אמרי הצבי א· רבי צבי מאיר בר
דף נב.
[כה] (א) דף נב ע"א אריב"ל המוכר בית לחבירו כיון שמסר לו המפתח קנה ובתוס' ד"ה כיון וז"ל רשב"ם מפרש בפרק ח"ה (דף נ"ג ע"א) גבי נעל וגדר כ"ש בנכסי הגר דנעל היינו שקבע מנעול בדלת לנעלו דהוי בנין ואע"ג דגבי שכירות הבתים אמר בריש מסכת פסחים דכשמסר לו מפתחות הוה בחזקת השוכר לבדוק וה"ה לקנותו הנ"מ מוכר ומשכיר בית לחבירו אבל בנכסי הגר מאן מסר לי' דליקני וקשה לר"י דהכא משמע בהדי' דמסירת מפתח לא קנה אלא הוי כאומר כו' עכ"ל:
והנה כבר האריכו בזה המפרשים בדברי הרשב"ם הנ"ל לתרץ דבריו ולעד"נ לתרץ דבריו הקדושים ומקודם צריך אנכי לבאר דבר אחד והוא דהנה קרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה וקנין משיכה לא שייך בה ואם היה שייך בה קנין משיכה כגון בעציץ נקוב דדינו כקרקע ושייך ביה קנין משיכה אם מהני בה קנין משיכה. והנה במסכת גיטין (דף כ"ב ע"א) עציץ של אחד וזרעים של אחר מכר בעל העציץ לבעל זרעים כיון שמשך קנה מכר בעל זרעים לבעל עציץ ל"ק עד שיחזיק בזרעים עציץ וזרעים של אחד ומכרן לאחר החזיק בזרעים קנה עציץ וזו היא ששנינו נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה החזיק בעציץ אף עציץ ל"ק עד שיחזיק בזרעים ופירש"י בד"ה עד שיחזיק וז"ל עציץ הוה תלוש ומיקני במשיכה זרעים הוה מחוברין ודינן כקרקע ונקנית בכסף ובשטר ובחזקה. ועיין עוד שם ברש"י ובתוס' ד"ה עציץ מ"ש בזה ועיין ג"כ בתוד"ה החזיק וז"ל צ"ע אם צריך לומר אגב וקנה כמו בעלמא כדאמרינן בפ"ק דקדושין או שמא הכא לא צריך דכיון דצריך עציץ לזרעים בטל אגב זרעים וכן גבי שטר כיון שהחזיק בקרקע נקנה השטר בכ"מ שהוא ושמא התם לא בעינן אגב משום דשער אפסרא דארעא הוא עכ"ל מבואר שם בסוגיא הנ"ל דאפי' היכא דשייך קנין משיכה בקרקע ג"כ לא מהני קנין משיכה:
והנה לכאורה י"ל דהא כשמשך העציץ א"כ נימא דנעשו הזרעים תלוש ומהני תו לגבייהו ג"כ הקנין משיכה דתו לאו שם קרקע עלה. מיהו באמת ז"א דאע"ג דמשכינהו ממקום למקום אפ"ה שם קרקע עלה וכמ"ש התוס' שם בגיטין (דף כ"א ע"ב) בד"ה יצא יעוש"ה וא"כ אף שמשך את העציץ אפ"ה שם קרקע עלה כמקודם וס"ל לרש"י ותוס' כפי מה שפירשו הסוגי' דלא מהני משיכה להזרעי' דמשיכה לא מהני לקרקע אף דשייך ביה משיכה כגון בעציץ אפ"ה לא מהני ועי' ברמב"ם (פ"ג מהל' מכירה הל' ט"ו וט"ז) ובחו"מ (סי' ר"ב) בטוש"ע (סעיף י') יעוש"ה בסמ"ע וש"כ:
אולם להב"ח שיטה אחרת בזה עייש"ה אחר שדקדק בלשון הרמב"ם והעור בשינו הסדר ממה דאיתא בש"ס וגם הלשון שכ' הרמב"ם והטור החזיק בעציץ לקנות הזרעים כתב שם דבר חדש והוא דהרמב"ם והטור באו להורות דכשהחזיק בעציץ לקנות הזרעים התם הוא דאף העציץ ל"ק אבל משך בעציץ לקנות גם הזרעים קנה אף הזרעים ולא שהקרקע נקנית אגב מטלטלין אלא כיון דזרעים צריכין לעציץ קבה הזרעים עם משיכת העציץ דנקנה זה עם זה ומש"ה כתבו תחלה בעציץ של אחד וזרעים של אחד הקנה העציץ לבעל הזרעים כיון שמשך קנה ובהקנה הזרעים לבעל העציץ לא קנה עד שיחזיק בזרעים עצמן כלומר דלא קנה הכא בזרעים במשיכת העציץ ואע"ג דבבא שאחרי' היכא שהעציץ והזרעים לאחד והקנה שניהם לאחד אמרינן דבמשיכת העציץ נקנו לו אף הזרעים התם ודאי כיון דהמשיכה היא מועלת שקונה אח העציץ עם זה קונה אף הזרעים הצריכין לעציץ אבל היכא שהעציץ הוא שלו ולא מהניא משיכה לקנות העציץ שהוא כבר שלו החם אינו קונה לזרעים במשיכת העציץ אא"כ החזיק בזרעים עצמן והאריך בזה עוד עייש"ה בדבריו היקרים. המורם מדברי קדשו הוא דהואיל דהעציץ הוא נצרך להזרעים קנה הזרעים במשיכת העציץ אלמא דמהני קנין משיכה לקרקע ג"כ ורק בתנאי היכא דהמשיכה הלזו מהני לקנות גם מטלטלין. ועיין בש"כ (בסי' ר"ב סק"ח) הביא בקיצור דברי הב"ח הנ"ל וכ' עליו וז"ל ודבריו תמוהין ואין בהם טעם וריח דמ"ש שהי' העציץ כבר שלו או שעכשיו קנהו כו' ע"ש עכ"ל הש"כ ז"ל. ולעד"נ להסביר דברי הב"ח דנוכל לומר דבאמת הי"ל לומר דמהני קנין משיכה בקרקע המיטלטל כגון עציץ אלא הואיל דלא שייך קנין משיכה בקרקע דעלמא מש"ה גם בעציץ לא מהני ואולי הוא רק מדרבנן הא דלא מהני אבל מדאורייתא שפיר מהני. וגדולה מזו כ' השמ"ק במס' ב"מ (דף ק"ח ע"א) בד"ה האי מאן דאחזיק כ' שם דגם קנין חצר מהני בקרקע ובחידושי למס' ב"מ שם ביארתי בעזה"י דבריו והבאתי סוגיא דמס' גיטין הנ"ל דלא תקשה משם על השמ"ק הנ"ל. וא"כ הואיל דמדרבנן הוא דלא מהני א"כ נוכל לחלק כחילוקו של הב"ח דדוקא היכא דהמשיכה הוא עיקר רק להקרקע בלבד הוא דלא מהני אבל היכא דהמשיכה מהני לדבר המיטלטל ממש והוא נצרך להקרקע דומיא דעציץ שפיר מהני המשיכה גם להקרקע והיינו היכא דצריך לקנות העציץ גופי' עם הזרעים שבתוכו משא"כ היכא דהעציץ הוא שלו ורק שרוצה לקנות הזרעים דבכה"ג לא מהני משיכה בעציץ לקנות הזרעים בלחודי'. כנלע"ד להסביר קצת דברי הב"ח ז"ל:
אבל מ"מ שמעינן דעת הב"ח ז"ל דשייכא משיכה בקרקע בכה"ג היכא דהמשיכה היא בדבר הנצרך ושייך לקרקע. ונוכל להוסיף עוד ולומר בסברת הב"ח ז"ל דהואיל דנצרך לקרקע כ"כ הרי הוא כמו קרקע גופי' וכמו דמצינו דבית יד לכלי חשיב כמו גוף הכלי ה"ה נמי העציץ הרי הוא כמו בית יד להקרקע ונחשב הכל כאחד ולגבי עציץ שייכא משיכה ועתה עושה בו משיכה ומהני המשיכה להעציץ מהני המשיכה גם להזרעים ודוק היטב בזה:
ב והנה לכאורה יש להביא ראיה עוד דשייכא קנין משיכה בקרקע מהא דאיתא במס' קדושין (דף כ"ב ע"ב) מתני' עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה כו' ובגמ' אמר שמואל עבד כנעני נקנה במשיכה כיצד תקפו ובא אצלו קנאו כו' והנה לכאורה י"ל דאם נימא דעבדא כמקרקע היכא מהני קנין משיכה בעבד כנעני וא"ל דשמואל ס"ל דעבדי כמטלטלי ומש"ה מהני בי' קנין משיכה דא"כ מאי פריך שם הש"ס מהברייתא לשמואל נימא דברייתא ס"ל דעבדא כמקרקע דמי דהא איכא פלוגתא דתנאי בזה וא"כ לתנא דברייתא דס"ל עבדא כמקרקע לא מהני כלל קנין משיכה אפילו היכא דשייך בי' קנין משיכה דומיא דעציץ אבל שמואל ס"ל עבדא כמטלטלי דמי ומש"ה מהני בי' קנין משיכה. אלא ע"כ דאפילו אי ס"ל עבדא כמקרקע ג"כ מהני בי' קנין משיכה דהא באמת גם בקרקע אם הי' שייך בי' קנין משיכה הי' מהני מדאורייתא ורק דלא שייך בי' קנין משיכה ובעציץ נקוב דשייך בי' קנין משיכה שפיר מהני מדאורייתא ורק הואיל דבכל קרקע דעלמא לא שייך קנין משיכה ומש"ה גם בעציץ נקוב אמרינן דלא מהני בי' קנין משיכה וכמו שביארתי לעיל אבל בעבד כנעני דשייך בי' לעולם קנין משיכה שפיר מהני בי' קנין משיכה וא"כ שמעינן מינה דבקרקע מהני ג"כ קנין משיכה היכא דשייכא בי' קנין משיכה:
שוב ראיתי בספר פ"י על מס' קדושין שם שהאריך בענין זה בהא דמהני משיכה בעבד כנעני אם נימא דעבדא כמקרקע דמי ועיי"ש מ"ש בזה ותורף דבריו הוא דבאמת נם לר"י דסובר מעות קונות מ"מ היכא דליכא מעות מהני משיכה כמו במציאה ומתנה והפקר ורק היכא דאיכא מעות אמרינן דרק במעות ומשום דכתיב לעמיתך ודרשינן לעמיתך בחדא וכל זה במטלטלין אבל עבדים דלא דרשינן זה מלעמיתך ואדרבה ממעטינן עבדים מדין אונאה מההוא קרא דוכי תמכרו ממכר לעמיתך וא"כ הדרינן לסברא דמהני קנין משיכה גם בעבדים ועוד דאין דנין אפשר משא"א דבקרקעות לא שייך משיכה עכת"ד. והנה לתי' השני של הפ"י הואיל דאין דנין אפשר משא"א וא"כ אם הי' באפשר משיכה בקרקע ג"כ הי' מהני וגם לתי' הראשון הואיל דאימעטי עבדים מקרא דלעמיתך דלא שייך בהו אונאה והדרינן לסברא דמשיכה מהני בכ"מ וא"כ ה"ה בקרקע דג"כ ליתי' באונאה מקרא דמיד ליד וא"כ לא נכלל בהאי קרא דוכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך ג"כ הי' מהני בי' קנין משיכה אם הי' אפשר בו קנין, משיכה. והנה לסברת הפ"י הנ"ל תיקשי מסוגיא דגיטין (דף כ"ב) מהא דעציץ נקוב וע"כ צרכינן לחלק כמו שכתבתי ודוק:
והנה ראיתי בספר המקנה בקדושין שם שתמה ע"ד הפ"י שכ' דמש"ה בקרקע לא הוה קנין משיכה משום דלא שייך בי' הא אי הי' שייך בי' קנין משיכה הי' מהני והקשה מהא דעציץ נקוב וכן תמה בזה בנתה"מ (סי' ר"ב סק"א) והניח בתימא אבל לפי מה שכתבתי בעזה"י א"ש ודוק. וחידוש בעיני שלא הביאו כלל דברי הב"ח הנ"ל:
המורם מזה דאם הי' שייך בקרקע קנין משיכה היה מהני מדאורייתא, ורק גבי עציץ נקוב דלא מהני הוא רק מדרבנן וכ"ז הוא דוקא היכא דבעל הזרעים מוכר הזרעים לבעל העציץ הוא דלא מהני בי' קנין משיכה אבל היכא דהעציץ והזרעים של אחד והוא מוכר העציץ עם הזרעים הכל ביחד דהואיל דהעציץ הוא נצרך להזרעים אמרינן מיגו דמהני המשיכה להעציץ גופי' מהני משיכה הזאת גם להזרעים שבתוכו אע"ג דהזרעים הם קרקע ג"כ מהני המשיכה שמושך להעציץ עם הזרעים וכמ"ש הב"ח ז"ל:
ג ומעתה נבא לנידון דידן היכא דמוכר המפתח עם הבית ומוסר לו המפתח דהא המפתח נצרך להבית כמו העציץ להזרעים ואע"ג דהמוכר הבית לא מכר המפתח ומשום דאינו בכלל בית וכתבו הראשונים הטעם משום דאין צורך כ"כ להמפתח דיכול להשתמש בהבית גם בלא המפתח אבל אם אמר לו הבית וכל מה שבתוכו הרי גם המפתח בכלל אע"ג דאין שאר המטלטלין בכלל וכדאיתא במס' ב"ב (דף ס"ה) ובשמ"ק שם ובש"ע (סי' רי"ד סי"א) עייש"ה וא"כ חזינן דמפתח מיקרי ג"כ שהוא צריך להבית וא"כ הוה כמו עציץ הנצרך לזרעים [והנה בהיותי בזה ראיתי כי י"ל באם מכר לו הזרעים סתם אם העציץ הוא ג"כ בכלל ולכאורה י"ל דאין העציץ גופי' נכלל במכירת הזרעים וכעת לא מצאתי מפורש דין זה]. והנה הכא שמוסר לו המפתח מן הבית והוא עושה משיכה בהמפתח א"כ הרי דומה זה כאילו עשה קנין במקצת הקרקע וכמו שמשיכת העציץ מועיל להזרעים ומשום דהוה כמו בית יד וכמ"ש לעיל בדברי הב"ח ה"ה הכא המפתח נחשב כמו בית יד להבית:
ויש להסביר עוד יותר עפ"ד התוס' במס' גיטין (כ"ב) שהבאתי לעיל שכתבו וכן גבי שטר כיון שהחזיק בקרקע נקנה השטר בכ"מ שהוא ושמא התם לא בעינן אגב משום דשטר אפסרא דארעא הוא הרי דכל שצריך לו מיקרי כמו גוף הדבר והנה באמת אט מוסר לו השטר קונה להקרקע משום דילפינן מקרא בקדושין (כ"ז) ולכאורה י"ל היכא דראובן קנה שדה והמוכר כתב לו השטר על השדה ואח"כ מכר ראובן השדה לשמעון ומסר לו אותו השטר עצמו שיש לו על השדה ולכאורה הי' סברא לומר דהואיל דשטר אפסרא דארעא הוא וכגוף הקרקע דמי הי"ל לומר דמהני בכה"ג וזכה הלוקח בהשדה במה שנתן לו המוכר השטר הזה:
אולם באמת ז"א דדוקא היכא דהשטר כתוב על שם הלוקח הוא דמיקרי אפסרא דארעא אבל היכא דאינו נכתב על שם הלוקח לא מיקרי כלל אפסרא דארעא והטעם בזה הואיל דלא מועיל כלל שטר זה להלוקח דהמוכר יוכל לטעון שנפל ממנו ומש"ה לא מיקרי אפסרא דארעא:
ואל תשיבני דא"כ גבי שטר ראי' נימא ג"כ דמיקרי אפסרא דארעא וכשמשכו לשטר ראי' וישנו ביד הלוקח א"כ ליקני הלוקח השדה בזה ז"א דהא לקמן יתבאר אי"ה דסברא זו דמכח הקנין שעושה בהמפתח הוא קונה גם הבית הוא דוקא היכא דא"צ ליתן עוד מעות כגון שכבר שילם לו המעות או במתנה וכדומה אבל היכא דצריך הקונה ליתן עוד מעות להמקנה בכה"ג אמרינן דלא קנה במסירת מפתח לחודי' ויתבאר אי"ה דבר זה וא"כ א"ש גבי שטר ראי' דהא אם כבר נתן המעות באמת קנה בשטר ראי' ג"כ וכדאיתא בחו"מ (ב"ס קצ"א) והיכא דלא נתן המעות עוד אז ל"ק בשטר ראי' ובכה"ג גם מסירת מפתח ל"ק ודוק:
והנה מה שכתבתי דמסירת המפתח הוה כמו עציץ לזרעים מ"מ יש חילוק ביניהם דבעציץ כשהוא מושך להעציץ הרי מושך נ"כ לזרעים אבל במסירת מפתח נהי דעושה קנין בהמפתח מ"מ אינו עושה קנין בגוף הבית ודומה תו למכר לו עשר שדות בעשר מדינות דאיתא בקדושין (דף כ"ז) ולעיל בב"ק (דף י"א) דאמר שמואל מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולם ודוקא בשנתן לו דמי כולן ועיין בתוס' שם מ"ש בזה ועיין בב"ב (דף ס"ז ע"א) מה שפי' הרשב"ם בזה וי"ל בזה:
וא"כ לפ"ז לא מהני מסירת המפתח רק היכא דנתן לו דמי הבית אז הוא דמהני מסירת מפתח ודוק. ומעתה לפ"ז נוכל לפרש בזה דברי הרשב"ם דסובר דנעל היינו דוקא קבע מנעול בדלת אבל סגר הדלת בנכסי הגר אין חזקה דהוה כמבריח ארי ואע"ג דגבי שכירות הבתים אמר בריש פסחים דכשמסר לו מפתחות הוי בחזקת השוכר לבדוק וה"ה לקנותו כו' כוונתו דבשכירת בתיה לא מיחסרא נתינת המעות עתה דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וכן מבואר בש"ע חו"מ (סי' קצ"ב סי"ג) וז"ל ובשכירות לא בעינן שנתן דמי כולן דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף עכ"ל ומש"ה מהני מסירת מפתח לקנות עי"ז הבית וכן גבי מוכר משכחת לה בכה"ג היכא דלא מיחסרא נתינת המעות כגון שקנאו בחובו או במתנה אז מהני מסירת הפתח לקנות הבית ע"י מסירת המפתח ודוקא כי איכא דעת אחרת מקנה דהיינו שהמוכר והמשכיר מוסר לו המפתח אבל בנכסי הגר לא שייך כלל מסירת מפתח ודוק:
ולפי האמור נוכל ליישב קושית התוס' על הרשב"ם מסוגי' דידן דהכי פריך הש"ס אי בכספא לקני בכספא ואי בחזקה והיינו שלא נתן לו עדיין את המעות א"כ ליקני בחזקה כלומר דהואיל דעדיין לא נתן הלוקח את הכסף א"כ לא קנה במסירת מפתח את הבית ועל זה משני הש"ס דמסירת מפתח הוה כמו א"ל לך חזק וקני:
ועפ"ז נוכל ליישב קושית התוס' בפסחים (דף ד' ע"א) בד"ה אם משמסר פירש"י דמסירות המפתחות קונה ואין נראה לר"י דהא אמר במרובה (ע"ט) כשם שקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה כך שכירות נקנה בכסף כו' ולא אמרינן דמהני מסירת מפתח אלא כמאן דא"ל לך חזק וקני כדאמר בהפרה (נ"ב) עכ"ל. והנה גם דעת רש"י ז"ל הוא דמסירת מפתח הוה קנין לשכירות ורק שרש"י ז"ל לא הזכיר רק דהוה קנין לשכירות ואילו הרשב"ם הזכיר גם לקנין ואולי גם דעת רש"י ז"ל הוא כמו הרשב"ם דמהני גם לקנין. ולפמ"ש איש דבשכירות דא"צ ליתן לו מעות דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף בודאי דמהני מסירת מפתח ומן הטעם שכתבתי לעיל ואילו במכירה לא מהני מסירת מפתח לקנות היכא דצריך עדיין ליתן לו כסף וא"כ הש"ס דנקיט כשם שהקרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה היינו לעולם מהני אלו הקנינים ואפילו היכא דצריך עדיין ליתן לו כסף ונתן לו רק פרוטה לקנות על ידה ג"כ קונה ומסירת מפתח לא מהני בכה"ג לקנות וקתני כך שכירות קרקע נקנית כו' היינו דשכירות קרקע ג"כ נקנה באלו הג' קנינים אבל לעולם דאיכא בשכירות עוד קנין מסירת מפתח מה דלא מהני במכירה וכמש"ל ודוק היטב בזה ואף כי יש לפקפק על איזה סברות שכתבתי בזה מ"מ אחר העיון נוכל לומר כן ליישב קצת דברי הרשב"ם ז"ל. אולם לפי המבואר לעיל בסוגיא דגיטין (כ"ב) דדעת רש"י ותוס' דלא מהני משיכה בקרקע לא נוכל לתרץ כן קושית התוס' בפסחים (דף ד') ע"ד רש"י ז"ל וי"ל בזה: אחז"ר עיינתי עוד במקנה קדושין (כ"ב) שם שכתב שבמציאה ומתנה ונכסי הגר דאין שום חיוב כנגדו בודאי מועיל המשיכה בקרקע בעציץ נקוב עייש"ה והוא סעד גדול לדברי שכתבתי: ז"ל ומה שפירש דלא קני [כו] שם בתוס' ד"ה כיון בנעילת דלת אין נראה דבגיטין פרק הזורק (ע"ז) אומר גבי גט דתיזיל איהי ותיחוד ותפתח אלמא לנעילה לחודי' קניא שלא היה יכול לעשות שום מנעול דשבת הי' ואע"פ שאסור לקנות בשבת בשכ"מ שרי וכו'. ולעד"נ לתרץ הקושי' הנ"ל דהנה נוכל לומר דהטעם דלא מהני נעילה לקנות ע"י הוא משום דבעינן שיהי' ניכר הקנין והיינו שנדע שרוצה לקנות בזה ובנעילה לחודי' לא מוכחא מילתא שעושה זה לשם קנין דדילמא לשמור הבית עשה כן וכ"כ הרא"ש בגיטין שם דמש"ה בעינן תיחיד ותפתח שבנעילה לחודי' לא מוכחא מילתא עיי"ש וברמב"ם פ"א מהל' מכירה ה"י ובה"ה ובכ"מ מ"ש בזה. ונוכל לומר דסובר הרשב"ם דבנכסי הגר לא מהני נעילה דלא ניכר שעושה לשם קנין ואפילו כי פתח ג"כ דדילמא לא איכוין לשם קנין [ואולי אם יאמר בפירוש בפני עדים שרוצה לקנות בנעילה מהני ורק הרשב"ם נקיט דבעשה מנעול בודאי קנה לעולם וצ"ע עדיין בזה] אבל היכא דאיכא דעת אחרת מקנה והרי ע"כ היו עסוקין באותו ענין בודאי דמהני נעילה דהא ניכר ומוכחא מילתא שעושה לשם קנין ועיין במהרש"א שכ' דאין לחלק בנעילה בין איכא דא"מ או לא ובאליהו רבא כ' באמת לחלק כן אבל לפי האמור א"ש לחלק כן ומש"ה בגט שכ"מ שהיו עסוקין באותו ענין וא"כ בודאי דמוכחא מילתא שעושה לשם קנין. ונוכל להוסיף עוד ולומר דהא הגט היה נכתב בע"ש וע"כ הי' נכתב הזמן כהוגן בע"ש וא"כ הי"ל מוקדם ועיין אהע"ז (סי' קל"ו) בב"ש (סק"ז) וע"כ צ"ל הואיל דבודאי קלא אית להו וכשר בכה"ג כדאמרינן בגיטין (י"ח) גיטין הבאין ממדה"י קלא אית להו למילתא וא"כ ה"נ גבי שכ"מ קלא אית להו למילתא וא"כ הכל יודעין שהאשה עושה הנעילה לשם קנין ודוק:
והנה מדי עיוני בענין זה עיינתי במג"א (סי' של"ט סק"ט) גט שכ"מ וראיתי שם בהגהות הגאון מוהר"ע זצ"ל במג"א (סק"ו) שכ' שם להסתפק אם מוצא בשבת דבר הפקר מה דאין בו איסור טלטול צ"ע לדינא אם מותר לזכות כיון דליכא מקנה וקונה אינו בכלל אין קונים בשבת כו' והביא ראי' לאיסור ממס' גיטין (ע"ז) דההוא גיטא דא"ל תיזיל ותיחוד ותפתח והלא באמת איכא איסורא להקנות בשבת ורק משום שלא תטרף דעתו של שכ"מ התירו והלא איכא תקנה שיפקיר השכ"מ החצר דלהפקיר ליכא איסורא כדאיתא במס' שבת (קל"ב) הואיל דבידו להפקירן. ועיין מג"א (סי' י"ג ס"ק) ותוכל האשה לזכות בו מן ההפקר ולא נצטרך להתיר האיסור בשביל שכ"מ אלא ע"כ דלזכות בהפקר בשבת ג"כ אסור וא"כ ע"כ נצטרך להתיר בשביל שלא תטרף דעתו והתירו בכה"ג עכ"ד. והנה לכאורה י"ל בזה ע"פ מ"ש האליה רבא בדברי הרשב"ם לתרץ קושית התוס' מהא דגיטין (ע"ז) דיש חילוק בנעילה בין איכא דא"מ דמהני קנין נעילה אבל היכא דליכא דא"מ לא מהני נעילה לקנין ודלא כמהרש"א שכ' דדוחק לומר כן וא"כ לא הי' מהני אם היה מפקיר השכ"מ דא"כ לא הי' דא"מ ולא היה מהני נעילה לקנות בו. אולם התוס' ע"כ לא ס"ל לחלק כן ורק נעילה מהני גם בנכסי הגר וא"כ ראיית הגאון ז"ל נכונה. אולם באמת נוראות נפלאתי בראיה זו דהא באמת הקשו התוס' שם בגיטין בד"ה ותיזיל דאמאי לא הוי כמו טלי גיטך מע"ג קרקע וכתבו בזה דכיון שהגט בא מרשות הבעל לרשותה הוי כאילו נתנה לה והנה זה ניחא באם החצר הוא של הבעל ונותן לה החצר עם הגט כאחד שייך זה אבל אם יפקיר הבעל החצר א"כ כשתזכה בהחצר מן. ההפקר הוא דקא זכי והוי עלי גיטך מע"ג קרקע ומש"ה היו צריכין דוקא שיקנה לה החצר אבל לעולם נוכל לומר דמותר לזכות דבר מן ההפקר וז"פ ובמק"א הארכתי קצת בענין הפקר בשבת ועיין מס' עירובין (דף ע"א ע"א) גבי ישראל וגר שרויין במגורה אחת ומת גר מבעוד יום אע"פ שהחזיק ישראל אחר בנכסיו כו', כל הסוגיא וחזינן דישראל עשה קנין בשבת ודוחק לומר שבאיסור עשה הקנין או ששוגג הי' באיסור שבת ואם נימא דנעילה מהני בנכסי הגר הי' משכחת לה בנעילה אבל קנין חזקה הוא עושה איסור מלאכה והרבה י"ל בזה: עוד כתבו התוס' שם להקשות על הרשב"ם מהא דב"ב (נ"ז) גבי ההוא דתנן אלו דברים שיש להם חזקה ואלו שאין להם חזקה ופריך הש"ס מ"ש רישא ומ"ש סיפא א"ר כל שאילו בנכסי הגר קנה כו' א"כ הא דקתני סיפא הכניס תרנגולין לתוך הבית הרי זו חזקה בנכסי הגר נמי קנה והיינו טעמא דקנה מסתמא דכשנתן שם תרנגולין נעל דלת כדי לשמרם אלמא בנעילת דלת סני ואין לדמות נעילת דלת למבריח ארי וכו' עיי"ש. והנה עיינתי שם בב"ב (דף נ"ז) ראיתי שם ברשב"ם ד"ה בנכסי חבירו שמפרש פי' אחר והביא ואית דמפרשי דהכניס תרנגולין נמי הוי חזקה בנכסי הגר כו' ודחה זה עיי"ש. הרי שהרשב"ם לא ניחא לי' בפירוש זה ופי' פי' אחר בהסוגיא דב"ב שם קצרתי:
[כז] (א) שם בתוד"ה כיון דמסר לו באה"ד וז"ל שלא הי' יכול עשות שום מנעול דשבת הי' ואע"פ שאסור לקנות בשבת בשכ"מ שרי שלא תטרף דעתו כו' עכ"ל. ועיין בשמ"ק כאן בד"ה כיון שמסר לו מפתח כ' בתוס' שלא הי' יכול לעשות שום מנעול. מ"מ אמירה לעכו"ם במלאכה דאורייתא לא היינו מתירין בשביל שכ"מ הר"א מגרמישא ז"ל. והנה לכאורה י"ל במ"ש דלא היינו מתירין אמירה לעכו"ם במלאכה דאורייתא כו' הא אם היינו מתירין הי' מהני לקנות ע"י עשיית העכו"ם המנעול הא אין שליחות לעכו"ם. ולכאורה י"ל בזה ע"פ מיש המח"א בהל' שלוחין (סי' י"א) דאף דאין שליחות לעכו"ם אבל אם הוא שליח בשכר דהוא פועל דידו כיד בעה"ב אמרינן יש שליחות והביא ראיה מן הירושלמי דמס' פאה ע"ש הבאתיו ג"כ לעיל על (נ"א ע"א) וא"כ הכא נמי שהי' העכו"ם עושה מנעול בשכר ואמרינן בכה"ג יש שליחות והיה מהני כאילו עשה הישראל בעצמו החזקה וקונה ע"י חזקה זו:
אלא דאכתי קשה דהא הי' בשבת וא"כ הי"ל לומר דאשלד"ע ולהסוברים דאשלד"ע המעשה בטל וא"כ לא מהני כלל החזקה ואף דהכא לא שייך לומר דהמעשה בטל דהא כבר אית איתעביד המעשה מ"מ נימא דהשליחות בטל ולא חשוב כאילו עשאו המשלח והנה להאי לישנא דפ"ק דב"מ (דף יו"ד) דתליא בין השליח בר חיובא והכא השליח לאו בר חיובא ואמרינן שליחות ורק להאי לישנא דאי בעי עביד וה"נ אי בעי עביד וא"כ הי"ל לומר אשלד"ע ולכאורה י"ל בזה:והנלע"ד בזה ע"פ מ"ש הבית מאיר (בס"ס ה') לתרץ קושית השו"ת פ"י לשיטת רש"י דיש שליחות לעכו"ם לחומרא א"כ מאי איבעיא להש"ס בב"מ (צ' ע"א) חסום פרתי ודש בה מי אמרינן שבת דאיסור סקילה אמרינן אמירה לעכו"ם שבות אבל איסור לאו לא תיפוק לי' דלחומרא יש שליחות לעכו"ם. והאריך בזה ועיקר הקושיא הוא דלמה אמרינן אמירה לעכו"ם שבות תיפוק לי' דלחומרא יש שליחות לעכו"ם וכ' הבית מאיר לתרץ דגבי שבת תליא בשביתה שהגוף ישבות ממלאכה והרי הוא שובת דהמלאכה בעצמו אינה אסורה רק שהוא מחוייב לשבות ביום השבת וסוף סוף הרי הוא שובת עייש"ה וא"כ א"ש ג"כ דהואיל דהוא שובת ליכא בזה איסור מלאכה דנימא בי' אשלד"ע ובטל השליחות וא"כ שפיר כ' השמ"ק בשם הר"א ז"ל דמ"מ אמירה לעכו"ם במלאכה דאורייתא לא היינו מתירין בשביל שב"מ אבל אם היינו מתירין בשביל שכ"מ שפיר היה קונה הישראל ע"י הקנין שעושה העכו"ם ומיירי בפועל דידו כיד בעה"ב וכמ"ש המח"א שם. אולם השעה"מ בפ"א מהל' תרומות תמה על סברת המח"א הנ"ל הבאתיו לעיל על (נ"א ע"א). והנה המח"א שם כ' עוד שם בהל' שלוחין (סי' י"א) על חקירתו אם עושה מעקה ע"י פועל עכו"ם אי יצא בזה יד"ח ויברך על העשי' וכ' שם וז"ל ועוד הי' נראה טעם אחר לומר דיכול לברך עליו ואע"פ שהעכו"ם עשהו ואין שליחות לעכו"ם היינו דוקא במידי דבעי שליחות בנון תרומה וכיוצא אבל במידי דלא בעי שליחות ובלא"ה יכול חבירו לעשותו ומה שעשוי עשוי כגון נ"ד דאי תיקן מעקה של חבירו שלא מדעתו ה"ז שפיר כי נמי עשהו עכו"ם חשוב כאילו עשהו ישראל וכיוצא בזה כ' הרשב"א ז"ל דטבילת כלים כיון דאי הטבילו ישראל שלא מדעתו מה שעשה עשוי טבילת עכו"ם נמי מהני כו' והאריך בזה ולבסוף כ' וז"ל ולפמ"ש הפ"ח נראה דכי אמעוט עכו"ם משליחות ה"ד במידי דצריך שליח דא"א לעשותו שלא מדעת בעה"ב אבל מידי דיכול לעשותו שלא מדעת בעה"ב והרי הוא עשוי כסוכה ומעקה ה"ז נעשה שלוחו עכ"ל. והנה לפי טעם זה שכ' המח"א נראה לכאורה כמסתפק בענין הברכה ודעתו נוטה לפי טעם זה שלא לברך ורק לפי טעם הראשון הואיל דפועל ידו כיד בעה"ב יברך והשעה"מ שם בהל' תרומות נקיט טעם זה השני לעיקר יעוש"ה. והנה לפ"ז הי' אפשר לומר דגם לענין קנין מהני גם לטעם השני הגם כי יש קצת סברא לומר דאם נימא דהוי כאילו נעשה הדבר הזה מעצמו וזה ניחא לענין מעקה יצא בזה אבל לא דנימא דחשיב כאילו עשאו בעצמו וא"כ לא חשיב קנין ג"כ. מיהו י"ל לאידך גיסא ג"כ דמיקרי קנין ג"כ דסוף סוף אתעביד המעשה מכחו ולענין קנין נחשב כאילו הוא עשאו בעצמו:
ב והנה ראיתי במח"א הל' קנין משיכה (סי' ט"ו) וז"ל מי שלקח מקח מחבירו והגביה אותם הלוקח ע"י פועלים עכו"ם והניחוה בחא"ן אי קנאה הלוקח מי אמרינן כיון דהפועלים הם עכו"ם אינם יכולים לקנות לישראל ואפילו בפועלים ישראלים איכא לספוקי מכיון דאין הפועלים מכוונים לזכות ללוקח כו' עיי"ש שהאריך בזה ובסוף דבריו וז"ל ולענין נידון דידן עדיין נראה דאף דיד פועלים כיד בעה"ב מ"מ הוי כחצר מהלכת ועיין בפ"ב דגיטין (כ"א) ובפ' הזורק (ע"ח) גבי מאי דאמר רבא התם כתב לה גט ונתנו ביד עבדה יע"ש אבל עדיין יש לצדד דבמ"א כתבתי דכל מידי דאם עשהו שלא מדעת בעלים כגון עשיית מעקה או איזה פעולה הרי הוא עשוי בכה"ג לא אימעט עכו"ם משליחות דכי אימעוט עכו"ם משליחות היינו במידי דבעינן שליחות ואם עשהו שלא מדעת בעה"ב אין מעשיו כלום עד שיעשנו שלוחו או ידעינן דניחא לי' לבעה"ב בכך דחשיב כאילו הוא עצמו עשהו שליח לכך אבל במידי דלא בעינן שליחות כגון מי שאמר לעכו"ם לעשות לו מעקה ועשהו הרי מה שעשה עשוי וכיוצא לזו כ' הרשב"א בתשובה ועיין במוהרשד"ם בח"מ (סי' שע"ו) שכ' וז"ל ועל הספק הג' אי מיקרי חזקה מה שפרע לחופרים גם זה פשיטא לי דהוי חזקה גמורה כי מה לי חפר הוא ומה לי חפרו הם בשבילו ואפילו שהעכו"ם לאו בר שליחות כלל לא מתורת שליחות אני אומר וכו' יע"ש ועדיין אין ראי' גמורה לנ"ד כמבואר עכ"ל המח"א ז"ל. והנה עיינתי במוהרשד"ם שם וז"ל בענין זה ועל הספק הג' אי מיקרי חזקה מה שפרע היארדום לחופרים גם זה פשיטא לי דהוי חזקה גמורה כי מה לי חפר הוא ומ"ל חפרו הם בשבילו ואפילו שהעכו"ם לאו בר שליחות כלל לא מתורת שליחות אני אומר אלא כיון דכ"ע הכי עבדי דפרעי לחופרים העכו"ם ואדעתא דהכי נחתו במלאכה זו וכהא דכ' הרי"ע על משנת פ"ב דפאה קצרוהו גוים כו' ופירוש ולא שקצרוהו פועלי עכו"ם לישראל דאז הוי כאילו קצרהו ישראל נס שפרע לחופרים וגלי דעתי' דניחא לי' בהאי חפירה שחפרו בנידון כזה בגילוי דעת מהני וכהא דכ' מוהר"ם בתשובה הביאה המרדכי ז"ל על עסקי ראובן כו' אפ"ה כיון דאיכא למימר דניחא לי' דלאו בשופטני עסקינן שפורע בשביל אחרים הו"ל כאילו חפר הוא ועדיף זה מהאי דבפ' השותפין דתנן המקיף את חבירו מג' רוחותיו כו' ואפ"ה בגלוי דעתא שגדר הרביעית הוה מפקינן ממונא מיני' כפי מה שגדר משום דאמרינן דהי"ל כאילו בשליחות עשה ק"ו וכ"ש דאית לן למימר הכי בנידון דידן דכיון שפרע לחופרים גלי דעתי' דמה שהם חופרים הוא הוא החופר ואין לך חזקה גדולה מזו כו' עכ"ל. והנה המעיין בתשובת מוהרשד"ם ז"ל דהרכיב הסברא אתרי ריכשי דלכאורה נראה דשליחות מהני בפועל עכו"ם מדהביא המשנה דפ"ב דפאה ובתחלת לשונו הטהור כתב בהדיא דלאו מתורת שליחות אני אומר כו' אבל לעד"נ דכוונתו הוא דנהי דאין שליחות לעכו"ם ואולי אפילו בפועל עכו"ם ג"כ כן מ"מ היכא דלא בעינן שליחות דוקא רק דבעינן שתיעשה המעשה הזאת בכה"ג נחשב שפיר כאילו עשאו בעצמו וקונה הקרקע בחזקתו של הפועל עייש"ה והוא כסברת המח"א בהל' קנין משיכה (סי' ט"ו) שהביא המח"א ראיה לדבריו מתשובת מוהרשד"ם. והנה חידוש בעיני אשר המח"א ז"ל עזב בהל' משיכה לסברתו הראשונה שכ' בהל' שלוחין (סי' י"א) דבפועל עכו"ם יש שליחות לעכו"ם וא"כ מהני שפיר החזקה ע"י פועל עכו"ם ולכאורה י"ל בזה:
והנה לפום הנ"ל מובן שפיר דברי השמ"ק כאן בשם הר"א מגרמישא ז"ל במ"ש דלא התירו לעשות מנעול ע"י עכו"ם אבל אם היה האשה מצוה לעכו"ם לעשות מנעול להחצר בשבת והעכו"ם עשה מנעול שפיר היתה קונה החצר והוא ראי' גמורה לדין זה דקנין מהני ע"י פועל עכו"ם וחידוש שלא הביאו כלל ראי' מהשמ"ק הנ"ל:
והנה ראיתי באבני מלואים בח"ב בתשובה (סי' כ"ה) שמסיק להלכה כן דע"י פועל עכו"ם מהני החזקה ולבסוף הביא דברי המח"א בהל' קנין משיכה (סי' ט"ו) והמוהרשד"ם וג"כ לא הביא דברי השמ"ק הנ"ל:
שוב ראיתי בנתה"מ (סי' קפ"ח) שנסתפק בדין זה באם שכר לאותן שאינן בני שליחות והן פועלין אצלו לעשות קנין חזקה כגון לבנות או לחפור בשדה הפקר או בקניית בית או אם משך ע"י פועלים שאינן בני שליחות או הגבי' אי מהני והביא שם דברי המח"א והמוהרשד"ם הנ"ל יעו"ש וכ' וכן מוכח מהרא"ש בב"ב (דף נ"ב) שהוכיח דחזקה דנעילה לא הוי תיקון מנעול מגיטין (ע"ז) תיזיל ותיחוד ותיקון מנעול לא התירו בשבת אפילו ע"י אמירה לעכו"ם כו' מזה מוכח דחזקה דתיקון מנעול מהני ע"י עכו"ם רק שלא התירוהו בשבת כו' והנאני שכוונתי לדעתו הגדולה בראי' זו: והנה ראיתי בגליון השמ"ק מחותני הגאון בעל פתחי שערים ז"ל שציין וז"ל דין חזקה ע"י עכו"ם עיין עירובין (ע') ובתשו' מים רבים ובס' נה"מ על חו"מ (סי' ר') עכ"ל. והנה מ"ש בנה"מ ט"ס וצ"ל (סי' קפ"ח) והוא מ"ש לעיל. ומ"ש מש"ס דעירובין ז"ל הש"ס שם (בדף ע' סע"ב) ת"ש ישראל וגר שרויין במגורה אחת ומת גר מבעוד יום אע"פ שהחזיק ישראל אחר בנכסיו אוסר משחשיכה אע"פ שלא החזיק ישראל אחר אינו אוסר כו' כל הסוגיא ובתוס' שם ד"ה ומקני. והנה דייק לה מדקתני סתמא דהחזיק ישראל אחר בכל הקנינים והלא שבת הוא וע"כ דחזקה ע"י עכו"ם מהני דהא מיירי בחצר ובעינן קנין חזקה דוקא דבבית הי' שייך קנין נעילה ופתיחה אבל בחצר בסתמא ליכא מנעול וע"כ בקנין חזקה דרפק פורתא וכדומה ושמעינן דחזקה ע"י עכו"ם מהני כנ"ל בכוונתו והוא בקיאות נפלא אף שיש לפקפק על זה:
[כח] שם בגמ' ה"ד אי בכספא ליקני בכספא כו' ולכאורה י"ל דדילמא מיירי באתרא דלא קני בכספא ובעינן שטרא ג"כ כדאיתא בקדושין (כ"ו) וא"כ כי איכא מסירת מפתח מהני דהא עיקר הטעם דבאתרא דל"ק בכספא רק בשטרא הוא משום דלא סמכה דעתי' דלוקח וכי איכא מסירת מפתח סמכה דעתי' ואשמעינן ריב"ל דבר זה דמסירת מפתח הוי סמכה דעתי' ואולי הואיל דריב"ל נקיט סתמא ומשמע אפילו באתרא דקני בכספא:
[כט] שם ע"ב כי איבעיא לן הכי הוא דאיבעיא לן כו' עד לבסוף הסוגיא ת"ש נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן סומא ומהלך בלילה חייב פקח ומהלך ביום פטור ואמאי נימא מדהוי פושע לענין חרש הוי פושע לענין פקח אלא לאו ש"מ לא אמרינן מיגו ש"מ. והראשונים ז"ל האריכו בסוגיא זו ועיי"ש בתוס' ושמ"ק באריכות וגם הבעה"מ והרמב"ן במלחמות האריכו בזה ויש לי איזה הערות קטנות בדברי הבעה"מ והרמב"ן ז"ל ואציגם כאן בקצרה: (א) הנה הבעה"מ ז"ל הקשה דלמסקנת הש"ס דלא אמרינן מגו א"כ אמאי פסקינן בעובדא דצריפא דאורבני בב"מ (מ"ב) דתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב וקיי"ל הלכתא הכי. ואי איכא מאן דסליק אדעתי' לומר שאני בור הואיל דהתורה מיעטה בשמירתו והרי שן ורגל דהתורה מיעטה בשמירתן כדאיתא בב"ק (דף נ"ה ע"ב) ואפ"ה לא משנינן הכי גבי שן בבעי' דר' ירמי' דירדה כדרכה וטינפה פירות במי לידה [עיין לקמן בב"ק נ"ח ע"א] וגבי רגל בהכלב והגדי שקפצו מראש הגג [לעיל בב"ק (דף כ"א ע"ב)] והר"א ז"ל פריק לי' להאי קושיא הכי התם גבי זוזי אמרינן מיגו כו' משים דאינהו זוזי גופייהו אגנבו אבל הכא בחרש פושע ובחרש לא אירע הנזק אלא בפקח לא פשע ולא מידי כו' עד וזה התירוץ מאד מאד דחוק ועדיין אינו מספיק לפרק קושייתנו כהוגן דהא פשטינא מהכא דלא אמרינן מגו דהוי כו' הוי פושע לענין החלטה דאע"ג דפשיעו הא דגמלים פשיעתא הוא להנהו שוורים גופייהו דמטו להו נזק מחמת התלעה דהא אתו גמלים ומרעי לי' לכסוי ואתא שוורים ונפלו בי' ועל מה לא אמרינן מיגו דהוי פושע לענין גמלים הוי פושע לענין התלעה דהא תרווייהו גמלים והתלעה קא ממטו להו נזק לשוורים כו' ע"ש היטב. והנה באמת קושיא זו הקשו ג"כ בתוס' כאן ותי' דמיירי דאי אתו גמלים יהי' הכיסוי נשבר לגמרי וא"כ לא הוה כלל פשיעה לשוורים ועיין בשמ"ק ועיין בטור ח"מ (סי' ת"י) ובש"ע (סעיף כ"ד) בהג"ה שב' בהדיא לחלק דהיכא דהגמלים ישברו לגמרי להכיסוי וא"כ לא חשיב כלל פשיעה לשוורים ופטור אבל היכא דאי אתו גמלים לא ישברו לגמרי לכיסוי רק יארעוהו להכיסוי ועי"ז כשילכו השוורים על הכיסוי יפלו בהבור בכה"ג באמת חייב וא"כ שפיר נוכל לתרץ על קושית הבעה"מ מהא דצריפא דאורבני כמו שתי' הר"א ז"ל שהביא הבעה"מ ולא קשה קושית הבעה"מ הנ"ל ודוק:
ב עוד כ' הבעה"מ שם לתרץ הקושיא מצריפא דאורבני וז"ל והפירוק שנראה לנו מדאמרינן לקמן (בדף נ"ג ע"ב) מסתברא פטורא גבי בור הואיל ופטר בו את הכלים וכשם שנשתנה בזה לפטור כך נשתנה בדין תחלתו בפשיעה וסופו באונס ולא גמרינן מיני' לדינא אחריני כו' עכ"ל. והרמב"ן ז"ל במלחמות השיג עליו וז"ל אבל הקושיא שהקשה עליו הבעה"מ ז"ל דהא לענין התלעה איכא פשיעה גבי הני שוורים גופייהו דדילמא אתו גמלים ומרעי לי' בודאי קושיא הוא ופירוקו גם מאד מאד רחוק ואינו מספיק לפרק קושייתנו מפני שלא מצינו פטור גבי בור יותר משאר אבות נזיקין אלא מגזירת הכתוב ועוד מצאתי עליו פירכא ממאי דאמרינן בפ"ק (דף ט' ע"ב) שור ובור שמסרן לחש"ו חייב משא"כ באש כו' יעוש"ה במלחמות מ"ש בזה: והנה לתרץ קצת דברי הבעה"מ מקושית הרמב"ן שהקשה דהא דבור פטור בו על הכלים הוא משום דגלי קרא והוא גזה"כ אבל מנ"ל לומר דתחלתו בפשיעה וסופו באונס יפטור בו יותר מבשאר אבוס נזיקין ולולא דמסתפינא הייתי אומר בזה דבר חדש בעזה"י ומקודם אציין איזה הערות קטנות אשר יש לעורר בזה לע"ד. והוא דהנה לכאורה י"ל דהאי פלוגתא דתחלתו בפשיעה וסופו באונס אי חייב או פטור תליא בשני לשונות במס' כתובות (ל"ד ע"ב) אי חיובא דשומר הוא משעת משיכה או משעת גניבה ואבידה דלהאי לישנא דחיובא הוא משעת משיכה וא"כ אז נתחייב השומר לשלם ורק אם נאנס התורה פטרתו וא"כ זה דוקא אם ידעינן באונסא שהוא אונס גמור כגון שהאונס הוא מתחלתו ועד סופו משא"כ היכא דהוא תחלתו בפשיעה וסופו באונס וכה"ג לא מיפטר השומר ע"י אונס זה דבעינן דוקא אונס גמור שיכול לפוטרו ולמ"ד דחיובא דשומר אתא רק משעת גניבה ואבידה או פשיעה וא"כ עדיין לא התחיל החיוב של השומר רק אז בשעת גניבה ואבדה או פשיעה וכשהוא אנוס אז אף דהוי תחלתו בפשיעה נ"כ פטור וזה הוא הפלוגתא של אמוראי אם תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב או לא תליא בהאי פלוגתא אימת מתחיל חיובא דשומר אי משעת משיכה או משעת פשיעה וגנבה ולכאורה י"ל כן. ויש להסביר הדבר עוד יותר דאם אמרינן דהחיוב של השומר מתחיל תיכף משעת משיכה א"כ החיוב הוא ודאי ורק אם נאנס פטרה התורה אבל זה דוקא אם לא הי' פשיעה מתחלה וא"כ כשפשע מתחלה ואח"כ אירע האונס ומכ"ש אם האונס בא ע"י פשיעה א"כ לא נוכל לפטרו מכח אונס זה ודומה קצת כמו א"י אם פרעתיך דחייב דהואיל דהחיוב הוא ודאי והפרעון ספק ונוכל להוסיף עוד תבלין ע"פ הירושלמי שהביא הש"כ בח"מ (סי' כ"א) בענין אונסא כמאן דעביד כו' או כמאן דלא עבר אבל אם נימא דחיוב שומרין הוא רק משעת פשיעה וגניבה ואבדה א"כ אנו דנין אם התחיל החיוב כלל ומש"ה כל שעתה הוא באונס אף שתחלתו בפשיעה פטור וי"ל בזה. ואפילו למ"ש הראשונים דנם אם נימא דהחיוב הוא משעת משיכה היינו דאז בשעת פשיעה וגניבה נגמר החיוב מעיקרא משעת משיכה ועיין בשמ"ק כתובות שם מ"ש בשם הריטב"א ובב"ק (קי"ב) ועיין בקצה"ח (סי' ש"מ ושמ"א) האריך בביאור הדבר. מ"מ י"ל שפיר דמ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב הוא משום האי טעמא דסוף סוף עיקר החיוב הוא תיכף משעת משיכה וא"כ בעינן דוקא היכא דאיכא אונם גמור לפוטרו בלי שום פשיעה כלל אבל כל שתחלתו בפשיעה חייב וא"ש הפסק להלכה דפסקינן תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב משום דפסקינן להלכה כהאי לישנא דהחיוב של השומר מתחיל משעת משיכה. ודוק בזה:
והנה כ"ז הוא דוקא רק בשומרים דאיכא קבלת השמירה בזה הוא דשייך לומר הטעם דתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב משום האי טעמא אבל במזיק י"ל דאמאי יהי' חייב תחלתו בפשיעה וסופו באונס דהא באונס גמור פטור גם גבי המזיק וא"כ מדוע יהי' חייב היכא דתחלתו בפשיעה וסופו באונס. וגם בפשיטות י"ל דאמאי יהי' חייב גבי מזיק תחלתו בפשיעה וסופו באונס דמנ"ל לומר כן דדילמא דוקא בפשיעה גמורה חייב אבל כל שסופו באונס נימא דפטור ולכאורה י"ל בזה:
ולולא דמסתפינא הייתי אומר בזה דבאמת מה"ר פטור גבי מזיק היכא דסופו באונס אבל רק מדרבנן הוא דמחייב ואפילו אם נימא גבי שומרים דלמ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב מה"ת אבל גבי מזיק י"ל דלא הוי חיובא מה"ת ורק חיובא מדרבנן הוא דאיכא עליו ולכאורה י"ל כן אולם לא מצאתי עוד ראי' לזה:
והנה אם נימא כן נוכל לומר דזה הוא כוונת הבעה"מ ז"ל שכ' ליישב הקושיא מצריפא דאורבני דשאני גבי בור הואיל דפטור בו על הכלים והיינו הואיל דעיקר מה דגבי מזיק חייב תחלתו בפשיעה וסופו באונס הוא רק מדרבנן וכמש"ל וא"כ גבי בור הואיל דאיכא בי' עוד קולא שהקילה התורה בבור דפטור על הכלים לא החמירו רבנן בבור לחייבו על תחלתו בפשיעה וסופו באונס כנלע"ד ליישב קצת קושית הרמב"ן על בעה"מ: (ג) עוד כ' הרמב"ן ז"ל להקשות על בעה"מ וז"ל ועוד מצאתי עליו פירכא ממאי דאמרינן בפ"ק שור ובור שמסרן לחש"ו חייב משא"כ באש כו' עד כך עיקר פירושה של אותה שמועה וכך פירשה רש"י ז"ל ומצינו למדין שאף בבור כל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב כו' עכ"ל ולעד"נ דנוכל לומר שהבעה"מ ז"ל מפרש להסוגיא דב"ק (דף ט' ע"ב) שם כמו שפירשו התוס' שם בד"ה שור עיי"ש שהקשו על פירש"י הנ"ל וכתבו וז"ל ונראה לפרש דדרכו לנתוקי ע"י חרש קאמר דגרע משום דמסר לחרש אבל גחלת לא גרע כ"כ דאין דרכו ללכבות גחלת כמו שדרכו לנתוקי שור כו' עי"ש וא"כ לא אתינן עלה כלל משום תחלתו בפשיעה וסופו באונס רק דגם סופו בפשיעה הוא שהכל הוא ע"י החרש וא"כ הרי הוא פשע שמסרו לחרש ומש"ה חייב אבל היכא דהוא תחלתו בפשיעה וסופו באונס שפיר נוכל לומר דפטור וכסברת הבעה"מ ז"ל: ועיין בשמ"ק כאן בד"ה ושכיחי גמלים בסה"ד וז"ל ויש מתרצים שלא נאמר תחלתו בפשיעה כו' חייב בבור הואיל ומיעטה הכתוב בשמירתו ואין זה כלום שהרי נאמר כן לענין רגל פרק כיצד הרגל ובענין שן פרק הכונס כו' ויש מי שבא בזה מטעם פטור כלים שבבור ולדעת תירוצן אילו אף בנפילת גמלים פטור ולא יראה כן עכ"ל והן הן דברי הבעה"מ ז"ל וכ' עוד בשמ"ק שם וז"ל וגדולי פרובינציא תירצו שלא נאמר תחלתו בפשיעה כו' אלא באונס המצוי ושראוי קצת להעלות על לב ומביאין ראיה ממשנה הכלב והגדי בפרק כיצד כמ"ש הניחא למ"ד תחלתו בפשיעה כו' אלא למ"ד חייב מא"ל ותי' דמקרבי כלים לגבי כותל דכי נפיל לבראי נפיל אלמא באונס שאינו מצוי פטור כו' ע"ש בשם הרב המאירי ז"ל ועיין בש"ך חו"מ (סי' רצ"א ס"ק י"ד) כ' בשם מוהרש"כ דאפשר דבאונס דלא שכיח כלל לא אמרינן תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב כו' ואינו נ"ל כלל ודוק עכ"ל הש"ך. והנה באמת דברי המוהרש"כ ז"ל בתשובה הם ממש כדברי הרב המאירי ז"ל והש"ך שדחאו לא ראה דברי השמ"ק בשם הרב המאירי ז"ל ובזמניהם לא הי' נתפרסם בדפוס עוד השמ"ק. ועיין בספר מח"א הל' שומרים (סי' ל') הביא ג"כ דברי תשו' מוהרש"כ הנ"ל ותמה עליו דגבי צריפא דאורבני דאתו גנבי לא שכיח כלל שיבואו שם גנבים ואפ"ה מחייב משום תחלתו בפשיעה וסופו באונס כו' עיי"ש ובאמת בדברי השמ"ק שכ' בשם הרב המאירי שמתרץ הקושיא מהא דצריפא דאורבני וכ' לחלק חילוק זה דדוקא באונס המצוי קצת ע"כ דס"ל דבצריפא דאורבני שכיח קצת גנבי והי' לו לשומר להעלות על לב שלא יגנבו ממנו וצ"ע בזה ועיין בספר יד מלאכי ח"ג אות תי"ו (סי' תרי"א) הביא דברי הש"כ והמח"א ולא העיר כלל בזה: