אמרי הצבי ב· רבי צבי מאיר בר
דף סה:
[אות יט]:
א"ר אילעא גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור נעשה שינוי בידו וקנאו כו' עד א"ל אדרבא רחמנא ליצלן מדעתא דידך כו' כל הסוגיא. ולכאורה י"ל במאי פליגי ר' אילעא ור' חנינא בסברתם שזה אומר רחמנא ליצלן מדעתא דידך ור"ח השיב לו כמו כן בהאי לישנא:
א והנלע"ד לפרש קצת דהנה כבר הבאתי לעיל על (דף ס"ה ע"א) [אוט"ז] פלוגתא דהראשונים נ"ע באם גנב וטבח ומכר דהריטב"א ס"ל דבשעת טביחה נעשה גנב מחדש והוה כאילו גנבו אז בשעת טביחה ודעת הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל דלא נעשה גנב מחדש ורק עיקר שם גנב עליו על גניבה הראשונה דהיינו בשעה שגנבה ועיין בשמ"ק כתובות (דף ל"ד ע"ב) האריך בזה הבאתיו לעיל והבאתי דברי הקצה"ח (בסי' ל"ד) סק"ג העלה מדעתו הגדולה כשיטת הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל וגם הנתה"מ נראה דאודי ליה בזה ורק היכא דעשה אח"כ שינוי סובר דנעשה אז גנב מחדש עיי"ש היטב בדבריהם ובשינוי דממילא נראה מדברי הנתה"מ דג"כ לא נעשה גנב מחדש יעויין היטב בדבריו. והנה לעיל שם העירותי דאם נימא דלא נעשה גנב מחדש ומשעת גניבה כבר יצא הדבר מרשות הבעלים א"כ האיך חייבה התורה לשלם דו"ה דהא משעת גניבה יצא הדבר מרשות הבעלים וכתבתי דהתורה חייבתו על גניבתו הראשונה יע"ש לעיל בפרקין מ"ש בזה לפרש דברי הע"ש (בסי' שנ"ד):
ומעתה נוכל לומר דפלוגתא דר' אילעא ורבי חנינא הוא כעין פלוגתת הראשונים הנ"ל דר' אילעא סובר דהא דחייבה התורה בתשלומי דו"ה הוא משום דנעשה אז גנב מחדש דהיינו משעת טביחה ומכירה הוא נעשה גנב מחדש והוי כאילו אז גנבה מתחילתו וכשיטת הריטב"א ור' חנינא סובר דלא נעשה גנב מחדש ורק עיקר חיובו הוא על שעת גניבתו הראשונה וכשטבח ומכר אח"כ חייבתו התורה לשלם דו"ה מכח גניבה הראשונה ומעתה יתפרש היטב סוגיא דידן דר' אילעא סובר דגנב טלה ונעשה איל נעשה שינוי בידו וקנאו ואותביה ר' חנינא מברייתא ואי ס"ד קניא בשינוי אמאי משלם שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר וא"ל ר' אילעא ואלא מאי שינוי ל"ק אמאי משלם כעין שגנב לישלם כי השתא דהא בשעת טביחה ומכירה הוא נעשה גנב מחדש והוה כאילו עתה בשעת טביחה הוא שגנבה ולישלם כי השתא וא"כ בברייתא דקתני דמשלם כעין שגנב ע"כ משבשתא הוא ולא תותבי' מינה ועיין בשמ"ק בד"ה מ"מ קשיא שכ' ג"כ כן. והשיב לו ר"ח כי השתא היינו טעמא דלא משלם משום דא"ל תורא גנבי מינך כו' והיינו משום דכשגנב לא היה תורא אלא עגל וא"כ היכי מצית מחייבת לי' לשלם דו"ה כדהשתא דהא בשעת גניבה אז יצא הדבר מרשות בעלים והאיך מצית לחייבו כדהשתא דו"ה ומש"ה לא משלם דו"ה רק כעין שגנב וברייתא מתורצתת שפיר. והשיב לו ר' אילעא רחמנא ליצלן מהאי דעתא וה"פ כי דינא של הברייתא הוא תרתי דסתרי דאם נימא דמשעת גניבה הראשונה יצא הדבר מרשות הבעלים ולא נעשה גנב מחדש בשעת טביחה א"כ אמאי משלם דו"ה ונוכל לפרש עוד יותר דמה שא"ל הלשון הזה רחמנא ליצלן כו' הוא דר' אילעא הקשה אותו דאם כדבריך דלא נעשה גנב מחדש בשעת טביחה א"כ תיקשי דהאיך משכחת לה תשלומי דו"ה דהא משעת גניבה יצא מרשות בעלים וכשטבח לאו דמריה קא טבח ומדחזינן דהתורה חייבה לשלם דו"ה ע"כ דנעשה גנב מחדש בשעת טביחה ומכירה והיינו דקא"ל הלשון רחמנא ליצלן כו' כלומר דקשיא לסברתך מן התורה והשיב לו ר"ח אדרבה רחמנא ליצלן כו' והיינו דלעולם דלא נעשה גנב מחדש בשעת טביחה והא דחייב דו"ה הוא משום גניבה הראשונה וא"כ מש"ה אינו משלם תשלומי דו"ה רק כעין שגנב משום דעיקר חיובא בדו"ה הוא רק על גניבה הראשונה ולא מצית לחייבו יותר מכפי מה שהיה שוה אז בשעת גניבה ודוק: וקאמר הש"ס מ"מ קשיא והיינו דאנן פסקינן כר' אילעא וא"כ קשיא מהברייתא לדידן דלא משבשינן לה ועיין בשטמ"ק בד"ה מ"מ קשיא שפי' כן. ומסיק הש"ס הא מני ב"ש היא כו'. וקאמר הש"ס עוד עד כאן לא פליגי אלא דמ"ס שינוי קונה ומ"ס שינוי אינו קונה אבל לענין תשלומין כ"ע כדמעיקרא משלם דקתני משלם תשלומי כפל ותשלומי דו"ה כעין שגנב לימא תהוי תיובתא דרב כו' ופירש"י בד"ה ע"כ לא פליגי ר' אילעא ור"ח אבל לענין שלומי כגון כפל לר' אילעא ודו"ה לר"ח א"נ ביוקרא וזולא בלא שינוי דכ"ע כדמעיקרא משלם דקתני כעין שגנב עכ"ל:
ב והנה לכאורה מסוגיא זו מבואר להיפוך ממה שפירשתי דהא הש"ס קאמר אבל לענין שלומי כ"ע כדמעיקרא משלם ופירש"י דהיינו לר' אילעא ור"ח והלא לפי מה שפירשתי סובר ר' אילעא כסברת הריטב"א דבשעת טביחה ומכירה נעשה גנב מחדש וא"כ משלם דו"ה כדלבסוף דהיינו כמו שהיה שוה בשעת טביחה ומכירה. ולכאורה נוכל לומר בזה דהנה יש שלשה זמני פרעון לתשלומי דו"ה או כשעת גניבה או כשעת טביחה ומכירה או כשעת העמדה בדין ור"ח סובר כשעת גניבה משום דסובר דלא נעשה גנב מחדש רק עיקר החיוב הוא על שעת גניבה הראשונה ור' אילעא סובר דנעשה גנב מחדש בשעת טביחה ומכירה ומשלם כמו שהיה שוה בשעת טביחה ומכירה והא דקאמר ר' אילעא לעיל ואלא מאי שינוי ל"ק אמאי משלם כעין שגנב לישלם כי השתא הוה הפירוש כמו שהיה שוה בשעת טביחה אבל כשעת העמדה בדין בודאי דלא משלם לימא תיהוי תיובתא דרב כו' ומשני רבא טלאים כדמעיקרא דמים כשל עכשיו והיינו כשמשלם טלאים משלם כדמעיקרא לר' חנינא משלם כמו שהיה שוה בשעת גניבה דעיקר חיוב תשלומין הוא על שעת גניבה הראשונה ולר' אילעא כמו שהיה שוה בשעת טביחה ואם משלם דמים כשל עכשיו היינו כשעת העמדה בדין כשומת ב"ד הואיל דמשלם דמים וצרכינן לשום בב"ד שיימינן תו כמו ששוה בשעת העמדה בדין וכפירש"י כנ"ל לכאורה אולם באמת הוא דוחק קצת לפרש כן:
והנראה בזה בהקדם מה שי"ל לכאורה לפירש"י הנ"ל דלכאורה אינו מובן כלל הא דקאמר הש"ס אבל לענין שלומי כ"ע כדמעיקרא דהא ר' אילעא סובר בפירוש דמשלם כי השתא שהרי ר' אילעא השיב לעיל לר' חנינא ואלא מאי שינוי ל"ק אמאי משלם כעין שגנב לישלם כי השתא הרי דאי שינוי ל"ק משלם דו"ה כדהשתא ומאי פריך הש"ס לרב הרי ר' אילעא סובר כן בהדיא ומאי קאמר הש"ס אבל לענין שלומי דכ"ע כדמעיקרא משלם דהא בלא שינוי בודאי דמשלם כדהשתא ולכאורה י"ל בזה טובא. וגם מה שפירש"י לעיל בד"ה נעשה שינוי בידו קנאו בשינוי להא מילתא דאם טבח ומכר שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר ופטור מדו"ה אבל קרן וכפל משלם קרן כדהשתא כפל כעין שגנב או כשעת העמדה בדין עכ"ל. הרי שרש"י ז"ל מפרש לעיל דלר' אילעא נוכל לומר דכפל הוא כעין שגנב וג"כ נוכל לומר דמשלם כפל כשעת העמדה בדין וא"כ מאי קושיא דהש"ס על רב הלא לר' אילעא ג"כ סובר דמשלם כפל כשעת העמדה בדין והוא כרב ומאי קושיא בזה הלא ר' אילעא ג"כ סובר כרב בזה:
ובדוחק י"ל דהקושיא הוא הואיל דר' אילעא אית ליה דהברייתא משבשתא ולא קשה מהברייתא על ר' אילעא אבל לדידן ס"ל דלא משבשתא ואתיא כב"ש ותיקשי מינה לרב והוא דוחק קצרתי מעט ולקמן אי"ה יבואר קצת לתרץ דברי רש"י ז"ל:
ג והנה ראיתי בשמ"ק הביא בשם הראב"ד ז"ל שמפרש פי' אחר בהא דקאמר הש"ס ע"כ ל"פ בד"ה עד כאן וז"ל לא פליגי ב"ה על ברייתא זו אלא משום דבשינוי קנה אבל במקום דליכא שינוי כגון יוקרא וזולא כדמעיקרא משלם ומב"ש נשמע לב"ה הראב"ד ז"ל עכ"ל. והנה לפי' הראב"ד ז"ל הנ"ל תו נוכל לפרש פירושו שפירשתי בהסוגיא הנ"ל ור' אילעא סובר באמת דנעשה גנב מחדש וברייתא משבשתא:
היא דאפילו אם נימא דשינוי לא קנה או דזה לא מיקרי שינוי הואיל דהוה שינוי דממילא א"כ אמאי משלם כעין שגנב לישלם כדהשתא אבל הש"ס דילן פליגי בזה על ר' אילעא וסבירא להו דברייתא לאו משבשתא היא ורק דאתיא כב"ש דשינוי ל"ק והא דקתני משלם כעין שגנב הוא משום דבגניבה הראשונה כבר יצא הדבר מרשות בעלים הראשונים והא דמחייב דו"ה הוא משום דבהכי חייבה רחמנא משום גניבה הראשונה וא"כ מש"ה לא משלם אלא כעין שגנב ופריך הש"ס דא"כ בין לב"ש ובין לב"ה סבירא להו כן דמשלם רק כעין שגנב א"כ לימא תהוי תיובתא לרב דא"ר קרן כעין שגנב תשלומי כפל דו"ה כשעת העמדה בדין ומשני רבא טלאים כדמעיקרא דמים כשל עכשיו ונוכל לפרש או כפי' הר"ת או כפיר"י דלר"ת דמפרש דלעולם אינו משלם דו"ה יותר ממה שהיה שוה בשעת גניבה ורק אי הוזלה אח"כ פשיטא דא"ש ומשום דעיקר חיובא הוא על גניבה הראשונה ולשיטת הר"י דמפרש דבהיה שינוי בגוף החפץ משלם כדמעיקרא דהיינו כמה היה שוה העגל והטלה אז בשעת הגניבה ואי לא היה שינוי בגוף החפץ רק ביוקרא וזולא משלם כדהשתא וטעמא של הדבר כ' התוס' בשם הר"י וטעמא דטלאים משום דא"ל תורא גנבי מינך וה"ה כחושה והשמינה דא"ל שמינה גנבי מינך אבל לגבי דמים אין שייך לומר יוקרא גנבי מינך ובלישנא כו' ומשום דלשון גוף השור נזכר בפסוק מש"ה אמרינן טלאים כדמעיקרא ואע"פ שעל שעת טביחה בא דו"ה מ"מ כמו כן שעת גניבה גרמה לו שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה אבל דמים שכל עיקרם תלוים בשומת ב"ד וגם אין נזכרים בפסוק סברא הוא דמוקמינן בהו אחי' לקרן דוקא כעין שגנב ולא דו"ה אלא כשעת העמדה בדין שב"ד שמין באותה שעה כו' עכ"ל הרי מבואר סברא זו בתוס' ג"כ ואולי גם דברי רש"י ז"ל נוכל לכוין כן. והיוצא מכל הנ"ל דלדידן סבירא לן למסקנת הש"ס דלא נעשה גנב מחדש ועיקר חיובא דדו"ה הוא על שעת גניבה הראשונה ורק כשבא לשלם דמים אז הוא גזה"כ דמשלם כדהשתא להר"י ז"ל כדאית ליה לפירושו ולהר"ת ז"ל כדאית ליה בפירושו הוה בפשיטות כן:
ד והנה לפי האמור סבירא ליה לר' אילעא דנעשה גנב מחדש וא"כ לר' אילעא כל שנתייקר אח"כ קודם טביחה ומכירה ג"כ משלם כיוקרא דלקמיה כמו שהיה שוה בשעת טביחה ומכירה אם לא היה שינוי מקודם דאז פטור לגמרי נוכל להבין דברי רבינו הרמב"ם ז"ל (בפ"א מהלכות גניבה עיי"ש בהי"ג) דפסק להא דר' אילעא דגנב טלה ונעשה איל כו' שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר (ובהי"ד) וז"ל גנב בהמה או כלים ובשעת גניבה היה שוה ד' ועכשיו בשעת העמדה בדין שוה שנים משלם קרן כשעת גניבה ותשלומי כפל או דו"ה כשעת העמדה בדין היה שוה בשעת גניבה שנים ובשעת העמדה בדין ד' אם שחט או מכר או שיבר הכלי או אבדו משלם תשלומי כפל או דו"ה כשעת העמדה בדין כו' עכ"ל והשמיט רבינו ז"ל להאי תירוצא דמתרץ רבא כאן טלאים כדמעיקרא דמים כשל עכשיו ולא הביא להאי חילוקא כלל ועיין בהגמ"י (אות ד') וז"ל אמר רבא ומודה רב בזה כדמוכח במרובה גבי הא דאמר רבא טלאים כדמעיקרא דמים כדהשתא אבל בחסר כדברי רב דלעי"ל דלעולם משלם קרן כעין שגנב כדאמרינן פרק המפקיד בחסר מי איכא למ"ד דכל הגזלנין לא משלמין כשעת הגזילה עכ"ל ודבריו אינם מובנים לכאורה שהרי הרמב"ם השמיט לגמרי להאי תירוצא דרבא וי"ל בזה. ולפי האמור נוכל לומר דהרמב"ם ז"ל מפרש ג"כ כמו שפירשתי וא"כ האי סוגיא דמקשי מברייתא לרב לא הוה אליבא דר' אילעא וא"כ לר' אילעא ליתא כלל להאי חילוקא שמחלק רבא טלאים כדמעיקרא דמים כשל עכשיו וא"כ שפיר השמיט הרמב"ם ז"ל להאי תירוצא דרבא בין טלאים לדמים דאין חילוק כלל ורק דפסקינן כר' אילעא ונעשה גנב עוד הפעם בשעת טביחה ומכירה ובזה מובן כל פסקו של הרמב"ם ז"ל ודוק:
ה ועוד בדרך אחר נלע"ד לומר בזה וליישב ג"כ דברי רש"י ז"ל הנ"ל אשר לכאורה אינם מובנים כלל כאשר כתבתי לעיל ונוכל לומר בזה דהנה כבר הבאתי לעיל פלוגתא דהראשונים ז"ל אם נעשה גנב מחדש בשעת טביחה ומכירה או דלא נעשה גנב מחדש ורק תיכף משעת גניבה הראשונה יצא כבר מרשות הבעלים והא דחייב דו"ה הוא על גניבה הראשונה חייבה רחמנא והבאתי דברי הקצה"ח (בסי' ל"ד) שהעיר בזה מדעתי' דנפשיה דלא נעשה גנב מחדש ועיין בנתה"מ האריך בזה ותורף דבריו הוא דכשעשה אח"כ שינוי בידים נעשה עוד הפעם גנב מחדש ובלא עשה שינוי בידים לא נעשה גנב מחדש אפילו אגבהי' עוד הפעם מחדש ובכה"ג חייב רק על גניבה הראשונה ורק בעשה בו שינוי ודאי נעשה גנב מחדש כיון שע"י השינוי הוציאו לגמרי מרשות הבעלים להיות מיקרי אינו שלו דקודם השינוי עדיין היה מיקרי שלו רק שהיה אינו ברשותו אבל לאחר השינוי מיקרי אינו שלו ומתחייב אז מחדש על מעשה השינוי והנה בשינוי ממילא בודאי דלא נעשה גנב מחדש ורק מתחייב על שעת גניבה הראשונה הואיל דלא עשה מעשה בידים:
ומעתה לפי האמור נוכל לומר דבזה מחולק ר' אילעא ור' חנינא והוא דר' אילעא סובר דכל שעשה שינוי בידים נעשה גנב מחדש באותה שעה שעשה השינוי אבל לא בשינוי דממילא וכן בטבח ומכר ג"כ נעשה אז גנב מחדש וכסברת הנתה"מ הנ"ל ור' חנינא סובר דלא נעשה גנב מחדש אפילו כשעשה שינוי בידים ורק עיקר חיובו הוא על גניבה הראשונה. ובטבח ומכר דמשלם דו"ה הוא ג"כ מכח גניבה הראשונה וכפי שכתבתי לעיל בביאור הדבר: ולפ"ז יתפרש היטב הסוגיא דא"ר אילעא גנב טלה ונעשה איל נעשה שינוי בידו וקנאו טבח ומכר שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר ופטור מדו"ה וסובר דשינוי דממילא ג"כ קונה ואותביה ר"ח מברייתא גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור משלם תשלומי כפל ודו"ה כעין שגנב ואס"ד קניא בשינוי אמאי משלם שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר אלמא דשינוי דממילא לא הוי שינוי לקנות והשיב לו ר' אילעא ואלא מאי שינוי ל"ק אמאי משלם כעין שגנב לישלם כי השתא והיינו דר' אילעא סובר דבשעת טביחה ומכירה נעשה גנב מחדש וא"כ הוי כאילו גנבו השתא כשהוא איל הואיל דכשעושה שינוי בידים או מכרו לאחר נעשה גנב מחדש וניחייבו על אותה שעה שטבח ומכר ואז גנב איל ושור בשלמא אם היינו אומרים דשינוי דממילא קונה א"כ הרי הוא פטור מדו"ה לגמרי אבל לדידך דהברייתא סובר דשינוי דממילא לא קני ומש"ה משלם דו"ה א"כ נימא דנעשה גנב מחדש ולישלם כי השתא. והשיב לו ר' חנינא כי השתא היינו טעמא דלא משלם משום דא"ל תורא גנבי מינך כו' וה"פ דר"ח סבר דלא נעשה גנב מחדש ולא נוכל לחייבו דו"ה על שעת הטביחה ומכירה הואיל דמשעת גניבה יצא הדבר מרשות הבעלים ומש"ה אינו מחייב לשלם דו"ה רק כעין שגנב והשיב לו ר' אילעא רחמנא ליצלן מהאי דעתא וה"פ דא"כ האיך משכחת לה תשלומי דו"ה שחייבה התורה דהא בשעת גניבה הראשונה כבר יצא הדבר מרשות הבעלים וכמו שפירשתי לעיל. והשיב לו ר"ח אדרבה רחמנא ליצלן מדעתא דידך והיינו דלעולם דלא נעשה גנב מחדש והא דחייבה תורה לשלם דו"ה הוא רק מכח גניבה הראשונה וא"כ לא נוכל לחייבו יותר רק כפי שהיה בשעת גניבה וכמ"ש לעיל:
ו והנה עד כאן לא שמענו דס"ל לר' אילעא דנעשה גנב מחדש רק היכא דעשה שינוי אבל היכא דלא עשה שינוי בידים לא נעשה גנב מחדש ורק עיקר חיובא הוא על גניבה הראשונה וא"כ לענין חיוב כפל כשלא טבח ומכר אח"כ בודאי דהוא רק כשעת הגניבה גם לר' אילעא וזה שקאמר הש"ס עד כאן לא פליגי אלא דמ"ס שינוי קונה ומ"ס אין שינוי קונה אבל לענין שלומי כ"ע כדמעיקרא משלם דקתני משלם תשלומי כפל ותשלומי דו"ה כעין שגנב לימא תיהוי תיובתא דרב דא"ר קרן כעין שגנב משלם תשלומי כפל ותשלומי דו"ה כשעת העמדה בדין וה"פ דלענין תשלומי כפל לבד גם ר' אילעא סובר דמשלם רק כעין שגנב ואפילו נתייקרה אח"כ ג"כ לא משלם רק כמו שהיה שוה בשעת גניבה ומשום דלא נעשה גנב מחדש הואיל דלא עשה שינוי כלל ור"ח סובר דאפילו כשעשה שינוי בידים ג"כ הדין כן דלא משלם רק כשעת הגניבה וקשיא לרב והיינו דרב חלק לדינו כפל באנפי נפשיה ודו"ה באנפי נפשיה דקאמר תשלומי כפל ותשלומי דו"ה ומשמע דאפילו היכא דלא עשה אח"כ שינוי בידים ולא משלם רק כפל בלבד שלא טבח ומכר ג"כ הדין דמשלם כפל כשעת העמדה בדין וקשיא לרב בתרתי דבכפל לחודיה פליג על ר' אילעא ועל ר"ח פליג בתרתי וא"כ קשיא הברייתא והיינו דלר"ח א"ש כל הברייתא ולר' אילעא א"ש הברייתא על כפל אבל על דו"ה קשה גם לר' אילעא וזה שכ' רש"י ז"ל בד"ה עד כאן ל"פ ר' אילעא ור"ח אבל לענין שלומי כגון כפל לר' אילעא ודו"ה:
לר"ח והיינו דלר' אילעא רק הדין כן בכפל דמשלם כעין שגנב אבל לא בדו"ה הואיל דעושה שינוי שטבח ומכר נעשה אז גנב מחדש משלם כמו שהיה שוה בשעת טביחה דהיינו שעת העמדה בדין ועיין ברא"ש ריש פרקין ובסמ"ע (שנ"ד סק"ט) ולר"ח גם בדו"ה הדין כן דמשלם רק כשעת גניבה ומשום דלא נעשה גנב מחדש ועיקר חיובא הוא על גניבה הראשונה ולא נוכל לחייבו יותר ממה שהיה שוה בשעת גניבה. וכ' רש"י ז"ל עוד א"נ ביוקרא וזולא בלא שינוי דכ"ע כדמעיקרא משלם דקתני כעין שגנב עכ"ל והיינו רק על כפל בלבד ומובן היטב פירש"י ז"ל ולא קשה מה שהקשיתי לעיל ודוק: ולפי האמור נוכל לפרש היטב כוונת רש"י ז"ל בתחלת דברי ר' אילעא בד"ה נעשה שינוי וז"ל אבל קרן וכפל משלם קרן כי השתא וכפל כעין שגנב או כשעת העמדה בדין עכ"ל אשר לכאורה אינו מובן מדוע לא פירש"י דבר ברור לר' אילעא וגם כבר העירותי לעיל דא"כ מאי פירש רש"י (בדף ס"ו) דלר' אילעא קשיא מכפל לרב הא רש"י ז"ל בעצמו פי' דלר' אילעא יוכל להיות דמשלם כפל כשעת העמדה בדין. אבל לפי האמור א"ש דכוונת רש"י ז"ל הוא דבלא שינוי בידים משלם כפל כעין שגנב דוקא דהא לא נעשה גנב מחדש אבל כשעשה שינוי בידים משלם כפל כמו שהיה שוה בשעת מעשה וזה מיקרי כשעת העמדה בדין וז"ש רש"י אבל קרן וכפל משלם קרן כדהשתא וכפל כעין שגנב או כשעת העמדה בדין והיינו דלפעמים משלם כפל כדמעיקרא ולפעמים כשעת העמדה בדין והבן. ומשני רבא טלאים כדמעיקרא דמים כשל עכשיו והיינו דרב סובר כר' חנינא דלא נעשה גנב מיחדש ואפילו כי עשה שינוי בידים ג"כ הדין כן דלא נעשה גנב מחדש ועיקר חיובו לשלם דו"ה הוא על גניבה ראשונה ורק דגזה"כ הוא דכשמשלם דמים דתליא בשומת ב"ד דלישלם כדהשתא וכמו שפי' הר"י ז"ל וגם רש"י ז"ל נוכל לומר דמפרש כסברת הר"י הנ"ל ולשון התוס' בשם הר"י נמי מורה כן דעיקר חיובו הוא על גניבה הראשונה וכמו שהבאתיו לעיל ומכ"ש דא"ש לפירוש הר"ת ז"ל וכמו שביארתי לעיל באופן הראשון ומעתה מסקנת הסוגיא הוא כר' חנינא דלא נעשה גנב מחדש ואפילו כי עביד שינוי בידים שטבח או מכר ג"כ הדין כן וכמו שכתבתי אבל ר' אילעא סובר דכשעשה שינוי בידים כגון שטבח או מכר נעשה גנב מחדש וחייב כמו ששוה השתא. ובזה מובן הרמב"ם ז"ל שהשמיט לחילוקו דרבא בין בא לשלם טלאים בין בא לשלם דמים משום דתירוצא דרבא אזלא רק אליבא דר' חנינא דאפילו כי עשה שינוי בידים ג"כ לא נעשה גנב מחדש אבל הרמב"ם ז"ל שפוסק כר' אילעא ליתא להאי חילוקא כלל ומש"ה לא הביאו כלל:
ז ומעתה יתפרש היטב דברי הרמב"ם ז"ל (בפ"א מהל' גניבה הי"ד) גנב בהמה או כלי וכיוצא בהם ובשעת גניבה היה שוה ד' ועכשיו בשעת העמדה בדין שוה שנים משלם קרן כשעת הגניבה ותשלומי כפל ודו"ה כשעת העמדה בדין עכ"ל. והוא כרב ונוכל לומר דלר' אילעא ג"כ הדין כן בכה"ג דכל שבשעת העמדה בדין שוה פחות ממה שהיה שוה בשעת גניבה לא משלם רק כשעת העמדה בדין ולקולא וכסברת הר"ת שמפרש להא דמשני רבא טלאים כדמעיקרא דמים כשל עכשיו הובא בתוס'. והדר כ' הרמב"ם היה שוה בשעת הגניבה שנים ובשעת העמדה בדין ד' אם שחט או מכר או שיבר הכלי או אבדו משלם תשלומי כפל או דו"ה כשעת העמדה בדין ואם מתה הבהמה או אבד הכלי מאליו משלם תשלומי כפל כשעת הגניבה עכ"ל והיינו דסובר כר' אילעא ויש חילוק בין אם עשה בו שינוי בידים דאז נעשה גנב מחדש משלם כדהשתא אבל אם נאבד ממילא א"כ עיקר חיובו הוא רק על גניבה הראשונה ומש"ה אינו משלם רק כמו שהיה שוה בשעת גניבה:
[כ] (א) שם א"ר אילעאי כו' ועיין בפירש"י ד"ה נעשה שינוי כו' אבל קרן וכפל משלם קרן כדהשתא כפל כעין שגנב כו' עכ"ל. ולכאורה י"ל דאמאי לישלם קרן כדהשתא דהא הואיל דקניא בשינוי א"כ לישלם רק כעין שגנב וראיתי בשמ"ק כאן בד"ה נעשה שהוקשו כן על פירש"י וכ' הר"ר ידידי' באמת דגם קרן משלם רק כעין שגנב עיי"ש ועיין בפ"י שהקשה ג"כ כן ונדחק לתרץ דכוונת רש"י הוא דהואיל דהוא שינוי דממילא הגזלן לא שינה בה בידים לא מסתברא שיהיה חוטא נשכר ולא דמי לשינוי מעשה גמור בידים וסיים בעצמו שהוא דוחק ועיין לקמן (דף צ"ו ע"ב) ברש"י ד"ה נעשה מ"ש ג"כ כן ועיין בפ"י שם ועיין ברמב"ן במלחמות ר"פ הגוזל עצים מ"ש להסביר סברת רש"י ז"ל הנ"ל והפ"י כאן רימז לדברי הרמב"ן הנ"ל ע"ש. ובילדותי כתבתי ליישב דברי רש"י ז"ל דהנה לקמן (צ"ה ע"א) ת"ר הגוזל רחל וגזזה פרה וילדה משלם אותה ואת גיזותיה ואת וולדותיה דר"מ כו' וקמבעי' ליה להש"ס מ"ט דר"מ אי משום דקסבר שינוי אינו קונה או דילמא בעלמא קסבר ר"מ שינוי קונה והכא קנסא הוא דקנס ת"ש הגוזל בהמה והזקינה עבדים והזקינו משלם כשעת הגזילה ר"מ אומר בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך ואלו בהמה כשעת הגזילה ואי ס"ד סבר ר"מ שינוי במקומו עומד אפילו בהמה נמי אלא לאו ש"מ קסבר ר"מ שינוי קונה והכא קנסא דקא קניס ולכאורה קשה דמאי קא פשיט הש"ס משם דדילמא לעולם אימא לך דסובר ר"מ שינוי אינו קונה ובהמה היינו טעמא דמשלם כשעת הגזילה משום דקנסו חכמים לגזלן לשלם כשעת הגזילה אבל לעולם דשינוי לא קנה. אולם באמת א"ש דלא שייך לומר דקנסו חכמים לגזלן רק שלא ירויח אבל לקונסו לגזלן שיהיה צריך לשלם את ממונו שאינו מחויב בדין לא קנסוהו חכמים ומש"ה בגוזל רחל וגזזה פרה וילדה משלם כשעת הגזילה אע"ג דקני אותה בשינוי משום דקנסוהו חכמים אבל שיהיה הגזלן צריך לשלם ממונו לא קנסוהו חכמים ושפיר מדייק הש"ס דר"מ סובר שינוי קונה והא דמשלם כשעת הגזילה גבי פרה וילדה הוא משום קנס:
ולפי"ז נוכל ליישב ג"כ דברי רש"י ז"ל דמש"ה משלם קרן כדהשתא דקנסוהו רבנן דלא ליקני' וכר"מ אבל הכפל א"צ לשלם כדהשתא דהא בזה יהיה לו פסידא במה שמשלם מכיסו ובזה לא קנסוהו רבנן ומש"ה כ' רש"י דקרן משלם כדהשתא והכפל כשעת גניבה או כשעת העמדה בדין ונקיט רש"י ז"ל כן אם נימא דר' אילעא כר"מ ס"ל וכן בהא לקמן (דף צ"ו ע"ב) ג"כ מתפרש כן ע"כ ממ"ש בילדותי. אולם הוא דוחק לומר דרש"י נקיט אליבא דר"מ דלא פסקינן כן. ולעד"נ דיש לומר דסברת רש"י ז"ל הוא דנהי דשינוי קונה אבל אינו קונה למפרע משעת גזילה וגניבה ממש ורק משעת השינוי הוא דקניא לה ושיטת הרא"ש בפרק הגוזל קמא (סי' ג') נראה דסובר דשינוי קונה למפרע עוד משעת גזילה יעו"ש אבל שיטת רש"י ז"ל נוכל לומר דסובר דשינוי אינו קונה רק מכאן ולהבא והנה הכא בטלה ונעשה איל הלא הגידול של הבהמה אינו בא בב"א רק מתגדל והולך וא"כ בשעה שנעשה שור או איל אז הוא דהוה שינוי ובאותה שעה הוא דקניא לה ומש"ה משלם הקרן כדהשתא דהיינו כמו ששוה באותו רגע שנעשה שור או איל:
והנה עפ"י סברא זו נוכל קצת לפרש הסוגיא דהנה באמת קשה דמאי סברא דר' חנינא דשינוי לא קני הלא שינוי קונה בכ"מ וכתבו דדוקא בשינוי דממילא פליג ר' חנינא על ר' אילעא ולכאורה יש לעיין דהא לידה הוה ג"כ שינוי דממילא ועיין ברא"ש פרק הגוזל (סי' ג') ואפ"ה אמרינן דלידה הוה שינוי ולפי האמור נוכל לומר דגם ר"ח מודה דשינוי דממילא הוה שינוי והכא פליגי ר' אילעא ור"ח בשינוי כי האי גוונא שאין השינוי ניכר בפעם אחת רק שהולך וגדל בכל העת הזה שגנב טלה בחודש ניסן ונעשה איל בניסן הבא דבחודש אייר וכן בכל הזמן ההוא אינו ניכר פתאום השינוי ובזה סובר ר' חנינא דבכה"ג לא מיקרי שינוי ור' אילעא סובר דגם בכה"ג הוה שינוי. ונוכל לומר דזה הוא כוונת התוס' בד"ה ואי אמרת שינוי קונה פי' כי האי דטלה ונעשה איל אבל הא פשיטא דשינוי קני כדאמר בסמוך דשינוי קונה לב"ה עכ"ל וסתמו התוס' הלשון לומר פי' כי האי דטלה ונעשה איל ואם כוונתם על שינוי דממילא הי"ל לפרש פי' שינוי דממילא ונוכל לומר דזה הוא כוונתם ז"ל דשינוי כי האי דטלה ונעשה איל שאין השינוי ניכר בפעם אחת רק שנשתנה מעט מעט אבל שינוי הניכר בפעם אחת אפילו שינוי דממילא כגון לידה וכדומה פשיטא דהוה שינוי גם לר' חנינא. ואולי זה הוא ג"כ כוונת רש"י ז"ל בד"ה וניקנינהו בשינוי השם נהי דבשבח דגופא לא הוה שינוי דממילא קשבח ואזיל מיהו בשמא ודאי אשתני עכ"ל דקדק לכתוב דממילא קשבח ואזיל ונוכל לומר דהכוונה הוא ג"כ כן דאין השינוי נתהוה בפעם אחת רק מעט מעט ואינו ניכר השינוי כ"כ:
ב ומעתה נוכל לפרש שפיר הפלוגתא דר' אילעא ור' חנינא. דר' אילעא סבר דשינוי כה"ג ג"כ מהני ומש"ה בטלה ונעשה איל נעשה שינוי בידו וקנאו ואותביה ר' חנינא:
מברייתא ואס"ד קניא בשינוי אמאי משלם דו"ה שלו הוא טובח כו' והיינו שינוי כי האי שאינו ניכר בפעם אחת והשיב לו ר' אילעא ואלא מאי שינוי כי האי לא קני אמאי משלם כעין שגנב לישלם כי השתא והשיב לו ר"ח כי השתא היינו טעמא דלא משלם משום דא"ל תורא גנבי מינך דיכרא גנבי מינך כו' והפירוש בזה דהנה בהא דמרבינן מאם המצא תמצא בידו הגניבה שאם נכנסה לגגו ולחצרו דחייב כפל אבל בעינן שיעשה מעשה לקנין דהיינו שינעול להחצר וכפירש"י ז"ל בב"מ (דף י' ע"ב) וכן אם הכישה במקל ג"כ מהני וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ס"ה ע"א) ד"ה אין לי ולעיל שם [אוי"ג] ביארתי קצת בזה וכתבתי די"ל דאם בשעת גניבה היה שוה זוזא ואח"כ ד' דאתבר ממילא דמשלם זוזא ולא אמרינן דאז בשעה ששוה ד' מונח ג"כ בחצרו דיהיה חייב כאילו גנבו אז דהא מרבינן חצרו לגניבה אלא דמש"ה אינו משלם אלא זוזא הואיל דחצרו לא מהני לענין גניבה אלא היכא דאיכא קצת מעשה קנין כגון נעל או הכישה במקל אבל היכא דליכא שום מעשה כלל בודאי דלא מתחייב וכששוה ד' לא עשה תו מעשה קנין כלל דהא גנבה מכבר כשהיה שוה רק זוזא עיי"ש ועיין עוד שם על הא דקאמר גופא א"ר קרן כעין שגנב כתבתי בזה שם ע"ד הקצה"ח (בסי' ל"ד סק"ג) שהעלה דבגנב הוה עיקר חיובו על שעת גניבה ולא נעשה עליו עוד גנב מחדש והביא ראיה דהא כשהיה שוה בשעת הגניבה זוזא ואח"כ שוה ד' דבאיתבר ממילא משלם זוזא ואמאי הלא מונח בחצרו ונימא דנעשה גנב מחדש אלא ע"כ דלא נעשה גנב מחדש וכתבתי דלפי האמור אין ראיה דהא נהי דחצרו מהני בגניבה היינו היכא דעשה קצת קנין עכ"פ אבל היכא דלא עשה שום קנין לא נעשה גנב מחדש ואפילו אם נעל עכשיו חצרו כשהיה שוה ד' ג"כ לא נעשה גנב מחדש דבשלמא אם אין הבהמה גנובה אצלו מכבר רק שעתה נכנסה לחצרו ונעל בפניה זה מיקרי שפיר נעל לגונבה ועשה מעשה וחייב במעשה זו משא"כ היכא דכבר הבהמה גנובה אצלו ועכשיו נתיקרה אף שנעל עתה ג"כ בפניה לא מיקרי הנעילה מעשה על התוספת הזה ששוה עכשיו יותר הואיל דהא צריך לנעילה לגוף הבהמה אפילו אם לא נתייקרה ולא מיקרי זה מעשה חדש ומש"ה לא נעשה גנב מחדש יעו"ש לעיל. ומעתה נוכל לומר דזה שהשיב ר"ח לר' אילעא משום דא"ל תורא גנבי מינך דיכרא גנבי ממך וה"פ דלא נוכל לחייבו דו"ה רק על מה שגנב מקודם בשעת גניבה הראשונה ועשה מעשה בגניבתו דהיינו שעשה מעשה שגנב טלה ועגל אבל על התוספת היתרון הזה לא נעשה גנב מחדש דבעינן שיעשה מעשה בשעת הגניבה ועתה בשעת הגניבה החדשה דהיינו על היתרון הזה מה ששוה עכשיו יותר על זה לא עשה מעשה שיתחייב על הגניבה ואפילו אם נימא דכל שנעל אח"כ כשהיה שוה ד' מיקרי תו מעשה גם על היתרון הזה מ"מ היכא דלא נעל אח"כ ולא עשה שום מעשה בודאי דלא מתחייב לשלם כפי מה ששוה עכשיו רק כמו שהיה שוה בשעת גניבה שאז עשה מעשה ונתחייב עליו ואף על מעשה השחיטה ג"כ לא נוכל לחייבו דכל שלא נעשה גנב לא מתחייב על השחיטה וכדאיתא לקמן (דף ע"ט) במתני' אבל גנב וטבח ומכר ברשותם פטור ומשום דלא נעשה גנב כלל וא"כ הכא ג"כ לא נעשה גנב מחדש על התוספת הזה שניתוסף בה וא"כ אפילו נעל אח"כ בפניה כשהיה כבר שור ואיל ג"כ לא נעשה גנב מחדש על התוספת שניתוסף בה ומן הסברא שכתבתי לעיל ומכ"ש אם נפרש הברייתא דמיירי באמת שלא נעל בפניה אח"כ כלל דבודאי א"ש הא דמשלם רק כעין שגנב והבן:
ג ולפי"ז נוכל לומר דסברת ר' אילעא היה או דמעשה הראשונה מועיל גם על התוספת שניתוסף בה אח"כ ואולי סובר באמת דגם בדינא דרבה באם מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' זוזי דגם באיתבר ממילא משלם ד' זוזי כל שהיה מונח בחצרו ודוקא שידע בה דעכשיו שוה ד' זוזי דאם לא ידע בה בשוגג לא מתחייב וסובר דדינא דרבה איירי או שאינו מונח בחצרו אז או שאינו יודע ששוה עכשיו ד' זוזי ונוכל לומר עוד דר' אילעא סובר דנעל מהני גם לבסוף כששוה ד' זוזי עכשיו וכן כשגנב טלה ונעשה איל אם נעל אז כשהוא כבר אי הוי כאילו גנבו עתה הואיל דעשה בו עכשיו מעשה קנין שנעל אע"ג שכבר צריך לנעול הבית מכח הגניבה הראשונה דהיינו שהרי אם היה טלה ג"כ היה נעל אפ"ה נעילה זו שנועל עכשיו מיקרי ג"כ קנין ומש"ה חייב על מעשה זו מחדש ודוחק לו לפרש הברייתא דמיירי שלא נעל כלל אח"כ כשהיה כבר איל אי שור ופליגי בזה ר' אילעאי ור"ח וזה שא"ל ר' אילעא רחמנא ליצלן מהאי דעתא והשיב לו ר"ח אדרבה רחמנא כו' ודוק בזה. וקאמר הש"ס מתקיף לה ר' זירא וניקנינהו בשינוי השם ונוכל לומר דהפי' הוא דנהי דר"ח סובר דשינוי כי האי שאינו ניכר בפעם אחת השינוי רק שבא השינוי לאחדים כל יום מעט מה שאינו ניכר דלא מיקרי שינוי אבל ניקנינהו בשינוי השם והיינו דכשהוא בן שתי שנים שאז מיקרי איל וזה בא השינוי בפעם אחת וכמו שפירשתי לעיל דע"כ צריכין לפרש כן דאם נימא דטעמא דר' חנינא הוא משום דהוה שינוי דממילא א"כ מאי פריך ר"ז דניקנינהו בשינוי השם הא ג"כ הוה בודאי שינוי דממילא ולפי מה שפירשתי א"ש. ונוכל לומר עוד דהכוונה הוא דילמא טעמא דר' אילעא הוא ג"כ מכח שינוי השם. ומשני רבא שור בן יומו קרוי שור כו' והיינו דזה הוא טעמא דר"ח דאותבי' לר' אילעא אבל ר' זירא סובר דדינו דר' אילעא אמת הוא ופסקינן כוותיה ומשום דהוה שינוי השם ובא השינוי בב"א דכשהוא בן שתי שנים אז הוא דמיקרי איל והא דקרי ליה הכתוב לאיל בן יומו איל היינו על שם העתיד שעתיד להיות איל וכמו שמצינו במס' כתובות (דף י' ע"ב) אלמנה דכתיבא באורייתא מא"ל דעתידין רבנן דמתקני לה מנה ומי כתב קרא לעתיד אין דכתיב ושם הנהר חדקל ההולך קדמת אשור ותנא ר"י אשור זו סליקא ומי הואי אלא דעתידה ה"נ דעתידה ע"ש ועיין בב"ב (קמ"ג ע"ב) בתוד"ה שהיו לו בנים כחושים של קנה ואעפ"י שכשירד למצרים עדיין לא היו לו בנים כ"כ מ"מ נקרא כן על שם העתיד ע"ש ומיהו צע"ק דהא רבא קאמר שם כן ואולי י"ל דשאני גבי אדם וי"ל בזה] והאי קרא דשור או כשב כי יולד דאלמא דשור בן יומו קרוי שור י"ל עפ"י מ"ש במד"ר בפ' אמור (פרשה כ"ז) תמן תנינן כל השופרות כלן כשרין חוץ משל פרה כו' שור או כשב וכי שור נולד והלא עגל נולד אלא משום עשו להם עגל מסכה לפיכך קראו הכתוב שור ולא עגל הה"ד שור או כשב או עז עכ"ל וא"כ לפ"ד המד"ר הנ"ל טעמא רבה הוא דאיכא מפני מה קראו הכתוב שור כשהוא בן יומו ודלא כרבא כאן דאמר שור בן יומו קרוי שור והמד"ר סובר ג"כ כר' זירא וי"ל בזה. וא"כ נוכל לומר דזה הוא סברת ר' זירא ג"כ דלעולם איל בפחות משתי שנים לא מיקרי איל והא דקאמר אילי צאנך קרא ליה איל על שם שעתיד להיות איל וגבי שור הוה הטעם כמ"ש במד"ר הנ"ל שלא להזכיר החטא קראו הכתוב שור. וא"כ לר' זירא אית ליה ג"כ דינא דר' אילעא דגנב טלה ונעשה איל נעשה שינוי בידו וקנאה והיינו מכח שינוי השם דאתיא השינוי בבת אחת כשהוא בן שתי שנים ומכח שינוי מעשה מה שנתגדל נוכל לומר דר' זירא סובר דלא מיקרי שינוי הואיל דאינו ניכר השינוי בב"א וכמו שכתבתי לעיל ואולי נוכל לומר עוד דר' זירא סובר דזה הוא באמת טעמא של ר' אילעא ג"כ מה דסובר דטלה ונעשה איל נעשה שינוי בידו היינו ג"כ מכח שינוי השם דוקא ולא מכח שינוי בגוף הטלה ומן הטעם שכתבתי. ופריך הש"ס מ"מ קשיא והיינו דאפילו אם נימא מכח שינוי השם ג"כ קשיא מן הברייתא דמפרש בה דמשלם דו"ה אלמא דל"ק בשינוי זו וקאי הקושיא לדידן דהיינו לר' זירא דסובר מכח שינוי השם וכמ"ש השמ"ק בד"ה מ"מ קשיא או אם נימא דר"ז סובר דטעמיה דר' אילעא הוא ג"כ רק מכח שינוי השם קאי הקושיא גם לר' אילעא ומשני ר"ש הא מני ב"ש הוא. אבל עכ"פ מסקנת הש"ס הוא דעיקר דינא דר' אילעא בגנב טלה ונעשה איל דנעשה שינוי בידו היינו שינוי השם. וא"כ מובן שפיר מ"ש הטור והמחבר (בסי' שנ"ג ס"א) דגנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור קנאו בשינוי השם כו' ותמה המוהרש"ל ביש"ש דבש"ס פרק מרובה מסקו להדיא דאע"ג דשינוי השם חשיב קונה מ"מ טלה ונעשה איל לא הוי שינוי השם דאיל בן יומו קרוי איל כו' אלא דטלה ונעשה איל כו' קונה בשינוי מעשה והניח בתימא והש"כ שם (בסק"א) נדחק ליישב עיי"ש. אבל לפי האמור שפיר הביאו הטוש"ע משום שינוי השם דהא דקאמר רבא איל בן יומו קרוי איל הוא רק בטעמא דר' חנינא אבל ר' זירא סובר באמת דדינא דר' אילעא או טעמא דר' אילעא הוה מכח שינוי השם וכמו שביארתי בעזה"י:
אולם אכתי י"ל בהא דמס' מנחות (דף צ"א ע"ב) בהא דדרשה הברייתא לקרא דככה יעשה לשור האחד כו' מה ת"ל לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי איל לנסכי כבש יכול לחנק בין נסכי פר לנסכי עגל ת"ל לשור האחד כו' והתוס' שם בד"ה ס"ל לשור האחד ושור בן יומו קרוי שיר כדכתיב שור או כשב כי יולד עכ"ל:
הרי דמרבינן מקרא דשור גם לעגל וכפירושא של התוס' דעגל קרוי ג"כ שור. ולפמ"ש דפליגי בזה רבא ור' זירא דרבא סובר דמיקרי שור אף שהוא בן יומו ור"ז סובר דלא מיקרי שור והברייתא דמנחות אתיא לכאורה רק לרבא דלר"ז תיקשי לכאורה מברייתא הנ"ל. אולם יש לתרץ ולומר דלעולם דשור בן יומו לא קרוי שור ורק דגבי נסכים כתיב קרא יתירא לאשמעינן זה יעו"ש בהברייתא דכל הני קראי דדרשו התנאים שם הוא משום דקרא מיותר לגמרי וסובר ר' זירא דלא נוכל למילף מברייתא זו דשור בן יומו קרוי שור וי"ל הרבה בזה:
[כא] (א) שם א"ר אילעא גנב טלה ונעשה איל כו' כל הסוגיא ובתוס' ד"ה ואי אמרת שינוי קונה פירוש כי האי דטלה ונעשה איל אבל הא פשיטא דשינוי קונה כדאמר בסמוך דשינוי קונה לב"ה עכ"ל ופירוש לפירושם הוא דעיקר פלוגתא דר' אילעא ור' חנינא הוא בשינוי דממילא אבל בשינוי מעשה בידים בודאי דגם ר"ח מודה דקני דבודאי לא יחלוק על ב"ה וכ"כ בשטמ"ק ד"ה וא"א שינוי קונה אמאי משלם תימא היכי מצי למימר ר' חנינא דשינוי ל"ק הא בהדיא אמרי ב"ה קונה וי"ל דר' חנינא לא חשיב ליה שינוי טלה ונעשה איל כיון דממילא הוא אבל שינוי בעלמא מודה דקני עכ"ל. ולכאורה יש לעיין לר' חנינא דסובר דשינוי דממילא לא קני תיקשי ממתני' דלקמן (דף צ"ו ע"ב) גזל בהמה והזקינה עבדים והזקינו משלם כשעת הגזילה כו' אלמא דשינוי דממילא קנו דהא התם הוי ג"כ שינוי דממילא וקני בשינוי זה וכ"פ ג"כ להלכה בש"ע (סי' שס"ג ס"א) ולכאורה י"ל דלר' חנינא לא תיקשי משום דנוכל לתרץ דמתני' דגזל בהמה והזקינה מיירי דאיכא ג"כ יאוש בהדי שינוי דממילא ומש"ה קני ליה אבל בשינוי דממילא לחודיה לא קני ומאי דאיתביה ר' חנינא לר' אילעא מהברייתא היינו הואיל דר' אילעא מיירי בלא יאוש מדקאמר הלשון נעשה שינוי בידו וקנאה כו' משמע דעיקר הקנין הוא מכח השינוי לבד ועיין בפ"י שמדקדק על לשון הש"ס דקאמר ואי ס"ד קני' בשינוי אמאי משלם דו"ה שהלא זה יתור לשון דבפשיטות קשה מהברייתא דמבואר דמשלם דו"ה ור' אילעא פוטר מדו"ה וכתב ליישב דאי לאו לשון דקאמר ר' אילעא נעשה שינוי בידו וקנאה לא הוה קשיא מהברייתא לר' אילעא דהיינו מפרשים דהברייתא מיירי בלא יאוש כלל ור' אילעא מיירי דהי' יאוש ג"כ והיכא דאיכא יאוש מועיל אפילו שינוי כל דהו אבל עיקר הקושיא הוא על ר' אילעא דקאמר נעשה שינוי בידו משמע דעיקר הקנין הוא מכח השינוי לחודיה ושפיר אקשי' ר' חנינא מהברייתא ע"ש בדבריו הנחמדים וא"כ היכא דאיכא יאוש ושינוי דממילא גם ר' חנינא מודה דקנאה בשינוי דממילא עם היאוש ומתני' דלקמן (צ"ו) גזל בהמה והזקינה מיירי לאחר יאוש ולא תיקשי לר' חנינא. אולם לא מצאתי כלל שיפרש שום אמורא דמתני דגזל בהמה והזקינה מיירי דוקא לאחר יאוש ואנן פסקינן ג"כ להלכה כמתני' דגזל בהמה והזקינה דמשלם כשעת הגזילה ולא הזכיר כלל שהיה יאוש ג"כ וי"ל בזה. וגם הא דרבנן סברי סתם גזילה לאו יאוש בעלים ומתני' קתני סתמא גזל בהמה והזקינה ואפילו היכא דשמעינה דאייאש ג"כ פליגי בזה רבה ועולא עיין לקמן (קי"ד ע"א) וי"ל בזה:
ולולא דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש בזה ויתפרש היטב כל הסוגיא בעזה"י ובהקדם יבואר קצת דברי התוס' בד"ה הן ולא שינוייהם שהוקשו דבסמוך נפקא ליה לרבה דשינוי קונה מקרא אחרינא דאשר גזל כעין שגזל יחזיר כו' עיי"ש שכתבו לתרץ דלרבה צרכינן תרי קראי חד קרא לשינוי החוזר וחד לשינוי שאינו חוזר דאי לא אשמעינן אלא חד קרא הוה מוקמינן ליה לשינוי שאינו חוזר ולא הוה ידעינן שינוי החוזר ורבה דבסמוך סובר דאפילו שינוי החוזר מהני ומייתי ראיה ממתני' דהגוזל עצים דמיירי בגזל עצים משופין דהוה שינוי החוזר ורב חסדא ור' יוחנן דסבירא להו דשינוי אינו קונה ודרשו והשיב את הגזילה מ"מ היינו דוקא בשינוי החוזר אבל בשינוי שאינו חוזר שפיר קני יעו"ש בתוס' ובסוגיא שם. והנה לכאורה הוה מצינן לתרץ קושית התוס' הנ"ל דצרכינן תרי קראי לשינוי דממילא דמהני ג"כ דאי לא אשמעינן אלא חד קרא היינו אומרים דוקא שינוי הבא בידים הוא דמהני אבל לא שינוי דממילא אבל השתא דאיכא תרי קראי מוקמינן חד קרא לשינוי בידים וחד לשינוי דממילא ורק דלא נוכל לפרש כן משום דא"כ מאי מייתי רבה ראיה ממתני' דהגוזל הלא התם הוה שינוי בידים וזה פשיטא לכ"ע אבל לפי' התוס' דחד קרא אתא לשינוי החוזר א"ש:
ונוכל לומר דר' אילעא ור' חנינא פליגי בזה דר' אילעא סובר דשינוי דממילא קונה מדאורייתא והיינו הואיל דאיכא תרי קראי ואמרינן חד אתיא לשינוי בידים וחד אתא לשינוי דממילא ור' חנינא סובר דאשר גזל לא אתיא כלל לשינוי דאדרבה דרשינן אשר גזל מ"מ וכמו דסוברים רב חסדא ור' יוחנן ותו ליכא רק חד קרא ודרשינן ליה לשינוי בידים אבל שינוי דממילא לא קני מה"ת ורק מדרבנן אמרינן דהוה שינוי ומש"ה בגזל בהמה והזקינה משלם כשעת הגזילה אולם לאו לכל ענין אמרו רבנן דשינוי דממילא קונה רק היכא דיהיה פסידא לגזלן ע"י זה שנימא דשינוי קונה אמרינן דשינוי דממילא קונה אבל לא היכא דיהי' טובה להגזלן בכה"ג לא תיקנו רבנן דשינוי דממילא יהי' קונה שלא יהי' חוטא נשכר ומש"ה א"ש בגזל בהמה והזקינה דמשלם כשעת הגזילה הואיל דהוה ריעותא לגזלן אמרינן דע"י שינוי דממילא נפק לה מרשות הנגזל אבל שיזכה בו הגזלן לא תיקנו רבנן להיכא שיהי' לטיבותא להגזלן ונוכל להוסיף בה תבלין דכמו דאמרינן בהפקר ב"ד הפקר דדוקא להפקיר יש כח בידם אבל לא להקנות וה"נ דכוותי דע"י השינוי דממילא נפקע מרשות הנגזל אבל לא נכנס לרשות הגזלן היכא דיהי' לטיבותא להגזלן וי"ל בזה. ובפשיטות י"ל כמו שכתבתי בראשונה דטיבותא להגזלן לא אמרו רבנן דשינוי דממילא יהי' קנין בכדי שלא יהי' חוטא נשכר וסעד לדברי מצאתי בספר פ"י כאן שכתב לפרש דברי רש"י ז"ל דלענין קרן היכא דאשבח משלם כי השתא יעוש"ה בדבריו. ועיין לקמן על (דף צ"ד ע"ב) [או"ח] ועל (דף צ"ו ע"ב) [אוכ"ה] מ"ש בזה. או י"ל באופן אחר והוא דר' אילעא ג"כ סובר כר' חנינא בזה דשינוי דממילא אינו קונה אלא מדרבנן והיינו משום דליכא אלא חד קרא דקרא דאשר גזל דרש ליה ג"כ כר"ח ור"י והשיב הגזילה מ"מ וליכא רק חד קרא דהם ולא שינוייהם ואתיא רק לשינוי בידים ורק דמדרבנן מהני שינוי דממילא דהא ע"כ צרכינן לומר דשינוי דממילא קונה דהא בגזל בהמה והזקינה משלם כשעת הגזילה וסובר דלכל מילי שויוה רבנן לשינוי דממילא קנין בין לטיבותא לגזלן בין לריעותא ור' חנינא סובר דדוקא לגריעותא לגזלן אמרו רבנן דשינוי דממילא קונה אבל לא לטיבותא להגזלן בכדי שלא יהי' חוטא נשכר וי"ל עוד בזה:
ב ועפ"י האמור נוכל לפרש הסוגיא דר' אילעא סובר דשינוי דממילא הוה שינוי מעליא או מה"ת או מדרבנן ומש"ה סובר דגנב טלה ונעשה איל נעשה שינוי בידו וקנאה ופטור מדו"ה ואותבי' ר"ח מהברייתא דמבואר דשינוי דממילא לא קני היכא דהוא לזכות להגנב וגזל בהמה והזקינה דמשלם כשעת הגזילה הוא משום דהוא לגריעותא להגזלן וע"כ צרכינן לחלק כן דאל"כ תיקשי ממתני' דגזל בהמה והזקינה אברייתא זו והשיב ליה ר' אילעא אלא מאי שינוי לא קני אמאי משלם כעין שגנב לישלם כי השתא וה' הואיל דסבירא לך דלטיבותא לגנב לא קני ליה שינוי דממילא בכדי שלא יהי' חוטא נשכר א"כ לישלם כי השתא והוה יותר לגריעותא והשיב לו ר' חנינא כי השתא ה"ט דלא משלם משום דא"ל תורא גנבי מינך כו' והיינו משום דאז בשעת טביחה כבר יצא מרשותו של הנגנב דרבנן תיקנו דשינוי דממילא הוה קנין שיצא מרשות הבעלים ורק שלא זכה הגזלן ומש"ה מחייב בדו"ה וזה דוקא על אותו דבר שגנב אבל לא על השבח שניתוסף בו אח"כ דזה לא הי' מעולם של הנגנב והיכא מחייבת ליה בדו"ה גם על השבח ועל זה סובב והולך כל הסוגיא ועיין היטב בזה. ומתקיף ר' זירא דלקנינהו בשינוי השם וא"כ בשינוי השם בודאי דהי"ל לומר דמהני אפילו בשינוי דממילא והטעם דשינוי השם עדיף משינוי דממילא אע"ג דשינוי השם הלז הוא ג"כ ממילא משום דשינוי מעשה דממילא כגון טלה ונעשה איל הוה השינוי רק בהשבח אבל שינוי השם אזיל ליה לגמרי השם הראשון מה שהיה נקרא מקודם וכן מורה לשון רש"י ז"ל בד"ה וניקנינהו בשינוי השם וז"ל ונהי דשבח דגופיה לא הוי שינוי דממילא קשבח ואזיל ומיהו בשמא ודאי אשתני עכ"ל דהי' קשה ליה לרש"י ז"ל הלא השינוי השם הוה ג"כ שינוי דממילא וניחא ליה בחילוק זה. ונוכל להוסיף עוד ולומר דאם נימא דשינוי דממילא הוי ג"כ קונה מדאורייתא ואפילו לטיבותא להגזלן ורק מדרבנן שלא יהיה חוטא נשכר אמרו שלא יקנה הגזלן רק היכא דהוא לגריעותא אבל לא לטיבותא והיכא דאיכא ג"כ שינוי השם יש לומר דבכה"ג גם מדרבנן קונה אפילו לטיבותא להגזלן והיינו מכח שינוי השם דשינוי השם מהני עכ"פ לחזק את קנין הגזלן שיהני גם לטיבותא להגזלן ואפילו אם נימא דמה"ת לא מהני שינוי:
דממילא ורק מדרבנן מהני לגריעותא לגזלן יש לומר דהיכא דאיכא ג"כ שינוי השם מהני ג"כ לטיבותא והטעם דבהשינוי מעשה כבר נפיק מרשות הגזלן ורק שהגזלן לא קנאה ליהיות שלו אבל היכא דאיכא שינוי השם ג"כ מהני תו שיקנהו הגזלן ג"כ הואיל דבהשינוי מעשה כבר נפיק מרשות הנגזל וכעין סברא זו כתבתי בהא דהפקר ב"ד הפקר דאין כח ביד חכמז"ל להקנות רק להפקיר וזה דוקא היכא דצריך ג"כ להפקיע מרשות הבעלים אבל היכא דכבר נפקע מרשות הבעלים תו יש כח ביד חכמז"ל להקנות ג"כ והארכתי בסברא זו בחידושי על מס' (ב"מ דף ב') יעוש"ה. ויש להאריך כאן עוד בזה ולהוסיף תבלין. אבל עכ"פ חזינן דבשינוי השם מהני כאן אפילו דהוא ממילא ופריך ר' זירא על ר"ח נהי דס"ל דשינוי ממילא לא מהני לטיבותא להגזלן אבל עכ"פ ליהני מכח שינוי השם ומתרץ רבא דלא מיקרי שינוי השם וכבר ביארתי לעיל [או"כ] דמש"ס דכתובות (דף יו"ד ע"ב) מבואר דפליגי על רבא וא"כ שפיר מסקינן דמהני טלה ונעשה איל מכח שינוי השם וא"כ נוכל לומר דסבירא לן דשינוי דממילא לא מהני לטיבותא לגזלן רק היכא דהוא לגריעותא לגזלן כגון גזל בהמה והזקינה אז משלם כשעת הגזילה אבל לטיבותא להגזלן לא מהני שינוי דממילא וטלה ונעשה איל מהני מכח שינוי השם והיינו הואיל דאיכא שינוי השם עם השינוי דממילא או דנוכל לומר דשינוי השם חשיב מהני לחודיה ג"כ ויש להאריך עוד בזה. וא"כ השתא לפי האמור מובן היטב הטור והמחבר (בסי' שנ"ג ס"א) שכתבו דטלה ונעשה איל קנה מכח שינוי השם ודוק היטב בזה:
ג ועפ"י האמור נוכל ליישב קצת דברי הב"ח (בסי' שנ"ד) שכתב שם בסוף הסי' בהא דאין שמין לגנב ולגזלן שכתבו הרמב"ם והטור דאם רצו הבעלים ליטול השברים ושישלים עליהם הפחת נוטלים הבעלים השברים ומשלים עליהם שהקשה ה"ה דהא שינוי קונה ומתרץ בששמו עליו ותמהו עליו עיי"ש וכתב הב"ח דמיירי בשינוי דממילא וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ס"ח ע"א) בד"ה מה טביחה והקשה שם בקצה"ח דהא התוס' לא כתבו זה רק לר' אלעזר אבל לדידן פסקינן להלכה דשינוי דממילא ג"כ קונה והביא ראיה מהא דקיי"ל גזל בהמה והזקינה משלם כשעת הגזילה אע"ג דהוי שינוי דממילא והניח בצ"ע עיי"ש בקצה"ח (סי' שנ"ד סק"ג) מ"ש בזה:
והנה חידוש בעיני על הקצה"ח שתמה על הב"ח דהא אנן קיי"ל דשינוי דממילא קונה ועדיפא הי"ל להקשות על שיטת התוס' שכתבו אליבא דר' אלעזר לחלק בין שינוי דממילא לשינוי דבידים דשינוי דממילא לא קנה דהא יקשה על ר' אלעזר ממתני' דלקמן (צ"ו ע"ב) גזל בהמה והזקינה משלם כשעת הגזילה אלמא דשינוי דממילא קונה ומה שיתרץ על הקושיא ממתני' לר' אלעזר יתרץ ג"כ על הב"ח וצ"ע על הקצה"ח בזה. ולפי האמור א"ש בהקדם יש לעיין להבין קצת דברי הב"ח ז"ל שכתב לתרץ דברי הרמב"ם והטור שפסקו כשמואל דאין שמין לגנב ולגזלן ואם רצו הבעלים ליטול השברים שומעין להם כתב לתרץ עפ"י סברת התוס' שכתבו אליבא דר' אלעזר דסובר שמין לגנב ולגזלן משום דר' אלעזר סובר לחלק בין שינוי דממילא לשינוי דבידים ונשתמש הב"ח ז"ל לתרץ בסברא זו דברי הרמב"ם והטור שפסקו כשמואל דאמר אין שמין והלא אם נימא להאי חילוקא בין שינוי דממילא לשינוי בידים הי"ל ליפסק דשמין לגנב ולגזלן ולכאורה צע"ג בזה. אולם לפי האמור נוכל ליישב קצת דהב"ח הי' מפרש ג"כ כמו שכתבתי דהא דשינוי דממילא קונה הוא רק לגריעותא להגזלן אבל לא לטיבותא וכמו שכתבתי לעיל וסובר ר' אלעזר דלגריעותא לגזלן גם שינוי דממילא מחייבו ומש"ה א"ש גזל בהמה והזקינה דמשלם כשעת הגזילה הואיל דהוא לגריעותא אבל לא לטיבותא להגזלן והא דסובר שמין לגנב ולגזלן היינו הואיל דמשלם ליה הפחת לית ליה תו פסידא להנגזל דבשלמא בגזל בהמה והזקינה דאיכא פסידא אם לא יהיו ברשות הגזלן ומש"ה אמרו רבנן דגם שינוי דממילא מהני אבל הכא הרי משלם הפחת וליכא פסידא רק טורח נבילה ובזה סובר ר"א דלא תיקנו רבנן דשינוי דממילא ליהני הואיל דמשלם לו כמו שפיחתה בשעת הנזק ואע"ג שיפחת עוד אח"כ לא משגחינן תו בזה דהא יכול להנצל מזה שימכרנו תיכף ושמואל סובר דשינוי דממילא דמהני בזה הוא לגמרי לריעותא להגזלן ומש"ה אין שמין והביא הב"ח ז"ל ראיה דכמו דלר"א הוה חילוק בין שינוי דממילא לשינוי בידים ה"ה לדידן דפסקינן כשמואל דאין שמין לגנב ולגזלן הוא ג"כ רק הואיל דהוא לגריעותא לגזלן ומש"ה אם רצו הבעלים ליטול השברים הדין עמהם כנלע"ד ליישב קצת דברי הב"ח ז"ל אלא שלשון הב"ח ז"ל במה שסיים וז"ש רבינו הרמב"ם אם שברו בידים אינו מובן ואולי יש ט"ס בזה ועיין לעיל בפ"ק (דף י"א ע"א) [אומ"א] מ"ש בזה:
[כב] (א) שם מ"מ קשיא אמר רב ששת הא מני ב"ש דאמרי שינוי במקומה עומדת ולא קני דתניא נתן לה באתננה חיטין ועשאן סולת כו' כל הסוגיא. ועיין בתוס' ד"ה הא מני וז"ל האי שינויא ליתא לרבא דאית ליה בר"פ הגוזל דוקא לגבוה אסרי ב"ש משום דאימאוס כו' עכ"ל ולכאורה היה נראה לומר דהסוגיא מצי אזלא גם אליבא דרבא ג"כ ורק דיש חילוק בין שינוי דממילא לשינוי בידים ותליא זה בזה דאם נימא דשינוי בידים הוי קנין גמור וגם לגבוה לא מאיס ומשום דהוי כאילו הי' חפץ אחר לגמרי וכמ"ש התוס' בעצמם בד"ה הא מני דלדידן תליא זה בזה דאם שינוי הוי קנין גמור והוי כחפץ אחר גם לגבוה לא אימאס כלל אולם זה דוקא בשינוי דבידים וכאשר יבואר הסברא לחלק בזה וא"כ אם בשינוי דבידים מהני גם לגבוה א"כ בשינוי דממילא נחתינן חד דרגא ואמרינן דשינוי דממילא קונה ג"כ ורק לגבוה אימאס אבל אם גם בשינוי דבידים יהיה פסול לגבוה אמרינן דבשינוי דממילא ל"ק כלל והסברא בזה הוא דאם שינוי דממילא קונה וא"כ מהני לקנין ורק לגבוה פסול משום דאימאס א"כ כשעשה השינוי בידים אמרינן דכשר גם לגבוה דהא אילו לא עשה השינוי בידים רק שהי' השינוי ממילא ג"כ הוי קונה ורק שהיה מאיס לגבוה ואהני ליה זה שעשה בידים שיהי' מותר גם לגבוה אבל אם השינוי ממילא לא מהני לקנות כלל אמרינן דכשעשה שינוי בידים מהני לקנות אבל אכתי פסול לגבוה משום דאימאיס דמעלה זו ששינה בידים הא אהני לי' לקנין ויש להאריך עוד בזה ולהסביר החילוק הנ"ל. והנה עוד היה נ"ל חילוק אחר לומר דתליא בין אם נימא דהא דשינוי קונה הוא מטעם דהוה כחפץ אחר או אם נימא מקרא דאשר גזל ובזה תליא זב"ז. אולם יסוד החילוק ראיתי בספר מעשה חושב שהאריך בפלפול לא רציתי להאריך עוד בזה. והנה לפי האמור שפיר נוכל לומר דהסוגיא דידן אזלא גם אליבא דרבא ג"כ ורק אם גם בשינוי בידים סובר ב"ש דפסול לגבוה משום דאימאיס א"כ בשינוי דממילא ע"כ סובר ב"ש דל"ק כלל ושפיר קאמר הא מני ב"ש היא דס"ל דשינוי דממילא לא קני כלל מדחזינן דבשינוי בידם ס"ל לב"ש דאימאס לגבוה וכמו שכתבתי לעיל דתליא זה בזה. ועפי"ז מיושב ג"כ קושית השמ"ק בד"ה הא מני שהקשה דמאי קאמר הא מני ב"ש היא דילמא עד כאן לא פליגי ב"ש וב"ה אלא בשינוי בידים כגון חוטין ועשאן סולת דוקא אבל שינוי דממילא כגון טלה ונעשה איל שמא אף ב"ה מודה דשינוי במקומו עומד ולא קני כו' עיי"ש ולפי האמור א"ש דהא הואיל דס"ל לב"ה דשינוי בידים כשר גם לגבוה ולא אימאס כלל מכלל דבשינוי דממילא קונה עכ"פ לענין קנין ודוק:
ב והנה לפי האמור יצא לנו דגם לב"ה דסובר דבשינוי בידים מהני גם לגבוה ולא אימאס כלל אבל שינוי דממילא אף דמהני לקנין אבל לגבוה פסול משום דאימאס יהיה מבואר לן היטב דברי הרמב"ם ז"ל (בפ"ד מהל' איסורי מזבח הט"ו) שהביא לברייתא הנ"ל שכתב נתן לה חיטין ועשאתן סולת זיתים ועשאתן שמן ענבים ועשאתן יין הרי אלו כשרים שכבר נשתנו עכ"ל והנה נקיט הרמב"ם ז"ל דוקא בשינוי בידים דמהני השינוי וכשר להקרבה אבל בשינוי דממילא לא הביא כלל והלא הרמב"ם (בפ"א מהל' גניבה הי"ג) דפוסק לדינא דר' אילעא דגנב טלה ונעשה איל דנעשה שינוי בידו וקנאה אלמא דס"ל דאפילו בשינוי דממילא ג"כ קנה וא"כ גם גבי אתנן הי"ל לומר דכשר בכה"ג בנתן לה טלה ונעשה איל ומדוע לא אשמעינן הרמב"ם ז"ל דבר זה אבל לפי האמור א"ש דבטלה ונעשה איל אכתי פסול לגבוה משום דאימאס וכרבא דס"ל להאי סברא. וראיתי לתורי"ד הנדפס לא כביר על מס' ב"ק בסוגין וז"ל הא מני ב"ש קשה לי ולר' אילעא דאמר טלה ונעשה איל הוי שינוי אילו נתן לה טלה ועגל באתננה ונעשה איל ושור כשירין הן למזבח לב"ה בתמיה והרי כיון שנפסלו בעודן כבש ועגל שוב אין להם תקנה אלמא אין דין המזבח ודין הגזילה שוין דאע"ג דלגבי מזבח שינוי במקומו עומד לענין גזילה הוי שינוי ה"נ לב"ש והיכי ילפינן גזילה ממזבח תשובה בודאי בשינוי הבא מאליו אין דינן שוין אבל בשינוי מעשה דהוא שינוי חשוב כי היכא דחשיב לענין גזילה חשיב נמי לענין מזבח ולא דמי שינוי הבא:
מאליו לשינוי הבא בידים עכ"ל הטהור והרי מבואר להדיא כן וא"כ נוכל לומר הסברא להסביר הדבר וא"ש מה שכתבתי. אולם מה שאני מסופק אם זה שמאיס לגבוה אם הוא מה"ת או רק מדרבנן ואם עבר והקריב אם כשר ועלה לבעלים לשם חובה. והנה באו"ח (סי' תרמ"ט ס"א) כגון גזל לולב ושיפהו כשר דקני בשינוי מעשה ומיהו לא יברך עליו ועיין במג"א (סק"ב) שהקשה על זה ועיין בחק יעקב על הל' פסח (סי' תנ"ד סק"ו) שמתרץ קושית המג"א ועיין במקו"ח (סק"ג) מ"ש בזה וא"כ יש לומר דהא דאין מברכין הוא ג"כ משום האי טעמא דמאיס ומדברי התורי"ד הנ"ל משמע קצת דהקרבן פסול מדאורייתא ואולי נוכל לומר דזה הוא שיטת הרמב"ם ז"ל ג"כ וי"ל עוד בזה:
והנה במס' תמורה (דף למ"ד ע"ב) לישנא אחרינא אמרי לה אר"ה ב"ח אר"נ מחלוקת שנרבעו כשהן מוקדשין דר"א סבר ביזוי מילתא ורבנן סברי לא אבל נרבעו כשהן חולין הואיל ואשתני ד"ה מותרין רבא אר"נ מחלוקת כשנרבעו כשהן חולין דר"א סבר ביזוי מלתא כו' ועיין ברמב"ם (פ"ג מהל' איסורי מזבח הי"ג) דפסק כלישנא קמא וכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס ז"ל דטעמא דכיון דלא הוי אלא משום ביזוי אזלינן לקולא כו' עיי"ש הרי דאף שדרכו של הרמב"ם ז"ל לפסוק תמיד כלישנא בתרא אבל הכא הואיל דהוא רק משום ביזוי פסק לקולא כלישנא קמא אלמא דביזוי לא הוי אלא מדרבנן וי"ל בזה:
והנה לכאורה י"ל דהא לרבא דסובר דב"ש ג"כ ס"ל דשינוי קונה ורק באתנן דפסול הוא משום דמאיס לגבוה א"כ יש לעיין לכאורה דתיקשי לב"ש מאי עביד בקרא דגם דכמו דמקשה הש"ס כאן דלב"ה קשיא גם א"כ לרבא תיקשי גם לב"ש ואם נימא דמאיס אסור לגבוה מה"ת נוכל לומר דדרשינן זה דאסור לגבוה מטעם דמאיס מקרא דגם. וראיתי בתורת חיים שכתב דמש"ה נקיט הש"ס גם לב"ה קשיא ולא נקיט תיובתא משום דמצינן לתרץ דאיכא למימר דאתא לרבות שינוי החוזר דג"כ אסור והיינו למ"ד שינוי דממילא קני ולמ"ד שינוי החוזר קני אתא לרבויי לאיסור שינוי דממילא כגון טלה ונעשה איל עכ"ל. והנה דברי התו"ח הם ג"כ כמו שכתבו ז"ל לחלק בין היכא דאוקי בתיובתא דאז אידחי לגמרי אבל היכא דאוקי בקשיא לא אידחי דכל קושיא אית לה פירוקא והנה לדברי התו"ח א"ש גם לרבא דסובר דמשום דמאיס אסרי לה ב"ש וגם אתא לרבות או לרבות שינוי החוזר או לרבות שינוי דממילא לכל חד כדאית ליה:
וראיתי בספר קשות מיושב להגאון מוהרי"פ ז"ל בהא דקאמר הש"ס כאן גם לב"ה קשיא האריך בדברי הרמב"ם ליישב באורחא רחיקא ומסיק דס"ל להרמב"ם דגם לב"ה אתא לרבות ולדותיהן לאיסור עיי"ש והנה מלבד שדוחק לומר בדברי הרמב"ם דבר חדש שלא נזכר כלל בשום מקום בש"ס. וגם דמשנה מפורשת שם בתמורה (דף למ"ד) דולדותי' מותרין משום דהם ולא ולדותיהן. ועיין בהרמב"ם ז"ל בפי' המשנה במס' תמורה (פ"ו) כתב שם לפרש המשנה הם ולא שינוייהם הם ולא ולדותיהם עיי"ש וצ"ע כעת: