בת מצות · מסיבת חגיגת ה-בת המצוה
מה דעת פוסקי הדור על כך?
שו"ת קול מבשר חלק ב סימן מד וסימן ל"ט
"בדבר שאלתו אם מותר לחוג חגיגת בת מצוה ואם יש בזה משום "ובחוקותיהם לא תלכו" -
"...ואלה מאחינו שהנהיגו זה מחדש חגיגת בת מצוה אומרים, שהם עושים כן כדי לחזק בלב הבת, שהגיעה למצות, רגש אהבה ליהדות ולמצוותיה, ולעורר בה רגש הגאון על יהדותה ועל היותה בת לעם גדול וקדוש. ולא איכפת לנו מה שגם הגויים חוגגים חגיגת הקונפרמציאן בין לבנים ובין לבנות, הם בדידהו ואנן בדידן, הם מתפללים וכורעים בכנסיות שלהם ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
ויש טוענים נגד ההיתר של חגיגת הבת מצוה, משום שהוא נגד מנהג הדורות הקודמים, שלא נהגו מנהג זה. אבל באמת אין זו טענה, כי בדורות שלפנינו לא הצטרכו לעסוק בחינוך הבנות, לפי שכל אחד מישראל היה מלא תורה ויראת שמים, וגם האווירה בכל עיר ועיר מישראל היה מלא וממולא בריח וברוח היהדות, והבנות שגדלו בבית ישראל שאפו את רוח היהדות בקרבן באפס מעשה וכמעט שינקו את היהדות משדי אמותיהן.
אבל עכשיו נשתנו הדורות שינוי עצום. השפעת הרחוב עוקרת מלב כל נער ונערה כל זיק של יהדות, והבנות מתחנכות בבתי ספר נכרים או בבתי ספר חילונים, שאינם שוקדים להשריש בלב תלמידיהם אהבה לתורת ישראל ולמנהגי הקודש של היהדות השלימה, לכך מוטל עלינו לרכז כל כחותינו בחינוכן של הבנות.
ושורת ההגיון הישר וחובת העיקרון הפדגוגי מחייב, כמעט, לחוג גם לבת את הגעתה לחיוב המצות, והפליה זו שעושים בין הבנים והבנות בנוגע לחגיגת הבגרות פוגעת קשה ברגש האנושי של הבת הבוגרת, אשר בשטחים אחרים כבר זכתה בזכיון האמנציפציא, כביכול.
ואף שנוטה אני להתיר חגיגת בת מצוה, מ"מ מסכים אני לדעת הגאון ר"מ פינשטיין בספרו אגרות משה או"ח ד' סי' ל"ו, שאין לחגוג חגיגה זו בבית הכנסת ואף לא בלילה אף שאין שם אנשים, כי אם בבית פרטי או באולם הסמוך לביהכ"נ. ובתנאי שהרב ידרוש בפני הבת הבוגרת דרשה מאליפה ולהזהירה להיות שומרת מהיום והלאה המצוות העיקריות בדברים שבינה למקום (כשרות, שבת, טהרת משפחה), הטיפול בחינוך הבנים, וחובת העידוד והחיזוק לבעל בלימוד תורה ובשמירת מצוות, והיותה שקודה לתת עיניה באיש שהוא ת"ח וירא שמים. וכל הדברים האלה הם טעמים גדולים להתיר חגיגה זו אפילו לפי שיטת הגר"א, שהנהו מחמיר מאוד בענינים אלה.
"...ואפשר לציין את המאורע של מסיבת הבת מצוה, בתור יום שמחה וגילה, בחוג של קרובים וידידים בביתה ובבית הספר לבנות שהיא לומדת בו, ויוכל המורה דשם (איש או אשה) להרצות הרצאה מענינא דיומא להבהיר חובת בת ישראל שהגיעה לגיל המצוות". עכ"ל.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן צז
"ומה שכתר"ה מתקשה מדוע אין מצוה בסעודת בת מצוה כשנעשית בת י"ב שנה כמו בבן דגם הבת הא מתחייבת עתה במצות, ויש להוסיף לחזק הקושיא שאף שאין הבת דורשת דאף אם תדרוש ליכא מעלה שפטורה מתלמוד תורה, מ"מ הא ביום שנעשה בר מצוה נחשבת סעודת מצוה אף כשאינו דורש, כדאיתא במג"א סימן רכ"ה סק"ד ובדגמ"ר יו"ד סימן שצ"א סעיף ב' בשם מהרש"ל ביש"ש וא"כ גם בבת באותו היום שנמלאו לה י"ב שנה ויום אחד יתחשב סעודת מצוה? ואין לומר דאה"נ, כיון דלא הוזכר זה בשום מקום. ועיין בפמ"ג בא"א סק"ה שהקשה לענין ברכת שפטרני מ"ט לא אמרינן בבת כשנעשית י"ב שנה ולא הקשה על מה שאין עושין סעודה אף שטעם הסעודה כתב בסק"ד מא"ר משום דגדול המצוה ועושה וכן הוא במחצה"ש, שטעם זה הא ישנו גם בבת והיא קושיא גדולה.
והנכון לע"ד משום דאין ניכר חילוק בבת למעשה במה שנעשית גדולה יותר מקטנותה ולא דומה לבן שניכר טובא שמעתה מצרפין אותו לכל דבר שבעי מנין עשרה ומנין שלשה. ועל ידיעה בעלמא כשלא ניכר למעשה אין עושין סעודה ושמחה אף שבעצם יש בזה אותה השמחה ממש..."
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן לו
"בדבר עצם חגיגת בת מצוה, אין בזה ענין סעודת מצוה אלא הוא כשמחה של יום הולדת בעלמא שהוא רשות, ולכן אין לעשות בביהכ"נ, שסעודות הרשות אין להתיר בביהכ"נ אף כשנבנה על תנאי. אבל לעשות קידוש בביהכ"נ שנוהגין ברוב בתי כנסיות דמדינה זו לעשות בכל שמחה שיש להאדם, לא גרעה שמחה זו משאר שמחות שעושין ורשאה גם לומר איזה מלים לכבוד שמחתה, וזה מסתבר שיסגי להתועלת שסובר כתר"ה שיש בזה אבל לא תאמר על הבימה אלא אצל השלחן שעושין הקידוש שם". עכ"ל.
שו"ת ציץ אליעזר חלק יח סימן לג
"בשו"ת קול מבשר (הגאב"ד דק' טשרנאוויץ והגליל, ועוד) בח"ב סימן מ"ד השיב לשואלו שרצה להנהיג בכזאת בתוקף תפקידו מסיבת בת מצוה, שאין כל מקום לזה לעריכת תכנית בת מצוה, ושאין גם מקום בהלכה שהאב יברך עליה ברוך שפטרני, ויעץ לו שאפשר לציין את המאורע הזה בתור יום שמחה וגילה בחוג של קרובים בביתה ובבית הספר לבנות שבו היא לומדת ותוכל המורה דשם להרצות הרצאה מעניני דיומא להבהיר חובת בת ישראל שהגיעה לגיל המצוות, זוהי תמצית תשובתו יעו"ש.
ואל השלישי אני בא, לספר שו"ת דברי ישראל להגה"צ הראב"ד מבודאפעסט ז"ל בח"ב בילקו"ת סימן ז', שיוצא במלחמת חרמה נגד עריכת חגיגת בת מצוה ועשיית סעודה וברכת ברוך שפטרני, הן במעודנים, וגם לרבות לא בבית, וקידודין די נור פולטין מפיו הק' נגד הרוצים לפרוץ זה ולהנהיג דבר כזה שלא שערום אבותינו, ואין נפ"מ בין אם כוונתם לשם שמים או שלא לשם שמים, ואורייתא קא מרתתחא /מרתחא/ ביה לאין שיעור וערוך כדיעו"ש.
גם לרבות בשו"ת אגרות משה (להגר"מ פיינשטיין ז"ל) חאו"ח סימן ק"ד מורה ובא כי הצערעמאניע של בת מצוה הוא ודאי רק דברי רשות והבל בעלמא, ולכן הוא כותב דאין שום מקום להתיר לעשות זה בביהכ"נ, וכ"ש בזה שהמקור בא מהרעפאמער וקאנסערוויטיווער, ורק אם רצה האב לעשות איזה שמחה בביתו רשאי, אבל אין זה שום ענין וסמך להחשיב זה דבר מצוה וסעודת מצוה. ומסיים וכותב כי אף בבית היה יותר טוב למנוע ע"ש.
והאמת אגיד כי גם לענ"ד נראה כמסקנת הגדולים עליונים למעלה לאסור איסור הן במועדן והן בפומבי בבית, בגלל שבחגיגה פומבית לבת, לא ימלט מלהכשל באביזרייהו דאביזרייהו דגילוי עריות מכמה פנים, ודי לחכימא, ועל אחת כמה שמאן דכר שמיה לבוא ולומר שיהא בזה מצוה, או שתקרא סעודת מצוה. ונער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי בין מחנה החרדים לדבר ה' שינהגו, או שיעלו על שפתי קדשם רעיון כזה, לערוך חגיגת בת מצוה, דידעו והבינו דעכ"פ מידי הרהור לא יצאו ממעמד כזה יהא אשר יהא.
וברצוני להדגיש כי גם הגה"ח הבן איש חי ש"א פ' ראה סימן י"ז איננו כותב כאילו שמהראוי להנהיג לעשות לה סעודה, ואדרבא כותב בדבריו שלא נהגו לעשות לה סעודה, וזהו בבחינה של פוק חזי מאי עמא דבר, וקרוב לודאי שהוא זה בגלל גדירת גדר שלא יבואו להכשל באביזרייהו דג"ע. והוא הקדוש לא מציע אפילו ברמז לשנות זה ולהנהיג כן לעשות סעודה, אלא כותב שעכ"ז (אעפ"י שהמנהג שלא לעשות סעודה) תהיה הבת שמחה אותו היום ותלבוש בגדי שבת ואם יש לאל ידה תלבש בגד חדש ותברך שהחיינו ותכוון על כנסתה בעול מצוות כדיעו"ש, וזה בודאי רצוי ומקובל באין כל עוררין על כך". עכ"ל.
שו"ת יביע אומר חלק ו - אורח חיים סימן כט
"נשאלתי אודות מה שנהגו מקרוב לערוך חגיגת בת מצוה, כשהגיעה הבת לגיל י"ב שנה וים /ויום/ אחד, אם יש לזה מקום בהלכה. ואם יש לברך ג"כ ברוך שפטרני מעונשה של זו, כשם שמברכים על הבן שהגיע לגיל בר מצוה ברוך שפטרני מעונשו של זה?
"...ומעתה הבוא נבוא גם לענין השאלה הראשונה אם נכון לערוך חגיגת בת מצוה, לבת שהגיעה לגיל י"ב שנה ויום א', שנראה בודאי שיש מצוה לערוך סעודה ושמחה לבת - מצוה, ע"פ מ"ש מהרש"ל בס' ים של שלמה (פ"ז דב"ק סי' לז), שסעודת בר מצוה אין לך סעודת מצוה גדולה מזו, שנותנים למקום שבח והודיה על שזכה הנער להיות בר מצוה וגדול המצווה ועושה וכו', וראיה לזה מקידושין (לא) שאמר רב יוסף לבסוף, השתא דשמעיתא להא דא"ר חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, מאן דאמר לי דאין הלכה כר"י דאמר סומא פטור מן המצות, עבידנא יומא טבא לרבנן, דקא מפקידנא ועבידנא, ואף על פי שכבר היה חייב, על הבשורה בלבד רצה לעשות יום טוב, כל שכן בהגיע עת דודים וזמן המחייבו במצות שראוי לעשותו יום טוב. ע"כ. וה"נ בת שמתחייבת בכל המצות שהאשה חייבת בהן, והו"ל מצווה ועושה, שפיר יש לעשותו יום טוב, ומצוה נמי איכא. וכן ראיתי להרב בן איש חי (פרשת ראה אות יז) שכ', והבת ביום שתכנס למצות, אף על פי שלא נהגו לעשות לה סעודה, עם כל זה תהיה שמחה באותו יום, ותלבוש בגדי שבת, ואם יש לאל ידה תלבש בגד חדש ותברך שהחיינו ותכוין לפטור שמחת כניסתה בעול מצות. ע"כ. והנה אף שכ' שלא נהגו (בזמנו) לעשות לה סעודה, בזה"ז שעושים סעודה לבת מצוה, יפה עושים. וכן נראה מלשונו של הרב בן איש חי שתלה ד"ז רק במנהג. וכן ראיתי לידידי הרה"ג ר' עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי ח"ה (חאו"ח סי' כח) שדייק כן מד' הבא"ח שדעתו שהיה ראוי לעשות סעודה לבת בהגיעה למצות, אלא שלא נהגו במקומו, אבל במקומות שנהגו ודאי דראוי והגון הדבר, כשם שעושים לבר מצוה סעודה וחגיגה בזמן שנכנס לעול מצות, והוא הדין והוא הטעם לבת - מצוה. וזה מלבד הטעם שהשמחה היא משום שהאב נשתחרר מהעונש המוטל עליו לחנך בניו ובנותיו עד שיגיעו למצות וכו'. ע"ש.
וראיתי להרה"ג ר' משה פיינשטיין שליט"א בשו"ת אגרות משה (חאו"ח סי' קד) שכ', שחגיגת ושמחת בת מצוה, אין שום סמך להחשיבם לסעודת מצוה, שאין זה אלא רק כשמחת יום הולדת בעלמא, ומ"מ אם רוצה האב לעשות איזה שמחה בביתו לבת - מצוה רשאי, אבל לא בבהכ"נ. ע"ש. ובמחכ"ת אין דבריו מחוורים, שמכיון שנכנסה למצות והויא כגדולה המצווה ועושה, בכל המצות שהאשה חייבת בהן, בודאי שיש בזה מצוה, וכדברי הרב בן איש חי הנ"ל. וכן ראיתי לידידי המנוח הרה"ג ר' עמרם אבורביע ז"ל בס' נתיבי עם (ס"ס רכה) שהביא שנתפשט המנהג בזה"ז שעושים חגיגת בת מצוה לבת שהגיעה למצות, והרב בן איש חי אישר המנהג הטוב הזה. וכדאי שהאב יברך שפטרני מעונשה של זו במסיבת החגיגה בלי שם ומלכות כדרך שמברכים לבן, כשהגיע למצות. וע"ש. ומכל שכן שרגילים לומר במסיבות כאלה דברי תורה מענינא דיומא, וגם שירים ותשבחות להשי"ת, ובכה"ג דהוי סעודת מצוה. כמבואר במרדכי (פסחים מט:) וברמ"א בהגה או"ח (סי' עתר ס"ב) ובאחרונים שם. ועכ"פ בודאי שכשיש שם ד"ת ושירות ותשבחות להשי"ת דהוי סעודת מצוה. ומכ"ש לבן או בת שהגיעו למצות דהוו בכלל גדול המצווה ועושה וכנ"ל. והנח להם לישראל שבני נביאים הם. והנלע"ד כתבתי". עכ"ל.
שו"ת תשובות והנהגות כרך א סימן קנו
שאלה: חגיגת בת מצוה אם מותר ורצוי בקהל החרדים לדבר ה'?
תשובה: ידוע שהריפורמיים עושים לבת שמגיעה למצוות סעודה גדולה כמו לבן, ומסיבה כזאת איסור גמור, ושנוי מדרכי אבותינו, וכל מסיבה שמטרתה להתנהג עם נשים כאנשים (שויון) כאומות העולם הוי אסור גמור, ובמסיבה גדולה לבת מצוה כוונתם רק להוכיח שנשים כאנשים.
אמנם אף שאצלינו לא נהגו כלל ענין בת מצוה, מ"מ במקום שנהגו לקרוא לכמה מחברותיה ומשפחתה לבד לסעודה קטנה, שאין בזה שום דמיון לסעודת בר מצוה דאיש, כיון שאין סעודה גדולה ורק לנשים, אין אני רואה בזה איסור, וכיון שנהגו כאן כן, אין צורך למחות, כשאין הדבר בפומבי וכעין בר מצוה שאסור.
ולהיפך זה יעורר אותה לזכור שהיא מעכשיו בת מצוה וחייבת במצוות כגדולה, וראוי להזכירה לבת מחובתה מעכשיו במצוות יותר, רק בארץ ישראל לא נהגו שום כנס לבת מצוה, אבל כאן להקים רעש למחות כשנהגו באופן שהבאנו אין אני רואה בזה שום ענין ויש להניחם במנהגם.
והפוסקים דנו למה לא יברך האב ברוך שפטרני גם לבת, ופירשו בכמה אופנים, ונראה עוד דלא נתקנה הברכה רק כשהוא לפניו וכדמוכח מנוסח הברכה "מעונשו של זה" ואין מדרכי הצניעות לבוא עם בתו לציבור ולברך.
תשובות והנהגות כרך ה סימן סח
חגיגת בת מצוה: בענין חגיגת בת מצוה, כבר הבאתי בח"א (סי' קנ"ו) שאם עושים רק סעודה קטנה עם חברותיה אין למחות, אבל האמת היא שכיון שאבותינו ואבות אבותינו לא נהגו כן, אין להתחיל בחדשות, וכמאמר הח"ס זצ"ל "החדש אסור מן התורה", ואף דלכאו' הטעם לסעודה ולברכת ברוך שפטרני שייך גם בבנות, מ"מ כיון שאינם חייבות במצוות כאנשים, לא תיקנו כן, ועוד נ"ל הטעם בפשיטות דענין סעודת מצוה הוא רק כשעושה סעודה במנין גברי וזה ל"ש בבת, ואין לנו לשנות.
ולע"ד יאה לעשות כדברי הגאון וצדיק בעל "בן איש חי" (פרשת ראה) שהורה שלא לעשות סעודה, אבל תהיה הבת שמחה באותו יום ותלבש בגדי שבת, ומוסיף שאם יש לה מלבוש חדש תברך שהחיינו ותכוון גם על כניסתה לעול המצוות, וטוב שהאבא יברך אותה בברכת הילדים כבערב יום כיפור, ויתן לה מתנה חומש או ספר וכדומה, ותדע בזה ותזכור שנכנסה לעול המצוות, והמוסיף ע"ז גורע.
ומי שנוהג כמנהג אבותינו ואינו חוגג כלל גם כן שפיר קעביד, ומיהו לע"ד רצוי לעוררה שמעכשיו היא בת מצוה, וללשון הרע שמדברת מעכשיו יש עונש אחר, וכן המצוות שלה מעכשיו חשובים טפי, ולכן כשהמשפחה רוצה לחגוג הבת מצוה, תנהג כמ"ש שתלבש בגדי שבת והאב יברך אותה ויזהירה שמעכשיו היא בת מצוה, ויתן לה איזה מתנה לזכרון.
והיום הבנות לומדות ומרגישות ומבינות יותר ענין בת מצוה, וכיון שבדרך שהבאנו הכל בצניעות ותוך הבית, ובדרך זו יחזק ויעודד אותה, אין סיבה למנוע לעשות כהנ"ל וכמבואר ב"בן איש חי" וכמש"נ.
וביארתי דאף דאמרו חז"ל כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות, אבל עכשיו בדורינו שבעו"ה שהמצב שונה שהרחוב עם עיתונים ספרים ושיחת חברים וכדומה, אז מצד המ"ע דהודעת מעמד הר סיני שיסודה ללמד לבנותיו ירא"ש, מחוייבין ללמד הבנות תורה כדי שיגיעו לאהבת תורה ויראת שמים, והיא חובת השעה לנו לדורינו בעיקבתא דמשיחא, וכך זכינו ב"ה שרבות הן הבנות שמשתוקקות ומתפללות להינשא עם בני תורה דוקא, ואשרי חלקם בזה ובבא!". עכ"ל.
הבת נכנסת ל"עולם היהדות" כבר
בגיל 12, והגבר רק בגיל 13, האם זו
"אַפְלָיָה" או "פְּרוטֶקְצְיָה"?
המשנה באבות קובעת: "...בן 13 למצוות"! כלומר, חז"ל קיבלו "קבלה" איש מפי איש, שכך נאמרה 'הלכה למשה מסיני', שדוקא גיל 13 - הוא הגיל המתאים ביותר, שהאדם כבר "בָּשֵׁל" מבחינה בגרותית, כדי להעמיס על כתפיו את עול התורה והמצוות!
וא"כ גיל זה (13) הוא קביעה של "הלכה למשה מסיני", ואין לנו עליו שום שאלות.
מה שכן יש מקום לשאול: זהו על הגיל 'בת מצוה' של הבת, מדוע שם ראו לנכון להקדים לה שנה, ולחייב אותה במצוות כבר בגיל 12? מה ה"אַפְלָיָה" הזאת? לבן רק בגיל 13 - ולבת כבר בגיל 12?
אלא התשובה היא: קביעת הגיל 12 אין זו גנאי לאשה, אלא בדיוק ההיפך: זהו השבח הגדול שלה! שבגלל שחז"ל מצאו באשה איזו 'מעלה' מיוחדת - שבה היא עולה עשרת מונים על פני הגבר - לכן הקדימו אותה שנה קודם לכן!
ואיזו "מעלה" מצאו חז"ל שיש אותה דוקא בנקבה? בזה שכבר בגיל 12 - היא מתחילה להיות "בוגרת"! לא רק בסימנים של 'התפתחות הגוף' - אלא גם בהתפתחות הנפשית והשכלית - גם בזה היא עדיפה על הגבר!
שכך גילו לנו חז"ל בגמרא מסכת נידה (דף מ"ה:) שהקב"ה נתן "בינה יתירה" לאשה יותר מהאיש! כלומר, הַחוּשִׁים של ה'בינה והפיקחות' חזקים אצל האשה - יותר מאשר אצל האיש! ולכן היא מקדימה לקבל עול מצוות יותר מהר מהאיש!
[ובמאמר המוסגר: מה שאמרו חז"ל בגמרא מסכת עבודה זרה (דף י"ז:) שנשים "דעתן קלה" - אין זה סותר ל"בינה היתירה" שניתנה להם! כיון שחז"ל הדגישו "דעתן" קלה, כלומר, שִׂכְלו של האדם מורכב משלשה חלקים: "חכמה", "בינה", ו"דעת"! ואצל הנשים, רק החלק של ה"דעה" שלהם הוא קל ורופף, ולא ה"בינה" היתירה שלהם!
ואלו שני דברים נפרדים 'בינה' ו'דעת' וכדלהלן:
"בינה" - זה מלשון "להבין" דבר מתוך דבר! שהאשה יש לה את הַחוּשׁ הַמְּפֻתָּח לקלוט 'דבר מתוך דבר' ו"להריח" מיד כל דבר שנראה לה "חשוד", יש לה "עין בוחנת" שבו היא יכולה לראות מראש - איך העניינים יתגלגלו בעוד כמה שנים! וכך בכל התחומים, האשה יודעת לִצְפּות את הדברים מראש, ובכל דבר היא רואה את ההשלכות והתוצאות הָעֲתִידִיּות שיוצא מאותו דבר!
בדברים אלו - ניתנה 'בינה יתירה' לאשה, והיא חזקה בהם יותר מהגבר!
ואולם ה"דעת" שלה - כלומר, "דעת" זה מלשון "חיבור" (וכמו שכתוב בפסוק: "והאדם "ידע" את חוה אשתו"!) דהיינו, לחבר כל דבר "למעשה", ולהוציא כל מחשבה ל'פועל', ולתרגם את זה ל'מציאות' - (מה שנקרא "תַּכְלֵ'ס בַּשֶּׁטַח") - בזה האשה חלשה יותר מהגבר, ולוקח לה הרבה זמן להוציא "מסקנות מעשיות" מהבינה היתירה שיש לה, כיון שאצל האשה שולט הרגש יותר מהשכל, וקשה לה "לחתוך" כל דבר באופן קצר וברור! ועל זה התכוונו חז"ל שאמרו: נשים "דעתן" קלה!]
ובכל אופן, זהו טעם אחד, על שהעדיפו את הבת להיכנס ליהדות שנה קודם הגבר, זאת מחמת שהיא מתבגרת שיכלית יותר מהר, הודות ל"בינה" היתירה שהקב"ה חנן אותה!
2. טעם שני - מדוע האשה מקדימה את חיוב המצוות - שנה מוקדם מהגבר:
והפעם - מצינו על כך תשובה מדהימה מדברי רש"י במסכת כתובות (דף נ'.) שהסביר זאת: "לפי שהבת אינה מתשת כוחה על לימוד התורה כמו הגבר, ולכן יש לה את מלוא הכוחות הגופניים והנפשיים - כדי לקבל עליה את עול המצוות - שנה אחת מוקדמת לפני הגבר"!
שמעתם? ממש פלאי פלאים! התורה שלומד הילד בהיותו נער, היא מתישה את כוחו, ולכן הוא לא מספיק להתפתח מבחינה גופנית ונפשית - אלא רק עד גיל 13! בניגוד לבת, שהיא לא מוציאה את כוחה על לימוד התורה, ולכן גופה ממהר להתפתח כבר שנה קודם לכן!
מפליא ממש לראות, עד היכן מגיע כוח ההשפעה של לימוד התורה!
וא"כ לסיכום: יש לנו שני טעמים, מדוע הבת נכנסת לעול המצוות - שנה מוקדמת יותר מלפני הגבר:
א. בגלל ה"בינה יתירה" שהקב"ה חנן אותה יותר מהאיש.
ב. בגלל שהאשה לא משקיעה את כוחותיה על עמל התורה, ולכן גופה ממהר להתפתח יותר מהר מאשר הגבר!
נמצא, שאין כאן שום "אַפְלָיָה" ושום "פְּרוטֶקְצְיָה", אלא פשוט שיקולים רוחניים, שמחמתם האשה "זכתה" להיכנס למעגל ה'נשים הצדקניות' של העם היהודי - שנה שלמה לפני הגבר!!!
ודבר זה מעודד הרבה, כשרואים איזה דמות חִיּוּבִית יש לאשה, ואולם זה גם 'מְחַיֵּב' הרבה! שאם התורה הכניסה אותָךְ לְמַעְגָּל המצוות שנה שלמה לפני הזמן - זאת אומרת שיש באשה "פּוטֶנְצְיָאל" גדול, שאפשר לבנות ולהשקיע בו הרבה! רק עם החלטה אמיצה וחזקה, ועם רצון אמיתי וְכֵּנֵה - וכבר תוכל הבת לְמַמֵּשׁ באמת את התקוות הגדולות שהתורה תולה בה, וכל זאת במטרה להגיע להיות מאותן "נשים צדקניות" שבזכותן עתידין עָם ישראל להגאל!
...ואשרי הבת שיודעת להעריך כראוי את מעלותיה, ביום ה'בת מצוה' שלה!
גילוי מפתיע:
הבת - אפילו שהיא כבר "נשואה" -
תמיד היא נשארת ה"בת הקטנה"
של האבא...!!!
שאלו פעם פיקח אחד: מדוע כשיש "בר מצוה" - האב עולה לס"ת, ומברך "ברוך שפטרני מעונשו של זה"! ואילו כְּשֶׁבִּתּו מגיעה לגיל ה"בת מצוה" - האב אינו רואה צורך לברך את הברכה "ברוך שפטרני מעונשה של זאת"?
ענה להם אותו פיקח: לפי שאצל הנער, כשהוא מגיע כבר לגיל הבר מצוה - הוא באמת מתבגר ועומד בכוחות עצמו, וכמעט שאינו תלוי כלל להשגחת הוריו.
ואולם אצל הנקבה, תמיד האב ממשיך לסבול מ"צָרַת הבת"! גם כשהיא מגיעה לגיל הבת מצוה, וגם כשהיא מתבגרת, ואפילו כשהיא כבר נישאת - תמיד תמיד - האב עוד דואג וחושש לעתידה של בִּתּו! וכפי שאמרו לנו חז"ל, בגמרא מסכת סנהדרין (דף ק:) וזה לשונם: "בת לאביה - מַטְמונֵת שָׁוְא, מרוב פחדה עליה - האב אינו יכול לישון בלילות!
ועל מה יש לו לאב לפחד על בִּתּו? ממשיכה הגמרא ומסבירה:
* בקטנותה - מפחד האב שמא תתפתה לעשות שטויות.
* בנערותה - מפחד האב שמא ביתו לא תהיה צנועה, ותפקיר את עצמה לרחוב.
* כשבגרה - מפחד האב שמא ביתו לא תצליח למצוא את זיווגה האמיתי.
* וכשכבר נישאת - עדיין מפחד האב, שמא ח"ו לא תזכה להוליד ילדים.
* וגם כשכבר הזקינה, ויש לה בעל וילדים - עדיין מפחד האב על ביתו, שמא כשתיהיה 'זקנה' תבוא לעשות עין הרע וכל מיני כשפים, ותזיק בכך לבריות!
נמצא, שלאורך כל חייה של הבת, יש לאב "פחדים" ממנה, ובגלל זה הוא לא מסוגל להירדם בלילות! כיון שֶׁהַיְּצִירָה של "הנקבה" היא אמנם דבר שמועיל לעולם, אולם מאידך הוא גם דבר שמסוכן לעולם! הכל תלוי ב"חכמת נשים" של האשה, האם היא מנצלת את חכמתה וכשרונותיה - איך להפיל יותר את בני האדם ברשת החטא, או איך לרומם את העולם - בהקמת עוד בית נאמן בישראל!
נוּ, לאחר "פחדים" ו"נדודי שינה" כאלו שיש לאב מביתו - האם יש עוד מקום לברך "ברוך שפטרני מעונשה של זו" - - - ?? הרי האב לעולם לא נפטר מדאגותיו על ביתו! וכפי שלימדו אותנו חז"ל בגמרא הנ"ל!
אכן, לא לחינם אומרים העולם, שהבת, אפילו כשהיא כבר 'נשואה' - תמיד היא נשארת ה"בת הקטנה" של האבא...!!!