתבלים בו מאכלים). מעיד אביי, שאפי' עבודה קלה כזו - כבר היה מטריד אותו, ומפריע לו בלימודיו, ובאותו יום - לא היה לומד בישוב הדעת מלאה!)
ויסוד גדול לימד אותנו כאן אביי:
שכל מי שלומד תורה, באותה שעה - צריך להיות 'משוחרר' מכל העבודות וההטרדות למיניהן. אחרת - זה יפריע לו בצלילות הדעת של הלימוד!
[וכיום, מקיימים את דברי אביי בישיבות הקדושות, ומשחררים את הבחורים, מכל עול וטירדה. שום עבודה, שום נקיון, ושום בישול, לא מוטל על כתפיהם! וכל כך למה? כדי שכל זה לא יטריד אותם, אפי' במשהו קטן - מיישוב הדעת של לימוד התורה!]
לנהל עסקים - יש לך שכל, וללמוד תורה - לא?!
חז"ל לימדו אותנו, בגמרא מסכת סנהדרין (דף ז.) שהשאלה הראשונה, ששואלים את האדם כשהוא מגיע ליתן דין וחשבון, לפני ב"ד של מעלה, היא על "דברי תורה", האם קבעת עיתים לתורה, או לא.
והקשו רבותינו הראשונים, שבגמרא מסכת שבת (דף ל"א.) - כתוב הפוך! שם כתוב, שהשאלה הראשונה ששואלים את האדם היא: "האם נשאת ונתת באמונה"! עסקת במסחר ביושר ובנאמנות, או לא?
וא"כ - התחבטו הראשונים - על מה בדיוק מתחילים לתבוע את האדם בתחילת דינו; האם על עסק 'התורה' - או על עסק 'המסחר'? (ועיין שם בראשונים, מה שתרצו).
ואולם האמת, ששני הגמרות אמת, ואין כאן סתירה כלל! על שני התביעות תובעים את האדם - ובבת אחת!
ונסביר את הדברים: אדם שמגיע ליתן דין וחשבון בשמים, ומתחילים לשאול אותו על עסק התורה, בודאי יש לו כבר תירוץ מוכן בכיס!
הוא מרכין את ראשו, ואומר בקול מיסכן: רבש"ע! אין לך כלל טענות כלפי למה לא למדתי, מכיון שלא נתת לי שכל וחכמה, להבין את תורתך העמוקה. ראשי היה סתום ואטום, וכמה שניסיתי ללמוד גמרא - לא הצלחתי להבין כלום!
וא"כ, כיון שלא הענקת לי כשרון וחכמה להבין, שוב אין לך עלי תביעה, מדוע לא עסקתי בתורה!
ואולם בשמים, ינפצו לו את הטענה הזו לרסיסים, וֶיָרְאוּ לו שהוא סתם שקרן ובדאי!
וכיצד יוכיחו זאת? ע"י שישאלו אותו שאלה נוספת: תגיד לי אדוני, נשאת ונתת במסחר? בשביל זה, כן היה לך "ראש" כדי להבין את כל דרכי המסחר? איך לסחור, ואיך למשוך "קליינטים", ואיך "לעגל" את המחירים ל - 1.99, העיקר לאחוז את עיני הבריות, שֵיִמָשְכוּ אליך עוד קונים לקנות?
"פסיכולוגיה" כזו מתוחכמת! מי נתן לך את השכל לזה? הקב"ה! וא"כ, כדי להבין את התורה הקדושה, לזה כבר לא נשאר לו שכל לתת לך? אלא מה? במסחר - היה לך רצון אדיר לרצות להבין איך להרויח! ואולם בתורה, לא היה לך רצון אמיתי וחזק לרצות להבין, ולכן לא הצלחת!
נמצא, שיסתמו לאדם את טענותיו - ע"י שידונו אותו על שני הטענות של תורה ומסחר - בבת אחת, ויעמידו אותו במצב מביך ומבייש, ובכך יסתרו לו את כל תירוציו!
והדברים מבהילים ומחייבים מאד, וכל מילה נוספת - מיותרת!
מדוע לומדים תורה, ולא רואים הצלחה?
הרבה סיבות לדבר. וחז"ל במסכת תענית (דף ח'.) כתבו לנו שתים מהם: "אמר ריש לקיש, אם ראית תלמיד, שלימודו קשה עליו כברזל - זהו מחמת שני סיבות:
א. בגלל משנתו, שאינה "סדורה" עליו. (כלומר, אין לו דברים ברורים בנושא, וכל הסוגיא מעורפלת בעיניו).
ב. או מחמת רבו, שאינו מראה לו פנים בלימודו. (שגם דבר כזה, מייאש את התלמיד, ומחליש לו את המרץ ללמוד).
ג. בגמרא מסכת נידה (דף ע'.) מעלים חז"ל עוד סיבה לתופעה זו:
"התפילה" אצלו חלשה! הוא לא מרבה לבקש בתפילה על הצלחה בלימוד! שכן כלל בידינו "לאוקמי גירסא - סייעתא דשמיא הוא", ולא מספיק ללמוד לבד - מבלי לבקש סייעתא דשמיא, ממי שהחכמה שלו!
ד. עוד סיבה מצינו, בגמרא מסכת עירובין (דף נ"ג.) וזה לשונם שם "אמר רב, בני יהודה דגמרו (למדו) מחד רבה - נתקיימה תורתן בידם. בני גליל, דלא גמרי מחד רבה - לא נתקיימה תורתן בידם"!
ללמדך שכדי להצליח לעלות בלימוד, צריך להקפיד לעשות לו רב אחד! לתפוס לו רב אחד, וללמוד ממנו 'שיטה' ודרך בלימוד, וכן ללכת בעקביות, אחרי פסקיו והנהגותיו. שע"י שבורר לו רב מסויים - לימודו נהיה יותר בהיר וברור, בלי בלבול של כמה דעות, ודבר כזה עוזר הרבה לזיכרון, שמי שיש לו דברים ברורים וחותכים מרב אחד - יותר קל לו לזכור את לימודו!
[ואמנם, "סברות וחידודים" בלימוד, ודאי שעדיף ללמוד מכמה רבנים. ועל זה התכוונו חז"ל באמרם (במסכת עבודה זרה, דף י"ט.) "אמר ר' ינאי, כל הלומד תורה מרב אחד - אינו רואה סימן ברכה לעולם"! וכל דברינו כאן זה רק לענין שיטה בלימוד, או פסק הלכה, שבזה חייב לקבוע לו רב אחד בלבד!]
אלו הם 4 העצות, שנתנו לנו חז"ל - להצלחה בלימוד.
מי מוכן לפספס אותם - ???
לימוד התורה - יש לה השפעה על כל הבריאה כולה!
כל מי שלומד תורה, הוא מקדש לא רק את עצמו, אלא כל הגשמיות שנמצאים ברשותו - ג"כ מתקדשים מחמת תורתו!
והרי כמה דוגמאות מספר, ממדרשי חז"ל:
1. במדרש רבה (שיר השירים. א', כ') כתבו לנו חז"ל דבר מזעזע בנושא הזה, וזה לשונם: "בית מדרשו של רבי אליעזר… אבן אחת היתה שם, שעליה היה ר' אליעזר יושב ועוסק בתורה. פעם אחת נכנס ר' יהושע, וכשראה את מקום מושבו של ר' אליעזר, התחיל מנשק אותה האבן, ואמר: "האבן הזאת דומה להר סיני, וזה שיושב עליה דומה לשני לוחות הברית"!
2. עוד מצינו בגמרא מסכת חולין (דף ז'.) על חמורו של ר' פנחס בן יאיר, שלא הסכים לאכול ממאכל שלא עישרו אותו. כזאת היתה דרגתו של ר' פנחס, שאפי' 'בהמותיו' הושפעו לטובה מכח קדושת תורתו!
3. דוגמא נוספת הובאה בחז"ל (בפיסקתא רבתי, פרק י"ד) על שורו של ר' יוסי בן תורתא, שנמכר לגוי, וסירב לעבוד אצלו ביום השבת! בֶּיתו של ר' יוסי היה כ"כ קדוש, עד שגם כל רכושו התקדש בקדושה יתירה, שאפי' שורו - לא הסכים לחלל שבת!
למה לומדים, ואח"כ "שוכחים" את הלימוד?
בשלחן ערוך (סימן ד', סעי' י"ח) נתגלה לנו סיבה פשוטה מאד, לבעיית שיכחת הלימוד שלנו. וזה לשונו שם: "אלו דברים שצריכים נטילה במים… היוצא מבית המרחץ, והגוזז צפורניו (וזה כולל אפי' אם "כירסם" בשיניו - את הציפורן שבידו). והחולץ מנעליו. והנוגע ברגליו. והחופף (מגרד) את ראשו. והנוגע במקומות המכוסים שבגופו. (וזה כולל אפי' אם נוגע בפנים האף או האוזן. עיין לקמן סימן נ"ב סעי' ז'. וכן הסכימו אחרוני דורנו). כל אלו, צריכים ניקיון ידיים במים.
מסיים השו"ע ומזהיר: "ומי שעשה אחת מכל אלו, ולא נטל ידיו, אם ת"ח הוא - תלמודו מ-ש-ת-כ-ח!
שמעתם? אם אדם לומד תורה, ובתוך כדי הלימוד הוא משפשף בידיו בתוך האוזן, או האף, או בשערות ראשו, וכן בשאר מקומות המכוסים שבגופו, ולא נזהר אח"כ לנקות ידיו במים - התורה בורחת ומשתכחת ממנו!
אנחנו מאמינים בכל מילה שכתבו לנו חז"ל, והם פסקו לנו, שתורה לא נתפסת באדם שידיו לא נקיות וטהורות!
הנה עצה פשוטה לזכרון בלימוד, לכל אלו שמחפשים כל מיני "סגולות" לזכור את תלמודם!
לימוד ב"יחיד", ולימוד עם "חברותא" - שני עולמות!
אדמו"ר אחד הסביר את ערכה הרב של לימוד תורה עם "חברותא" וכך היה אומר:
חברותא לאדם - היא ממש כמו אבן. אבן בודדת - אין לה שום ערך. אולם אם לוקחים שתי אבנים ומשפשפים אותם ביחד - אפשר להפיק מהם ניצוצות אש!
והנמשל מובן…
בלי תורה - עלולים לאבד את כל טעם החיים!
שנינו בפרקי אבות (פרק א', משנה י"ג) "…ודלא יָלֵיף - קטלא חייב". (פירוש: מי שלא לומד תורה - מיתה חייב!). פלא! היכן מצינו חיוב מיתה, למי שאינו לומד תורה?
התשובה - על פי הגמרא במסכת סנהדרין (דף צ"ט:) "…תניא, ר' נהוראי אומר, כתוב בפסוק "כי דבר ה' בזה, ואת מצותו הפר, הכרת תכרת הנפש ההיא"!
מבהיל! הפסוק אומר, שיש אדם שמבזה את דבר ה', והוא חייב על זה עונש כרת! איזה עוון עשה אותו אדם שהוא חייב עונש כל כך חמור?
מגלה לנו ר' נהוראי: "זה אדם שאפשר לו לעסוק בתורה - ואינו עוסק"! מי שמונע עצמו מללמוד תורה, הוא עלול להתדרדר וליפול עד לבאר שחת, ועד כדי איבוד כריתת נפשו! שבלא תורה, אדם מאבד לא רק את העולם הבא שלו, אלא, ובעיקר – את "העולם הזה"!! לתשומת לב.
היום הזה, בתאריך הזה - לא ישוב לעולם !
רב אחד, היה תמיד מעורר את תלמידיו בבקר, כשהוא אומר להם: "התעוררו מהר! בא לכם אורח יקר וחשוב, שמעולם לא ראיתם אותו. ועוד 12 שעות הוא עומד להפרד ממכם, ויותר לא ישוב אליכם לעולם!
ומיהו אותו 'אורח'? - שאלוהו תלמידיו כשהם נפעמים.
האורח הוא היום הזה! - ענה להם הרב. שכן היום הזה, בתאריך של השנה הזו, לא ישוב אליכם לעולם! ועל כן תהיו חכמים לנצל אותו כראוי!!
מעלת השתיקה מדברים בטלים !
חז"ל לימדו אותנו במסכת מגילה (דף י"ח.):
"מילה" - בסלע. "שתיקותא" - בתרי!
כלומר, מילה - אפשר לקנות במטבע של סלע. ואולם לשתוק - זה יותר קשה לאדם, ועל זה הוא צריך לשלם מחיר יותר יקר - 2 סלעים!
וגם החזו"א, היה תמיד רגיל לומר: "ישנם הרבה אנשים שיודעים לדבר, ואולם אני יודע… לשתוק"!
ולכן זכה החזו"א, שכל מילה שלו, באמת היתה שוקלת מחיר יקר, מדודה ושקולה, וטמונה עם הרבה עומק וחכמה!
סגולה לזכור את לימוד התורה מאת רבינו ה"חפץ חיים"
אמר הח"ח: אדם מסוגל לשמור בזכרונו דברים לאורך זמן, רק אם הוא מתפעל מהם מאד, ומשתוקק מאד לראות אותם. שרק בדרך זו - הדברים נבלעים בעצמותיו, ונחקקים היטב בזכרונו !
והמחיש זאת הח"ח ע"פ מעשה שהיה: זוכר אני - אמר הח"ח, שבעיירה שלנו התגורר זקן מופלג, שהיה תמיד מספר לנו מֶהַחָוָיוֹת שהוא ראה לפני 70 שנה, כשהיה עוד ילד קטן. בעת שעבר בעיירת ראדין, הצאר הרוסי "ניקולאי", והיה אותו ישיש מעלה זכרונות, ומתאר ממש בצורה חיה, בתיאור מדוייק ומפורט, לפרטי פרטים, מאותה חוויה:
את המרכבה המפוארת שבתוכה היה הקיסר. וכן את תוארם של הסוסים האבירים שהיו רתומים למרכבה. את הקישוטים הססגוניים שעיטרו בהם את הסוסים, וכן את בגדי הצבא המיוחדים, שבהם היו לבושים שני הרכבים שבעגלה. את הכובע מברזל המשוריין, שהיה מונח על ראש הקיסר, את אותות הניצחון שהיו על כתפיו, וכו' וכו'.
ולעומת זאת - המשיך הח"ח, אותו זקן לא היה מפורסם בעיירה לבעל זיכרון מיוחד, ולפעמים היה מספיק לשכוח דברים שראה לפני ימים אחדים בלבד…
מה הסוד? מדוע דוקא אותו טקס הנצחה של הקיסר - נקלט בזכרונו של אותו זקן, באופן כל כך בהיר וברור!
התשובה לכך: משום שביקורו של הקיסר, עורר בזמנו רעש גדול בכל העיירה, ואותו זקן חיכה בכליון עינים לראות כבר את מראהו של אותו קיסר, ולכן מראה זה- ריתק את כל חושיו, ועשה לו רושם כביר בתוך נשמתו, שלא נשכח מתוך זכרונו אף לאחר עשרות שנים…!
וזוהי גם העצה, כדי להצליח לקלוט ולזכור את התורה: אם האדם ייצפה בכליון עיניים, מתי כבר יוכל לשוב ללימוד, וילמד את התורה מתוך רצון עז של השתוקקות והתפעלות - באופן כזה מובטח לו, שכל אות של התורה, תעשה עליו רושם כביר, שלא ישכח ממנו אף לאחר עשרות שנים…!
מדוע בחורי ישיבות פטורים מלשרת בצבא?
שנינו בפרקי אבות (פרק ג', משנה ו'): "כל המקבל עליו עול תורה - מעבירין ממנו עול מלכות"!
ומה באמת הסיבה? מדוע בחור ישיבה שמקבל עליו עול תורה - מעבירין ממנו עול מלכות, והוא לא צריך ללכת לעבוד?
התשובה היא פשוטה: כל תכלית עבודת המלכות, באה במטרה לרסן את האדם, ולהעסיק אותו בעבודה, כדי שלא יהיה לו זמן לחטוא ולעשות שטויות.
ואולם, אם האדם מקבל עליו עול תורה, א"כ הוא כבר מרוסן ושמור מן החטא, שהרי התורה כבר מעסיקה אותו, ושוב אין צורך להעסיק אותו בעבודה אחרת…!
הלומד תורה לשמה סופו זוכה לשני שולחנות: "חכמה" ו"עושר"
עוד שנינו בפרקי אבות (פרק ו', משנה ד'): "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל… וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. ואם כך אתה עושה - "אשריך וטוב לך"!
פלא! לישון על הרצפה, ולאכול פת במלח, זה "אשריך בעולם הזה"?
אלא, כוונת המשנה לומר, שאם תתחיל ללמוד תורה בדרך הזו, סופך שיתקיימו בך שני הדברים: גם תהיה ת"ח. (וכמו שאמרו חז"ל [במסכת נדרים] "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה").
וגם סופך להיות מאושר בעולם הזה, שכך הבטיחו לנו חז"ל: "כל המקיים את התורה מעוני - סופה לקיימה מעושר"!
וא"כ נמצא, שאתה יוצא בסוף נשכר מכל הצדדים: גם ת"ח, וגם עשיר מופלג! ממש - "אשריך" בעולם הזה…!!!
אדם שלומד תורה - יש לו "סימן ברכה" גם בפרנסה!
שנינו בפרקי אבות (פרק ג', משנה כ"א) "אם אין קמח - אין תורה". ודרשו על זה בדרך הרמז: אם אדם רואה שיש לו מחסור ב"קמח", כלומר בפרנסה שלו, - שיבדוק וימצא, שהסיבה לכך נעוצה בגלל ש"אין תורה", אין לו מספיק זכות לימוד התורה!
שכן, אם באמת היה עמל, ומקריב את המקסימום שיכול בשביל לימוד התורה - לא יתכן שהיה חסר לו "קמח"! וכמו שאמר לנו דוד המלך (בתהילים ל"ז - כ"ה) "נער הייתי וגם זקנתי, ומימי לא ראיתי צדיק שלומד תורה, וכתוצאה מכך - זרעו צריכים לחפש לחם! לא יתכן!!!
וכן אמרו לנו חז"ל (בסוף מסכת קדושין) "אמר ר' שמעון בן אלעזר, מימי לא ראיתי ארי סבל, ושועל חנווני, ובכ"ז יש להם פרנסה שלא בצער… ואילו אני, שנבראתי לשמש את קוני, בודאי שגם אני צריך להתפרנס שלא בצער, ואם בכ"ז אין פרנסה - אין זאת אלא רק מחמת - "שהריעותי את מעשי, וקפחתי את פרנסתי"!
התורה אינה כ"מקצוע" בבית ספר תיכון!!
חז"ל לימדו אותנו במסכת יבמות (דף ק"ט:) דבר מבהיל, וזה לשונם שם: "אמר ר' יוסי, כל האומר - "אין לי אלא תורה" - אפי' תורה אין לו"!
וביאר שם רש"י, שהכוונה, שאפי' אם ילמד תורה - בכ"ז הוא לא יקבל על זה שכר לימוד תורה!!!
שמעתם? מי שמצטמצם רק על לימוד תורה, ולא עובד על עצמו גם ביראת שמים ומידות טובות, חז"ל קובעים שהתורה שלו לא שווה!
הוא לא יקבל עליה שכר לימוד תורה, כיון שתורה כזו - הקב"ה לא רוצה!!!
סליחה - כואב לך הראש?
יש לנו בשבילך "רצפט" של תרופה מחז"ל הקדושים!
הנה, בגמרא במסכת עירובין (דף נ"ד.) כתבו לנו חז"ל: "אמר ר' יהושע בן לוי… החש בראשו - יעסוק בתורה"!
שמעתם את התרופה? הכאבי ראש יעברו לך, אם תעסוק בתורה!
פלא! הרי בתורה צריך לאמץ הרבה את המוח והשכל, והראש יכאב יותר, ואיזו מן תרופה זו - - -?!
התשובה לכך נעוצה בגמרא נוספת, שכתבו לנו חז"ל:
הנה במסכת ברכות (דף ו'.) מגלים לנו חז"ל: "אמר ר' יצחק… מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה - "ששכינה" שרויה עמו? שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך". עד כאן.
מדהים! חז"ל כאן מגלים לנו, שאפי' אדם אחד יחידי, שיושב ועוסק בתורה, הקב"ה נמצא איתו ביחד, ומשרה את שכינתו עליו באופן מיוחד!
נוּ, במקום שהקב"ה נמצא עם האדם - יותר אין לנו שום קושיות "איך עובר לו הכאבי ראש"? שהרי הקב"ה שבא אליו לשמוע את תורתו, הוא גם מרפא אותו מכל מכאוביו!
זו העצה מחז"ל הקדושים, לשיכוך כאבי ראש. נסו אותה - לפני שאתם ניגשים ללכת לרופא!
"כעס" אסור שיבוא מתוך תוכו, אלא רק כלפי חוץ!
לימדו אותנו חז"ל במסכת פסחים (דף ס"ו:) "אמר ריש לקיש, כל אדם שכועס - אם חכם הוא - חוכמתו מסתלקת ממנו"! ולכן, לפני שניגשים לחפש כל מיני "סגולות" איך לזכור את הלימוד - צריך לדעת בראש ובראשונה: לעצור את עצמו מלכעוס! ואפי' במצבים שהוא חייב לכעוס, יראה זאת רק כלפי חוץ, ואולם בפנים להשאר תמיד 'רגוע'!
זו העצה, שחכמתו תמשיך לשכון בתוכו!
ומטעם זה, מצינו שחז"ל לימדו זכות, על תלמיד חכם שרואים אותו כועס, ואמרו לנו בגמרא מסכת תענית (דף ד'.) "אמר רבא, האי צורבא מרבנן דרתח - אורייתא הוא דקא מרתחא ליה".
כלומר, אם ראית ת"ח שכועס, אל תחשוב שהוא עושה זאת מחמת מידת הכעס שטבועה בו, חס ושלום! אלא הכעס שלו נובע מחמת: שהתורה רותחת בקרבו!
דהיינו, הכעס שלו מדוד על פי דיני התורה, שנראה רק כלפי חוץ, ואולם בפנים הלב - התורה עוזרת לו לשמור על רגיעות ושלווה!
יש לומד תורה - "בן תורה", ויש "חמור נושא ספרים"
ישנו מושג בספרי רבותינו: "חמור נושא ספרים". (והובא בספר "חובת הלבבות" (שער ג', פרק ד'). ונמצא כלשונו בתיקוני הזוהר החדש (דף י"ג ע"א). עיין שם).
וכל לומד תורה, צריך מאד להזהר, שלא יכלל ח"ו בכלל המושג הזה. אסור ללמוד את התורה - רק בשביל "אסיפת הידיעות" בלבד, שזהו כחמור נושא ספרים, שהתורה בכלל לא מדברת 'אליו' כלל. אלא יש ללמוד וליישם את הלימוד - הלכה למעשה. שהתורה תתבטא אצלו - בכל אורחותיו: באכילה, בהליכה, בסגנון הדיבור, ובכל פרט מהחיים. אחרת - מדביקים עליו חז"ל את הכותרת "חמור נושא ספרים"! - - - לתשומת לב!
אין התורה נקנית - באדם שמעדן עצמו בתפנוקים!
מזהיר אותנו שלמה המלך בשיר השירים, ואומר: "על משכבי בלילות, בקשתי את שאהבה נפשי, בקשתיו ולא מצאתיו"!
כלומר, אדם שמתענג "על משכבי בלילות" - מרבה בשינה, ועושה את שינתו קבע ותורתו עראי, על אדם כזה מזהיר שלמה המלך, שסופו - שאינו מצליח לקנות תורה - "בקשתיו ולא מצאתיו"!
כיצד לקרב בן שהתרחק מדרך התורה והמצוות
מסופר על אדם אחד, שבא לפני הבעל שם טוב הקדוש, ובכה לפניו על בנו, שהתרחק מן התורה, ויצא לתרבות רעה. יעץ לו הבעש"ט, עצה בדוקה ומנוסה: תשתדל להגדיל את אהבתך כלפי בנך, וללמד עליו זכות, שרק מתוך השפעת החברה - הגיע למה שהגיע, ובתוך תוכו - הוא באמת יהודי טוב עם נשמה טהורה, וכו' וכו'. אם תעשה כך - דבר זה ישדר "אוטומט" רגשי אהבה אל בנך, וממילא גם הוא יחוש אהבה גדולה אליך, שכן כך לימד אותנו שלמה המלך (בספרו משלי, כ"ז-י"ט) "כי כמים הפנים לפנים - כן לב האדם לאדם"! ליבו של חברך יהיה "הדדי" אליך, בדיוק לפי מה שאתה תחשוב עליו…
ואמנם כך היה, האב השתמש בעצה הזו, והצליח עי"ז להכניע את לב ילדו - ע"י כבוד וידידות!
עצה נפלאה, כיצד ניתן לקרב בן, שח"ו התרחק מדרך התורה!
הודעה נחוצה לכל התלמידי חכמים
חז"ל במסכת סנהדרין (דף נ"ב:) הזהירו אותנו ואמרו: "אמר ר' אלעזר, לְמָה תלמיד חכם דומה בפני עם הארץ? בתחילה - דומה בעיניו כקיתון של זהב. ואם ישב בחברתו לשוחח עמו - יורד ערכו בעיניו - לקיתון של כסף. ואם גם נזקק הת"ח ליהנות מממונו - כבר ירד ערכו לגמרי, והרי הוא בעיניו כקיתון של חרס, שכיון שנשבר - אין לו תקנה!
שמעתם? תמיד חייבים לשמור על גבול מסויים של "כבוד התורה". לא יתכן - שאברך ת"ח, ועם הארץ, שניהם יהיו שווים במעשיהם, ללא כל הבדל. ות"ח, שלא יודע לשמור על כבודו - מגלים לנו חז"ל, שסופו שיזלזלו בו המון העם, וערכו ירד בעיניהם, מכלי זהב - לכסף, ועד - לכלי חרס פשוט… לתשומת לב !
אף אדם לא יכול להתחרות עם האושר שיש למי שקנה את חכמת התורה!
היודעים אתם מהיכן חז"ל למדו שיש חובה לעמוד בפני תלמיד חכם?
במסכת קידושין (דף ל"ב:) מבואר, שחז"ל מצאו לזה סמך מהפסוק "והדרת פני זקן", המילה "זקן" - זה ראשי תיבות: "זה קנה". ודרשו חז"ל, שהכוונה שהוא קנה חכמה. ומכאן למדו, שיש להדר לקום אף בפני ת"ח שקנה חכמה! ואולם כאן יש פלא גדול: מהיכן חז"ל יודעים שהפסוק מתכוון לזקן שקנה דוקא חכמה? והרי במילה "זקן" - לא נרמז אלא רק המילים "זה קנה", ולא כתוב מה קנה, ומנין לחז"ל הקדושים שהכוונה דוקא לחכמת התורה?
פתרון לשאלה זו, מתגלה לנו ע"פ הגמרא בנדרים (דף מ"א.) שם אומרים לנו חז"ל יסוד חשוב, שכדאי לזכור אותו כל החיים. וכך אומרת שם הגמרא: