סיפורים נפלאים ומרתקים על אהבת הזולת! · מה חושב יהודי – רגע לפני עלותו לרכבת המוות?
הדבר אירע בתקופת השואה, מעשה מסעיר, שהתרחש באחת מעיירות הונגריה. הגרמנים ימ"ש, היו מעמיסים אל תוך קרון הרכבת מאות יהודים בצפיפות נוראה, כדי לקחת את כולם אל גייא ההריגה של כבשנות אושוויץ.
ואף הגויים של העיירה, היתה טבועה בהם שנאת ישראל, והיו מתאספים ליד תחנת הריכוז, ומתבוננים בהנאה גלוייה, איך שהיהודים נלקחים להריגה כמו צאן לטבח, הם היו מחייכים ושמחים לאיד - על שלוקחים עוד 'קורבן יהודי' אל משרפות ההריגה.
וכל כך גדולה היתה הנאתם של גויים רשעים אלו, עד שכאשר החלה הרכבת לנסוע, החלו הגויים למחוא כפיים ולהריע בקול גדול "הֵיי היטלר"! מתוך שמחה גלויה על סופם המר של היהודים.
לצד גויים אלו - עמדו גם מספר יהודיים מן העיירה, שעליהם לא חלה גזירת הגרמנים (מחמת שהיו ראויים לעבודת כפייה) אבל באו למקום כדי להיפרד מקרוביהם, ברגעים האחרונים לפני נסיעתם למוות.
והנה, לפני שהרכבת החלה לנסוע, קרה דבר שלא יאומן: פתאום ראו איך שיהודי אחד מוציא את ראשו מבעד לסורגים של הרכבת, וכשכולו בהול ונפחד קורא הוא בשארית כוחותיו אל אחד משכניו היהודים שעמד במקום, ואומר לו: "בבקשה ממך! נזכרתי ששכחתי להניח אוכל לפני התרנגולים לפני שעזבתי את הבית, אנא, עשה עימי טובה, ולך תן אוכל לתרנגולים לפני שיגוועו ברעב!
היהודי שעמד מול הרכבת, היה נדהם כולו: זה מה שמונח כעת בראש של שכינו - להאכיל את התרנגולים שלו - - - ?
הנה כאן עומדים גויים פולנים, ורואים איך שלוקחים בני אדם אל משרפות האש, ומסתכלים על זה בהנאה אכזרית, מבלי שום נקיפת מצפון, ומבלי טיפה של רחמנות! ואילו כאן עומד יהודי בתוך רכבת המוות, מעונה ומושפל ורעב לפת לחם, ועל מה הוא חושב ברגעיו האחרונים? על צערם של העופות, שירעבו לפת לחם בביתו!!
ממש שיא האכזריות - כנגד שיא הרחמנות!
אכן, מי כעמך ישראל, רחמנים בני רחמנים!
הנה למדנו ממעשה מרגש זה, איזה אהבת הזולת מושרשת בתוך דמו של היהודי! שאפילו ברגעים האחרונים לחייו, בשעה שמובילים אותו למוות, בכ"ז, יש לו מקום בראש לחשוב באותו רגע על צערם של בעלי חיים!! שלא יצטערו מחמתו!
ואנו? להיכן נעלמו הרחמים שלנו? בקצת מחשבה, ובקצת התבוננות, ובקצת רגש חם כלפי הזולת - ומיד נגלה שגם בנו טמונים אותם כוחות אדירים שהשרישו לנו אבותינו! כוחות עילאיים של אהבה מופלגת כלפי הזולת, שנובעים מתוך השורש של "רחמנים בני רחמנים"!
מה כואב לך? למה לא קיבלת? או – למה חברך קיבל יותר?!...
אמר פעם ר' יהונתן אייבשיץ, סוד גדול בכוחות הנפש של האדם, וזאת למד ע"י מעשה מופלא שאירע עימו. וכך הוה:
קצב אחד הביא לפניו שחיטה של פרה, שהתעוררה בה שאלה הלכתית, וביקש לשמוע את חוות דעתו של הרב. עיין הרב בנידון השאלה, חקר לכאן ולכאן, עד שהסיק שהבהמה טריפה היא, ויש להשליכה לאשפה או למוכרה לגוי.
הקצב המסכן קיבל את פסקו של הרב מתוך הבנה גמורה, והצדיק עליו את הדין ללא כל טענות, הוא עוד הודה לרב מקרב ליבו, על שהציל אותו מאיסור חמור של אכילת נבילות וטריפות.
והנה, אותו קצב עצמו, הגיע לאחר שבועיים שוב אל הרב, והפעם לא בשאלת כשרות של בשר בהמה, אלא בסכסוך שפרץ בינו לבין חברו, על סכום כספי מועט. וגם בזה ביקש לשמוע את חוות דעתו של הרב. בעלי הדינים שטחו את טענותיהם בפני הרב, והרב פסק הפעם לחובתו של אותו קצב, שחייב הוא לשלם את הכסף לבעל דינו.
כשמוע זאת הקצב, החל להרגיש כאילו האדמה "בוערת" תחתיו, ולא האמין למשמע אוזניו:
"לא יתכן"! - צרח הקצב כלפי הרב, חברי הרמאי הצליח להוליך את הרב שולל בטענותיו הזדוניות, וברור לי שחלה כאן טעות בפסק הדין!
לא אשלם אף פרוטה אחת, עד שיערוך הרב שוב משפט חוזר, כדי לגלות את התרמית הזדונית של חברי הרמאי"!
הרב היה נדהם כולו לשמוע דברים אלו יוצאים מפי הקצב: הן הוא עצמו - לפני כשבועים - קיבל את פסק הדין על טריפת בהמתו - מתוך סבר פנים יפות ובהבנה גמורה. ואע"פ שההפסד הכספי של טריפת הבהמה עלתה לו בנזק של אלפי שקלים, בכ"ז הוא קיבל את כל זה בשתיקה ללא כל עוררין!
ואילו עתה, שהנידון הוא על כמה שקלים בודדים - וכבר הקצב צווח וצועק, כאילו כל עולמו חרב בעדו, ועוד חושד ברב שהוא פסק פסק דין מעוות ומרומה? להיכן נעלמה כל "אמונתו" בדברי הרב?
שאלה זאת שטח הרב בפני הקצב, וביקש הסבר על התנהגותו המוזרה:
"מה הדמיון בכלל" - השיב הקצב בביטול, לפני כשבועיים אמנם פסק הרב לחובתי בהפסד של אלפי שקלים - ואולם התנחמתי בזה, שאחרי הכל - אף אחד לא נהנה מהבהמה! הכל נזרק בפח, מבלי שאף אחד יפיק מזה תועלת כלשהי! ואולם כאן בנידון שלנו, כעסי הגדול היה - לא על זה שהפסדתי, אלא על זה שחברי הרוויח את הכסף...
דבר זה לא יכולתי לסבול... שחברי ירוויח על חשבוני? בשום אופן לא בא בחשבון!
נורא נוראות לראות עד היכן מגיעה 'צרות העין' של האדם! שיהיה מוכן לאבד ולהפסיד אלפי שקלים, ושהכל יזרק לפח - ובלבד שחברו לא ייהנה מזה...!
שכך הוא טבעו האכזרי של האדם: שאם לא יעבוד על עצמו במידות של "בין אדם לחברו" - הרי הוא כ"חיה אכזרית", שמוכנה לבלוע את השני חי - ובלבד שלא לראותו נהנה מכספו!!