אור ברסלב

אמרי הצבי א· רבי צבי מאיר בר

דף נה:

דף נד.

[א] (א) דף נה ע"ב במתני' נפרצה בלילה או שפרצוה ליסטים ויצאה והזיקה פטור כו' ובגמ' תניא אר"י ד' דברים העושה אותן פטור מד"א וחייב בד"ש ואלו הן הפורץ גדר בפני בהמת חבירו כו' אמר מר כו' ה"ד אילימא בכותל בריא בד"א נמי ניחייב אלא בכותל רעוע והנה רש"י ותוס' פירשו דחייב קאי רק על הכותל אבל על הבהמה ומכ"ש על הניזקין שהזיקה הבהמה בודאי פטור הפורץ גדר עייש"ה ועיין לקמן (בדף נ"ו) הוציאוה ליסטים ליסטים חייבין פשיטא כיון דאפקיונהו קיימא לה ברשותייהו לכל מילי ל"צ דקמו לה באפה כו' א"ל אביי לר"י הכישה א"ל וליסטים נמי דהכישוה. ובתוס' ד"ה פשיטא הביאו הירושלמי בפרקין סוף ה"א ח"ל הוציאוה ליסטים הליסטים חייבין א"ר הושעי' בשהוציאו לגוזלה אבל אם הוציאוה לאבדה הליסטים פטורים עכ"ל ועיין בתוס' ד"ה המעמיד ובד"ה הכישה מ"ש בזה יעויין היטב בזה:

והנה יש לי בכאן מקום עיון קצת והוא דז"ל הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' חקי ממון ה"א הכונס צאן לדיר ונעל בפניהן בדלת כו' היתה מחיצה בריאה ונפרצה בלילה או שפרצוה ליסטים ויצאה והזיקה פטור הוציאוה ליסטים חייבין וכ' הה"מ והוציאוה ליסטים שכ' רבינו שהם חייבין משנה שם והוציאוה שהכישוה ולכך חייבין כדאיתא בגמ' ובהל' ב' כ' עוד הרמב"ם וז"ל הפורץ גדר לפני בהמת חבירו ויצאה והזיקה אם הי' גדר בריא וחזק חייב ואם היה כותל רעוע פטור מדיני אדם וחייב בד"ש כו' וכ' הראב"ד ז"ל בהשגות וז"ל הפורץ גדר כו' א"א זה שאמר חייב לא ידענא מהו אם על הכותל אמר ל"ל למימר ויצתה והזיקה ואם על הנזק אמר אינו כן אלא א"כ הכישוה עכ"ל. ובה"ה ח"ל הפורץ גדר ברייתא (דף נ"ה ע"ב) וסוגיא דגמ' שם ופי' רבינו ז"ל פטור וחייב על שהזיקה הבהמה והקשו עליו מהמשנה שהביא הוא למעלה דקתני הוציאוה ליסטים דוקא הוציאוה הא פרצה בפני' אינן חייבין על נזקי' והשיב ז"ל שחילוק יש בין הליסטים המתכוונים לגנוב ולא לפרוץ גדר ובין זה המתכוין לפרוץ גדר ולא לגנוב והראה פנים לדבריו ואחרים פירשו פטור וחייב על הבהמה שנאבדה וכן דעת הראב"ד בהשגות וכן דעת האחרונים ז"ל עכ"ל ובמגדל עוז האריך בזה והביא תשובת הרמב"ם בארוכה מה שהשיב לחכמי לוניל ותורף דבריו בזה לתרץ הקושי' במה שפסק דהפורץ גדר לפני בהמת חבירו ויצאה והזיקה אם הוא גדר בריא וחזק חייב ואמאי אמרינן גבי ליסטים שפרצו מחיצות הדיר הבריאה שאין חייבין בנזקי' עד שיוציאוה אבל אם יצאה מעצמה פטורין ודאי קושיא היא זאת ושמא זאת הקושיא שיבוש המפורש עד שהעמיד דבר זה בכותל עצמה [כוונתו ז"ל על קושית הראב"ד ז"ל וכן דעת רש"י ותוס' ז"ל. ועיין בהרא"ש ועור ז"ל (בסי' שצ"ו) ובב"י ובמחבר ורמ"א שם מ"ש בזה] וזהו פירוקה הפרש גדול יש בין ליסטים שפרצו הדיר ובין חבירו שפרץ לפני בהמתו שהלסטים כוונתם לגנוב הבהמה לפיכך כל זמן שלא הוציאה מרשות הבעלים לא נתחייבו ולא נעשית ברשותם ובעת שיוציאוה נעשית ברשותם ונתחייב בנזקי' אבל אם הניחוה שם הרי לא עשו הנזק שנתכוונו לו שהוא הגניבה ולפיכך פטורין אבל הפורץ גדר חבירו אין כוונתו לגנוב ולא נתכוין אלא שתצא הבהמה ותזיק ויתחייבו בעלים בנזקי' ולפיכך הוא חייב באותו נזק כדין כל מזיק וזהו הפרש יש בין ליסטים ובין פורץ [לפני כצ"ל לע"ד] בהמת חבירו עכ"ל. אח"ז הגיעני בשאלה שו"ת רבינו הרמב"ם וראיתי לו שם (בסי' מ"ו) שכ' שם תשובה הנ"ל. והנה לכאורה לא זכיתי להבין החילוק בזה שכ' דהליסטים שכוונתו לגנוב הבהמה אינו מתחייב בפרצת הגדר דלמה יהי' עדיף הלסטים שלא יתחייב תיכף בפריצת הגדר מאדם אחר שמתחייב תיכף בפריצת הגדר ואי משום שהלסטים כוונתו לגנוב הבהמה ולא נתכוון בזה שפרץ הגדר בכדי להזיק מ"מ הא קיי"ל אדם מועד לעולם בין בשוגג בין במזיד וא"כ אף שאין כוונתם של הלסטים במה שפרץ הגדר בכדי להזיק מ"מ הלא סוף סוף ע"י זה שפרץ הגדר לפני בהמת חבירו נעשה הנזק וא"כ אפילו כי לא נתכוין לפרוץ הגדר כדי שיהי' הנזק ורק שכוונתו הי' כדי ליטול הבהמה לעצמו ג"כ יתחייב הלסטים לשלם הנזק מן הבהמה כמו אלו אדם אחר פרץ הגדר לפני בהמת חבירו ולכאורה י"ל טובא בזה:

ב והנלע"ד להסביר דבריו הקדושים של הרמב"ם ז"ל בתשובה הנ"ל והוא דכמו דאמרינן לעיל (בדף כ"ו) בזרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות ובא אחר וסילקם ואפי' הוא עצמו קדם וסילקן ג"כ פטור מ"ט בעידנא דשדי' פסוקי מיפסקי' גירי' וא"כ י"ל הכא ג"כ דיש חילוק בין אם פורץ גדר לפני בהמת חבירו ואינו רוצה לגזול הבהמה ובין אם גזלן הפורץ גדר בכדי לגזול הבהמה והוא דאם הוא פורץ גדר לפני בהמת חבירו ואינו רוצה לגזול הבהמה אז חייב שפיר לשלם עבור הבהמה תיכף בשעת פריצת הגדר משום דהוה כאלו הזיקה להבהמה ואבדה להבהמה וכן אם הזיקה הבהמה לאחרים אם נימא דהפי' הוא דחייב ג"כ בנזיקין א"כ הוי כאילו נעשה הוא שומר להבהמה וחייב גם על הנזיקין וכ"ז הוא אם הי' פורץ גדר ולא רצה ליקח הבהמה לעצמו אבל אם גזלן פרץ הגדר שלפני בהמת חבירו אדעתי' ליקח הבהמה לעצמו א"כ הרי לא נתחייב אז על פריצת הגדר משום דהא כשיקח הבהמה לעצמו א"כ הרי לא יהי' הבהמה אינה משתמרת רק הוא יקח הבהמה לעצמו וא"כ לא נתחייב על פריצת הגדר בלחוד דהא עיקר הטעם שמתחייב על פריצת הגדר הוא משום דאז לא תהי' הבהמה משתמרת וקמה לה ברשותה של הפורץ שאם נאבדה הבהמה יהי' חייב בתשלומין וכן אם הזיקה יהיה חייב לשלם וכ"ז הוא כשלא תהיה הבהמה משתמרת אז נתחייב תיכף בפריצת הגדר אבל אם הליסטים פורץ גדר לפני בהמת חבירו כדי לגזול הבהמה וליקח הבהמה ברשותו א"כ תהיה הבהמה משתמרת א"כ על פריצת הגדר לא נוכל לחייבו הואיל דבשעת פריצה לא נתחייב על הפריצה שהרי דעתו היה לגוזלה ולהכניסה לרשותו המשתמרת ואף אם אח"כ לא הכניסה לרשותו ונאבדה או הזיקה פטור הלסטים משום דעל מה שלא לקחה אח"כ לרשותו לא נוכל לחייבו הואיל דבזה שלא עשה מעשה הכניסה לרשותו לא נוכל לחייבו להלסטים ועל מעשה הראשונה דהיינו על הפריצה ג"כ לא נתחייב תו דדומה ממש לכמו זרק כלי על גבי כרים וכסתות וקדם הוא וסילקן דפטור משום דבעידנא דשדיה פסוקי מיפסקי גיריה וה"נ דכוותיה כנלפע"ד לפרש דברי הרמב"ם ז"ל בתשובה:

אולם שבתי וראיתי כי סברא הנ"ל א"ש אליבא דרבה דסובר כן דבזרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות ובא אחר וסילקן ואפי' קדם הוא עצמו וסילקן דפטור משום דבעידנא דשדיא פסוקי מיפסקי גיריה הוא משום דרבה סובר דדינא דגרמי פטור אבל לדידן דפסקינן דדינא דגרמי חייב א"כ גם בכה"ג הזורק חייב וכ"כ הרי"ף ז"ל לעיל בסוף פרק כיצד וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' חובל ה"ח ועיי"ש בה"ה ובכ"מ שהביאו דברי הרי"ף ז"ל דלא פסק כרבה משום דרבה סובר דינא דגרמי פטור אבל לדידן דפסקינן דד"ג חייב א"כ מש"ה חייב הזורק וא"כ הדרא קושיא לדוכתה דמאי חילוק יש בין אם אדם דעלמא פורץ גדר לפני בהמת חבירו לבין אם ליסטים פרצו גדר לפני בהמה ויצאה והזיקה. [ועיין בלח"מ שם בפ"ז מהל' חובל מ"ש שם ולדבריו אכתי יש לחזק קצת החילוק הנ"ל שכתבתי לעיל אולם פשטן של הדברים בדברי הרמב"ם שם הוא כמ"ש ה"ה שם דבקדם הוא עצמו וסילקן בודאי חייב וא"כ קשיא כנ"ל]:

ואחר העיון היטב בזה נלע"ד דאכתי א"ש חילוק זה ע"פ הסברא שכתבתי גם לשיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' חובל דפוסק דהזורק חייב ובהקדם יבואר קצת מה שיש לעיין לשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דפסקו דלא כרבה וסברי דאם זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות וקדם אחר וסילקן דחייב הזורק והלא בשעת זריקת הכלי היו תחתיו כרים וכסתות ולא היה ראוי לשבר וא"כ לא נוכל לחייב על זריקתו וא"כ אם אחר קדם וסילקן הלא האחר הוא שעשה עיקר הנזק ולמה באמת יתחייב הזורק הלא לא היה הכלי ראוי להשתבר בזריקה זו דהא היו תחתיו כרים וכסתות ולכאורה י"ל בזה: אולם בירור הדברים בזה נלע"ד לומר דמש"ה חייב הזורק משום דתיכף בשעת הזריקה הוי ההיזק דכל שיוכל כל א' לסלק הכרים וא"כ בודאי ישבר הכלי א"כ תיכף בשעת הזריקה הו"ל להזורק לאסוקי אדעתיה שמא יסלק אדם אחר הכרים וכסתות וא"כ ישבר הכלי וא"כ הוי כאלו הזורק עשה ההיזק בשעת מעשה הזריקה ומש"ה חייב הזורק כשקדם אחר וסילק הכרים ומכ"ש אם הוא בעצמו קדם וסילקן דבודאי חייב כנלע"ד בזה:

ומעתה לפי האמור נוכל לחזק סברתי שכתבתי לפרש דברי הרמב"ם ז"ל בתשובה הנ"ל והוא דהנה גבי ליסטים שבדעתו בשעה שפורץ הגדר בכדי לגזול הבהמה וא"כ כשיעשה כן אז תו לא יהיה הפריצת גדר היזק כלל וא"כ לא מתחייב כלל על פריצת גדר ואף שלבסוף לא נטלוהו הליסטים ג"כ לא מתחייב על פריצת הגדר הואיל דבידם של הליסטים ליטול הבהמה ובכה"ג גם לשיטת הרי"ף והרמב"ם ג"כ לא מתחייב בכה"ג על מעשה הראשונה ובאמת אם היה בכה"ג בזריקת כלי מראש הגג ג"כ היה הדין כן דלא היה נתחייב על זריקת הכלי ומש"ה לא מתחייבין הליסטים על פריצת הגדר וכ"ז בליסטים שכשפורץ הגדר הוא אדעתא ליטול הבהמה לעצמם וא"כ תהיה הבהמה משתמרת ולא מתחייבין על פריצת הגדר אבל באדם דעלמא שאינו ליסטים הפורץ גדר לפני בהמת חבירו שפיר מתחייב אז תיכף על פריצת הגדר דהא אין בדעתו של הפורץ ליטול הבהמה וא"כ לא תהיה הבהמה משתמרת וחייב שפיר על פריצת הגדר וזה נכון לענ"ד בפירוש דברי הרמב"ם ז"ל:

ג והנה לפי"ז י"ל במ"ש המחבר בחו"מ (סי' שצ"ו ס"ג) הוציאוה לסטים הם חייבין משעת משיכה או שהכישה במקל להוציאה ודוקא שהוציאוה כדי לגוזלה אבל הוציאוה כדי לאבדה פטורין ובס"ד וז"ל הפורץ גדר לפני בהמת חבירו ויצאה והזיקה אם היה גדר בריא וחזק חייב ובהג"ה וי"א דאינו חייב בנזקי בהמה אלא אם הכישה והזמינה לנזק וכן עיקר טור בשם הראב"ד וה"ה בפ"ד מנזקי ממון וי"א דאפילו על הבהמה עצמה אינה חייב אם נאבדה כו' עיי"ש ובסמ"ע (ס"ק ו') מ"ש שם:

והנה המחבר בס"ד שפסק דהפורץ גדר לפני בהמת חבירו ויצאה והזיקה דאם היה גדר בריא וחזק חייב והוא כשיטת הרמב"ם דלאו דוקא על הכותל חייב רק גם על הבהמה ועל נזקיה חייב שכן כ' הלשון ויצאה והזיקה והוא ממש לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' חקי ממון שהבאתי לעיל וא"כ לדבריו צרכינן לומר דהא דקתני במתני' הוציאוה לסטים דחייבין ובפרצוה לסטים פטורין הוא משום דהלסטים דעתם לגזול גוף הבהמה וא"כ אכתי תהיה הבהמה משתמרת ולא מתחייב על פריצת הגדר וכל זה הוא כשהיה הפריצה על דעת לגוזלה ואף דאח"כ לא גזלוה מ"מ מסתמא היה על דעת לגוזלה אבל כשהוציאה על דעת לאבדה דהיינו שבשעת הפריצה היו אומרים שאין ברצונם לגזול הבהמה א"כ הרי מתחייב תיכף על הפריצה כמו אדם דעלמא שפרץ גדר לפני בהמת חבירו דהא לא תהיה הבהמה משתמרת וא"כ חייבין הלסטים לשיטת הרמב"ם ז"ל וא"כ המחבר דפוסק כהרמב"ם דהפורץ גדר חייב וא"כ אם הלסטים הוציאוה כדי לאבדה דאז לא תהיה הבהמה משתמרת א"כ יתחייב תיכף על פריצת הגדר ולכאורה צ"ע בזה:

שוב ראיתי בטו"ז על חו"מ (סי' שצ"ו ס"א) [והוא ט"ס וצ"ל ס"ד] וי"א דאינו חייב כו' משמע דלדעת הש"ע חייב בנזקי בהמה וקשה שזה סותר למ"ש בס"ג כדי לאבדה פטור ע"כ נ"ל דצ"ל י"א בלא וי"ו וכוונתו לפרש דברי הש"ע שהם דברי הרמב"ם שאין מבואר כוונתו על מה חייב כמ"ש הב"י בשם הראב"ד בהשגה ע"ז כ' רמ"א י"א דאינו חייב כו' ולא לחלוק על הקודם ולהביא פלוגתא חדשה עכ"ל הט"ז והנה הקשה הט"ז קושיא שהקשיתי אולם תירוצו דחוק ע"ד:

והנלע"ד לפרש דברי המחבר הנ"ל במ"ש אבל הוציאוה כדי לאבדה פטורין אין כוונתו אם פרץ הגדר דבזה בודאי חייב על הפריצה הואיל שתיכף בשעת הפריצה היה כדי לאבדה ולא לגוזלה וא"כ לא תהיה משתמרת ואז בודאי חייב על הפריצה לבד אבל המחבר מיירי כאן שהיתה פריצה הכותל ולא שהלסטים פרצוה וזה שכ' הוציאוה לסטים הם חייבין משעת משיכה או שהכישוה במקל להוציאה ודוקא שהוציאוה כדי לגוזלה וא"כ נתחייב כדין כל גזלן שגזל בהמה שהוא ברשותו של הגזלן לחייב בנזיקין ואם נאבדה משלם ולא מיירי כלל שפרצוה להכותל וזה שכ' אח"כ אבל אם הוציאוה כדי לאבדה פטורין דבשלמא כשגזלוה הרי עשו משיכה לגוזלה ונהי דלא קנו להבהמה ע"י משיכה זו מ"מ קנו לענין זה שיתחייבו בנזיקין וכמ"ש רש"י ותוס' לקמן (בדף נ"ו ריש ע"ב) ובהרא"ש שם יעוש"ה. ועיין בסמ"ע (שצ"ו סק"ה וסק"ו) מ"ש בזה. וכל זה כשהוציאוה או הכישוה כדי לגוזלה הרי עשו בה משיכה ונתחייבו בנזיקין אבל כשהוציאוה כדי לאבדה א"כ לא עשו המשיכה כדי לגוזלה וא"כ לא נתחייבו ע"י משיכה זו לענין נזיקין ומש"ה פטורין ומיירי דוקא בשלא פרצו הגדר אבל אם פרצו הגדר לפני בהמת חבירו בכדי לאבדה פשיטא דחייבין בנזיקין תיכף בשעת פריצת הגדר הואיל דלא היה ע"מ לגוזלה וא"כ לא תהיה משתמרת וחייבין על פריצת הגדר וכשיטת הרמב"ם ז"ל וכמ"ש לעיל וזה נכון לע"ד בפי' המחבר ודוק: (ד) והנה הסמ"ע שם בסק"ו וז"ל כדי לאבדה פטורין כ"כ הרא"ש והטור והטעם כיון דלא עשה מעשה בהבהמה שיקנה בה וגם לא עלתה על דעתו לקחנה לנפשו מעולם לא באתה לרשותו לחייב על נזקי' אבל אם נאבדה הבהמה חייב לשלמה לבעלים אם הוציאה בידים כו' עיי"ש ובש"כ (סק"א) וז"ל כדי לאבדה פטורים על הנזק אבל על הבהמה עצמה אעפ"י שלא היה דעתם אלא לאבדה וכדלעיל (סי' שפ"ו) גבי זורק מטבע לים הגדול אפשר דבהכישה אפילו לאבדה ונאבדה פטור וצ"ע עכ"ל. וראיתי בספר מעשה חושב כאן שכ' ע"ד הש"כ הנ"ל דמה דפשיטא להש"כ בע"מ לאבדה דחייב על גוף הבהמה אף דאינו חייב על נזקה כו' פי' זה אינו מוכרח דשם איירי ע"מ לאבדה וי"ל דאיירי בע"מ לגוזלה ואשמעי' דאין זה מיקרי השבה מה דא"ל הא מנח קמך ולפי פירושו דאיירי שם בע"מ לאבדה נמי יש לו עליו דין גזלן דמטעם מזיק ליכא חיוב שם כיון דאינו אלא גרמי ופוטר שם בסוגיא בגרמי ע"ש ואי נעשה, עליו גזלן למה אינו חייב גם על מה שהבהמה מזקת כמו בהוציאה ע"מ לגוזלה והרמב"ם דפוסק דפורץ גדר לפני בהמת חבירו חייב גם על נזיקין שמזקת דשאני מזיק מלסטים ולשיטתו ז"ל ודאי גם בהוציאה ע"מ לאבדה דחייב על נזיקין והביא ראיה לדברי הרמב"ם ז"ל מגיטין (נ"ב) דרב מוקי במנסך ממש ולא מיפטר משום קלב"מ דמשעת הגבהה קנה ומיתה לא היה אלא עד שעת ניסוך ופירש"י דאגבה ע"מ לגוזלה ומוכח לכאורה דגם באגביה ע"מ לנסך חייב משעת הגבהה דאל"כ קשה הא היזק שא"נ ל"ש היזק רק תקנת חכמים הוא לשלם שלא יהיה כ"א הולך כו' וקשה דמה הועילו חכמים בתקנתן אכתי ינסך ולא יגביה ע"מ לגוזלה אלא ע"מ לנסך ולא יהיה תשלומין כו' אלא ודאי דגם בהגבהה ע"מ לנסך חייב משעת הגבהה וא"כ ה"ה הכא בהוציאה ע"מ לאבדה ומתה מאליה אח"כ דחייב על שעת ההוצאה וא"כ דחייב על הך שעתא אפילו אם מתה אח"כ ובכל אונסין דאתו אח"כ ודאי דחייב אפילו על היכא דהוא מזיק לאחרים דבהוציאה ע"מ לגוזלה מה"ט קמה ברשותיה לחייב על מה שמזקת לאחרים כיון דקיימו ברשותיה לכל אונסין קמה ברשותיה לשמירה כו' עיי"ש באריכות: ולע"ד יש לעיין טובא בדבריו ובעיקר מ"ש מהא דב"ק (צ"ח שם) גבי זורק מטבע ש"ת לים הגדול דקאמר הש"ס דאי שקלה בידים מיגזל גזלה והשבה בעי למעבד נלע"ד בזה דהנה מצינו גבי גונב ע"מ למיקט שכ' השמ"ק בב"מ (ס"א) דיש מפרשים דדוקא בשדעתו שלא להחזיר לו ורק שאינו עושה הדבר בשביל להחזיק במעותיו של חבירו ורק בכדי לצערו ובקצוה"ח (סי' שמ"ח סק"א) הביאו והביא דברי הרמב"ם בסה"מ דאפילו אם גנבו רק לצערו ולהחזיר לו אח"כ ג"כ עבר על הלאו וע"ש שחקר הקצוה"ח שם בגונב ע"מ למיקט אי חייב באונסין ומסופק בזה עייש"ה. ולענ"ד נראה דהיכא דלקת חפץ של חבירו בכדי לאבדו בודאי דעבר על הלאו וכן בנזילה דאע"ג דכל גזלן דעלמא בעינן שיעשה בו משיכה וכדאיתא בב"ק (נ"ו ע"ב) פשיטא כיון דאפקוהו קמו לה ברשותייהו ועיין ברש"י ותוס' שם מ"מ ה"ה כשלא לקחו ע"מ להחזיקו לעצמו רק כדי לאבדו בודאי דמחייב באונסין וגם הקצוה"ח מודה לזה וז"פ לע"ד ואין מהצורך להאריך בזה. וא"כ הא דקאמר הש"ס בב"ק (צ"ח) אבל שקלה בידים מיגזל גזלה אע"ג דלקחה אדעתא להשליכו לנהר ג"כ חייב בהשבה מעליא ואדרבה המעיין בסוגיא דב"ק (צ"ח) שם יראה שכן הוא וא"כ אף שיש עליו שם גזלן היינו דוקא לענין שיהיה חייב בהשבה ובאם נאנס יהיה חייב אבל שאם הזיקה שיהיה חייב בודאי דאינו מחויב בהזיקה דהא בגזלן גמור דחייב אם הזיקה הוא משום דהואיל דמשכה קמו לה ברשותיה דגזלן לענין זה שיהיה חייב אם הזיקה אבל כל שלא גזלה ע"מ ליטלה לעצמו רק בכדי לאבדה נהי דשם גזלן עליו וחייב בהשבה אבל לא שיהיה חייב אם הזיקה וזה אמת גמור לע"ד. ומעתה צדקו דברי הש"כ שכתב דע"מ לאבדה דחייב על הבהמה עצמה והביא ראיה מהא דהזורק מטבע לים הגדול דחייב ודוק:

ומ"ש דלשיטת הרמב"ם דפורץ גדר לפני בהמת חבירו חייב ה"ה בע"מ לאבדה דחייב ג"כ י"ל דאם כדבריו הו"ל להקשות על המחבר דפוסק כהרמב"ם ופוטר בע"מ לאבדה אם הזיקה אבל הנכון כמ"ש לעיל לפרש דברי המחבר וגם הרמב"ם מודה דע"מ לאבדה פטור אם הזיקה ורק אם פרץ גדר אז חייב וכמש"ל. ומ"ש להביא ראיה מגיטין דרב מוקי במנסך כו'. הנה לפי מה שכתבתי פשיטא דחייב על אותו דבר עצמו ורק לענין אם הזיקה פטור: (ה) והנה בטוח"מ (סי' שצ"ו) כתב הפורץ גדר בפני בהמת חבירו וברחה ונפסדה אינו חייב לשלם הבהמה אפילו שהיה הכותל בריא אבל על הכותל חייב והרמ"ה כתב שחייב ג"כ לבעל הבהמה לשלם בהמתו. והרמב"ם כתב שחייב לשלם בנזקי הבהמה אם הלכה והזיקה והראב"ד כתב שאינו חייב בנזקי הבהמה אא"כ הכישה והזמינה לנזק כו'. וכתב הב"י בטעמו של הרמ"ה שהוא סובר דהא דפריך נחייב [היינו דגם בד"א נחייב] אבהמה נמי קאי דכיון דפרצו גדר בפניה הוה כאלו אבדה בידים ובש"ע לא נפסק שיטת הרמ"ה הנ"ל עיי"ש (בסי' שצ"ו ס"ד) ועיין בשמ"ק בסוגיין בד"ה הפורץ גדר גדולי המחברים פירשו דבר זה על הנזק ולא על הכותל כו'. ומ"ש שם בשם תלמיד הר"פ ז"ל ובשם הרא"ה ז"ל עייש"ה. והנה שיטת הרמ"ה שהביא הטור הוא כשיטה זו בשמ"ק. והטור בח"מ (סי' קנ"ז) כתב בשם הרמ"ה ז"ל מאן דמתחייב למיגדר בינו ובין חבירו ולא גדר ואתו גנבי וגנבי לי' מידי דרך הגדר חייב לשלומי לי' וכן כל הגורם לאפסודי ממונא דחברי' כה"ג אע"ג דלא עביד מעשה והוא דאתרי בי' מעיקרא ולא נהירא לא"א הרא"ש דאפילו פורץ גדר בפני בהמת חבירו בידים פטור מד"א על הבהמה והב"י הביא בשם הרי"ו בשם הר"מ גאון ב' ישראלים שיש להם ב' חצרות ואחד מהם חרבה וא"ל שכן לבעל חרבה או בנה או גדור או מכור שגנבים באים אלינו בלילה והלה אומר שמור להרחיק עצמו מודה ר' יוסי בגירי דיליה שעל המזיק להרחיק עצמו ומאי ניהו היזק הבא מכחו עכ"ל. ותמהני ע"ז היאך קרא לדבר זה גירי דילי' עכ"ל הב"י. ובש"ע שם לא נזכר דעה זו של הרמ"ה ז"ל. ולא זכיתי להבין קושית הרא"ש על הרמ"ה בזה דהא הרמ"ה דסובר דפורץ גדר בפני בהמת חבירו דאם נאבדה הבהמה חייב לשלם על הבהמה ג"כ והרמ"ה לשיטתו שפיר סובר דאם אתו גנבי וגנבו מחצירו דחבירו שלא רצה לסייע בבנין הכותל שבין שתי החצרות חייב לשלם ולכאורה צ"ע להבין קושית הרא"ש ז"ל:

אולם בגוף הדבר אכתי י"ל דהא הוי רק גרמא דהא לא עביד מעשה דנהי דאם פרץ הגדר בידים סובר הרמ"ה דחייב לשלם על הבהמה עכ"פ הרי עשה מעשה בפריצת הגדר משא"כ בזה שלא סייע לבנות הגדר הפרוץ אמאי ליחייב לשלם הא אינו עושה שום מעשה כלל, ועיין בב"י שם מ"ש עוד הרי"ו בשם הר"מ גאון ז"ל שהבאתי לעיל:

ועיין במ"ש רמ"א (סי' שצ"ו סק"ח) סמ"ע וי"א דאפילו על הבהמה עצמה אינו חייב אם נאבדה וכתב הסמ"ע עלה הטעם דהו"ל גרמא בניזקין דהא לא עביד מעשה בגוף הבהמה. ועיין לעיל (בסי' קנ"ו) בטור (ס"ו) ובדברי המחבר כו' עכ"ל. וחפשתי (בסי' קנ"ו) ולא אדע על מה ירמזון דבריו ז"ל ואולי ט"ס הוא וצ"ל (סי' קנ"ז) וכוונתו ע"ד הטור שהביא שיטת הרמ"ה ומה שחלק הרא"ש עליו בזה. אולם מ"ש הסמ"ע הלשון ובדברי המחבר לא אדע הכוונה כי לא נזכר כלל שם בדברי המחבר (בסי' קנ"ז) מזה:

תוכן העניינים

אמרי הצבי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה