אור ברסלב
אמרי יחזקאל - מעגל החיים הספד \ אזכרה › דרשה ב' - להספד \ אזכרה

אמרי יחזקאל - מעגל החיים

הספד \ אזכרה · דרשה ב' - להספד \ אזכרה

דרשה א' - להספד \ אזכרה

"תנו כבוד לבהמה"!!!

סליחה, מותר לך לאכול בשר בהמה? באיזו 'זכות' האדם עדיף מהבהמה? איזה 'יתרון' יש לאדם יותר מהבהמה?

כל האמת - "בַּפָּנִים"!

ישנו סיפור עממי, על פילוסוף אחד מחכמי אומות העולם, שראוהו פעם הולך ברחובות 'אָתוּנָה' (עיר הבירה של יוון), כשבידו האחת הוא מחזיק נר דולק בצהרי היום, ונראה היה כמחפש דבר מה... התפלאו העוברים ושבים על האדם המוזר, שהולך בצהרי היום לאור השמש המסנוורת עם נר דולק- - -

ניגשו אליו ושאלוהו:

"אדוני, מה לך מחפש לאור הנר - בצהרי היום המאירים כשמש?

ענה להם אותו פילוסוף בסבר פנים רציניות:

"בן אדם" - אנכי מחפש - - - !!!

ואכן, צדק הוא אותו פילוסוף. היום, לאור כל מירוץ החיים המטורף, שאנשים רצים אחרי כסף וכבוד, אחרי תאוות והנאות, וכו', קשה מאד למצוא "בן אדם" שָׁלֵיו ורגוע, שיודע בדיוק מהי מטרת בואו לזה העולם, האם הוא נפל לכאן ב"מקרה", או אולי הוא נשלח לעולם כדי למלאות איזו שהיא 'מְשִׂימָה' בחייו, ומצפים ממנו שהוא אכן ימלא אותה בשלימות ובנאמנות!

וזוהי מטרת כל דרשתינו כאן, כדי להגדיר בדיוק, מה נקרא "בן אדם"? - - -

והנה, אם באמת נעצור לרגע את זרם החיים השוטף, ונתחיל לחשוב קצת לעומק, נגלה להפתעתינו שכל העולם הזה הוא "בדיחה אחת גדולה"!

הבא וננסה לחשוב יחד: אם באנו לעולם בשביל לחיות - למה אנו מתים? ואם באנו לעולם בשביל למות בסוף - בשביל מה אנחנו חיים? - - -

אם סופו של האדם לְהֵאָכֵל ע"י תולעים, א"כ נמצא ש'תולעת קטנה' יותר חשובה מן האדם! היתכן?!

ובקיצור נשאל: מהי התכלית המבוקשת שמצפים מאתנו מכל הביקור הקצר שאדם עורך כאן בעוה"ז?

נעשה לעצמינו חשבון קצר, ותראו עד כמה הדברים מצחיקים:

האדם בעולם הזה - אוכל, טוחן, מוציא. אוכל, טוחן, מוציא. וחוזר חלילה, ממש כמו מכונת "מיקסר"!

בממוצע ליום, האדם אוכל 6-10 קילו אוכל, + 6 ליטר של שתיה. ואם נכפיל זאת ב - 365 הימים של השנה, יוצֵא לנו שהאדם אוכל במשך השנה כולה - למעלה מ'טון' אוכל!!! זאת אומרת - "משאית" של אוכל! [5 מילארד עופות נשחטים מדי שנה לאכילה!!].

ואם יחיה האדם 100 שנה, אז יֵצֵא לנו שהוא אכל במשך חייו - 100 טון! ממש כמו משקל של - אוניה!!! ובסוף, אחרי כל זה, עם איזה משקל הוא מת? בקושי 50 קילו!

נוּ, וכי זה לא נראה לכם "בִּזְבּוּז" כל ה - 100 טון, שהאדם אכל והוציא החוצה???

והבעיה, שגם את ה - 50 קילו הנותרים - גם את זה אוכלים התולעים, וא"כ היכן כאן השכל וההגיון?

ואותה שאלה יש לשאול על אדם שהשקיע כל חייו על גופו, ופיטם את בשרו במאכלים הכי יקרים והכי משובחים שיש, עד שבמשך כל 70 שנות חייו - הוא אכל בממוצע אוכל בשווי של חצי מליון דולר(!!!).

ובכ"ז, בסוף, עם איזה 'מחיר' הוא מת? עם חצי דולר בלבד!!! כן! גופו כבר לא שווה יותר מחצי דולר! הבשר, החלבון, הברזל, והעצמות שבגופו - הכל אצלו מתפורר ונירקב!

וא"כ, האם אין זה טֵרוּף להשקיע כל החיים בסכום כזה ענק של חצי מליון דולר - ואח"כ - לקבל רק חצי דולר בלבד?! מה ה'תכלית' שיש בכל החיים העלובים האלו???

הרי השאלה כאן זועקת: בשביל מה נברא האדם - אם בסופו של דבר ה-כ-ל נלקח ממנו? - - -

וּנְחַדֵּד יותר את השאלה:

היתכן שיבנו "מגדל שלום" של 100 קומות, ישקיעו מיליונים של דולרים, וימלאו את כל המחלקות בסחורה ובמוצרי פאר, וברגע שמגיע "טקס הפתיחה" - בִּמְקום לגזור את ה"סרט" של שער המגדל ולהרים 'כוסית' לחיים - בִּמְקום כל זה מחליט בעל המגדל להפעיל מיטען רב עוצמה של 'חומר נפץ' ולפוצץ את כל הבנין! הרי אדם כזה יצטייר בעינינו כַּ'מְּטורָף' ובלתי שפוי לחלוטין!

אם בסוף הוא חושב להרוס את כל היצירה הזאת - א"כ בשביל מה הוא בנה מלכתחילה את כל ה'אימפריה' הזאת? וכי לא חבל על כל ההשקעה והעבודה המפרכת שטרחו בכל הבנין הענק הזה?

ואותה שאלה בדיוק, ברצונינו לשאול - לא לגבי 'מגדל שלום' - אלא ביחס לַיְּצוּר המכונה בשם "האדם". 70 - 80 שנה האדם משקיע וּמְטַפֵּחַ את גופו, וּמְבַסֵּס את מעמדו. הוא נעשה כמו "הָר אדם", שָׁמֵן, בריא, טוב, מוצלח, בעל הישגים ועתיר נכסים, בעל משפחה, עם נכדים ונינים וכו'.

ובקיצור, לאחר שסוף סוף הוא הצליח להגשים את כל 'חלום' חייו, ונהיה כבר "מסודר" בחיים - דוקא אז מחליטים בשמים לקחת אותו?

אחרי שֶׁבָּנוּ את כל המגדל הענק הזה במשך 70 שנה רצוף - דוקא אז מחליטים לפוצץ אותו? א"כ לשם איזו 'תכלית' בראו אותו מלכתחילה - - -?

נוּ, וכי העולם הזה הוא לא 'מצחיק' באמת?

והאמת היא, שאם נמשיך עם חשבון אמיתי, נגלה שהעולם הזה הוא - עוד יותר מצחיק! יש לכם ספיקות בדבר? בבקשה המשיכו להאזין להמשך השורות הבאות:

הנה, אם נחשוב קצת יותר לעומק, נגלה, שאפי' 'בעל חיים' כבר יותר טוב מן האדם הגשמי! בין בזמן שהוא חי, בין בזמן שהוא מת! והרי לפניכם החשבון הפשוט:

בזמן שהוא חי: האדם צריך להזיע ולעבוד קשה למזונותיו. ואם לא ידאג לפרנסתו - יגווע ברעב!

וכן האדם מטבעו הוא גם חלש ורגיש יותר לחולאים, הרבה יותר מן הבהמה. אם לא יתלבש טוב - יחלה. אם לא יאכל טוב - יפול למישכב! האדם נחשב לחדל אונים, ונגיף הכי קטן של "וִירוּס" - מצליח להפיל את כל האדם ה"ענק" הזה...

ולעומת זאת, הבהמה אינה צריכה לעבוד ולהזיע קשה בכדי להשיג את מזונותיה. כל "פח זבל" - הוא כבר מאכל מעדנים בפני החתול. וכל "עשבי השדה" - הם מאכל משובח בפני הבהמות... ויותר מזה: העשבים הללו מזינים אותה היטב, והיא שוקלת חצי טון! (700.600 קילו).

'ביגוד' - הבהמה כלל לא חסרה, משום שהקב"ה כבר דאג לה, וברא לה עור מְחוּסָּן, שמתאים לשני התקופות: קור וחום.

[ולמשל: לתרנגול - יש את החום של הנוצות

לכבשה - יש את החום של הצמר.

לשועל - יש את המגן של הפרווה.

לדג - יש שריון של קשקשים.

לצב - יש 'בית מוגן' שהוא נושא על גבו.

לחילזון - יש חום של בית "הקנוכיה".

לכל הבהמות, החיות, והרמשים - האלוקים ברא בגופם "מגן" ששומר עליהם מפני הקפור. רק אצל האדם גופו עומד חסר אונים בפני הקפור, והוא עומד כמו "דַּחְלִיל" מפני כל רוח או קור...!]

וכן הבהמה מטבעה היא חזקה. חסונה, ולא כל "וירוס" קטן מפיל אותה...

וא"כ, אם 'בעל חיים' עולה על האדם בכל היתרונות הנ"ל, אז באיזה דבר האדם שווה יותר ממנו?

ושמא תאמר: האדם יש לו יתרון בזה שיש לו "שכל" ובזה הוא עדיף על הבהמה. גם זה עדיין אינו נכון! שכן, הבא ונשאל שאלה, מה האדם עושה עם השכל:

* האם הוא מנצל את השכל - בכדי להשיג יותר כסף ואוכל - מה שכבר מצוי בלאו הכי - לבהמה?

* האם הוא מנצל את השכל - בשביל לארוג בגדים ולבנות בתים - מה שהבהמה בלאו הכי לא חסרה אותם?

* האם הוא מנצל את השכל - כדי לדעת איך לְגָרות עוד ועוד את התאוות הַבֵּהֶמִיּות שלו - כדי להדמות יותר ויותר - לבהמה?

נמצא, שגם ה"שכל" לא נותן לאדם עדיפות עליונה - על פני הבהמה! וא"כ, בְּמָה האדם עדיף יותר מהבהמה? איזה דבר מאפיין אותו - יותר מן הבהמה?

והפלא הגדול כאן, שגם לאחר המוות - גם אז הבהמה עולה על האדם, ושווה הרבה יותר ממנו!

הנה, ראו את החשבון הפשוט:

הבהמה - לאחר מיתתה: אוכלים את הבשר שלה. שותים את החלב שלה. מתכסים בעור שלה. ותוקעים בקרניים שלה...!

האדם - לאחר מיתתו: תוך ימים ספורים הוא מתפורר, נרקב, והתועלת היחידה שיש ממנו - שהוא מְסַפֵּק לתולעים מאכל טוב ושמן...

[ותתפלאו עוד לשמוע, שאפילו ב"פסולת" שיוצא מהגוף - גם בזה - הבהמה עדיפה על האדם! שכן, בפסולת שיוצא מהבהמה, יש בזה תועלת שלפחות אפשר "לְזַבֵּל" בזה את השדות. ואולם ה'פסולת' של האדם - חוץ מהריח המבאיש והגועלי שיש בזה - אי אפשר להפיק מזה שום תועלת!!!].

נמצא בסיכום, שאדם לא עולה על הבהמה בכלום! לא בחייו, ולא במותו!

וא"כ, בוקעת וזועקת כאן השאלה: איזו נקודה 'חיובית' יש בכ"ז באדם, שבה - הוא כן עולה על הבהמה - - - ?

והתשובה על שאלה זו - היא מדהימה ביותר:

שבאמת - אין!!! אין שום יתרון לאדם על הבהמה! הכל שווה בניהם! (שניהם אוכלים, שניהם פרים ורבים, ושניהם בעלי יצרים ותאוות). ואפילו יש דברים, שבהם הבהמה עולה על האדם, וכפי שנתבאר לעיל.

ומי גילה לנו, שאכן באמת אין שום יתרון לאדם על הבהמה? חז"ל הקדושים! שקבעו לנו בנוסח התפילה את המילים דלהלן: "ומותר אדם מן הבהמה - "אין"!

אין שום יתרון מהאדם על הבהמה! שניהם שוים בדרגה אחת!

[ודבר מבהיל מצינו עוד בדברי חז"ל שהובאו במדרש (בראשית רבה, ל"ג - א') שלא רק - שאין שום יתרון מהאדם על הבהמה - אלא האדם עוד חי ונהנה מהעולם רק בזכות הבהמה(!!!) וכפי שדוד המלך אומר בספר תהילים (פרק ל"ו) "אדם ובהמה תושיע ה'", ודרשו חז"ל (שם במדרש) שכוונת הפסוק: "אדם - בזכות - בהמה, תושיע ה'"! כלומר, שהאדם אין לו זכות קיום מצד עצמו (בגלל 'שחיתות מעשיו') והשפע יורד לעולם רק בזכות הבהמות, והאדם נהנה מהשפע הזה רק בדרך "אגב"! מבהיל!!!]

וא"כ, מה בכ"ז מבטא את ייחודו ומעלתו של האדם? על זה ממשיכים חז"ל ואומרים: "לבד הנשמה הטהורה"! הנה, כאן נעוץ ההבדל הגדול!

לבהמה - יש רק "נפש" בהמית, סגורה ואטומה. שאין עליה כל תביעות ודרישות, וגם לא מצפים ממנה לכלום. היא נולדה כבהמה - והיא גם תמות כבהמה!

ואולם האדם - חוץ מן הנפש שבו - הכניסו לו גם "נשמה אלוקית" שנחצבה מתחת כסא הכבוד!

ונשמה זו מבינה ויודעת הכל, ויש לה הכרה גמורה בבורא עולם!

ותפקידה של הנשמה, להחדיר ולהשריש בתוך שיכלו של האדם את ההכרה בבורא עולם, ולהמריץ אותו לחטוף עוד תורה ועוד מצוות!

נמצא בסיכום:

אדם שחי את חיי החולין שלו, ללא שום תכלית מסויימת - א"כ כלפיו באמת הבהמה עדיפה ממנו! וכפי שהוכחנו לעיל.

ואולם אדם שלוקח את רגעיו ושעותיו, והופך אותם מדבר חומְרִי - לדבר רוחני, לדבר נצחי, אדם שחי עם שאיפות לְרוּחָנִיּוּת, והוא משתדל לְסַפֵּק גם את מזונה של הנשמה - אדם כזה בודאי שהוא עולה בהרבה על הבהמה, ולא רק זה, אלא הבהמה עוד נבראה לשרת אותו!

הנה, נספר לכם כאן סיפור מסעיר, שימחיש לנו היטב בְּמָה מִּתְבַּטֵּאת מעלתו של האדם - יותר מן הבהמה:

פעם אחת נכנס עובר אורח לבקר בעיר מסויימת, וכיון שבית הקברות היה נמצא בפתח העיר, לכן נכנס לבקר שם תחילה. והנה, תוך כדי הילוכו, הוא מגלה להפתעתו, נוסחה הכתובה על גבי אחת 'המצבות', שחרוט עליה את המילים דלהלן:

"כאן ניטמן הצדיק "פלוני בן אלמוני", שנפטר בגיל 'שלש' - - - השתומם האורח ואמר: בן 3 - וכבר "צדיק"? מוזר ביותר! נכנס האורח יותר פנימה, ורואה עוד מצבה שכתוב עליה: "כאן ניטמן המקובל האלוקי "פלוני בן אלמוני", שנפטר בגיל 'ארבע' - - - שוב התפלא האורח, ושאל את עצמו: "מקובל אלוקי" - בן 4?! אולי נפלו פה ה"אֲפָסִים", וצריך להיות כתוב - "40"...

ממשיך האורח כשכולו אחוז תמיהה, והנה הוא מגלה להפתעתו עוד מצבה שחרוט עליה נוסח מוזר ביותר: "כאן נטמן רבן של כל בני הגולה "פלוני בן אלמוני" שנפטר בגיל 8 - - -

חיפש האורח בשאר המציבות - ולא מצא שום אדם שכתבו עליו שנפטר יותר מגיל 8, אף אחד לא יותר גדול מהגיל הזה... נידהם האורח והירהר לעצמו:

וכי ארץ זו - "אוכלת יושביה" היא???

החליט אותו אורח לשטוח את תמיהתו בפני אנשי העיר. ואכן כך עשה. נכנס אל תוך העיר, ולפי הַגִּלָּאִים המוזרים שראה בבית הקברות - חשב הוא לעצמו שבודאי ימצא פה עיר של "גמדים"...ואולם להפתעתו הוא רואה בעיר אנשים זקנים, עם זקן לבן, מקלות סבא, שבודאי עברו כבר את גיל ה-8...

ניגש אל אחד התושבים ושאל אותו: "אמור לי אדוני, מה פשר הדבר המוזר הזה שראיתי על גבי המציבות שלכם? לא מצאתי אפילו מצבה אחת מעל גיל 8, ואילו כאן אני פוגש אנשים שעברו כבר אפילו את גיל ה-80.... וכי אנשים מתים כאן ב'קיצור ימים' ח"ו?

השיב לו אותו אזרח: ראה אדוני! מהשאלות שלך אני מבין שהנך אורח כאן בעיר, ולכן אני מייעץ לך שתפנה אל הרב שלנו, הגר בבקתה בקצה העיר, והוא בודאי יסביר לך את סדר ההנהגה בעיר הזו!

הסכים האורח להצעה, והלך לעבר כיוון ביתו של רב העיר.

ניגש אל הרב, וסיפר לו את הדברים המוזרים שראו עיניו, וביקשו - אם יוכל להסביר לו פשר הדבר.

חייך אליו הרב, וענה לו במתק שפתיו:

"ראה, חביבי! אני מְכַהֵן כאן כרב העיר כבר למעלה מ - 40 שנה, הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב אני דורש ומסביר לבני עירי, את גודל חשיבות ניצול הזמן לתורה, כיון שימיו של האדם חולפים ואינם חוזרים, ולכן חבל על כל רגע שעובר בבטלה!

ואולם הבעיה, שראיתי ש'זה לא הולך', ובני העיר ממשיכים לבלות את זמנם בהבל ותוהו, ואינם מוּדָעִים כלל לחשיבות ערך הזמן. היודע אתה מה עשיתי - ? המשיך אותו רב לספר, החלטתי - להמחיש להם "בצורה חַיָּה" איך כל רגע של החיים יקר לאין ערוך, ולשם כך פניתי אל אנשי ה"חברה קדישא", והוראתי להם, שמהיום והלאה - הם לא יכתבו על המצבות "בן כמה האדם מת" - אלא יכתבו רק - כמה זמן הוא חי"!

האורח, שלא תפס את כוונתו של הרב, שאלו בפליאה: אינני מבין, הרי הגיל שהוא מת - זהו בדיוק גם הזמן שבו הוא חי, זה אותו דבר, ומה ההבדל?

השיב לו הרב: לא הבנת אותי היטב. ואבאר לך גם את שורש הטעות שלך: אנשים רגילים לחשוב, שכל זמן שהאדם נושם, אוכל, ישן, נהנה - זה נקרא "חיים", וזה מה שנכנס לחשבון החיים שלו, ולפי זה הם מודדים את גילו.

וכאן נעוצה שורש הטעות האיומה!

התורה והיהדות מלמדים את האדם, שבזמן שהוא מתבטל, ומבלה ושורף את זמנו לריק - א"כ:

* הרגע הקודם שלו - כבר מת, ונהפך להיות כבר ל"הִיסְטורְיָה".

* הרגע הבא שלו - אינו יָדוּעַ, וגם אינו בטוח.

* ומה שנשאר לו - זה הרגע הזה, הָעַכְשָׁוִי, ההווה!

ואם האדם לא מנצל את הרגע הזה - נמצא שהוא הֵמִית את הרגע הזה, והפך אותה ל"הִיסְטורְיָה" שלא תחזור לו ל-ע-ו-ל-ם!

ואולם אם האדם לקח את הרגעים שלו, ועשה בהם מעשה רוחני, נצחי - נמצא שהוא "קנה" את הרגע הזה - לחיים הנצחיים שלו, ורגע זה - הופך להיות קנין הפרטי שלו, שנכנס לחשבון הזכויות שלו! אפילו לאחר מאות שנים - הרגע הזה ישאר לזכותו לנצח נצחים!

ולפי 'השקפת חיים' אמיתית זו - תבין כעת את פשר הנהגת עירנו - הסביר הרב לאורח שעמד כולו נבוך ונפעם, "אצלנו כותבים כמה זמן הוא חי, כלומר, כמה זמן מהחיים שלו הוא לקח וְהֵחְיָיה אותם - על ידי שרכש בהם תורה ומצוות!

כיון שאת הזמן שהוא בילה ונהנה וחי בהם חיי תאוות והפקרות - הרי הזמן הזה 'נמחק' מחשבון החיים שלו! ולמה? בגלל שכל הנאה שנגמרת ונעלמת מיד לאחר רגע שבו מסתיימת ההנאה - הרי שדבר זה אינו נחשב 'קניין' של זמן, אלא 'שריפה' של זמן! ההנאה "נגמרה" - וגם האדם "גמר" לו את החיים בַּזְּמַן של ההנאה הזאת! אתה יכול ליהנות "וְלִמְתּוחַ" את הזמן כמו "מסטיק" - אבל בסופו של דבר - לא הרווחת כלום! לא נשאר לך ביד כלום! הנשמה - בודאי שלא הרוויחה, וגם הגוף - הרויח הנאה רק לכמה שניות שאח"כ נעלמו והתאדו כלא היו! הגוף נשאר ריק מכל תוכן - כפי שהיה מקודם!!!

עליך לזכור זאת כל ימי חייך:

- כל בוקר: מפקידים בידי האדם - 86.400 שניות ביממה!

- וכל ערב: 'נמחקות' מחשבונו - אותם שניות שלא הקפיד לנצלן כראוי!

וכך כל בוקר נפתח שוב החשבון מחדש. וכל ערב - 'נשרפת' ה"יִתְרָה" של אותם שעות שלא ניצלם!

זהו "הַקְרִיטֶרְיון" שבו קובעים בשמים את גילו האמיתי של האדם:

כמה שניות בחייו - הוא ניצל וְהֶחְיָה אותם - ע"י תורה ומצוות. וכמה שעות בחייו - הוא ביזבז וְהֵמִית אותם - ע"י בילויים של צחוק וליצנות!

עד כאן המעשה. ודומה שסיפור מרגש זה, המחיש לנו בצורה ברורה וקולעת - את הקו המבדיל בין - האדם - לבהמה:

יתכן אדם - שיחיה עם שיא ה"לוּקְסוּס" שבעולם! ואולם, לפי השקפת התורה אדם זה יהיה מוגדר כ"מת"! הוא המית ושרף את הרגעים שלו, וחי כמו 'בהמה' שלא עושָׂה חשבון לניצול הזמן שלה...

ואולם יתכן אדם, שלא חי רק את הרגע הזה, אלא מתבונן גם צעד אחד קדימה, ויודע שנתנו לו היום מהשמים 86,400 שניות - בתור "צָ'אנְס" - שאם ינצלם כראוי (בתורה, במצוות, ובחסד) אזי - כל המצוות הללו יכנסו לחשבונו הפרטי, והוא יהפך להיות מיליונר אמיתי...!

זהו ההבדל הדק, שמבדיל בין האדם הַבֵּהֶמִי, שחי את הרגע הזה, לבין האדם ה"דִיאַלוגִי" שחי את הרגע הבא...

תוכן העניינים

אמרי יחזקאל - מעגל החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה