אירוסין · תפילה למאורסת
רבש"ע, באה אני לפניך, ה' אלוקי ואלוקי אבותי, כעני בפתח המבקש רחמיך הרבים. אנא ה' אב הרחמן, כרחם אב על בנים רחם עלי. ואע''פ שאיני כדאית ושווה לכל זה, אבל אתה קבל תפלתי לפניך כמתנת חינם. חנני והכניסני מתחת כסא כבודך, וזכה אותי (___ בת ___) לבנות בית נאמן בישראל עם (___ בן ___), ושנזכה להיכנס לחופה בשעה טובה ומוצלחת כדת משה וישראל, ותכניס בלבנו רוח טהרה וקדושה ונפש זכה וברה בֵּינִי ובינו. ויהי רצון ה' אלוהי ואלוהי אבותי שיהא זיווגנו עולה יפה, זיווג של אהבה ואחוה ושלום ורעות, והערכה זה את זה, זיווג הגון של יראת שמים ויראת חטא, זיווג של זרע בר קיימא, ושנזכה לגדל בנים ובני בנים, זרע קודש, דבקים בה' ומאירים את העולם במצוות ומעשים טובים, זיווג שיקוים בו: ''אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ'', זיווג שתמשיך עלינו בנשמתנו, רוחנו, נפשנו וגופנו קדושה וטהרה במחשבה בדבור ובמעשה.
יהי רצון מלפניך שתטהרנו ותקדשנו ותשפיע עלינו שפע ברכותיך מן השמים, ותשכין שכינתך הקדושה בינינו, ותתרצה במעשנו, ותזכנו לעשות רצונך תמיד כל ימי חיינו.
ויהי רצון מלפניך שאסייע ל ( ___ בן ___ ) בעבודתך, ויוכל לעלות ולהתעלות במעלות התורה והיראה, האר עיניו שידע לכוון לאמיתה של תורה, ותבער בו אש התורה והקדושה, ויזכה לשבת באוהלה של תורה כל ימי חייו, ויהיו דברי תורה ערבים ומתוקים בפיו. הורה לו ה' דרכך ונחהו באורח מישור, תן לו כח שיוכל ללמוד בהתמדה, ושיהא חלקו עם צדיקי עולם.
זכני להיות אישה אוהבת, מעריכה את בעלי וילדי, ושאזכה להיות ''אישה כשרה עושה רצון בעלה'' האצֵל עלינו ממרומך רוח טהרה וקדושה, יראה ושמחה, ותן חלקנו בתורתך, האר פניך וניוושע ומלא כל משאלות לבנו לטובה. אמן כן יהי רצון.
"חקירה" למדנית:
מי צריך לשאת דרשה ביום האירוסין -
ה"חתן" - או "אבי הבת"?
מעשה היה בר' יהונתן אייבשיץ, שֶׁבְּעֵת שמחת ה"ארוסין" שלו, נשא דרשה מאלפת בפני קהל המוזמנים, דרשה עמוקה עם קושיות ופלפולים מכל סוגיות הש"ס, שרק התלמידי חכמים שהיו בארוסין הבינו אותה!
והנה, לאחר תקופת הארוסין, בעת שבא הארוס לבקר בבית ארוסתו, ביקש ממנו אביה של הבת ("חמיו" לעתיד. ובאידיש: הַ"שְׁוְועֵר" שלו לעתיד) שברצונו לשמוע ממנו שוב דרשה מעמיקה בסוגיות הש"ס, כדי לראות פעם נוספת את שליטתו הַמְּלֵאָה בְּיָם התלמוד!
נעץ ר' יהונתן עיניים מלאות תרעומת בעיני אבי ארוסתו, ואמר לו:
"אני מסכים: ואולם תחילה הריני רוצה לבחון ג"כ את כבודו, כדי להיווכח האם גם הוא יש לו 'יד ורגל' בסוגיות התלמוד!
נעלב אבי הבת ואמר לו: אותי לבחון? הרי אני מבוגר וכמעט כבר עומד בגיל הזיקנה, וכבר מזמן עברתי את גיל הארוסין!
נענה לו ר' יהונתן ואמר: בוא ואסביר לך את כוונת דְּבָרַי:
הנה, שורש המנהג שנהגו עם ישראל, שהחתן צריך לשאת את דרשתו ביום שמחת הארוסין - מנהג זה נובע על סמך הגמרא בפסחים (דף מ"ט:) ש"אסור לאדם להשיא את בִּתּו לפני עם הארץ"! ולכן רוצים לשמוע את דברי תורתו של החתן, כדי לדעת בוודאות, שח"ו לא משיאים את הבת לחתן "עם הארץ"...
ואולם - הוסיף החתן ר' יהונתן ואמר, אסור לנו לשכוח, שבאותה גמרא עצמה חז"ל לימדו אותנו דבר נוסף, ואמרו לנו: "לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו - וישא בת של תלמיד חכם"! וא"כ לפ"ז יוצא, שכל חתן היה צריך לבחון ג"כ את אבי הבת בדברי תורה, כדי לוודא לעצמו שח"ו הוא לא נושא בת של "עם הארץ"! אלא מה? מדוע בכ"ז לא נהגו לבחון את אבי הכלה ב'דברי תורה'? זאת משום שסומכין על ה"חזקה", שמסתמא אבי הבת כשהיה בצעירותו חתן טרי - נבחן כבר ע"י קרובי אשתו, ומצאו שהוא אכן 'תלמיד חכם'! וא"כ מסתמא הוא נשאר גם עכשיו בחזקת 'תלמיד חכם' - כיון שאנו סומכים על סמך הבחינה הראשונה שבחנו אותו!
ואולם - במה דברים אמורים? בְּמָקום שבאמת אפשר לסמוך על ה"חזקה" של הדרשה הראשונה! ואולם כיון שכבודו רוצה לבחון אותי פעם שניה - משמע שאינו סומך על הבחינה הראשונה שבחן אותי בארוסין - וא"כ ממילא גם אני אינני יכול לסמוך על הבחינה הראשונה שנבחן כבודו לפני חתונתו, ועלי לבחון אותו כעת פעם שניה כדי להיווכח האם באמת אינני עובר על מאמר חז"ל שאמרו ש"אסור לאדם לישא בת של "עם הארץ"…!!!
הבהרה חשובה לכל הצעירים והצעירות:
"מַתְכּוֹן ההצלחה" לחיי נישואין מוצלחים: לא
להימשך אחר היופי והברק החיצוני - אלא לתת
לַ"שֵׂכֶל וההגיון" שיוליכו אותו בראש!!!
הנה לפניכם שני סיפורים, על שני חתנים צעירים וטריים, וכעת - מִצְאוּ נא בעצמכם - את ההבדל בין שני הסיפורים:
סיפור ראשון:
מסופר על הגאון ר' שלמה זלמן אויירבעך זצ"ל (שהיה אדם ענק בתורה, ומגדולי פוסקי הדור) שביום הנשואין שלו, בשעה שכבר נסתיימה כל ה"חגיגה הגדולה" באולם השמחות, ושני בני הזוג היו לבד בבית, אמר אז ר' שלמה זלמן - לכלתו הטרייה:
"שמעי נא! כעת, אנחנו חתן וכלה, שמחים ומאושרים עד בלי גבול! אבל, בן אדם הוא "בן אדם", והחיים עושים את שלהם, ואולי במשך החיים יתעוררו בינינו ויכוחים, או אי הבנה, וכדומה, ולכן אני מצהיר ומודיע לך כבר ביום הראשון של הנישואין, שתזכרי זאת לכל החיים:
אם תראי אותי שאני 'מתחיל' לכעוס - תדעי לך, שזה סימן - שאני מתחיל להיות "לא צודק" בויכוח.
ואולם, אם תראי אותי שאני כועס ממש - אז תדעי לך בוודאות שבאמת אני לא צודק כלל בויכוח... - - -
עד כאן הסיפור הראשון.
וכעת, הַשְׁוֵה סיפור זה - לסיפור הבא:
זוג צעיר אחד, שכעת ממש הסתיימה חגיגת נישואיהם באולם השמחות, הגיעו בשעה מאוחרת הביתה, והנה מה רואה הכלה? איך שבעלה החתן הטרי טורח - בשעת לילה כזאת מאוחרת - ומכין לה כוס תה, עם חתיכת 'עוגת קַצֶּפֶת' שהובאה מעל "שלחן הכבוד" של הנשואין, ולאחר מכן הוא גם מחמם לה מים, מכין לה את בגדיה, וכו' וכו'.
והכלה רואה את כל זאת, ומביעה את תודתה על חתנה המסור!
למחרת בבוקר, שוב חוזר ה"סרט" על עצמו: הכלה רוצה להכין ארוחת בוקר - והחתן עוצר אותה ואומר: אַתְּ תשבי כמו 'מלכה' ואני יעשה הכל! הוא הולך למכולת, קונה מצרכי חלב, עורך את השלחן, מחמם כוסות חלב, וכו' וכו'.
וכן בשעת הצהרים, החתן עומד במטבח ומכין לכלתו מעדנים שלא טעמה אותם מעולם! בשרים, אווזים, קבב, כבד, וכו', הכל צלוי "על האש"! וכמו כן סלטים משובחים, מתובלנים וטעימים בטעם נפלא 'שלא מהעולם הזה'! הכל הכל הגיש לה על "מגש של כסף"!
והכלה - נושכת את שפתיה, ומהרהרת לעצמה: אוי רבש"ע! אני לא מאמינה! במה זכיתי? ממש חתן מלאך! איזה שרות! איזו אדיבות! איזה טוב לב! ממש 'מלאך בדמות אדם'!
וכך חוזר הדבר על עצמו שוב בארוחת ערב: ממש 'ארוחת מלכים' הגיש לה את הכל "עד הפה"! בשיא האדיבות, ובשיא העדינות שיכול להיות!
והכלה - עומדת 'הֲמוּמָה', ועדיין לא מעכלת לאיזה בעל "מלאך" היא זכתה! כזה פינוק! כזה לב חם וטוב! כאלו מאכלים משובחים! ממש לא יאומן כי יסופר!
ואולם - הנה, כשמגיע הלילה השני, ניגש החתן אל כלתו, ואומר לה בסבר פנים ערמומיות:
"כלתי היקרה! את ראית את כל התפריט של המאכלים המשובחים ואת כל השירות האדיב שעשיתי לך אתמול? בצורה כזאת בדיוק - אני רוצה שתעשי לי מעכשיו למשך כל החיים!!!…
הנה לפנינו שני סיפורים, על שני חתנים, חתן אחד מפייס ומרגיע את אשתו, שלא תדאג אם תראה אותו כועס, כיון שאז בוודאי "הוא לא צודק"!
ומצד שני - חתן אחר, שג"כ משרת את אשתו כמו "מלאך", ואולם בסופו של דבר מתברר, שכל השירות הזה היה רק בתור "הצגה" ובתור 'דוגמא' לאשתו - איך היא צריכה לשרת אותו לכל החיים!
אלו שני "פרצופים", של שני חתנים, ואשריה אותה אשה שזוכה לחתן מהסוג של הסיפור הראשון, ואוי לה לאותה אשה שמחכה לה חתן מהסוג השני…
ולכן, סוף מעשה במחשבה תחילה, ואסור לבחורה "להתלהב" ממראה חיצוני של בחור, שהוא גבוה, יפה, מלהיב, מרשים, ואפילו גם "חֵבְרֶ'מָן", וכו'. כיון שאז היא עלולה "ליפול בפח" ולגלות אחרי החתונה - שהיא "זכתה" בחתן מאותו סוג של הסיפור השני…
ומאידך, בחור ירא שמים, אציל נפש, בעל מידות, שיודע לכבד את האשה על פי 'קנה מידה' של התורה - בחור כזה שווה פי אלף מכל בחור אחר! כיון שאצלו האשה יכולה להיות בטוחה ורגועה שהיא תקבל ממנו חיי אושר ומרגוע לכל החיים!
איך רגילים העולם לומר?
ה"רגש" - תחילתו מתוק, וסופו - אכזבה!
ה"שכל" - תחילתו חששות וציפיות, ואולם סופו - התגשמות החלומות!
נישואין שבנויים רק על ניצוץ הַ"רֶגֶשׁ" שנדלק מֵ'הַבָּרָק החיצוני' - תחילתם אמנם 'מתוק', ואולם סופם אכזבה קשה ועמוקה! "אהבה" - ממבט ראשון, ו"גט" - ממבט שני!
ואולם, נישואין שבנויים גם על השכל, שה'שכל' קודם כל קובע, ורק אח"כ הַ'רְגָּשׁות' נפתחים - נישואין כאלו - תחילתם אמנם חששות וציפיות, ואולם סופם מתברר שהם אכן הגשימו את החלום! "חלום הנעורים" הולך ומתגשם לנגד עיניהם! אין אכזבות, אין דיכאונות, ואין בגידות!
אלו הם התוצאות שעלולות להיות כואבות או מוצלחות, הגורל הקובע נתון לפי החלטתה של האשה: האם ה"רגש החיצוני" ימשוך אותה, או ה"שכל וההגיון" יוליכו אותה בראש!
ואשרי אותה אשה, הזוכה להגיע באמת אל ה'מנוחה והנחלה' - במציאת בן זוגה האמיתי!
זיווגו של האדם לא תלוי לפי 'כישרונות'
או 'יופי חיצוני' - אלא אך ורק -
ב"השגחה האלוקית"!
חז"ל בגמרא מסכת סוטה (דף ב'.) גילו לנו דבר מבהיל בקשר לפרשת הנישואין של האדם, וזה לשונם:
"אמר ר' יוחנן, קשה זיווגו של האדם - כקריעת ים סוף"!
וכאן צומחות מאליהן שני שאלות:
1. מהו הקשר והדמיון שיש בין "זיווגו של האדם" - למאורע של "קריעת ים סוף"? איזה 'מכנה משותף' מקשר בין שני נושאים שונים אלו?
2. והשאלה הקשה ביותר: שלכאורה, לא רק שאין קשר בין שני דברים אלו, אלא הם ממש שני דברים הפוכים לגמרי זה מזה:
"קריעת ים סוף" - זה דבר של קריעה, ניתוק, פירוד, והפרדה - של כל יבשת הים - לשני חלקים נפרדים!
ואילו הנושא של ה"זיווג" - זה דבר של חיבור, וקישור, ודיבוק - בין שני גופים נפרדים - לדבר אחד! וא"כ, כיצד חז"ל יכולים להשוות בין דבר שקורע ומפריד גוף אחד לשני חלקים - לבין דבר שמחבר ומקשר שני גופים - לגוף אחד?
ועל שאלות אלו, יש לענות שלשה תשובות, שהם שלשה 'כיווני מחשבה' שיש בהם הרבה לקח וּמוּסָר נוקב:
1. תשובה ראשונה - ענה לנו רש"י הקדוש (שם) שכמו בקריעת ים סוף כל אחד מבין שהיה זה "שינוי סדרי הטבע" - כך גם לגבי זיווגו של האדם, כדי לשדך בין איש ואשה - זה דבר קשה כמו לשנות את סדרי הטבע של הבריאה! לקחת שני יצירות של "זכר" ו"נקבה", שכל אחד מנוגד לשני - באופיו/ בתכונותיו /במידותיו/ בהרגליו/ בפינוקיו/ בטבעיו/ ובהשקפותיו/ ואת שני ה"ניגודים" האלו - לבוא ולחבר יחד שיהיו ל"בשר אחד"? הרי דבר זה הוא בדיוק כמו לקחת את הים, "להפריד" ממנו את המים, ולהפוך אותו לשני חצאים יבשים!!! ממש שינוי חריג ובלתי הגיוני של מהלך סידרי הטבע!
ואם היה מדובר כאן בנישואין לתקופה קצרה של שנה או שנתיים - אפשר היה עוד להבין, שהאהבה והברק החיצוני 'מסנוורים' את עיני השכל, והם אלו שהוליכו את האדם שולל אחר תאוותו.
ואולם - נישואין הרי זה לא לשנה שנתיים, אלא זה לכל החיים! כְּשֶׁבָּאֶמְצַע יש לאשה עוד הריונות, לידות, דיכאונות, וכן זמנים של "מחזור הדם" שגורם לה לשינוי בכל תאי הגוף, ולמצב רוח עצבני ומדוכא, וכו' וכו'
וא"כ, ה"ברק החיצוני" לא נשאר כל הזמן, והיופי של הגוף הולך ודועך ויורד, ולא נשאר "צעיר" כפי שהיה, וממילא גם האהבה אל בן/בת הזוג - הולכת ויורדת!
וא"כ נשאלת שוב השאלה: כיצד זה יתכן "להדביק" בין שני יצורים 'מנוגדים' כאלו של זכר ונקבה, "דֶּבֶק" כזה חזק - שיחזיק אותם ביחד לאורך כל החיים - ? הרי הדבק של "אהבה" אינו מחזיק מעמד בכל זמני החיים, וכפי שהוכחנו לעיל?
ועל זה באו חז"ל וענו לנו, שבאמת מבחינה 'הגיונית' של הטבע - אי אפשר לחבר בין שני ניגודים אלו, ודבר זה דורש רק שינוי "חריג" מהטבע! שינוי כמו "קריעת ים סוף"!!! וזהו כוונת חז"ל: "זיווגו של האדם קשה להקב"ה לחבר אותם ביחד - בדיוק - כמו שהיה קשה לשנות את סדרי בראשית של "קריעת ים סוף"!!!
כלומר, שחייבים כאן את התערבות של כוח האלוקים, שהוא יתן את עזרתו וברכתו, כדי שזוג זה יחזיק מעמד לכל חייהם! ובדרך "הטבע" - אין שום סיכוי לחברם ביחד!
זהו הסבר ראשון בדברי הגמרא הנ"ל.
2. הסבר שני - על הדמיון של חז"ל בין זיווגו של האדם ל"קריעת ים סוף": ותחילה, הבא ונתאר לעצמינו, את המעמד שהיה בקריעת ים סוף:
בני ישראל בורחים לַמִדְבָּר מפני המצריים, והנה, פתאום הם מוצאים את עצמם "מוקפים" מכל הצדדים: מאחוריהם - רודפים המצריים, מלפניהם - יש את הים הסוער, ומשני צידיהם - יש את המדבר המפחיד, המלא בנחשים ובחיות טורפות…
והנה, בשעה כזאת של לָחַץ ופחד מוות - כזאת, בני ישראל חשבו על כל האפשרויות איך להציל את חייהם:
1. או לחזור 'אחורה' - ולהלחם בשארית כוחותיהם עם אויביהם המצריים.
2. או לברוח ל'צדדים' - ולנוס אל תוך המדבר הלוהט!
3. ובמקרה הכי גרוע: לקפוץ אל תוך הים הסוער, ו"להתאבד" - מאשר למות בידי המצרים!
את כל האפשרויות האלו הם חשבו ולקחו אותם בחשבון, ואולם דבר אחד - הם לא העלו כלל על דעתם: שפתאום יקרה כאן "נס", והים "יפתח" את פיו, ויסלול בתוכו "תְּעָלָה" יְבֵשָׁה להולכי רגל - אפשרות הצלה כזאת - הם בכלל לא "חלמו" כלל שינצלו, אפילו בחלום הכי "ורוד" שלהם…
ועל זה בדיוק אומרים לנו חז"ל, שבדיוק כך תהיה התמונה בזיווגו של האדם:
האדם ילך ויעשה את כל האפשרויות כדי למצוא את בן/בת זיווגו! ילך לשדכן הזה, ולכתובת הזאת, וישתדל תמיד לְיַפּות את עצמו, וּלְהֵרַאות כמה שיותר 'מרשים' וכו' וכו'. את כל ההשתדלויות שבעולם הוא יעשה! וכל זאת מתוך תקווה, שאכן, דרך זאת תוביל אותו למציאת בת זיווגו.
ואולם, פתאום מה הוא רואה? שהזיווג שלו הגיע ממקום שהוא לא חלם בכלל! מכל "ההשתדלות" שהוא עשה, לא יצא לו מזה כלום, ודוקא ממקום שהוא כמעט לא השקיע שם בכלל - דוקא משם יצאה לו בת זיווגו! ממקום לא צפוי כלל!!! בדיוק כפי שהיה בקריעת ים סוף, שישועת עם ישראל הגיעה ממקום בלתי צפוי לחלוטין!!
ללמדך, שאמנם חייבים לעשות מאמץ והשתדלות בשידוכים, ואולם בסופו של דבר הקב"ה מראה לך בבירור שיש "יד אלוקים" מלמעלה שהוא מכוון ושולח לך את זיווגך! בכל מה שהשקעת וטרחת לא יצא מזה כלום, ופתאום באה לך הצעה ממקום בלתי צפוי כלל - ודוקא משם ניסגר "חתונה" תוך חודש חודשיים!
ללמדנו, שמציאת הזיווג אינה תלויה כלל - לא לפי מידת ההשקעה והחיפושים, וגם לא לפי כישרונות או יופי חיצוני, אלא עיקר ההצלחה תלויה אך ורק ב"אצבע האלוקים" שהוא זה שמזיז את החוטים מלמעלה, ושולח לך את זיווגך האמיתי שנקבע עבורך לפי שורש נשמתך!
זהו הלימוד היסודי שרצו חז"ל ללמד אותנו מהנס של "קריעת ים סוף"!
- - - לתשומת לב של כל משרדי התיווך של ה"שדכנים" וה"שדכניות" למיניהם!
3. תירוץ שלישי - הוא בנוי ביסודו על פי שיטת אחד מרבותינו הראשונים, הסובר שבאמת גם בקריעת ים סוף - לא היה זה ניתוק וקריעת כל אורך הים לשניים, אלא הנס היה - שרק במקום שדרכה שם כף רגלם, רק אותו מקום התייבש ונהפך להיות ליבשה! כלומר, בני ישראל היו מתקדמים ונכנסים כל הזמן אל תוך הים הסוער, ובכל צעד וצעד שהם היו צועדים לתוך הים - המים היו מזדקפים אחורה, ונותנים להם להתקדם. וכך בני ישראל ממשיכים ללכת, והים ממשיך לייבש להם את מקום הליכתם, עד שבדרך זו הם הצליחו לעבור את כל הים בשלום!
[וכפי שדוד המלך מתאר בספר תהלים: "הים ראה - וינוס"! כלומר, שהים לא 'נקרע' אלא 'נָס', דהיינו ברח לאחוריו מפני בני ישראל שהיו צועדים לתוכו!].
נמצא, שבכל פסיעה ופסיעה שבני ישראל היו צועדים בים - היה זה משום "מסירות נפש" מצידם, שהיו מוכנים להיכנס אל תוך לב הים, מתוך תקווה ואמונה בהקב"ה שיעשה עמהם נס בכל פסיעה ופסיעה, ויזקוף להם את המים לאחוריהם, בכדי שיהיה להם את האפשרות להמשיך ולפסוע - את הפסיעה הבאה!
ועל זה בדיוק באו חז"ל ואמרו, שגם לגבי זיווגו של האדם - גם שם צריך 'מסירות' בדיוק כמו שהיה בקריעת ים סוף!
כיון שבדרך כלל, החתן או הכלה חושבים לעצמם, שהנה עכשיו שהם כבר התחתנו, והם כבר 'נשואים' - א"כ מעתה כל החיים יהיו "פתוחים" לפניהם, הכל זַמִין, הכל אפשרי, הכל מותר, והחים יזרמו להם "חָלַק" - בדיוק כמו שהקב"ה פָּרַס לבני ישראל "שטיח אדום" בכדי שיעברו את 'ים סוף' במנוחה וּבְּבִטְחָה ללא כל דאגות!
ועל זה באים חז"ל ומזהירים את הזוג הצעיר: טעות! החיים הם לא 'פִּיקְנִיק'! כל יום ויום מחיי הנישואין - זה נסיונות וְהִתְמודְדִיּות חדשות! בדיוק כפי שהיה בקריעת ים סוף, שבכל צעד וצעד של בני ישראל היה נדרש מהם 'מסירות נפש' כדי להתקדם הלאה ולייבש את המים של הפסיעה הבאה - כך גם בחיי הנישואין, לא כל החיים הולכים על "שטיח אדום", ובמשך הזמן יִתָּכְנוּ 'תקלות' או 'עימותים' או 'אִי נעימות' בין בני הזוג, ועל הזוג הצעיר לקחת זאת מראש בחשבון, וכך יהיה להם אח"כ קל יותר "לכופף את הראש" בפני כל 'גָּל' שהם יתקלו בו במהלך החיים, עד שבדרך זו הם יצליחו לעבור את כל "יָם החיים" מתוך נחת ושלווה, והעיקר: לִזְכּות לִרְוות הרבה הרבה סיפוק ונחת מבן/בת הזוג השני! ואשרי הזוג המאושר הזוכה לכך…!
בני זוג יכולים להיות כמו "זוג יונים"
ולחיות בשלווה ובאושר, והם גם יכולים לחיות
כמו "זוג יונים" - שכל אחד "התעופף" מהחלון
של הבית...! הבחירה נתונה בידכם!
שימו לב ל'נישואין' שהיה אצל אבותינו הקדושים, ותראו שם דבר מפליא ומעניין:
כל אבותינו מצאו את זיווגם דוקא על יד 'באר המים'! והרי רשימה חלקית:
* יצחק מצא את רבקה אשתו - על יד באר המים!
* יעקב מצא את רחל אשתו - על יד באר המים!
* משה רבינו מצא את ציפורה אשתו - על יד באר המים!
ואין זה סתם "צירוף מקרים" שכולם פגשו את זיווגם "במקרה" על יד באר המים, אלא רמז באו ללמדנו, שהיסוד הראשון שהאדם צריך ללמוד לפני שהולך להתחתן - הוא: להיות - שפל כמו המים השפלים! כמו שהמים יודעים לרדת למטה אל מקום נמוך - כך האדם חייב לדעת "לכופף את הראש" וּלְהִשָּׁאֵר תמיד על "פְּרופִיל נמוך" של כעס ועצבים!
ובני זוג שלא יודעים לכופף את הראש, הרי סופם יהיה כמו "זוג יונים", שלא יקח הרבה זמן עד ששניהם "יתעופפו" מהחלונות של הבית!!!
ולכן, התנאי הבסיסי לפני שמתחילים לדבר על נישואין: לדעת "לְהַחְלִיק" כל בעיה למטה, מתחת לשטיח, ולא להקפיד על כל דבר! לא כל דבר צריך להוציא מהפה! לפעמים צריך לדעת איך לבלוע את ה"גלולה" עמוק בתוך הבטן! אחרת - כל בניין הנישואין עלול להתנדנד להתמוטט ו...ליפול! ראו הוזהרתם !
רוצים אתם לדעת לאיזה דבר המשילו חז"ל את החתן והכלה? הנה במסכת פסחים (דף מ"ט.) תיארו חז"ל את החתן והכלה בתואר של: "ענבי הגפן בענבי הגפן - דבר נאה ומתקבל"! וכן דוד המלך בספר תהלים המשיל ג"כ את הבית היהודי לגפן, ואמר: "אשתך - כגפן פוריה"!
ונשאלת השאלה: איזו 'מעלה מיוחדת' מצאו חז"ל בגפן, שעל זה השוו את החתן והכלה - דוקא לפרי הגפן?
והתשובה היא: שבאמת מצינו שיש לפרי הגפן שני מעלות מיוחדות, שלא מצאנו אותם כלל בשום פרי אחר! ואלו הם:
1. המעלה הראשונה שיש ב'גפן': שהוא מין אחד שמורכב משני 'גְּוָנִים': ענבים לבנים, וענבים שחורים! וכל אחד יש לו את האופי המיוחד שלו:
* ענבים לבנים - אין בהם 'צבע' מיוחד, אבל יש בהם 'טעם' מתוק!
* ענבים שחורים - אמנם אין להם 'טעם' מתוק, אבל יש להם 'צבע' (שחור)!
וזה מה שהתכוונו חז"ל לרמוז לחתן והכלה: תדעו לכם, שאין דבר "מֻשְׁלָם" בעולם! כל אחד יש לו את הַ"מִינוּסִים" שלו! לזה חסר צבע, ולשני חסר טעם! אבל אם כל אחד יסתכל ב'זכוכית מגדלת' דווקא על החסרונות שלו, ובעין שניה יראה את המעלות של בן זוגו/זוגתו, אזי מובטח לזוג כזה שהם יזכו לחיי אושר ושלווה! ממש כמו אותם "זוג" אשכולות ענבים, שזה חסר לו 'טעם' והשני חסר לו 'צבע', אבל כשהם מתחברים יחד - הם משלימים זה את זה, ויוצא מהם יין מתוק ומשובח!
זהו האיחול הראשון שאנו מאחלים לחתן והכלה: לְאַחֵד ולשלב את המעלות המיוחדות שיש בכל אחד מבני הזוג - ועי"ז נקבל - "דבר נאה ומתקבל"!
2. המעלה השניה שיש אותה רק ב'גפן': שהוא הפרי היחיד במינו מכל פירות האילן - שלעולם הוא לא מאבד את טעמו המתוק! יין שנמצא בתוך חביות של חרס - כמה שיעברו עליו יותר חודשים ושנים - באותה מידה טעם היין ילך וישתבח יותר! היין נעשה יותר מבושם ומשובח, עד כדי "שמסובב" את 'הַחוּשִׁים' של הבן אדם! וכפי שהצרפתים (המומחים בטעם של היין) אומרים, שיין יָשָׁן ועתיק שנשמר בתוך מרתפים וחביות - רק מהריח שלו - אפשר כבר להיות 'שיכור'!!!
וזה מה שהתכוונו חז"ל לרמוז לחתן והכלה: תדעו לכם, שהטעם הטוב של ליל יום הנישואין - אסור שילך לאיבוד! אסור שהאהבה במשך הזמן תיכנס ל"שיגרה", עד שכבר תהפוך להיות משעממת, מַטְרֶדֶת, ובסוף... נמאסת!
בני הזוג חייבים לבנות וליצור ביניהם אהבה אמיתית שֶׁתַּכֶּה 'שורשים' עמוק בתוך הלב, ושהטעם הטוב שלה ישתמר לעד ולנצח נצחים! שֶׁמִּשָּׁנָה לְשָׁנָה האהבה לא תלך ותדעך - אלא רק תתגבר ותתעצם! בדיוק כמו היין של הגפן, שמשנה לשנה - לא רק שלא מאבד את טעמו - אלא עוד הולך ומשתבח יותר ויותר!
וזהו באמת גם המבחן לגלות, האם האהבה שבין בני הזוג, היא אהבה אמיתית שנובעת מעמקי הלב, או - אהבה מזוייפת שבנוייה רק על "אִינְטֶרֶסִים אִישִׁיִּים" ותו לא! שכן, אהבה אמיתית היא מטפסת ועולה, ולא יורדת במשך הזמן!
...מי חלם שאפשר ללמוד שני לקחים כה יסודיים - מהעץ הפשוט של פרי "הגפן"? - - -
גילוי מדהים לכל הרווקים והרווקות:
לא האהבה והיופי החיצוני, וגם לא
הַרֶגָּשׁות וה"כִימְיָה" המשותפת
קובעים בהכרח את הנישואין - אלא
אך ורק יד האלוקים!!!
במאמר זה, באנו לחזק אותנו ואת כל הקוראים יחד, ב"השגחה פרטית" של האלוקים בענייני השידוכין, ונפתח תחילה בסיפור קטן:
הרש"ש (רבי שלום שטראשון) היה אדם גדול מופלג בתורה (שעד היום, לומדים את פירושו "חידושי הרש"ש" שחיבר על כל הש"ס, ונדפס בסוף כל מסכת גמרא) וחוץ מגדלותו בתורה, היה הרש"ש גם עשיר גדול וגם בעל חסד גדול, והיה מנהל גמ"ח הלוואות של כספים לכל אנשי עירו.
והנה אירע פעם, שלווה ממנו אדם אחד 100 רובל לתקופה של שלשה חדשים, וכעבור זמן כשהגיע האיש להחזירם, הוא מצא את הרב שהיה יושב ולומד באותה שעה בבית המדרש.
היהודי נכנס, הניח את שטרות הכסף על השלחן, תוך שהוא מודיע לרב שהוא בא כעת להחזיר את כסף הלוואתו.
ואולם הרש"ש, שהיה שקוע באותה שעה בסוגיא של גמרא, בעיון עמוק של לימוד התורה, ומנותק מהעולם לגמרי - לא שם ליבו לבקשתו של היהודי הנכנס, וְהִנְהֵן לו בידו שיבוא לזמן אחר. אולם היהודי חשב שהרש"ש מרמז לו לאות הסכמה שהוא יכול ללכת, ולכן השאיר הוא את הכסף בתוך דפי הגמרא, והלך לו לענייניו. והרש"ש שהיה טרוד בלימודו, דפדף מבלי משים לב את דפי הגמרא, וכך נִתְכַּסּוּ שטרות הכסף, ועמם נתכסה ונשכח כל סיפור הפרעון מראשו של הרש"ש.
חלפו שבועות, הרש"ש בודק בפנקסי הגמ"ח, ורואה שאיש זה טרם פרע את חובו, הוא שלח להזכירו פעם אחת, ושתיים, ואולם האיש מתעקש בשלו: "הלוא כבר פרעתי את הכסף"...
וכיון שחשש הרש"ש לאיסור מעילה בכספי צדקה, שהוא גזל כספי ציבור, לכן שלח להזהיר את האיש, שאם לא ישלם את חובו - יפרסמנו ברבים!
ואולם האיש המשיך להתעקש בשלו, והרש"ש בלית ברירה פירסם את קלונו של האיש ברבים, והעיר כולה רעשה והתרחקה מחצוף זה, שמעיז להתווכח עם הרב ועוד עומד על שלו...
והנה, ביום מן הימים, פותח הרב את ספר הגמרא, ולתדהמתו הוא מוצא שם את... שטרות הכסף - - - הוא תפס מיד את הטעות האיומה, ואת הצער הנורא שנגרם לאותו האיש, ופניו של הרב אדמו מצער: באיזו צורה הוא יפייס אותו כעת? הוא קרא מיד לאותו יהודי, ובדמעות שליש ביקש ממנו מחילה וסליחה. ואולם האיש המיוסר והמדוכא פרץ בבכי מתמשך, ואמר לרב:
"מה תעזור לי סליחתו של הרב, בעוד שכל כבודי נקבר באדמה מחמת ה"שם רע" שיצא עלי בכל העיר, וגם בני הגדול כבר ברח מהעיר מרוב בושות ועלבונות!
הרש"ש החריש והתעמק דקות אחדות בצרה הגדולה שנקלע אליה אותו האיש, חשב וחשב עד...שפתאום אורו עיניו והוא הכריז בשמחה לעבר האיש: מצאתי עצה נפלאה כיצד לסלק ממך את הבושה הנוראה: הנה לי יש בת שהגיעה לפרקה, ולך יש בן. נְחַתֵּן את שניהם, אתה תהפך להיות 'חותני' וכך כל העיר תדע שבאמת אין אתה נוכֵל ורמאי...
היהודי החל להרגיש כאילו האדמה נבקעת מתחתיו... להיות חותן של גדול הדור!!!??? הרי בשביל זה היה כדאי לסבול את כל הצער והסבל הנורא - ובלבד לזכות להיות מְחֻתָּנו של הרש"ש הקדוש!!!
עד כאן הסיפור המרגש.
והלקח הגדול שלמדנו מסיפור זה לגבינו אנו: שצריך לדעת, שבאמת אין כל הגיון ואין כל שכל במציאת השידוכים! אם נגזר מהשמים על בִּתּו של גדול הדור, להתחתן עם הבן של החייט הפשוט - אז לא יעזור כלום!!! מהשמים יסובבו ויגלגלו שהאיש ילווה כסף מהרש"ש, ואח"כ ישכח, ואח"כ ימצאו את זה שוב, ואח"כ יתפייסו, עד... שיגיעו לחתונה!!!
ולמה? כיון שעלינו לדעת ששידוך לא נוצר מחמת "אהבה" ולא מחמת "קְלִיק" שֶׁנִּדְלַק בין השניים, אלא הדבר היחיד שמחבר את שני הצדדים לשידוך קיים ונצחי - זה רק יד האלוקים מלמעלה! כשהאדם נפגש עם בת זיווגו האמיתית - הקב"ה הוא זה ששולח להם איתותים של 'רְגָשׁות' וְ'כִימְיָה' משותפת, כדי לעזור לאדם להחליט נכון על אותו בן/בת זיווגו. [ותפקידו של האדם - הוא רק לא לקלקל את ה"אִיתוּתִים" ששולחים לו מהשמיים - על ידי בַּרְרָנוּת מיותרת, או החלטות מוטעות, שכן בזה הוא עלול ח"ו לאבד לעצמו את בן/בת זיווגו שנקבע לו מהשמים!]
אמנם, דרושה עדיין תפילה רבה כדי שהעיניים יִפָּקְחוּ להחליט נכון, אלא שבדרך כלל, אם האדם הולך ע"פ הכללים המקובלים, וגם צמוד כל הדרך לרב ירא שמים (והבת - לרבנית ידועה) שאיתם הוא מתייעץ ומקבל מהם הדרכה, א"כ גם הקב"ה יכוונו לדרך הישרה, ויתן בליבו את הסימנים הנכונים למציאת בן/בת זיווגו האמיתי!
וכן מסופר גם על בחור אחד שנכנס אל החזו"א, ושפך בפניו את ליבו:
הוא כבר בחור מבוגר יחסית, בן 26, ו"לא הולך לו" בשידוכים, יש לו איזה שכן, רע לב ששונא אותו, וכל הצעה שֶׁעולָה על הפרק - בא שכן זה ומדבר ו"מְלַכְלֵךְ" עליו, עד שהצד השני יורדים לגמרי מההצעה...
"מה אוכל לעשות כבר" - שאל הבחור מתוך יאוש עמוק - - -
כִּשְׁמוע החזו"א את דבריו, תפס את ידו של הבחור, והשיב לו בקול אבהי: "בני חביבי! אם אתה מתפלל באמת לה' - אז עליך להיות שָׁקֵט ובטוח שהוא אכן ישלח לך את בת זוגתך! אלא מה? בשמים רואים שעדיין לא הגיע הזמן, ואין זו 'בת זוגתך' האמיתית, ולכן הקב"ה שולח את שכניך כדי לקלקל את השידוך - לטובתך!!! שיודעים למעלה שזה לא זיווגך האמיתי, ולכן שולחים את אותו אדם שיעצור לך את זה - בכדי למנוע ממך עגמת נפש מרובה בעתיד!!!
ואולם - הוסיף לו החזו"א - ברגע שיחליטו בשמים שכבר נשלמה מנת היסורים שנקצבה לך לסבול עבור השידוכין - אז פתאום תראה איך שכל העניינים זורמים לך 'חָלַק'... השכן שלך ישתוק פתאום כמו 'דָּג', או אפילו אם הוא ידבר - אבל הקב"ה יגרום לכך שהצד השני לא ישים לב לדבריו כלל... התפילות שהתפללת כל הזמן "יָרִיצוּ" לך את השידוך במהירות כזאת - שאפילו אתה בעצמך לא תאמין לכך! - סיים החזו"א את דבריו.
וא"כ, הרי לנו חיזוק מפי קודשו של החזו"א, עד כמה ענייני השידוכין מונהגים מלמעלה בהשגחה פרטית מדוקדקת ובדיוק נמרץ!
וכן מפורסם עוד בשם החזו"א שאמר, שאע"פ שבדורות האחרונים שורר בעולם "הסתר פנים" נורא, שלא רואים את יד האלוקים בהנהגת העולם, מ"מ "חלון" אחד השאיר לנו הקב"ה, שדרכו אפשר עדיין לראות עין בעין את השגחתו הפרטית של האלוקים! והוא: מציאת זיווגו של האדם!
הנה, צאו וראו זה פלא:
אנשים שהיו נראים לנו ממבט ראשון ש"לא מתאימים" כלל זה לזה - ובכ"ז הצליחו ליצור ביניהם קשר של נישואין! ואילו אחרים, שנראים הרבה יותר מַרְשִׁימִים ומשכילים ו"נוצְצִים" - ובכ"ז מתעכבים עם מציאת השידוך שלהם עד גיל מבוגר...
וכן מצינו עוד תופעת פלא: אנשים שבקושי הספיקו להכיר זה את זה, ובקושי קיבלו "אִינְפורְמַצְיָה" זה על זה, ובכ"ז - תוך חודְשַׁיִם שלשה - הספיקו כבר לסגור בניהם תאריך ליום הנישואין!
ומצד שני, רואים זוג שמסתובבים יחד כבר שנים רבות למטרת נישואין, ובכ"ז, כל אחד מהם עדיין מפחד לסגור קשר באופן רציני על 'נישואין'!!!
האם יש לכל זה הסבר על פי השכל וההגיון? אם לא שרואים כאן בבירור את יד האלקים, איך שבאמת לא האהבה והיופי החיצוני, או הַהִשְׁתּוקְקוּת אחד לשני - קובעים בהכרח את הנישואין, אלא רק יד האלוקים שהוא זה שמכוון ומזיז מלמעלה, לחבר את בני הזוג לקשר של 'נישואין', והאנשים כאן אינם אלא 'בּוּבּות' שנמצאים בתוך "תיאטרון הבובות" של בורא עולם, והוא זה שמושך בחוטים - ומכוון את בת פלוני - לפלוני!!!
אין מה לעשות! אשה זה לא "מכונית"! מכונית שלא מוצאת חן בעיניך - אתה יכול למכור אותה או להחליף! אבל אשה שלא מוצאת חן בעיניך, ואחרי החתונה אתה מגלה שהיא לא בדיוק "בָּראשׁ" שלך - אז כבר הכל אבוד! אין מה לעשות, ואין לאן לברוח! יש רק אפשרות אחת: להתפוצץ ולהתאבד על מטרת גירושין, ח"ו!
ולכן, כדי להצליח באמת למצוא את האשה הנכונה, שתתאים לך בדיוק/ לתכונות/ להשכלה/ לנטיות/ לדעות/ לאורח חיים/ לשכל/ ולרגש שלך - בשביל למצוא אשה כזאת, חייבים את עזרתו של בורא עולם מלמעלה! ולמה? בגלל שרק הוא יודע איזה "מִכְסֶה" מתאים בדיוק לגודל של הסיר שלך!!!
ובחור וכן בחורה, שיודעים לכופף את הראש בפני בורא עולם, ולא מתביישים לשאת את עיניהם למעלה, מתוך תפילה ותחינה לאלוקים שידריך אותם בדרך הנכונה והאמיתית - הם אלו שיכולים ללכת 'על בטוח', שבוודאי הקב"ה יְכַוֵּן אותם אל בן/בת זיווגם האמיתי, והם עוד יזכו לראות נסי ניסים במציאת זיווגם - לבנין עד עד!
מה טעם נהוג לתת לחתן לדרוש במסיבת האירוסין? אלא, מסבירים בדרך צחות, החתן שלמד בישיבה, ואחרי חתונתו יוצא לעבוד בבביזנ'ס, יש כאן חשש של "שנה ופירש קשה מכולם"... לכן נותנים לו לדרוש בדברי תורה, ואז כולם נוכחים לדעת שאין כאן כלל "שנה", ומימלא גם לא "פירש"...
מעלת הכתיבה גדולה מאד, לכתוב כל דבר יסודי וחשוב. וזה לא רק בדברי תורה, שיש עניין גדול להתרגל לכתוב חידושי תורה. וברמז אמרו ''וקָנֶה לך חבר'' (קב הישר פרק נג). אלא גם מילי דעלמא, אם זה קשור לחובות, כספים, תשלומים, הוכחות לעתיד, נאמנות והבטחות בעניני ירושות, הן וכיוצא בהן, לעד בספר יוחק. ועל ידי זה יש מזכרת נצח על העבר, ואז האמת נהדרת ויש תועלת לכולם. ו''אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו'' (תהלים קמד, יד). ופעם הסתבך מאן דהוא עם מס הכנסה ומע''מ וביטוח לאומי והגיע להוצאה לפועל ובעיות קשות, ולבסוף כשהסתדר איתם אמרתי לו שחייב להשיג מהם קבלה שאין לו חובות כלל, ממש שיהיה כתוב ''אפס אפס''. אחרת בעוד זמן יתכן והמחשב פולט מה שפולט והבעיות חוזרות על עצמן. גם בהלואה צריך אישור וזכרון על הסכום ועל זמן הפרעון, וכן בהסכם "תנאים" של אירוסין, לכתוב הכל, התחייבות כל הצדדים הנוגעים בדבר, עם העתק לכולם. והכתב מדבר בעד עצמו.
פעם בא מישהו אל ה"חזון איש" (תקשיבו, מה זה ניצולת זמן, מה זה התמדה, מה זה לא פוסק פיו מלטחון תורה?) וביקש ממנו שיתן לו איזה ויטמין חיזוק, להתמדה בלימוד תורה. אמר לו ה"חזון איש": בוא אני אספר לך סיפור קטן: כאשר לקח רבינו ר' יואל סירקיס, הלא הוא הב"ח, (בית חדש) את רבינו הט"ז, רבינו שמואל הלוי, כחתן לבתו הבטיחו הב"ח בכתיבת התנאים באירוסין לתת לו כל יום ויום ארוחה עם בשר בקר, מנה בשר בקר. זה היה בתנאים, הב"ח היה עשיר, כל יום לתת לו מנה עם קצת בשר בקר. כל יום! (תוספות אני לא יודע, מרק אני לא יודע, אבל זה אני יודע - אחד התנאים) למה? כי הט"ז, חתנו היה אדם חלש, היה זקוק לויטמינים, אוכל בריא ומזין, כי מרוב התמדתו בתורה הוא נחלש, אז ה"תנאים" היו שכל יום הוא מספק לבתו אומצת בשר שתבשל לו כדי לחזק את הגוף – ויטמין בי.
כעבור שנים ירד רבינו הב"ח מנכסיו, ולא היה באפשרותו להשיג לו בשר בקר, כי זה יקר, כתחליף הביא לו ריאות. למרבית הפלא הזמין הט"ז את חותנו לדין תורה, בגלל שהוא הפר לו את התנאים. (הט"ז, מנה בשר?! המבורגר?! זה מה שהיה לו בראש? נכון שהתנה איתך, אבל אתה יודע הרי ש...), הב"ד פסק שהריאות אף הן נחשבות לבשר ואין בזה משום הפרת התנאים. באו לט"ז תלמידי חכמים גדולים ושאלו אותו: מה ראית לתבוע את חותנך? על מה, על בשר? על ריאות? השיב הט"ז: הוא היה אדם חלש, אחרי שהוא אכל בשר הוא הרגיש חוסן, חיזק אותו, זה היה ויטמין בשבילו. ביום שאכל לראשונה את תבשיל הריאות במקום הבשר בקר, הוא לא חש בחיזוק כמו אחרי אכילת בשר בקר, וזה הפריע לו קצת בעיון שלו בגמרא, ומיד התעורר בשמים קטרוג על הב"ח ומשפחתו, והט"ז ידע את זה ברוח קודשו, ולכן הוא החליט להזמין אותו לדין תורה, כדי שהבית דין יפסוק שריאות זה גם בשר ומה שפוסקים בבית דין של מטה, כך מתקבל בבית דין של מעלה, ואז נמצא שלא הופרו התנאים, ותסור העננה מבית חותני וממשפחתו, כולל אשתי וילדי.
שמעתם? אומר ה"חזון איש": באת לבקש סגולה להתמדה? מכאן ניתן ללמוד עד כמה מחשיבים בשמים דקה אחת של עיון בתורה, עד כמה חמור הוא רפיון קל בשקידת התורה, אי, אי אי, מה זה התמדה? מה זה תלמוד תורה כנגד כולם? מה זה כי היא חיינו ואורך ימינו?
"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-בְּנֵי יוֹסֵף וַיּאמֶר מִי-אֵלֶּה. וַיּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר-נָתַן-לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיּאמַר קָחֶם-נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם" (מח, ח-ט).
הם בכל יום ויום יושבין ועוסקין בתורה לפניו ועכשיו הוא אמר "מִי-אֵלֶּה"?! אלא שראה לירבעם בן נבט ולאחאב בן עמרי שעומדין מאפרים ומנשה עובדי עבודה זרה לפיכך נסתלקה רוח הקודש ממנו. וכשראה יוסף כך, מיד נשתטח בקרקע ובקש רחמים לפני הקב"ה ואמר ריבון העולם אם הן ראויים לברכה, אל תחזירני היום בבושת פנים, והראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה ובקש יוסף רחמים על הדבר ונחה עליו רוח הקודש וברכן.
אם עם ישראל אמרו ''נעשה ונשמע'' מדוע היה צריך הקב''ה לכפות עליהם הר כגיגית? אלא, בברכות האירוסין הנאמרות תחת החופה אנו מסיימים ואומרים: ברוך מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין, בספר שיטה מקובצת (כתובות ז.) מפורש שהקב''ה הכניס את עם ישראל לחופה וקידש אותם. כלומר, אמירת ''נעשה ונשמע'', שהיא היתה בעצם קבלת התורה על ידי כלל ישראל, הייתה בבחינת ''קידושין'', וכפיית הר כגיגית ע''י הקב''ה היתה בבחינת ''חופה'' - נישואין,
מה פשר הדבר?
כאשר אדם לוקח אשה יש בזה שני חלקים: קידושין ונשואין. קידושין הם הקנין, האיש נותן לאשתו טבעת ואומר לה ''הרי את מקודשת לי'' ועל ידי זה נקנית האשה לבעלה ונקראת מעתה אשת איש. אבל היא עדיין אשתו, אלא היא חוזרת לבית אביה (כך היה בזמנם שהיו עושים אירוסין ונישואין בנפרד, אמנם בזמננו עושים את שני הדברים יחד) לאחר זמן עושין נישואין על ידי שפורסים מפה מלמעלה כמו החופה שלנו או על ידי יחוד בין הבעל לאשה.