אור ברסלב
אמרי יחזקאל - מעגל החיים ברית מילה › דרוש א' - ל"ברית מילה"

אמרי יחזקאל - מעגל החיים

ברית מילה · דרוש א' - ל"ברית מילה"

ברית מילה

גילוי מדהים:

"ברית המילה" מזכירה לאדם שהוא "יהודי" - וגם מרסנת אותו שלא ליפול בתוך "בּוּלְמוּס" של תאוות ויצרים!!!

בגמרא במסכת פסחים (דף קיג:) אמרו לנו חז"ל "שבעה אנשים מנודין לשמים. ואחד מהם: "...מי שאינו מיסב בחבורה של מצוה". וכתבו שם התוס', דסעודת מצוה - הכוונה לסעודת מילה ונישואין.

והנה, על דברי חז"ל אלו, יש לברר שאלה קטנה:

מה קרה? מדוע חז"ל הקדושים התייחסו כל כך בחומרה רבה לכל מי שמסרב להשתתף בסעודת מילה ונישואין - עד כדי כך שהניחו אותו להיות ב'נידוי' לשמים (!) על מה כל חרי האף הגדול הזה?

תשובה לשאלה זו, מצינו בספר "מעם לועז" (פרשת לך לך, פרק י"ז) שהביא לבאר בשם השל"ה הקדוש, שזאת משום שבסעודת נישואין בשעת החופה - נמצאת שם השכינה הקדושה [וכמו שכתב בזוהר הקדוש, פרשת תרומה, דף קס"ט ע"א.] וכן בסעודת הברית - מתארח שם אליהו הנביא בכבודו ובעצמו [וכמו שכתב הטור (יורה דעה, סימן רס"ה) בשם המדרש. וכן הוא מפורש ב"פרקי דר' אליעזר" (פרק כ"ט) שאליהו הנביא נמצא בכל 'ברית'. ומטעם זה, פסק הרמ"א בשו"ע (יורה דעה, סימן רס"ה סעיף א') שכל הקהל צריכים לעמוד בשעת הברית, לכבודו של אליהו הנביא שנוכח במקום!].

ולכן, כשאדם מסרב להשתתף בסעודות מצווה אלו, הרי הוא כאילו מזלזל ופוגע בשכינה הקדושה, ובאליהו הנביא זכור לטוב! שֶׁמַּרְאֶה בעצמו שלא חשוב לו כל כך ליזכות להיות במקום - שהקב"ה ואליהו הנביא נמצאים שם! ומשום כך עונשו חמור, והוא חייב 'נידוי' לשמים!

וכך גם נפסק להלכה ("יורה דעה" סימן רס"ה סעיף י"א) שאליהו הנביא מכונה בשם "מלאך הברית". וצריך גם לייחד לו כסא מיוחד שנקרא בשם "כסא אליהו"!

וכעת, לאחר שביררנו בס"ד שעיקר מצוות סעודת הברית - זה לכבודו של אליהו הנביא זכור לטוב, לאור זאת, עומד כאן הבן ושואל: "מה נשתנה"? מדוע אליהו הנביא מכבד אותנו בהשתתפותו דוקא בסעודת "ברית מילה" ולא בכל 'סעודת מצוה' אחרת? ובמילים אחרות נשאל: האם יש איזה "מכנה משותף" - בין אליהו הנביא לבין מצות המילה של התינוק???

על שאלה זו - מצינו תשובה מפליאה ביותר, שאגב גם תאיר את עינינו לדעת מהו ה'שורש' והטעם למצוה זו של ה"ברית מילה", לשם איזה תכלית ומטרה עושים אותה? ונתחיל לבאר בס"ד את הדברים:

הנה, כל לומד שמתחיל ללמוד נביא, ודאי ניתקל בלימודו בספר מלכים, שמסופר שם על תקופת זמנו של המלך הרשע אחאב, ואשתו איזבל, שחטאו והחטיאו את הרבים. עבדו והעבידו את כל דורם ב'עבודה זרה', והרגו את כל נביאי ה' בחרב.

אליהו נותר נביא ה' לבדו, וכדי להציל את נפשו ברח והגיע עד למערת הר חורב - במדבר סיני, ושם ניגלה אליו הקב"ה - ושאל אותו: "מה לך פה אליהו"? ענה לו אליהו הנביא: "קנא קנאתי לה' אלוקי צבאות. כי עזבו (בנ"י) את בריתך, את מזבחותיך הרסו, ואת נביאך הרגו בחרב. ואוותר אני לבדי, ויבקשו את נפשי לקחתה".

כלומר, אליהו הנביא קיטרג על עם ישראל, ואמר עליהם שהם עובדי 'עבודה זרה'. הם בָּגְדוּ בהקב"ה, החריבו לו את המזבחות, הרגו לו את כל נביאיו, והחליפו אותו באלהים של פסל ומסכה!

מגלים לנו חז"ל (במדרש על ספר מלכים א', פרק י"ט פסוק י') שבאותה שעה ששמע זאת הקב"ה, נצטער מאד על שאליהו מקטרג ומלמד רק 'חובה' על בניו. ולכן אמר לו:

"מִיָּמֶיךָ (כל ימיך) "קנאי" אתה! קינאת לישראל בשיטים - על עוון "גילוי עריות". (עם בנות מואב, שאז פינחס קינא, והיה הראשון שיצא להלחם בזה. ופנחס זה אליהו.) וגם עכשיו אתה מקנא לישראל על עוון "עבודה זרה"? חייך (שתיענש בזה) שכל מקום שֶׁבָּנַי יקיימו מצוות 'ברית קודש' - אתה תהיה מוזמן לשם, ותבוא ותעיד בפני - איך הם מקיימים את מצות הברית בשמחה ובמסירות!

שמעתם איזה "עונש" קיבל אליהו הנביא מהקב"ה? בגלל שהוא קינא (קיטרג) על בני ישראל בשני תקופות: בתקופת משה רבינו על גילוי עריות, ופעם שניה בתקופתו של אחאב, שקינא על עבודה זרה. ולכן נענש אליהו - בזה שהוא חייב לכבד בנוכחיותו, ולהיות בכל סעודת מילה שעם ישראל מקיימים בכל מקום בעולם!

ולאחר שביארנו - מה הסיבה שאליהו צריך להשתתף בברית, כעת מסתערת עלינו שאלה חזקה: הכל אמת ונכון. אולם עדיין לא מובן מה המיוחד שיש דווקא בסעודת 'ברית מילה' - שרק על מצווה זו הקפיד הקב"ה שאליהו הנביא יהיה מוכרח להשתתף בה?

ובמילים אחרות נשאל: מה הקשר שיש בין הקטרוגים של אליהו על בני ישראל - לבין הברית מילה?! וכי מצות המילה נותנת 'תשובה' על הטענות שהיו לאליהו כלפי ישראל?

איזו תשובה ענה לו הקב"ה, בזה שהוא הזמין את אליהו לבוא לכל 'ברית מילה'?

והנה - כדי לענות על השאלה הנ"ל, צריכים אנו לרדת לשורש העניין, ולברר מה באמת הסיבה שנצטווינו לעשות "ברית מילה" לתינוק? האם זה כ"גזירה" יבישה ללא שום טעם ושכל הגיוני, או אולי - מסתתרת כאן גם איזו השפעה 'חיובית' שמצוות ה'מילה' תורמת לתינוק, מבחינה גשמית או רוחנית - ?

על שאלה זו - מצינו תשובה מדהימה ביותר, שגילה לנו רבינו הרמב"ם (בספרו "מורה נבוכים" חלק ג', פרק מ"ט. וגם מפרשי התורה - רבינו הרמב"ן, והאברבנאל, העתיקו את שיטת הרמב"ם בקצרה - בפירושם על פרשת "לך לך" בסופה. ע"ש.) מה תורמת לנו מצוות המילה באופן אישי, ומה המטרה האמיתית בכל ה"טקס" הזה של חיתוך הערלה.

הרמב"ם שם כותב, שמצוות המילה תורמת ליהודי השפעה עצומה, הן מבחינה גשמית, והן מבחינה רוחנית:

1. הישג מבחינה "גשמית" - מגלה לנו הרמב"ם, שאדם שלא נימול ונשאר עם בשר עורלתו - אדם כזה יסבול מאד בעתיד מהתאווה של יצר העריות! יהיה לו משיכה וניסיונות קשים לתאוות העריות, עד כדי שיהיה "מָכוּר" לזה! [ודוגמא לזה - מצינו דבר מבהיל במדרש רבה (פרשת וישלח, סוף אות פ') על דינה בת לאה, שנטמאה ע"י שכם בן חמור, ואח"כ, כשבאו שמעון ולוי אַחֶיהָ להצילה, מגלה לנו המדרש - שדינה לא רצתה לעזוב את שכם בן חמור (!!!) עד כדי שהיו צריכים לגרור אותה בכוח שתצא משם! ומה גרם לדינה, שנקשרה כ"כ חזק לעבירה - להיבעל לגוי? אומר שם המדרש: "אמר ר' הונא, לפי שהנבעלת לערל - קשה לה לפרוש ממנו"!!!

שמעתם? אדם שנשאר 'ערל' ולא מל את עורלתו - גם האיש והאשה נקשרים מאד חזק לעבירה, עד כדי שקשה מאד אח"כ לפרוש מזה! (ושוב ראיתי, שכעין כל הנ"ל - כבר מפורש בספר 'יחזקאל', פרק ט"ז פסוק כ"ו. ע"ש ברד"ק ובמצודת דוד.) ומפני צניעות הדברים - אין באפשרותינו להרחיב ולפרט יותר בענין זה. ודי למבין.].

ולאדם שלא מל את עורלתו - ונהיה מָכוּר לְתַאֲוַת העריות - צופה לו הרמב"ם סוף מר מאד! שכן, כל חכמי המדע והרפואה מודים, שאדם שנמשך יותר מדי לתאוות אלו - הרי הוא 'פוגם' בכל מערכת גופו, וכוחותיו אוזלים. זיקנה קופצת עליו, והרבה יסורים ומכאובים באים עליו! [ועיין עוד ברמב"ם הלכות דעות (פרק ד', הלכה י"ט) שכתב דברים מבהילים - למי שנגוע הרבה בתאווה הנ"ל].

וא"כ, כיון שכך נראית התאווה ההרסנית הזאת, לכן הקב"ה, שהוא אוהב את בניו, ורוצה לקדש אותנו שלא ניגרר אחר תאוותינו ונהרוס בזה את בריאותינו, לכן מטעם זה - ציוה אותנו לחתוך את בשר העורלה, שבזה אנו "מְרַסְּנִים" את עצמינו מהתאווה הנ"ל!

זו הטובה ה"גשמית" - שאנו מקבלים כתוצאה ממצוות 'ברית המילה'!

ואולם ממשיך הרמב"ם ואומר, שיש עוד הטבה "רוחנית" - שאנו מקבלים מין המצוה היקרה של ברית המילה (ושיטה זו הובאה גם בספר ה"חינוך" מצוה ב'. עיי"ש).

והטבה רוחנית זו - מפורשת בפסוק בחומש בראשית (פרק י"ז, פסוק י"א) "...ומלתם את בשר ערלתכם, והיה ל"אות ברית" ביני וביניכם"!

ומפרש הרמב"ם, שכאן כתוב בפסוק שה'מילה' זה "אות ברית" בינינו - לבין הקב"ה! כלומר, זה כמין 'זיהוי' שנחקק על בשרנו, ומוכיח לכולם שאנו העבדים השייכים להקב"ה! אף אחד לא יכול לְבּולֵל אותנו ולערב אותנו בין הגויים! שהרי יש עלינו חותם ברית קודש - שחוצץ ומבדיל אותנו מהם!

[ואע"פ שגם הגויים מקיימים על גופם את מצוות ה"מילה" - אבל - הם הרי עושים רק את 'חיתוך העורלה' בלבד, משא"כ אנו היהודים עושים גם חיתוך העורלה, וגם מצוות "פריעה" של בשר הערלה! וזה מה שמטביע עלינו את "חותם" ברית הקודש!].

ובכן - אלו הם סיכום 2 ההטבות - שאנו מקבלים מין מצוות המילה:

1. הטבה "גשמית": שהמילה מוסיפה לנו קדושה, ומרסנת את היצרים שלנו שלא ניגרר אחר תַּאֲוַת נשים. ובכך אנו שומרים גם על בריאות גופנו! (שבריאות הגוף - תלוי דוקא בתאווה הזו, והתאווה הזו - תלוייה בריסון חיתוך העורלה! וכפי שנתבאר לעיל).

2. הטבה "רוחנית": שאנו לעולם שייכים לעם היהודי! בין בחיים, ובין לאחר מיתה - תמיד 'יְזַהוּ' אותנו שאנו עבדיו של הקב"ה - וזאת ע"י חותם ברית הקודש שחתום בבשרינו!

והנה, לאחר שביארנו את שורש ועומק משמעות מצוות המילה, א"כ נשפך כעת 'אור' - על כל פרשת הקב"ה עם אליהו הנביא! שהרי, לפי דברינו הנ"ל יוצא, שבזה שהקב"ה גזר על אליהו הנביא שישתתף בכל מצות מילה - בזה הוא נתן לו בעצם "תשובה קולעת" על שני הקטרוגים שהוא האשים בהם את עם ישראל!

הנה, ראו את החשבון:

על הקיטרוג הראשון - שהוא קינא על עם ישראל ב'שיטים', שהתחילו לזנות עם בנות מואב, וטען אליהו הנביא על עם ישראל שהם לקויים ב"עריות" - על זה השיב לו הקב"ה, שאדרבא, עם ישראל הם קדושים וגדורים מהתאווה הזאת! והראייה, שהם מוכנים לעשות לבנם הרך 'ברית מילה' - כדי להחליש לו את כח התאווה הזאת. וא"כ זו ראייה מוחצת שעם ישראל לא פרוצים בעריות!

וגם על הקיטרוג השני - שקיטרג אליהו הנביא על דורו של אחאב וטען שהם עובדי "עבודה זרה" וכו' - גם על טענה זו, הוא קיבל תשובה ניצחת מטקס הברית מילה! וזאת, לפי מה שהסברנו לעיל בטעם מצות המילה, שמלים את התינוק - כדי שיזכור לאורך כל חייו, שיש לו 'סימן' על הבשר שמזכיר לו שהוא "יהודי" המיוחס לעם הקדוש! הוא לא שייך - ואין לו שום קשר - לגויים הערלים! וא"כ, טקס ברית המילה מהווה ראייה מוחצת - שעם ישראל לא פרוצים גם בעבירה של "עבודה זרה"!

אלו הם - ה"תשובות" שאליהו הנביא מקבל, מכל 'ביקור' שהוא עורך בסעודות של ברית המילה אצל עם ישראל. ואילו אנו - איזה לקח אנו צריכים ללמוד ממצות המילה? התשובה: גם על 'אותו כיוון' שלימד הקב"ה את אליהו הנביא! כלומר, לדעת ולזכור, שאנו נושאים על גופינו חותם 'ברית' שנותנת לנו תמיד 'תזכורת' ומדליקה לנו 'נורה אדומה' שח"ו לא נישכח את שני הדברים החשובים שהם יסודי הדת:

א. המילה - היא האות והשטר שמוכיחה לנו שאנו כפופים תחת עבדותו של הקב"ה, והיא נותנת לנו תמיד תזכורת, שאנו 'יהודים', ולא גויים ערלים!

ב. ודבר שני שמזכירה לנו המילה: היא מלמדת אותנו שהאדם צריך להתרסן, ולא להגרר אחר תאוות החיים! האדם צריך תמיד לגדור את עצמו, שלא ליפול בתוך "בּוּלְמוּס" של תאוות ויצרים!

אלו הם שני הלקחים הנוקבים שעולים ממצוות המילה. ומי שנקרא אדם "חכם" - יודע לצאת מסעודת המילה - עם שני הלקחים האלו ביד!

תוכן העניינים

אמרי יחזקאל - מעגל החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה