סיפורים נפלאים ומרתקים על אהבת הזולת! · לעקור מהלב כל קפידא ולמחול בלב שלם!
רבינו בחיי (אחד מרבותינו הראשונים) כותב בפירושו לתורה (בסוף פרשת ויחי) שבגלל זה שעשרת השבטים ציערו ופגעו ביוסף אחיהם, על כן לא נסלח להם עוון זה, עד שירדו שוב ב"גלגול" לעולם הזה, ובאו בדורם של התנאים הקדושים, וסופם היה, שכל עשרה אלו - נהרגו באכזריות ע"י מלכות רומי הרשעה, והם מכונים בשם "עשרת הרוגי מלכות" ובזה הם כיפרו על הצער שגרמו ליוסף אחיהם!
ודבר זה פלא! הרי בפרשת ויחי כתוב מפורש, שהאחים באו לבקש סליחה מיוסף הצדיק, ועוד נפלו לרגליו ואמרו לו "הננו לך לעבדים"! וא"כ בודאי שהם התחרטו מכל ליבם על העוול שעשו לאחיהם. ומדוע נענשו על כך בעונש כזה נורא - לרדת שוב ב"גלגול" ולמות במיתה אכזרית ביותר של "עשרת הרוגי מלכות"?
והתשובה על כך, מזעזעת עוד יותר:
אמנם האחים נתחרטו מכל ליבם על העוול שעשו, אבל יוסף עצמו לא סלח להם בלב שלם! הוא פייס אותם ואמר להם "ועתה אל תעצבו", אבל לא טרח לעקור מליבו כל קפידא על העוול הנורא שעשו לו! עדיין נשאר בליבו 'אבק קטן' של קפידא כלפיהם!
והדברים מחייבים אותנו הרבה, למחול בלב שלם! ואפילו אם חברינו עשה לנו עוול שלא יכופר - מ"מ להשתדל לשלוט על יצרינו, ולעקור מליבנו כל 'קפידא' כלפיו! כדי שח"ו לא יחזור אח"כ שוב ב"גלגול" לעוה"ז, כדי לכפר על מעשהו!
יש לזכור גם את דברי חז"ל שאמרו במסכת שבת (דף קמט:) "כל שחבירו נענש על ידו - אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה"! ולכן מטעם זה לבד - כדאי לנו להתפייס עם חברינו, ולמחוק מליבנו כל קפידא או קיטרוג כלפיו! ואשרי אותו ילוד אשה, שיודע לשלוט על רגשותיו, ולמחול בלב שלם על העוול שעשה לו חבירו, ולעקור מליבו כל שנאה או קפידא עליו! אשריו ואשרי חלקו.
כשאתה טוב - אף אחד לא זוכר!
כשאתה רע - אף אחד לא שוכח!
כשאתה צועק - 'שומעים' אותך.
כשאתה מדבר - 'מבינים' אותך!
כשאתה חמוץ - בורחים ממך
כשאתה מחייך - אוהבים אותך!