פתגמים, רעיונות, ואקטואליה - שער גמילות חסדים · "אהבת ישראל" - ציווי אלוקי - ולא שכל אנושי!
מספרים לנו חז"ל, בגמרא מסכת שבת (דף ל"א.) על גוי אחד, שבא לפני הלל הזקן, וביקש ממנו: "אני רוצה להתגייר, בתנאי שתֵלָמֶד אותי את כל התורה כולה - על רגל אחת"! (כלומר, שילמד אותו את ה'בסיס והיסוד', שעליו מושתת כל דיני התורה).
ענה לו הלל: יש יסוד אחד, שבו נעוץ שמירת כל התורה כולה, והוא: "מאי דסנאי עלך - לחברך לא תעביד"! ("מה ששנאוי עליך - אל תעשה לחברך").
וכאן יש דבר פלא: מדוע הלל שינה לו, ממה שכתוב אצלנו בתורה? והרי בתורה, יסוד זה כתוב בלשון "ואהבת לרעך כמוך", ומדוע הלל היה צריך לומר לו זאת בצורה שלילית ועוקפת - "מה ששנאוי עליך - אל תעשה לחברך"???
וכעת תשמעו תירוץ מבהיל! הלל הזקן, ידע את הסוד הגדול: גוי לא מסוגל להבין ולקלוט, איך יתכן לצוות בן אדם, שיאהב את חברו - ממש כמו שאוהב את עצמו! איך יתכן להרגיש שהבן אדם השני - הוא ממש חלק מגופו! הרי זה בלתי אפשרי!
ולכן, הלל היה חייב לדבר אל הגוי, במושגים שהוא מבין, ומחמת זה הוכרח לתרגם לו זאת בשפה שלו: "מה ששנאוי עליך - אל תעשה לחברך".
ללמדך, שרק יהודי, שהוא מזרע אברהם יצחק ויעקב, וטבוע בדמו את המידה של "רחמנים בני רחמנים" - רק הוא מסוגל להבין ולבצע, את הציווי האלוקי: "ואהבת לרעך כמוך" - כמוך ממש!