אור ברסלב
אמרי יחזקאל - מעגל החיים בר מצוה › דרשה א' - לבר מצוה

אמרי יחזקאל - מעגל החיים

בר מצוה · דרשה א' - לבר מצוה

בר מצוה

חשיפה בלעדית:

ה"צעד הראשון" - לפני שנכנסים לחיוב מעגל

המצוות - הוא: "להתנתק מכל הזוהמה

והלכלוך של הרחוב"!!!

נמצאים אנו בעיצומה של סעודת המצוה לכבוד חתן הבר מצוה. רגילים אנו לקרוא לסעודה זו - "סעודת מצוה", ומשום שביום זה נכנס הנער לחיוב כל תרי"ג המצוות, ויש מצוה לשמוח כשעוד יהודי זכה להיות בגדר "מֵצוּוֶה ועושה", ומעתה יש 'תוקף הלכתי' לכל מעשיו, והוא נחשב כיהודי מן המנין לכל דבר שבקדושה.

וכאן, ברצונינו לעורר נקודה למחשבה, ולשאול את המסובים הנכבדים: האם פעם שאלנו את עצמנו, היכן יש מקור מן ה'תורה שבכתב' - לסעודת הבר מצוה? אמנם נכון, שהפוסקים הביאו כל מיני רמזים ופרפראות מתוך הש"ס, כסמך למנהג סעודת הבר מצוה, אולם אנו מחפשים מקור יותר 'שורשי' ויותר מפורש, שבו יהיה כתוב בתורה על המנהג לערוך סעודת בר מצוה כשהנער נכנס לעול המצוות. האם מישהו יודע על מקור "סמוי" כזה? אם לא - הנך מוזמן להמשיך לקרוא את הקטעים הבאים.

ובאמת, שנתקיים בנו המאמר "יגעת ומצאת תאמין", שכן, מצאנו מציאה גדולה שעונה לכל דרישותינו: ישנו פסוק מפורש בתורה, הַמְּאַשֵּׁר את המנהג לחגיגת הבר מצוה! ממש גילוי מרעיש ומפליא!

וכדי שלא "למתוח" את הקוראים יותר מדי, נגלה היכן מצאנו פסוק זה: בחומש בראשית, פרק כ"א פסוק ח', כותבת שם התורה: "ויגדל הילד ויגמל, ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק".

כלומר, הפסוק מתאר שאברהם עשה מסיבה ומשתה לכבוד בְּנו יצחק. ואולם לכבוד איזה 'אירוע משפחתי' הוא עשה את כל זה? האם ברית מילה? או בר מצוה? או שמא אירוסין? אמנם הפסוק מדגיש "ויגדל הילד - ויגמל" ולכבוד זה עשה אברהם את החגיגה. ואולם זה עצמו צריך להבין: מה פירוש המילה "ויגמל"? איזה מאורע חגיגי זה?

ה'מדרש רבה' פותר לנו את הספיקות, ומביא בזה שני דעות של רבותינו: "ויגדל הילד ויגמל", מאי 'ויגמל'? רבה אמר - שניגמל מיצר הרע! [כלומר, שהיתה זו חגיגת בר מצוה, יום שבו ניגמל הנער מהיצר הרע, ונכנס בו גם יצר הטוב]. רבנן אמרי, יום שבו ניגמל הנער מֵחֲלְבּו. [כלומר, הגיע לגיל שנתיים, שאז הילד ניגמל מחלב אמו. עיין פירוש רש"י בחומש.]

עכ"פ, שמענו כאן את דעתו של רבה, שמפרש שהסעודה והמשתה שאברהם עשה - זה היה לכבוד ה"בר מצוה" של בנו, וכפי שזה נקרא בלשון המדרש "יום שבו ניגמל מיצר הרע"!

וא"כ זכינו לגלות מקור מפורש ומוסמך מתוך תורתינו הקדושה, שבו נֶאֱמַר מפורשות, שבזמן שהנער מגיע לגיל בו הוא ניגמל מיצר הרע - דבר זה לכשעצמו - הוא סיבה למסיבה גדולה, וליום משתה ושמחה, וכפי שאברהם אבינו עשה לבנו יצחק כשהגיע לגיל בר מצוה, ואף אנו הולכים בעקבותיו!

ואולם, כיון שזכינו לגלות מקור מוסמך כזה, א"כ חובה עלינו להמשיך וּלְלַבֵּן אותו היטב, כדי שנצא מתוך פסוק זה עם כל ההבנה העמוקה שבו, ועם כל ה'לקחים הנסתרים' שהוא טומן כלפינו.

ונפתח תחילה בשאלה: אם היו מבקשים מאתנו לחוות את דעתנו, למצוא "שֵׁם" שמגדיר את יום הבר מצוה, "שם" - שֶׁיְּשַׁקֵּף גם את ה'תוכן המשמעותי' של כל שמחת הבר מצוה, אנו בודאי היינו משיבים: השורש לכל שמחת הבר מצוה, משום שהנער מקבל עליו את עול התורה והמצוות, ומעכשיו הוא זוכר שהיצר הטוב יחזור אליו [וכמבואר במסכת נדרים, בפסקי התוספות (סוף פרק שלישי, אות ס"ב) שכתבו מפורש, שבתחילה ניתן יצר הטוב לתינוק כשהוא במעי אמו, ושם הוא מלמדו את כל התורה כולה. ובשעת הלידה - נכנס בו יצר הרע, ומגרש את היצר הטוב. עד שהילד מתפקח (כלומר, מגיע לגיל המצוות) ואז חוזר אליו שוב היצר הטוב. עיי"ש]. וא"כ, זוהי בדיוק המשמעות האמיתית של השמחה בערב זה, על שהנער זכה שביום זה מתווסף אליו גם היצר הטוב, שעוזר לו בקבלת עול המצוות, לקיימם ולשומרם.

כך אנו היינו מגדירים את יום "הבר מצוה".

ואולם, מה שמפליא כאן, שהתורה הקדושה, כשרצתה להגדיר את יום הבר מצוה, היא כתבה דוקא את הצד ה"שלילי" שבדבר, וכלשון המדרש "יום שבו ניגמל מיצר הרע". ודבר זה אינו מובן: שהרי מה שהנער ניגמל מהיצר הרע - זה רק "תוצאה" מזה שנכנס בו יצר הטוב, ועדיף היה להגדיר ולומר באופן ישיר את הצד ה"חיובי" שבדבר: "יום שבו נכנס בו יצר הטוב, וממילא הוא ניגמל עי"ז מהיצר הרע, ומקבל עליו את עול המצוות". ומדוע התורה העדיפה להדגיש דוקא את הצד השלילי שבדבר? מה רצו לרמוז לנו בזה?

אלא שכאן טמון הסוד הגדול: התורה כאן כתבה, באיזה 'כלים' יכול נער הבר מצוה לבנות את אִישִׁיּוּתו, וּלְמַמֵּשׁ את השאיפות הגדולות שיש לו ברוחניות? מהו ה"צעד הראשון" שיש לעשות, בכדי להצליח לשמור על "חום המצוות" שילוו אותו לאורך כל הדרך?

באה התורה ומשיבה: הצעד הראשון צריך להתחיל קודם כל "להגמל מהיצר הרע"! כלומר "לסור מהרע", ורק אח"כ אפשר להתקדם לשלב הבא של "ועשה טוב"!

ו'לסור מרע' - פירושו - להתחיל להתבגר! לעזוב את כל מעשי הַיַּלְדוּת: צחוק, ליצנות, בידור, מעשי תעלולים וקונדס, להתקוטט, לריב, לנצח - מכל הדברים הללו שבאים מתוך 'קלות ראש' - צריך הנער "להגמל"! כלומר, להתנתק מהם, ולהתחיל לבנות לעצמו אִישִׁיּוּת מכובדת. אישיות עם יותר עדינות ואצילות, ויותר עם כובד ראש ורצינות. ורק לאחר שהנער מבסס את אישיותו במידות נאצלות אלו - ממילא יש מקום ליצר הטוב בְּמַה להתחיל להשקיע, ולטפח את המידות האלו שיצמחו ויגדלו!

ונמתיק את הדברים, על פי משלו של המגיד מדובנא, וזה יתן לנו תמונה ברורה, עד כמה "חיוני" הדבר, להתחיל קודם כל בשלב של 'סור מרע', ורק אח"כ יש על מה לדבר - 'לעשות טוב'. וזה תוכן המעשה:

מסופר על כפרי אחד, תמים ופשוט, שנסע פעם מהכפר לעיר, כדי לתפור לעצמו חליפה לרגל נישואי בנו. ואכן, כשהגיע לעיר, נכנס לחנות הלבשה, בחר לו חליפה בַּצֶּבַע והגודל המתאים, ולאחר מכן לקח לו החייט מידות, ותפר לו חליפה - סוג א'... א'... ממש מדהימה ביופיה ובאיכותה!

בשמחה גדולה ובסיפוק רב ניגש החייט אל הכפרי, ומסר לו את החליפה, כדי שיכנס לרגע ל"חדר הלבשה", וימדוד את החליפה עליו, כדי לראות איך באמת חליפה מקסימה זו מתלבשת על גופו...

לקח הכפרי בשמחה את החליפה וניגש לחדר ההלבשה, סגר את הדלת אחריו, והחייט עומד ומחכה בחוץ לראות את התוצאות... מחכה וממתין... דקה, שתים ושלוש... חמש... עשר דקות! עד שכבר פקעה סבלנותו של החייט, ניגש אל החדר, וצעק על הכפרי מבחוץ: אדוני! מה קרה לך בפנים? כמה זמן לוקח לך למדוד חליפה?

והנה, נפתחת הדלת, והכפרי יוצא מהחדר כשכולו מבולבל ונבוך, ומתוך כעס ורוגזה התחיל לצעוק לעברו של החייט:

"שקרן ונוכל אתה! למה רימית אותי? מכרת לי חליפה קטנה שלא לפי מידתי כלל! החליפה צרה וקטנה ולוחצת את כל גופי! היא ממש "מתפוצצת" עלי...!

החייט היה כולו המום ונידהם, ולא הבין כלל מה רוצה הכפרי ממנו: הלא כשמדדתי עליו את החליפה היא היתה כל כך מוצלחת, מה קרה פתאום? - - -

"הנה, ראה בעיניך" - המשיך הכפרי לרטון על החייט, איך שהחליפה קטנה עלי. ותוך כדי דיבורו לבש שוב את החליפה על גופו, והראה אותה לעיני החייט...

החייט העיף עין על הכפרי, והנה חשכו עיניו - - - הוא גילה שהכפרי מרוב בַּעֲרוּתו וְאִוַּלְתּו - לא הִשְׂכִּיל לפשוט את בגדיו תחילה בכדי למדוד את החליפה, אלא לבש אותה על כל בגדיו ועל כל אורך מכנסיו, כך שבגדיו היו 'כפולים' על גופו...

רק כעת תפס החייט את טעותו הגסה של הכפרי, ואת תמימותו הנבערת, הוא חייך בסלחנות לעבר הכפרי, ואמר לו:

"הוי, אדון נכבד! הלא תבין שעל בגדים מסורבלים ומגושמים כאלו - בודאי שאי אפשר להרגיש בנוח עם חליפה כזו מכובדת! אם ברצונך לראות בדיוק את יופייה של החליפה - עליך "להפרד" מכל בְּלַאי הסחבות שאתה עטוף בהם, ורק אז תראה בעיניך עד כמה שהחליפה "תפורה" עליך, ומתאימה בדיוק עבורך!

זהו המשל. ודומה - שהנמשל מובן כבר מאליו...

כל נער, וכל יהודי, שרוצה באמת להרגיש עד כמה המצוות מתוקות, נעימות, נוחות, ומתאימות בדיוק עבורו - עליו לדעת, שבראש ובראשונה עליו להסיר מעל גופו את כל ה"בגדים המלוכלכים והמגושמים" שהיצר הרע הצליח להלביש אותו בהם... עליו להתנער מכל התועבה והזוהמה ש"הרחוב" הכניס לראשו... מכל הפגמים והעוונות שנערמו על גופו... ורק אז - אחרי שהוא קיים את השלב של "סור מרע" - אז הוא יכול להתקדם לשלב הבא של "ועשה טוב", להרגיש את היופי והמתיקות שיש בכל מצוה ומצוה. שכן לעולם אי אפשר למדוד מצוות רוחניות - על גוף "מְגֻשָּׁם" שהתלכלך מכל האוירה הרעולה של הרחוב...

רק בדרך זו - נצא "נִשְׂכָּרִים" ולא נחזור על טעותו של אותו כפרי טיפש...!

עד כאן ביארנו את החלק הראשון של ה"סור מרע", שבו הנער קיבל 'הדרכה' כיצד יוכל להתחיל לצעוד בהצלחה את ראשית צעדיו.

וכעת ברצוננו להמשיך לבאר את השלב הבא של "ועשה טוב". שלאחר שהאדם ניקה וטיהר, והכין את עצמו להיות "כלי קיבול" שיוכל לקבל בתוכו את עול המצוות, בשלב זה - חשוב מאד שהאדם יידע מה פירוש הדבר של "ועשה טוב". כלומר, באיזה דוגמאות 'אקטואליות' נִתָּן להמחיש בהם את המושג של "ועשה טוב"? ולהבהרת הדברים ניתן דוגמא אחת:

הנה, המצוה הראשונה מהתורה, שהנער מתחיל להתחייב בה בפעם הראשונה לחייו - זוהי מצוות "קריאת שמע" של תפילת ערבית.

ולכאורה, אין לך דבר יותר פשוט מ"קריאת שמע" שבתפילה! מה הבעייה? תוך דקה וחצי - עד שתי דקות - גומרים לקרוא את כל ג' הפרשיות, ובמקרה הטוב - מסלסלים קצת את הפסוקים בניגון וּ'מַאְקָמִים' של "טעמי המקרא"! וזהו! קיימנו מצות ק"ש - כתיקונה!

אָהָה! לוּ היינו יודעים איזה 'עולמות' אנו בוראים, ואיזו השפעה גדולה ועצומה טמונה בתוך מצווה זו של ק"ש - לא היינו מזלזלים בה כל כך!

הנה, נבהיר לכם בדיוק למה כוונתינו:

סיפר מנהל של "תלמוד תורה" חשוב בירושלים (אשר העדיף להצטנע, ולא לחשוף את שמו) שכאשר ילד בתלמוד תורה בכתה ח', בא להזמין את המנהל לחגיגת הבר מצוה שלו, הוא מקבל ממנו "מתנה" נפלאה וחשובה, שתלווה אותו לאורך כל החיים!

ואיזו מתנה יכולה ללוות את הנער לאורך כל חייו?! ממשיך אותו מנהל לספר: הייתי מושיב את נער הבר מצוה בחדרי, ומתחיל להסביר לו איזו מצוה יקרה וחשובה נופלת לידיו - מיד בערב הבר מצוה, הלא זוהי מצוות ק"ש!

"דע לך"! - הסביר המנהל לאותו נער, שההלכה מציבה לך, שני 'תנאים' עקרוניים, שרק בהם אפשר לקיים את מצות ק"ש מהתורה! ובלעדיהם - כל קריאתך אינה אלא כ"קורא פסוקים" מתוך התורה, ואיבדת את כל שכר מצות ק"ש! ולכן, חשוב מאד שתהיה מוּדָע להם:

א. תנאי ראשון: חייב אתה לכוון את כוונת "פירוש המילים" לפחות בפסוק הראשון של ק"ש. (ויש אומרים - עד אחרי "על לבבך". עיין בזה במשנ"ב סימן ס"ג, ס"ק י"א). ואם לא כיוונת - הרי כל מצוות ק"ש שלך - אינה אלא "בדיעבד", והפסדת לנצח את מצות ק"ש (בהידור) של אותו היום! ובאותו מעמד, היה המנהל יושב ומסביר לו את פירוש המילים של פרשה ראשונה של ק"ש, עד אשר ידע אותם הנער על בוריים.

ב. תנאי השני לקיום המצווה: גם לאחר שהתאמצת לכוון ב'פירוש המילים' של ק"ש - עדיין אין זה מספיק! עליך להקפיד לקרוא אותה - במסגרת הזמן הקצוב שנקבע למצוה זו. ששיעורה מהנץ החמה עד סוף ג' שעות זמניות של היום. ואם איחר וקרא אותה לאחר שעה השלישית של היום, עליו נאמר "מְעֻוָּת לא יוכל לתקן", ואיבד בזה בידיים את המצוה היקרה של ק"ש!

ולכן היזהר כל ימיך - הוסיף המנהל להבהיר לתלמידו, לבל תאחר את הזמן שקצבו חז"ל למצוה זו (ובפרט בימי הקיץ, שהנץ מתחיל מוקדם יותר) שכן לפעמים באיחור של מעט זמן - הינך מפסיד את כל ערך המצוה!

את כל הדרשה המפורטת הזאת, היה חוזר המנהל באזני כל נער שבא להזמינו לחגיגת הבר מצוה שלו, בהדגישו לו - שהוא עוד יכיר לו טובה על כך בעתיד, על אשר נתן לו מתנה נפלאה כזאת, שתלווה אותו לאורך כל חייו!

אכן, זהו ה'שי' הנאה ביותר לבר מצוה...!

הנה לנו דוגמא מְאַלֶּפֶת, מה פירוש המשמעות של "ועשה טוב"! שכן, בכל מצוה ומצוה טמונים פרטים ופרטי פרטים - המרכיבים את "שלימות" המצוה! וכמה שנצלול יותר למצולות ההלכה - עדיין נגלה בהם עוד הרבה מרגליות ואבנים טובות - שיבריקו לנו באור יקרות את ערך השלימות של כל מצוה ומצוה!

ואם אכן חתן הבר מצוה ילך בדרך הסלולה הזאת, ויעבוד על עצמו בשני השלבים האלו: "סור מרע" - וגם "ועשה טוב" (וכפי שנתבארו לעיל לפרטיהן) אזי מובטח לו, שאכן יזכה להרגיש את הנועם והמתיקות שיש בכל מצוה ומצוה!

ולסיום, רצוננו להעתיק כאן סיפור מפליא ומרגש על רבינו החפץ חיים, שיתן לנו חיזוק עצום בשמירת ודקדוק תרי"ג המצוות, ויוסיף לנו גם יותר מרץ וחשק - לחטוף עוד ועוד מצוות, לעשות רצון הבורא יתברך שמו. וזה תוכן המעשה:

בימי מלחמת העולם הראשונה, כשפרצה מלחמה בין מדינת רוסיה - לגרמניה, וגררה בעקבותיה גם את מדינות פולין, חלה מהומה גדולה בקרב התושבים, עקב השיבוש הקשה שנוצר במצב הכלכלי של המדינה. יְבוּא המזון מארצות הסמוכות נותק כליל, עקב המלחמה עקובת הדמים, ואנשי המדינה רעבו ממש לפת לחם.

והנה, באחד מן הימים הטרופים האלו, הגיע תלמידו של החפץ חיים - ר' שמואל גריינמן - לפני רבו החפץ חיים, ושטח בפניו את בקשתו: "כבוד הרב יודע את המצב הקשה, שבו נתונים מליוני יהודים מתושבי המדינה, והיכן היא עזרתו של הקב"ה כלפיהם? וכי יַנִּיחַם למות ברעב? הנה, מוכן אני לעשות "עיסקה" עם הקב"ה: אני אתרום את שכר המצוה של הנחת התפילין שקיימתי היום בבוקר שתהיה לזכות כלל ישראל, ובתמורה לזה - הקב"ה יפרנס את כל יהודי מדינות פולין - לפחות לשנה אחת תמימה!

כך הצהיר ר' שמואל גריינמן בפני רבו החפץ חיים, כשהוא ממתין לשמוע מה תהא תגובת רבו, על "עיסקה" מעניינת כזו.

ר' שמואל ציפה לשמוע מרבו החפץ חיים, שבודאי ישיב לו, שמצווה אחת בלבד - אינה מספיקה בכדי לפרנס את כל מליוני היהודים שנמצאים בכל רחבי מדינות פולין. ובכדי לבצע עיסקה גדולה כזאת - עליו "לשלם" עוד כמה מצוות, בכדי להשלים את החסר...

ואולם, מה נידהם לשמוע את תגובת רבו, שהיתה בדיוק להיפך ממה שחשב! החפץ חיים הקדוש הסתכל עליו במבט של חיבה, והשיב לו: "בני חביבי! אצל הקב"ה לא שייך כלל במציאות לבצע 'עסקים' מסוג אלו! וכדי שתבין מדוע - אמחיש לך זאת ע"י מעשה. והחפץ חיים סיפר:

משל לאדם עשיר אחד שנכנס לחנות, וביקש לקנות ממנו "סוכריה על מקל" עבור בנו הקטן שהתלווה עמו.

"בבקשה" - אמר החנווני, והושיט לו את הסוכריה, כשהוא נוקב במחירה סך של שני שקלים.

העשיר השיב בחיוב. תחב ידו למעילו, והוציא שטר של מליון דולר, ומסר זאת לחנווני כתשלום לסוכריה, כשהוא עומד ומחכה לעודף...

החנווני בראותו את ערך השטר שהוציא העשיר, עמד לרגע המום ונדהם. עד שלאט לאט התעשת, ואמר לעשיר בקול נבוך:

"סליחה - אדוני! אין באפשרותי לבצע כלל מכירה כזאת! תמורת סוכריה של שקלים בודדים - אתה נותן לי שטר של מליון דולר - ומחכה עוד לעודף?! והרי אפילו אם אמכור את כל החנות שלי כולה - עדיין לא יספיק העודף להגיע אפילו למחצית מהסכום העצום של מליון דולר! זאת ממש עיסקה מצחיקה, שאי אפשר בכלל להתחיל להשוות בין שני הפערים הגדולים!

"דע לך" - המשיך החפץ חיים להסביר לתלמידו, שממש אותה עיסקה גם אתה רוצה לבצע עם הקב"ה! תמורת מצות תפילין, שֶׁשָּׁוָה בעולמות העליונים, כסכום פי כמה מ - "מליון דולר", בזה אתה רוצה לקבל בתמורה... - "פרנסה ומזונות לכל יהודי המדינה"?! הרי זה ממש כאותו כפרי שביקש "סוכריה על מקל" - תמורת סכום ענק של מליון דולר, ועוד ציפה לעודף... אין כאן אפילו התחלה של שווי לעסק מסוג כזה! משום שלהקב"ה אין "עודף" להחזיר כאן בעוה"ז - על תמורת מצוה אחת שקיימת! שכן, מצוה אחת שווה פי אלף אלפים - מכל הנאה גשמית של העוה"ז! אכן, מה צדקו חז"ל כשאמרו לנו: "יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב - מכל חיי העוה"ז"!!!

הנה, שמעתם מה שווה מצוה אחת שלנו אצל הקב"ה? הוא עוד יכול לפרנס בתמורתה מליוני בני אדם, וכל זה לא יגיע אפילו לאחוז אחד(!) משכר המצוות העצום שמחכה לנו!

מדהים ממש! עד כדי כך עצום ונורא הוא שכר המצוות - ואנו לא ידענו? לפחות מעכשיו נדע, איזו זכות גדולה נפלה בחלקנו, על אשר זכינו לקבל מערכת שלמה של 613 מצוות. עלינו להיות מאושרים, על אשר זכינו להימנות בין עבדי הקב"ה, ששכר המצוות שלנו לא יסולא בפז, ואין להם שום ערך ושום דימיון - כדי להעריך אותם במושגים של העוה"ז!

לא נותר לנו, אלא לאחל לחתן הבר מצוה - את הברכה המאוחלת שלמדנו וקיבלנו מתוך דרשה זו:

יהי רצון, שיזכה באמת "להגמל מהיצר הרע", יזכה לעבור בהצלחה את השלב הראשוני של "סור מרע" - ואז - מובטח לו שהדרך תהיה סלולה בפניו, לעלות ולהתעלות במסילה העולה בית אל!

תוכן העניינים

אמרי יחזקאל - מעגל החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה