פדיון הבן · דרוש א' - ל"פדיון הבן"
'פדיון הבן' - דוקא לבן ה"בכור"!
האם יש כאן "פְּרוֹטֶקְצְיָה" או איזו "אַפְלָיָה"
לרעה - משאר האחים?
מעלה מיוחדת - מצינו שהתורה העניקה לבן ה"בכור" במשפחה היהודית: הוא זכה להתקדש בקדושה 'רוחנית', שאינה פוקעת ממנו - אלא עד שהאב ישלם לכהן סך של "5 סלעים" בשווי של 90 גרם כסף טהור. ובלא 'תשלום חוב' זה - הקדושה ממשיכה להישאר על הבכור למשך כל ימי חייו! וכשיגדל, חייב הבן לפדות את עצמו מן הקדושה שחלה עליו. (וכמו שנפסק בשו"ע 'יורה דעה', סימן ש"ה סעיף ט"ו).
וכאן - הבן עומד ושואל את שאלת ה"תם" שבהגדה: "מה נשתנה" - בין הבכור לבין שאר אחיו? מדוע התורה מחבבת דוקא את הבן הבכור? וכי יש כאן איזה "אַפְלָיָה" בינו לבין שאר האחים? ואם לא - א"כ מוטל עלינו לברר איזו 'מעלה מיוחדת' מצאה התורה שיש דוקא בבן ה'בכור'?
זאת השאלה שיש להעמיד במרכז הסוגיא.
ואולם - תתפלאו כעת לשמוע תשובה מעניינת מאד, שמעוררת פליאה - לא פחות מהשאלה עצמה!
וזאת משום, שתשובת שאלה זו מורכבת - משלשה תשובות(!) אשר כל תשובה - מכוונת כלפי גוף מסוים, במטרה להעביר לו מֶסֶר חשוב ולימוד גדול - אשר נלמדת כלפיו מתוך מצוה יקרה זו!
ותשובה זו מתפצלת לשלשה גורמים, וכדלהלן:
א. לימוד ראשון - מְכֻוַּן - כלפי ציבור המשתתפים.
ב. לימוד שני - מְכֻוַּן - כלפי האב והאם הורי התינוק.
ג. ולימוד שלישי - מְכֻוַּן - כלפי ...הרך הנימול! (שגם אליו - יש מֶסֶר מיוחד - שמעבירה אליו מצוות 'פדיון הבן' שחוגגים אותה עבורו).
וכדי - שלא להשאיר את הקוראים ב'מתח', נתחיל לבאר את שלשת חלקי התשובות, המסתעפים לשלשת הָאִישִׁיִּים הנ"ל, אחת לאחת, בס"ד.
א. נתחיל תחילה לבאר את תוכן המסר הראשון, שמופנה בעיקר לציבור המשתתפים: הנה, הלקח שיוצא ממצוה זו כלפיהם, מפורשת בפסוקי התורה בחומש שמות (פרק י"ג-ב') שם נאמר במפורש "...קדש לי כל בכור, פטר כל רחם בבני ישראל... וכו'. ובפסוק י"ד ממשיך הפסוק לבאר: "והיה כי ישאלך בנך - מה זאת"? (כלומר, לשם איזו 'מטרה' עושים את כל טקס "פדיון הבן"?) על שאלה זו משיבה התורה: "...ואמרת אליו ...ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו, ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים, וכו'. על כן - אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים, וכל בכור בני אפדה".
וכן, מצינו עוד שהתורה חזרה שוב על טעם זה, וכתבה בחומש במדבר (פרק ח' - י"ז) בזה הלשון: "...כי לי כל 'בכור' בבני ישראל... ביום הַכּתִי כל בכור בארץ מצרים, הקדשתי אותם לי, וכו'.
וא"כ - הרי מפורש בכל הפסוקים הנ"ל, שעיקר הטעם והמטרה בכל הטקס של מצות "פדיון הבן" - זאת משום - שבאמת מעיקר הדין - הַ'בְּכורִים' היו שייכים להקב"ה! כיוון שבמכת בכורות היו גם בכורי 'ישראל' צריכים למות (שכיון שניתנה רשות למשחית - אינו מבדיל בין צדיק לרשע) ורק הקב"ה ריחם על חַיֵּי בְּכורֵי ישראל, וּפָסַח על בתי היהודים, והציל את בכוריהם.
ומדוע באמת עשה להם הקב"ה נס כזה? כדי שעל ידי נס זה בכורי ישראל נהפכו להיות חייבים את חייהם להקב"ה, ואנו נצטרך לפדותם, ועל ידי זה נזכור תמיד את נס יציאת מצרים - שנגרמה בעיקר ע"י מכת בכורות!
נמצא - שיש לנו שני לימודים חשובים שמלמדת אותנו מצוות "פדיון הבן":
א. ההכרה למידת "הכרת הטוב" להקב"ה, לא להיות "כפויי טובה" להקב"ה - שהציל את חיי בכורי ישראל - ממוות - לחיים! שע"י תשלום הכסף של 'פדיון הבן' נזכור את הניסים שחולל הקב"ה עמנו, בזה שהותיר לנו את חיי בכורי ישראל - לפליטה!
ב. והלימוד החשוב מכל: יש לנו עוד "תזכורת" שמזכירה לנו את נס יציאת מצרים! שע"י פדיון הבן, אנו מתעוררים בעצם להיזכר בשורש הסיבה: מה התחולל אצלנו בעיקר, ע"י נס הצלת בכורי ישראל? ובזה אנו נזכרים בנס יצירת מצרים! (כיון שנס מכת הבכורות - היה השלב הסופי והגורם העיקרי ליציאתנו ממצרים). נמצא, שיש 'קשר אדוק' בין מצוות "פדיון הבן" - לבין - "יציאת מצרים", וכפי שנתבאר לעיל.
זהו הלימוד המוסרי - שמופנה בעיקר - לכלל ציבור המשתתפים.
ב. וכעת נעבור ללימוד השני שלומדים ממצות 'פדיון הבן', והפעם לימוד זה מופנה במיוחד עבור "ההורים" של הרך הנולד! גם כלפיהם - יש מֶסֶר חשוב שרומזת להם מצוות 'פדיון הבן'. וכדלהלן:
כידוע לכולנו, שיש יסוד חשוב ביהדות, שכל דבר שהוא "ראשית" - צריך להקדיש ולהקריב זאת למען השי"ת. וזאת כאות תודה ו'הכרת הטוב' להקב"ה, שזיכהו להגיע לכך, לראות ב"ראשית" מעשה ידיו!
והדוגמא הבולטת לזה, מצינו במצוות ה"ביכורים" המפורשת בתורה. וכפי שידוע שיש חיוב מהתורה, להביא לבית המקדש את "ראשית פרי האדמה", שגדלו מפירות 'שבעת המינים' שבתוך שדהו. וכל זאת - כדי להכיר טובה להקב"ה, ולהשריש בתוכנו את ההכרה, שאע"פ שטרחנו ויגענו בחרישה, זריעה וזיבול השדה וכו', בכ"ז - כשזוכים לבסוף לראות את גידול הפרי - מייחסים את כל ההצלחה כלפי הקב"ה! כיון שיודעים שהכל מאיתו יתברך וּבְהַכְוָנָתו, ושוב דבר לא היה "זָז" - אם הקב"ה לא היה מכוון זאת מלמעלה!
ואותו 'רעיון' בדיוק - באים להעביר להורי התינוק, באמצעות המצווה של "פדיון הבן":
כלומר, יש חשש סביר, שמיד עם יִוָּלֵד להורים בנם הראשון, עלולה להיגנב במוחם מן הרגשת ביטחון של "בעלות פרטית" על הרך הנולד, מבלי לקחת בחשבון - שהיה כאן גם 'שותף שלישי' (הקב"ה) שהוא למעשה הגורם העיקרי לביאת הילד לעולם!
הנה, צאו קצת לסיבוב ברחוב, ותראו:
* כמה מליוני שקלים אנשים מוכנים לשלם בשביל טיפולים ובדיקות - העיקר כדי להיפקד בבנים!
* כמה מליארדי דולרים אנשים מוכנים לשלם בשביל "לְאַמֵּץ" להם ילד אחד בביתם!
* כמה טיסות וריצות לחו"ל אנשים מוכנים לטרוח ולנסוע, ואפילו עד סוף העולם - העיקר שיחזירו להם ילד בריא ושלם!
ואילו אתה - שזכית לתינוק בריא וחמוד, בלי כסף, בלי טיסות לחו"ל, בלי צער ועגמת נפש, ובלי כל ה"גיהנום" הזה - וכי לא מגיע על זה מילת "תודה" אחת מרגשת כלפי הקב"ה? קשה לך להרים את העיניים למעלה ולהגיד "תודה" - לזה שהכניס לך את כל האושר והשמחה לבית? למי שנתן לך את הילדים שהם השמחה והחיים של כל הבית!!!
אלא מה? מהיכן באה לאדם הרגשה כזאת של אטימות ואדישות לא להכיר תודה להקב"ה על לידת הבן? זאת משום שכך הוא טֶבַע האדם, שכל דבר שהוא משיג בלא קְשָׁיִים, ובלא כל מאמץ - הוא נוטה לראות זאת כדבר נורמלי ה'מובן מאליו', ולא שם ליבו שיש "יד מסתתרת" מלמעלה שכיוונה וגלגלה את הדברים לאורך כל הדרך!!!
וכדי להוציא את האדם מן תחושת הגאווה הזאת, וכדי לעורר אותו מתרדמת "ההרגל" שהוא שקוע בתוכו, לשם כך ציוה הקב"ה את ההורים, שהבן הראשון שיוולד להם, שבדרך כלל מצפים לו ההורים ב'כליון עינים' - דוקא עליו - יצטרכו לשלם לכהן 'כסף' בכדי לקבל אותו חזרה לרשותם! וכל זאת - כדי להחדיר בהם את ההכרה שעל כל דבר "ראשית" שצומח או נולד אצל האדם - מחוייב הוא לדעת שהכל מהשי"ת, שנתן לו זאת בתור 'אוצר פיקדון' ויש עליו חובה להודות לו על כך!
ולכן, על ההורים מוטלת החובה לפקוח עיניים ולשים לב היטב "ללקח המוסרי" שמשדרת להם מצוות פדיון הבן, ונתמצת זאת בכמה מילים: אסור להם לשכוח את מידת "הכרת הטוב" כלפי הקב"ה, וכמו שב'פירות האדמה' יש חובת מצות "ביכורים" לכהן - אותה חובה בדיוק - קיימת גם בבכור שנולד פטר רחם, שהוא ה"פרי הראשון" של ההורים - שגם בזה יש מצות "ביכורים" לכהן, שפודים אותו בכסף ה' סלעים!
זהו הלקח המוסרי השני - שמופנה בעיקר כלפי - "הורי התינוק".
ג. ואולם - עדיין לא הסתיימו בזה 'נקודות הלימוד' שמסמלת לנו מצוות פדיון הבן - - -
יש לנו עוד לקח מוסרי אחד, שמסמלת לנו מצוות פדיון הבן, ואולם הפעם לקח זה מופנה אל... כן, תתפלאו לשמוע... שזה מופנה דוקא כלפי... ה'תינוק' הבכור! גם אליו משדרת מצות פדיון הבן לימוד מוסרי גדול וחשוב מאד, שילווה אותו לאורך כל חייו!!!
ונפרט מעט את תוכן 'לימוד מוסרי' זה:
הנה, אם שמתם לב למצווה זו, בודאי הבחנתם בדבר קצת מוזר: דוקא את הבן ה"בכור" דרשה התורה לתת לו חשיבות ומעלה - מכל שאר יתר הבנים, ולקדש אותו בקדושת 'פטר רחם'!
וכל כך למה? מה הנקודה ה'חיובית' שיש דוקא בבן ה'בכור'? שאלה זו מובילה אותנו לידי מסקנה, שבהכרח, בתוך מצוה זו 'טמונה' דבר 'סגולי' - שמייחדת דוקא את הבן הבכור!
כלומר: ע"י מצוה זו, שהוטלה דוקא על הבן הבכור, בזה באה התורה גם לגלות לנו ב"דרך אגב" - על 'חשיבותו' של הבכור! שיש לו מעמד מכובד וְאַחֲרָאִי מאד כלפי המשפחה! שמכיון שהוא הגדול שבבית - הרי הוא זה שיהיה הסמל והדוגמא - לְאֶחָיו הבאים אחריו, הן לטוב והן לרע, ח"ו. הוא זה שיתן את ההשפעה ואת ה"דוגמא אישית" לְאֶחָיו - ע"י מעשיו והתנהגותו!
ולכן, דוקא את הבן הבכור - הכתירה אותו התורה בקדושת "פטר רחם"! כדי להחדיר לתשומת ליבו, שהוא בהתנהגותו - יש לו גורם השפעה עצומה לכל האוירה בבית, ולכן עליו להתנהג בהתאם למעמדו המכובד!
זהו הלקח המוסרי - שמופנה בעיקר כלפי ...הרך הנימול!
סיימנו בזה. נסכם לעצמנו בקצרה את שלשת הלקחים שמסמלת לנו מצוות 'פדיון הבן'. ואשר כל לקח - מופנה כלפי שלשה אִישִׁיִּים שונים, המובאים להלן:
* מֶסֶר כלפי "ציבור המשתתפים" - מצוה זו נותנת להם 'תזכורת' על שני ניסים שהקב"ה חולל עימנו: א. שהרג את בכורי מצרים - והציל והשאיר בחיים את בכורי ישראל, ולכן אנו "פודים" את חיי הבכורים מידי הקב"ה - באמצעות הכהנים. ב. וכתוצאה מהנס של בכורי מצרים - התאפשר לנו הנס השני של יציאת מצרים. נמצא, שמצות "פדיון הבן" מזכירה לציבור ב'עקיפין' את נס יציאת מצרים עצמו!
* מֶסֶר שני - כלפי "הורי התינוק" - מצוה זו באה להזכיר להורים, ולעורר אותם לצאת מן 'שיגרת ההרגל' שרגילים לקבל כל דבר - כאילו זה דבר "טִבְעִי" שבא מאליו, וגם ב'לידת בן' רגילים לראות את זה כחלק מ"שיגרת החיים", ועל דבר זה בדיוק - באה המצווה לעורר את ההורים להתבונן, שעל כל דבר שמקבלים בחיים, צריך - בראש ובראשונה - להכיר שזה בא מידו של הקב"ה! ואפי' על דבר פשוט כמו לידת ה"בן" שלהם - גם על זה הם צריכים לראות זאת בתור "מתנה" מהקב"ה! ולכן הם פודים את התינוק בכסף - מרשותו של הכהן!
* וּמֶסֶר שלישי - כלפי ה"תינוק" עצמו: שיזכור לאורך כל חייו, שדוקא אותו בחר הקב"ה מכל יֶתֶר האחים - לרומם ולקדש אותו בקדושת "פטר רחם"! ולא לחינם בחרו דוקא אותו, אלא רק מחמת הסיבה - שהבכור יש לו 'אחריות' מאד גדולה! כיוון שהוא מהווה "סמל ודוגמא" לכל יֶתֶר שאר האחים, שכך הטביע הקב"ה בטבע העולם, שבכל בית, עיניי כולם נשואות אל האח הגדול שבבית, והם עוקבים אחרי התנהגותו, ואוהבים "לְחַקּות" כל מעשה שלו, הן לטוב והן לרע. ולכן, הבן הבכור צריך שיהיה מוּדָע לכל ה'אחריות הכבידה' שהוא נושא על כתפיו, ויתנהג בהתאם לדרגת הקדושה שהתורה העניקה לו!
אלו הם שלשת לימודי "מוסר הַשְׂכֵּל", אשר כל מי שיש לו "טביעות עין" חדה - יכול לגלות אותם בתוך 'עומק' המצוה של פדיון הבן. ואשריו מי שיודע גם לְיַשֵּׂם לעצמו - את הלקח הנכון והרצוי שֶׁמְּכֻוָּן אליו - מתוך שלשת הלקחים הנ"ל, שבזה הוא הרוויח את התוכן ה'אמיתי' שנותנת לנו מצוות פדיון הבן!!!